מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) קח

משום מכבה הואיל דבאותה שעה שהוא מסתפק ממנו מכבה קצת דלא יכול לאנהורי כילי האי כי איכא שמן מועט בנר, וצ"ב כאשר נתקשה הפנ"י למה יהי' חייב כיון עדיין לא כבה, וכוונתם כך היא דהא דגורם פטור מדכתיב ל"ת מלאכה עי' שבת ק"כ דגרמא מותר, וזה דוקא כשאין ניכר סוף מעשה בתחילתו, אבל כאן כיון שמיד בשעה שמסתפק מן השמן מתחיל הכבוי שמכהה אורו והולך ונכבה עד שכבה לגמרי כה"ג יצא מסוג גרמא ונכנס בסוג עושה מעשה וחייב על שנכבה לבסוף כיון דמלאכת הכיבוי התחילה מיד כנ"ל בכונת התוס' ונכון עכ"ל א"כ מובן החילק בין שמן לגחלת וכן בשבת פטור בגחלת

י אם הקריב שום דבר על מזבח הזהב לוקה כמה שיעורו בכזית או כ"ש, ומנ"ח סי' ק"ד כתב כזית ע"ב

יא בענין אין נתינה פחות מכזית, כריתות דף ו' כמה יסוך ויהא חייב רמ"א כ"ש רי"א כזית, א"ר יוסף בהא פליגי רמ"ס על בשר אדם לא ייסך כתיב וכתיב ואשר יתן ממנו על זר מה סיכה כ"ש אף נתינה כ"ש, רי"ס ילפינן נתינה דעל זר מנתינה דעלמא, מה נתינה דעלמא כזית אף נתינה דעל זר כזית [דגמרינן מנתינה דונתן לכהן את הקדש דכתיב ביה אכילה ואיש כי יאכל קדש וכל אכילה בכזית] ובמנחות דף ס' בעי ר"י משהו שמן ע"ג כזית מכחה מהו מי בעינן שימה כנתינה או לא תיקו, וכתבו תוס' הא דמשמע דנתינה בעלמא כזית משום דילפינן מנתינה דתשלומי תרומה דהוי בכזית כרבנן בפסחים דף ל"ב, והא דאמר ב"מ דף מ"ז קונין בכלי אע"פ שאין בו ש"פ אע"ג דכתיב ונתן לרעהו, נעלו כתיב דמשמע כל דהו וגם נמי דאמרי' כתבו על איסור הנאה כשר דונתן בידה, כתיבת גט בעלמא קאמר כדכתיב ספר אפי' כל דהו, וקצת קשה בתרומה דכתיב תתן לו אמאי חיטה אחת פוטרת הכרי ניבעי כזית כנתינה דשמעתין וב"מ דף מ"ז קונים בכלי אע"פ שאין בו ש"פ, כתבו תוס' וא"ת בפסחים אמרי' ונתן לכהן את הקודש דאין נתינה פמש"פ וה"נ כתיב ונתן לרעהו, וי"ל דהתם הוי תשלומין שגזל ההקדש הילכך ליתנהו פמ"שפ כמו גבי מעילה דהוי תשלומין אבל נתינת מנעל הוא לרעהו ולא נתינת ממון כדאמר בגיטין כתבו על איה"נ כשר, וכן נתינת תרומה דחטה אחת פוטרת את הכרי ע"ש, בפסחים דף ל"ב ת"ר האוכל כזית תרומה משום קרן וחומש, אבא שאול אומר עד שיהא בו ש"פ מ"ט דת"ק אמר קרא ואיש כי יאכל קדש בשגגה ואכילה בכזית, ואבא שאול מ"ט אמר קרא ונתן אין נתינה פחות מש"פ ע"ש, ועי' מל"מ פ"ו מתנות עניים שמאריך בענין זה ומביא תוס' רי"ד קידושין נ"ח מא דאמרי' חטה אחת פוטרת את הכרי אבל מצות נתינה לא קיים רק בנותן דבר חשוב, ועי' נב"י ח"ב יו"ד סי' ר"א שמחדש ג"כ על חלה, ועי' רש"י גיטין דף כ' ונתן בר נתינה שיהא ש"פ עכ"ל, אולי רש"י לשיטתו בסוכה דף כ"ז כל אזרח בישראל ישבו בסוכות דמשמע סוכה אחת לכל ישראל שישבו בה זה אחר זה וא"א שיהא לכולן דלא מנוי ש"פ לכל חד אלא ע"י שאלה, משמע פמש"פ לא נקרא שלו, ע"כ ונתן בר נתינה רק פרוטה, ועי' בספר מקנה כלל כ"ב פרט א'

