מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) טז

ומטעם זה נראה לע"ד דאף דבמלחמה נזיל לחומר' ונאמר דלא חילקו חכמים ואפי' שיעיד בדבר הברור כיון שמעיד על מה שראה בשעת חירום בשעת המלחמ' עצמה חיישי' דלמא בדדמי קאמר מטעם שאף שהוא אמר שהתיר עצמו למיתה ועמד שם לראות מה יקרא לו מ"מ אמרי' דכיון שהי' בידו לברוח משם מה לו ולצר' לעמוד בקשרי המלחמ' אבל במים שאף שהוא בתוך ההפכה מ"מ מה בידו לעשות ואנה יברח עד דירחמו עליה מן שמיא א"כ כשמעיד שראה איזה ראיה לא אמרינן דכיון שהוא בהול בדדמי קאמר ולא מצינו מי שיפקפק בזה אדרבה הרואה דברי מהרא"ש סי' א' יראה דלא חש לזה דהכי הוה עובדא שהעד שהעיד היה בתוך ההפכה שכמעט שלא נטיו רגליו גם הוא גם באותו הנדון של קולפטי שהתירו מהר"ם אלשקר ומהר"י בירב ומהראנ"ח כתב ומהר"י בירב סי' י"ב שע"פי היהודי שהעיד שהיה עמו בספינה ואמר שלא ראהו יצא מאיסור תורה יע"ש ואפילו כת האוסרים שהם מהר"ר תם ומהר"ר מתתיה ומהר"ר אברהם ירושלמי לא מטעם זה נגעו בה כמ"ש המעיין שם באופן עלה בידינו דע"פי עדות ה"ר שמואל יצא אשה זו מאיסור תורה כיון שהעיד שעמד עליו ולא ראהו ואין כאן מקום לבדדמי ומה שכת' המרדכי בריש האשה משם ר"י אינו ענין לזה כלל וק"ל. וממה שלא מפורש בדברי העד שיעור השהייה ששהה עליו גם בזה כבר כתבנו במקום אחר שהרב המופל' מהרימ"ט אהנרנהו לעיינין שבכדי שאי אפש' לו לאדם לעמוד במים סגי דהיינו שעה קלה אפריין נמטייה וכ"ש בנ"ד שזה העני הנטבע כבר נלאה ולא נשאר לו כח לעמוד ולשוט כפי דברי העד המוצג לפנינו דודאי דבשעה קלה שבקלו' חלף הלך לו וזה אינו צריך לפנים

אמנם במ"ש ידיד נפשי ואור עיני גם החכם הש' ארי א שבחבורה הפוסק נר"ו ופשיט להאי ספיקא מטעמא אחרינא דאעיקרא דדינא אין צורך שישהה העד עליו דכיון דנשברה הספינה בלב ים שרי והותר להוציאה מאיסור תורה ומטי בה מתורתו של מהר"ר בצלאל כמ"ש בקונט' לזה מילין אשיב כי דברי' אלו שכתב החכם השלם הפוסק נר"ו הן הן הדברים שכתב אלי זה כמו ד' שנים על מעשה אחר ומטע' זה הוציא הדין להתר ובאותו פרק באותה שעה כתבתי עליו מה שהורוני מן השמים הלא הוא כמוס עמדי כי לא הוצרך לזה כי האשה ההיא הותרה מעדוייות אחרים מספיקות וכלל דברי שם הוא כי לע"ד נראה דספק כזה לא הותר לבא בקהל להתירו בבת ישראל והוא שאני הדיוט כב' הוכחתי שם בקונטריס ארוך ואספתי כל דברי הראשונים דס"ל דכדי להתיר להוציאה ואיסור תורה צריך שישהה העד בכדי שתצא נפשו ולאו הרשב"א והריב"ש לבד חתימי עלה כי גם הראשון שבראשון מגדולי הפוסקים הכי ס"ל וכמו שהוכיח מהרא"ש סי' א' דף ו' ע"ג משם הריב"ש וצדד שם דאפשר דס"ל להריב"ש לדעת הרי"ף דאפי' דאפשר ששהה עליו כל זמן שלא אמור בפי' ששהה אם נשאת תצא יע"ש גם שם כתב הרב זל ונסתפק בדעת הרמב"ם ז"ל אליבא דהריב"ש וה"ה אבל אני הדיו"ט הוכחתי דגם הרמב"ם ז"ל ס"ל הכי ומצאתי רב לי מהריב"ל ח"ב סי' יד דף כג שכת' כן לדעת הרמב"ם בפשיטות ומלבד הני תרין אריותא גם הוכחתי שם דמהר"ם והרא"ש והראב"ד ורש"י והתוספות וריא"ז ור' ירוחם והרב בעת"ה כולהו ס"ל דבעינן שישהה עליו ואם לאו תצא אלא דיש מהם דמצרכי שיאמר העד בפי' ששהה עליו ויש מהם דכיון דאמר דברים שמשמעותן הוא דנראה ששהה עליו סגי אבל בלאו הכי לא מהני גם לאחרונים ז"ל כולהו הכי ס"ל אין צורך לכתבם הלא הדברים ברורים בחצריהם ובטירותם כמ"ש המעיין ושם ביארתים א' לא' ולא אחד בהם שיסתפק בזה ולית דחש להאי סברא דהרב בצלאל ז"ל

