מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) יז

ואפריין נמטיוה להרב המופלא והרח"ש בקונט' הנחמד שהשוה דברי הרמב"ם בספר היד עם זה שכתב בפירוש המשנ' בטוב טעם ודעת יע"ש ומה שמצינו לו בתשו' סימן מ"ה ונ"ט שחשש להא דמהר"ר בצלאל המעיין ירא' שלא נטה אלא בקש לנטות ורצה לצאת ידי חובת גברא רבה ולהשות הסברות בכל היכולת ומה גם דהדבר מוכיח שבתשו' סי' נ"ט לא חקר בזה הענין כראוי שהרי נסתפק שם בדברי הרשב"א עצמו ולא ראה דברי הריב"ש שכתוב ואלו היה מי שיעיד בטביעה וכו' שהדבר מוכרח דאין ספק בדברי הרשב"א וכמו שפירש רבו הרב מהרא"ש ס"ס י"ב יע"ש

אמנם אכתי פש גבן לברר דברי מהרימ"ט לכונם להלכה ואומר שהנה כתבתי בקיצור שמי שיעיין בכל דברי הראשונים זל יראה שיש כמה גדולים דס"ל דאין צריך שיעיד העד בפירוש שישהה עליו רק שיובן ממשמעות דבריו כן או שהיה הדבר ברור שמת כי ההיא דהרב הר"ר בצלאל דברור לנו שזה האיש מת מלשון העד שאמר גם היהודי כו' מת ונקבר יע"ש והנה כל להקת הרבנים האחרונים קשיא להו לישנא דקאמר בגמר' טבע חסא לבד ולא הוזכר שם שהיה ותירצו דאה"כ דטבע חסא ומת קאמר או טובע חסא ולא עלה קאמר אלא דתלמודא לישנא קלילא נקט כ"כ מהריב"ל ומהר"ם אלשקאר ומרן הקדוש זל וכמה מגדולי האחרונים זל נגררו אחריהם א"כ מעתה גם הרב מוהרימ"ט כונתו לומר דאף שכת' הריב"ש ז"ל שצריך שיעיד העד ששהה עליו אין כונתו לשמור המלות רק לשמור הכונה שיהיה משמעות דבריו ששהה עליו והראיה מטבע חסא כלומר שהרי התם הוא מושכל ראשון שלא אמור בפירוש ששהה עליו אלא אמ' טבע ומת או טבע ולא עלה ואף שדברים אלו עדין סתומים דמנא ידעינן ששהה עליו מ"מ אמרי' שלא אמר מת או לא עלה אלא א"כ שהה עליו וידע בבירו' שלא עלה א"כ גם בנדון שלו דקא' שהיה יודע בבירור שבנו נטבע הכונה הוא לומר שידע שמת דאם לא כן כיון שכבר אמר שאותה הספינה שהיה הולך בנו יצחק כטבעה מה לו עוד לומר שיצחק ג"כ טבע א"כ האי לישנא יתירה לגלויי אתי לומר דידע בבירור שטבע ולא עלה קאמר זהו מה שנרא' לע"ד בכונת דבריו כדי להשוות הדעו' והסברות כי זו היא דרך ישרה שיבור לו המורה באיזה אופן שיהיה אפילו להחמיר וכ"ש להקל ובזה ניחא לי שהרב זל לא הביא ההיא דפירוש המשנה דהרמב"ם שהביא מה"ר בצלאל ואם היה כונתו כמו שהבין החכם השלם דיינא בארעא הפוסק הו"ל לאתויי ההיא דפי' המשנה אלא ודאי שהאמת יורה דרכו שכונת הרב כמ"ש