ואמרי בינה בהשמטות מביא תוס' רי"ד על סוכה ת"ל תדע דהא הדס וערבה אין בו ש"פ אותו הבד ואם הקדישו בעלים אינו מקודש דאין הקדש חל עליו וקרינן לכם, ואי קשיא כיון דכ"מ דאינו ש"פ לא חשיב ממון למיחל ההקדש עליו אי הכי גם גזל נמי לא יקרא ואמאי תנן הדס וערבה גזולים פסולים והרי אם תובע בדין אין ב"ד נזקקים לפמש"פ ואינו יכול הנגזל להוציא בדיינים והוה כדידי' וקראינן בי' לכם תשו' כשגזל דבר שאין בו ש"פ אע"פ שאינו יכול להוציא ולא בר השבה הוא מ"מ הגזלן במאי קנאו ואע"פ שאינו חייב משום גזילה אצל הנגזל רחמנא קפיד עליה כיון דל"ה דידיה נפסלה משום גזילה וזה דומה למאי דאמרי' ב"כ נהרג על פמש"פ ולא ניתן להשבון אלמא אע"ג דלגבי ישראל הנגזל ל"ח גזילה לגבי ב"נ חשיב גזילה להתחייב עליו ה"נ אע"ג דלגבי נגזל ל"ח גזילה לגבי הבורא חשובה גזילה כיון דלא קנאו בכלום ולא קרינן ביה לכם ואינו יכול לקיים בו המצוה אבל אם עשה בה שינוי מעשה אע"פ שאין חייב ליתן לנגזל כלום שהרי אין בו ש"פ כשר דכיון דאי הוי בה ש"פ הוי קנו ליה השתא נמי קני ליה, אבל אם לא שינהו כיון דאילו הוי בה ש"פ לא קני ליה ולא קרינן ביה לכם השתא נמי לא קרינן ביה לכם עכ"ל, נראה דעל פמש"פ אין הקדש חל וכ"כ רש"י גיטין דף י"ב וע"ש ברשב"א שהקדש חל על פמש"פ, ולפי רש"י בסוכה פמש"פ אין זה שלו, וזה דבר חדש

יב בענין מסיר בדי ארון אם לגמרי או מזיזין כ"ד ג"כ חייב עי' מכ"ח סי' צ"ו

יג בקורע פי מעיל או שארי בגדי כהונה כמה השיעור, ועי' ח"ס רס"ד ומנ"ח ק"א בשארי בגדים רק דרך השחתה חייב אבל ע"מ לתקן מותר אבל במעיל תמיד חייב

יד ישוב על רמב"ם שפסק כל שאור אפי' כ"ש ופסק כרבא אין הקטרה פחות מכזית, ועי' שע"המ סוף פ"א מחמץ ומנ"ח סי' קי"ז מה שהעיר אם ח"ש בשאר איסורין עי' מ"ל בהלכות שבת פי"ח, ודג"מ תמ"ב, ומנ"ח סי' ח'. וש"א סי' פ"א וח"ץ סי' פ"ו אם עובר ב"י בח"ש, וגאון רעק"א זצק"ל הקשה האיך מתירין פחות פחות מד"א אם ח"ש אסור, וחותני מורי הגאון נ"י אמר כי ר"י סבר שבת דף ה' המפנה חפצים מזויות לזויות ונמלך עליהם להוציאן דפטור שלא הי' עקירה ראשונה לשם כך, א"כ א"א שיבא לאיסור דאוריי' גם אם ילך עוד יותר כיון שעקירה הי' רק על פחות מד"א ודו"ק

טו בענין שיעור מליחה לקרבן כתב רמב"ם אם מלח כ"ש כשר, וצ"ע אם כ"ש כשר א"כ למה באמת מותר למלוח שהיא מלאכה כאמרו במנחות דף כ"א תקריב ואפי' בשבת ועי' מנחות דף ע"ב אס"ד נקצר שלא כמצותו כשר אמאי דחה שבת ועי' ש"ך יו"ד סי' רס"ב ועי' שעה"מ פ"ג מיו"ט אם פחות ממיל אין עיבוד למה צריך קרא תקריב אפי' בשבת הא במליחת קדשים אין צריך להשהותו במולחו שיעור מיל, וליכא למימר דאצטריך קרא אפי' בשוהה שיעור מיל, הא ודאי ליתא כיון דיכול לקיים מצות מליחה בלי דחיית שבת כמו אם נקצר ביום כשר וכו' אע"ג דהקטרת חלבים דחי שבת אע"ג דכשרים כל הלילה מטעם שהרי דחה שחיטה את השבת, התם ה"ט משום חביבה מצוה בשעתה ע"ש ומל"מ פי"א משבת מביא בשם המחבר הגאון זצק"ל שמצא בכ"י למה צריך קרא כיון שאין עיבוד באוכלין, ותי' כיון שכולה כליל לאו כעיבוד באוכלין עוד תי' דתיקון קרבן כמעבד דמי, בזה מיושב גם קושיתו, ועי' בשע"המ

טז בענין שמן ולבונה במנחת חוטא אפי' כ"ש, ושתיית מי סוטה אם צריכה כל הלוג

יז בענין נותר לא נתברר ברמב"ם השיעור לא בקדשים ולא בק"פ ובמוציא בשר פסח מחבורה לחבורה כתב