מעתה יש להפליא הפלא ופלא ווה זו שתיקה ששתק הר"ר בצלאל והביא דברי הרמב"ם בפירוש המשנה כאלו אין חולק עליו רק הרשב"א בתשו' ולא חקר ולא דרש מי משלנו עוד חולק או מסכים בזה ולכל הפחות מדברי הרמב"ם עצמו בספר היד ודברי ה"ה עליו דכמה וכמה דיות וקולמוסים נשתברו בכונת דבריו ועוד שלא הביא דברי הריב"ש ז"ל כלל ואתמהא דאטו לו יהי כדבריו אטו הרשב"א והריב"ש קנולי קני באגמא נינהו שלא לחוש לדבריהם כלל אשר על כן האמת יורה דרכו והוא פשוט בדבריו שהרב ז"ל לא סמך עצמו על ההתר בזה שהוא ג"כ יצא ידי חובת הרשב"א במ"ש וז"ל ואפי' לדעת הרשב"א ז"ל דכיון דס"ס דהאנשים אשר בתוכה מתו כו' עכ"ל גם בסוף התשובה כתב וז"ל ואפילו לדעת הרשב"א דלא סגי ליה בנשברה הספינה כו' ע"כ הרי מבואר דלא מהא דהרמב"ם בפי' המשנה בלחוד סמך אלא דאגב גררא חדש לכו בזה אבל עצמו של ההתר אינו אלא מטעם דהו"ל כאלו שהה כיון שהעידו שראינום מתים וזה הוא פשוט ומוכרח ובא האות והמופת על זה שהרי זאת השאלה שכתב עלה הרב ז"ל היא השאלה עצמה שנשאל עליה מהר"ם אלשיך סי' ק"א ומהר"א ששון סי' ח' ושניהם המלכיסלא נגעו בזה הספק אפי' נימא והתירו מטעמים אחרים ולא חקרו בזה כלל ואף שמהרשד"ם חולק על הר"ר בצלאל באותו הנדון ואסר כמ"ש לו בסי' ס"ז ולא הזכיר טעם זה הוא מפני דאעיקרא דדינא ס"ל דלאו מל"ת מיקרי ולכך לא הוצרך לחפש אחר טעמים אחרים יע"ש והיא השאלה עצמו שנשאל עליה הרב הגדול מהר"א די בוטן בספר לחם רב סי' ל"ה והוא ג"כ ספק נגע ספק לא נגע ומיד הלך לדרכו לבקש התר מנועם אחר והוא עצמו ז"ל בספר לחם משנה כתב בפירוש דברי הרמב"ם ז"ל כמו שפירשם מרן הקדוש ז"ל דס"ל דבעינן שהה א"כ גם זה ראיה ומופת שגם הרב מהר"ר בצלאל לא כתב כן רק דרך העברה אבל לעיקר הדין לא ס"ל הכי אלא צריך שישהה העד עליו ובאותו הנדון שלו ג"כ עדיפא מינה הוה גם בספר מקור ברוך ראיתי ג' רבנים שכתבו בזה ואין שום אחד מהם שיעל' על לבו ספק כזה אם כן אחרי הודיע אלקים אותנו את כל זאת אף שהרב מהר"ר בצלאל היה תופס דבר זה במושלם אין בנו כח לבנות דיק וסוללה על נימא כחוט השערה ואיך נניח כל צבא השמי' ראשוני' ואחרוני' ונעשה לנו שם ספק מדברי פוסק אחרון אף דרב גובריה מכ"ש וק"ו דכבר הוכחנו דגם הרב ז"ל לא סמך בזה באופן נלע"ד דס' זאת לענין מעשה תהיה מונחת עד שיבא אליהו ולא עבדי' בה עובדא ועוד אודיע לבב החכם השל' הפוסק נר"ו כי ספק זה מצאתיו לפוסק גדול ה"ה מהר"ם אלשיך סי' קכ"ב לאו בפירושא אלא מכללא שהוא מוכרח שם מלשון תשובתו וכבר הארכתי שם באותו מקו' שכתבתי לעיל לקיי' דבריו ולא מצאתי דרך להעמיד דבריו רק בעשות ס' זה ואף גם זאת אמינא ליה להחכם הש' דניחא לי לעקם כמה אותיו' בדברי הרב ולא להוציא דבר כזה ואין כאן מקו' להאריך ועכ"ז יראה המעיין בדבריו דלא מטי בהא סבר' משמיה דהרמב"ם כמ"ש הרב מהר"ר בצלאל אלא אדרבה כתב שם דהרמב"ם הצריך שהה וכמו שדקדק ה"ה ז"ל בדבריו יע"ש רק סתם כתב דאיכא מאן דסבירא ליה דלא בעינן שהה ויש ליישב דבריו כמו שכתבתי: