מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) קט

בכזית, ומנ"ח ס' ח' כתב במוציא בשר פסח דחייב מלקות כתב כזית, אבל כאן על לאו זה אינה חייב מלקות וח"ש אסור מה"ת א"כ אין נפ"מ ע"כ לא כתב בפירש, אך יש באמת נפ"מ לענין שבועה על ח"ש חל אם נשבע שלא להותיר או להותיר, כיון דאינו מפורש בתורה, ומיושב בזה קושי' פנ"י פ"ק דביצה שהקשה מנפ"מ לב"ש בשיעור חמץ דבעי ככותבת כיון על ב"י אין לוקין וח"ש אסור ע"ב ולהנ"ל יש נפ"מ לענין שבועה, ומצא כן בג"ו וש"ה, ולא זכיתי להבין לענין נותר האיך שייך ח"ש מטעם דחצי לאיצטרופי עוד, כי נותר חייב רק כשהאיר היום ואם לא הי' מותיר רק ח"ש האיך שייך חזי לאיצטרופי ועי' צלח פסחים בסוף, פסח וכדומה לא שייך ח"ש אסור, אולי כפי חקירת פמג"ד שהי' יכול להצטרף ועי' טיב גיטין דף י"ב

יח בענין מוציא מע"ש בשאר צרכיו כתב רמב"ם עבר אלאו ולא נתבאר אם השיעור כזית או שוה פרוטה, ומנ"ח סי' תר"י אפי' כ"ש

יט החורש בכחל איתן כמה השיעור, ואם תולדות למלאכה בשבת ג"כ בכלל לאו בנחל איתן שעה"מ פ"י מהלכות רוצח כתב נראה לי להוכיח מתוס' פסחים מ"ז ונראה לר"י דלא חשיב לאו דמעילה דלא חשיב אלא הנך לאוי דלקי עלייהו אחריש' כ"ש אבל אלאו דמעילה לא לקי עד שיחריש בש"פ, ובמכות דף כ"ב פרכינן אמתני' יש חורש וכו' מתקיף לה רב אושעיא וליחשוב כמי הזורע בנחל איתן, והשתא אם איתא דאחרישה וזריעה דנחל איתן לא לקי על כ"ש אלא בעינן שיעורא א"כ מאי פריך הא מתני' לא קתני אלא הנך לאוי דלקי עלייהו אחרישה כ"ש כי היכי דלא חשוב לאו דמעילה מה"ט כמ"ש התוס' וזה נ"ל ראיה שאין עליה תשובה עכ"ל ועי' מנ"ח סי' תקל"א

כ אם מקיים מצות אכילת קדשים בכזית דוקא או אפי' בכ"ש עי' בפנים, ועי' יומא דף ל"ט ת"ר מ' שנה ששמש שמעון הצדיק הי' ברכה בעומר ובשתי לחם ובלחם הפנים וכל כהן שמגיעו כזית יש אוכלו ושבע ויש אכלו ומותיר מכאן ואילך נשתלחה מאירה בעומר וכו' וכל כהן מגיע כפול הצנועין מושכין ידיהן והגרגרנין נוטלין ואוכלין, ומעשה באחד שנטל חלקו וחלק חבירו והי' קורין חמצן עד יום מותו, [וכל כהן מגיע כפול, שאינו כזית מאחר שראו שאינו משביע הצנועין מושכין את ידיהן ובימי שמעון אף מי שמגיע כפול לא היו מושכין ידיהם] תו"י אומר רבי דוקא מגיע כפול אבל בכזית לא הי' מושכין ידיהם כי דימו לקיים מצות אכילה אבל כאן לא הי' מצות אכילה לגמרי כיון שאין שם אלא כפול ולא היו שביעין, וא"ת היכא דמגיעין כפול ושביעין כדאמרי' ריש פסחים איך מקיימו מצות אכילה, י"ל דלא בעי כזית לגמרי אלא כזית עדיף וחשיבא אכילה ולכולם לא הי' יכולין לחלק בשוה

ריטב"א בעין יעקב דוקא כהן שמגיע כפול אבל מגיע כזית שיש בה מצות אכילה לא היו מושכין ידיהם דמצוה לאכול בקדשים אבל כפול לא הי' בו מצות אכילה כיון שאין בו שביעה, וא"ת א"כ מאי עדיפותא דשעת ברכה דאמרינן דכל כהן שמגיע כזית יש אוכל ושובע, וכי תימא דהתם אוכל ושובע בכזית ואלו הכא אינו שובע אפי' בכזית ה"ל למתני בהדיה, וכ"ת כפרש"י בימי שמעון אם מגיע כפול לא הי' מושכין ידיהן הו"ל למתני הכי, אבל י"ל דכיון בשעת ברכה כל כהן שמגיעו כזית הי' אוכל ושובע ממילא שמעינן דכשמגיעו כפול לא הי' מושכין ידיהם ממנו שהרי ברכה יש בו דאם אינו שובע יהיה סועד מיהת ונקט כזית משום דרובן הי' מגיע להן כזית מפני שהי' הלחם מתברך ולא שמעינן רבותא דאפי' בכזית איכא פעמים שביעה ופעמים הותרו עכ"ל ורש"י קידושין דף נ"ג הצנועין מושכין ידיהם ממנו דלא מהני להו מידי, משמע שאין שום מצוה לקבל כפול, וח"ס או"ח מ"ט כתב מ"מ איכא מצוה לקבל מת"כ אפי' פחות מכזית אלא דהואיל שאינה מצוה גמורה משכו הצבועים את ידיהם, דאלת"ה תקשי מחולין דף קל"ג וע"ש בתוס' ד"ה משקל עכ"ל אבל לב אריה כתב שם הכא במתנות כהונה אע"פ שהי' כהנים רבים מ"מ לאותו כהן שהי' נותנים צריכין ליתן לו דבר חשוב עם כל זה מייתי אביי שפיר הצנועים הי' להם להסתפק במעט לחם הפנים מבלי לדחות קדשי ה' אעפ"כ משכו ידיהם בכדי להיות די ספק לגרגרים מנועם זה מנע אביי ליטול בכדי שיגיע למי שצריך יותר ע"ש עי' מג"א נ"ג ס"ק כ"ו

עי' מנחות דף מ"ה כל נבילה וטריפה לא יאכלו הכהנים הא ישראל אכלי, א"ר יוחנן פרשה זו אליהו עתיד לדורשה, רבינו אמר כהנים איצטריך ליה ס"ד הואיל ואשתרי מליקה לגבייהו תשתרי נמי נבילה וטריפה קמ"ל ותוס' הקשו א"כ גם כלאים נמי נומא דהותר לכהנים הואיל ואשתרו להו בגדי כהונה, ודורש לציון דרוש א' הקשה מנ"ל דאישתרו נבילה גבייהו דילמא עשה אכילת קדשים דוחה ל"ת, אלא דאפשר לקיים שניהם שיאכלו כהנים רבים כל אחד פחות מכזית וח"ש מותר מה"ת מדלא קפדינן בהא ש"מ דהותרה, ומיושב קושי' תוס' בכלאים הטעם משום עשה דוחה ל"ת אבל ר"י לשיטתו דח"ש אסור מה"ת א"כ מליקה וכלאים שוים דהטעם משום עשה דוחה ל"ת על כן אמר פרשה זו אליהו עתיד לדרשה, ובהגה מבנו הגאון ז"ל מאריך אם מקיים העשה בפחות מכזית ע"ש

וח"ס או"ח מ"ט כתב אכילת קדשים בכזית כדמוכח בזבחים דף צ"ז, דאי ס"ד דיוצא במצות עשה בכ"ש א"כ לא אתי עשה ודחי לא תעשה דכזית פסולים ומ"ש אם פסולה תפסל ה"ל וצריך לאוכלה בפחות מכזית ומאי פריך הש"ס אע"כ אינו יוצא י"ח בפחות מכזית לכאורה פלא וכי מקיים העשה בחצי זית הפסול שמצטרף לחצי זית קדשים כמעט משמע משם להיפך שמקיים העשה בחצי זית לבדו ועי' ח"ס ק"מ ותשובת מהרי"א או"ח קמ"ז היטיב] והא דאמרי' ביומא שמגיע כפול נלענ"ד דסגי באכילת כזית אחד מכל קרבן, בודאי אם לא הי' נאכל מלח"הפ רק פולין פולין לא הי' מתקיים מצות עשה כלל אבל באמת כה"ג נטל חלק בראש ואיהו אכל כזית בהדי אכילת פרס כמצותו [משמע דוקא תוך אכ"פ ועי' לעיל בסי' ט"ז] וכל כהן שיאכל כזית כל אחד מקיים מצות עשה, ועי' מוצל מאש עכ"ל, ועי' מנחת חינוך סי' קל"ד וסי' ק"ב שמאריך בו, עוד כתב ח"ס יש ללמוד מתו"י ממ"ש דאי הי' שבעים מאכילה כפול הי' חוטפים ג"כ ש"מ דכל אכילה שאדם שבע מאותה מאכילה ע"י שמברך במעים יי"ח כמו בכזית והוא דין חדש והסברא נותנת כן שזהו בכלל אכילה דקרא, ופי' המאמר שקב"ה השיב למה"ש שהם מדקדקים עד כזית, בהיפך מהמובן והוא דבשעת ברכתן של ישראל הי' ברכה מצוי ואוכלים ושובעים בפחות מכזית, ולענין בהמ"ז קרוב לודאי דאי שבע בפחות מכזית דחייב לברך, וישראל קדושים הם החמירו על עצמם משום חומר לאו לא תשא לאכול עד כזית אפי' שהי' קשה להם ע"ש כי מתוק הוא, וחידש