ואבא היום אל עדות הגוי המסל"ת שהעיד משה רשי מפיו ואומר כי הנה מה שיש לפקפק בזה העדות כבר פתח לנו החכם השלם הפוסק נר"ו חור כחודה של מחט ונתמלא כל הבית אורה ובאפס יד שיבר הספק וכתב דאין ספק דמסל"ת מיקרי ואינו ענין למ"ש הריב"ש כו' ועדיף טפי מהא דמהר"ם שהיו הקרובים מחפשים כו' כמו שבא בקונטרי' עדיין אני צריך להרחיב הענין כחלון המצרי בעזרת צורי כי הנה לא מצאתי טע' בלשון הגוי מה בא להודיעו למשה הנז' שאם כונתו לידע ממה היה דואג הרי נראה מתוך דבריו שהוא לא היה מסופק ממה היה דואג שהרי לא הודיע לו משה כלו' אלא אמר לו יש לי דאגה ולא פירוש לו עוד כלום והגוי מיד אמר לו שהוא כבר יודע ממה היה דואג א"כ מה זו שאלה על מה ועל מה שאל לו מה יש לך מושיק"ו הרי נודע לו מה היה לו ואם כונת הגוי היה דמתחלה היה חושב שלא היה דואג בכונה רק אתרמי שהיה כמו מחשביי ורצ' לידע אם היה דאגה או מחשבה ולזה לא שאל לו רק מה יש לך וכשאומר לו משה דאג' רבה יש לי אז הבין דבשביל הנער היה ואז אמר לו אם כן הוא שיש לך דאגה אם כן כבר הבנתי ממי הוא שהוא בשביל הנער א"כ הוא גם בזה לא בחרתי שהיה לו לומר בעבור הנער שמת או נחנק ולא עוד אלא כיון שכל כונתו לא היה רק להודיע לו שגלוי לפניו מפני ומה דואג אבל באריכות דבריו שאמר מיתת הנער ושהוא מצא אותו בסימניו במקום פ' במצר פלוני וידעתי בבירור בתחלה שהיה יהודי ואח"כ ראיתי עוד שהיה הנער שלך בלי ספק וקברתיו כו' מורים הדברים שמתחלה הבין הגוי שמשה כשאמר לו דאגה יש לי הוא שיש לו ספק במיתת הנער כי זה כל האדם אשר יש לו איזה ספק דואג לידע דאם היה יודע שכבר מת כבר היה מקבל תנחומין אחר ל' יום שמת ולכך הראה עצמו לו דואג כאדם מסופק על איזה דבר והבין הגוי ואמר לו ידעתי ומה אתה דואג כלומר מסופק ובא להודיע לו הדבר ואם זה הוא אזדא ליה מל"ת והרי כודע דבזה אין להקל משום עגונא כמ"ש הריב"ש שזה הוא דבר חמו' מאד שאם אינו מסל"ת אין כאן עדות וכיון שכן נראין הדברי' שזה גרע טפי מלשון תשו' הריב"ש על מה אתם מדברים ומתשובת מהר"ם שהקרובים מחפשים כיון שאנו דנים מכח פשטיות הדבר דהבין הגוי שהיה רוצה לידע ממנו מה היה לו לנער וע"ז הגיד לו הכל מתחלה ועד סוף והנה מי שיעיין היטב בדברי הריב"ש באותם הב' תשובו' יראה בפשיטות דס"ל ז"ל דכל כמה שהגוי המל"ת הבין מדבריה' שהיו מסופקים במיתת האיש והשיב להם אז מל"ת מיקרי אבל אם הבין מדבריהם שהיו רוצים לידע ממנו אז אפי' שלא שאלו בפי' הו"ל מתכוין להעיד ואין כאן עדות וכן הבינו מדבריו גדולי האחרונים ז"ל ובפרט מהר"א ששון בסי' י"ב יע"ש ומטעם זה גמגמתי אני הצעיר בתשו' הרב הגדול בעל פני משה ח"א סי' צ"ח שכת' שם דמטעם שקדם דברי האיש השואל ואמר אני מסתכל בקאיק שבעל הקאיק הלז היה קרוב כו' צדד לומר דאין זה מקרי מל"ת ואח"כ כתב דניחא ליה דלא מיקרי זה שאלה דכיון שמתחלה היה היהודי מסתכל בקאיק וע"י הסתכלותו הבן הגוי כי עיניו נתן בו כדי לחקור לעומדים מנגד מה היה לו ועל כן קדמו הערלים כו' כלומ' אנו משערים מהסתכלותך בקאיק שהוא לידע מה נעשה לבעל הקאיק אם חי ואם מות וכיון שכן הם התחילו כו' וכת' שם דעדיף זה מההיא דהריב"ש יע"ש ונראה לע"ד דמטעם זה בעצמו מתבאר מדברי הריב"ש דלא מל"ת מיקרי כיון שהבין הגוי שכונת היהודי הוא לידע ממנו: אמנם יש לי ליישב דברי הרב ז"ל גברא רבה אמר מלת' לא תחיכו עלה כמ"ש עוד בע"ה

באופן עלה בידינו בנ"ד דיש להסתפק הרב' בעדות הגוי שהדברים מוכיחים שהבין זה הגוי שכונת משה היה לידע ממנו וא"כ הו"ל מתכוין להעיד כמו שביארנו אך אמנם ראוי הוא לאטרוחי בי דינא בעיגון גדול כזה שאם בזה העדות לא נמצא התר לעניה זאת כמעט אבדה תקותה וכל כי האי הוי חובת גברא דלא לימזוג רישא אבי סדיא עד ימצא לה זכות. ואומר כי הנה נמצא בידי דבר קיימתיו מסברא זה ימים ועתה האיר ה' עיני ומצאתי סעד גדול וראיה ברורה והוא כי דבר זה שחידש לנו הריב"ש ז"ל בזה הוא דבר גדול ורב העיון שהוא זל כבר התיר שאפילו הבין הגוי שהיהודי הוא מסופק בדבר אם זה האיש חי או מת וע"ז