מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) קז

הנטיעה חייב וא"צ קליטה, ואם נוטע בעצין נקוב חייב ע"ש

ב בונה עי"נ אם כמו שהי' או לאו דוקא, ומנ"ח תס"ה כתב ל"ד רק בתים הרבה

ג כתיבת קעקע כמה השיעור, רא"ה בסי' רכ"ג כתב אפי' אות אחת, וג"פ בסי' קכ"ד ס"ק ל', הב"י ק"פ מביא תוספתא הרושם על עבדו שלא יברח פטור, מ"ט הוא פטור י"ל דלא חייבי תורה אלא כשעושה כ"ק משום כתיבה גופה כמו שעושים עכו"ם בחקותיהם אך בעושה בעבד שלא יברח פטור והוי כדין מלאכה שאינה לרל"ג או כדבר שאין מתכוין ע"ש

ד מבשל בעצי אשירה לא נתברר השיעור אם אפי' בכ"ש, עי' תוס' מכות דף כ"ב שבישל בעצי הקדש וא"ת לילקי משום הזיד במעילה, וי"ל דלא חשיב אלא לאו דאיתנהו בפחות מש"פ, ושם איתא עצי אשירה ע"ש משמע אפי' פמש"פ, וראיתי במנ"ח סי' תל"ז שהקשה על תוס' דמיירי בעצי שלמים מבואר בפסקים כ"ז ליכא מעילה ובלאו לא תעשון עובר אף בקדשים קלים, ונראה דהי' פשוט אצלם על דבר שאין מעילה אין עובר בלאו לא תעשון ע"ש כי דבר חדש מאוד, ומ"ח ח"ר סי' כ"ה מחדש גם על בדק הבית אינה חייב רק בקדושת הגוף כאמר הלא לא תעשון ע"ש, והנה במחובר אין בו מעילה ויש בו לאו לא תעשון וק"ל

ה במחיקת השם אם דוקא שימחק לגמרי או אפי' בהעברת קולמוס אחד, בענין זה יש לי איזה הערות ב"ה כי מחיקה ע"מ לתקן האריכו ראשונים ועי' ב"י שמביא ר"י אלכסנדריא דמביא ראיה מע"ז נ"ב שחשמונאים נתצו המזבח ה"ה דמותר למחוק עמ"ל וחזר ודחה ראייתו דהתם א"א בענין אחר שמקום מזבח מכוון משא"כ בס"ת אפשר לסלק היריעה ע"ש וח"ס רס"ד הקשה מנחמיה שהי' שובר שערי ירושלים, גם משבת דף ע"ה יריעה שנפל דורנא, גם מערכין דף יו"ד מכתשת של משה ע"ש, גם נ"ל להביא ראיה שמחיקה עמ"ל מותר מרמב"ם פ"א בית הבחירה הלכה ט"ז אבן שנפגמה ע"ש, פ"ח מעשה קרבנות הי"ט בגד שנטמא וכו' פ"א כלי מקדש הי"ג כלי שרת שנשברה מתיך וכו' אולם רק מחיקה עמ"ל אותו דבר בעצמו אבל למחוק בעבור דבר אחר לא ידענו שמותר ועי' שלט"ג פ"ד משבועות שכתב למוחקו כדי לתקן דבר אחר כראה דלא שרי ע"ש שמאיר עינים בענינים אלו ע"כ להרוס המזבח כדי לבנות וזבח אחר כתב רי"א רק בעבור שא"א בענין אחר, ועי' יד שאול שרי"א קאי שהשם נכתב כתקונו רק נגיעה כחוט השערה פסול לענין ס"ת בעבור כתיבה תמה ע"ב, וצ"ע על גדולי טהרה סי' כ"ו שהשם לא הי' אות אחת מוקף גויל אם רשאי למחוק ע"ש מוקף גויל רק פסול לס"ת אבל השם בקדושה ואין זה מחיקה עמ"ל השם רק בעבור לתקן הספר, ועי' בשלט"ג המוחק אחר המוחק פטור ואין זה כמסרס אחר מסרס או כמחמץ אחר מחמץ ע"ש, ורבות בשנים אשר אמרתי ב"ה מעצמי אם כבר נמחק מקצת השם שאין עוד הלאו לא תעשון כן וכו' ועי' בשבילי דוד על או"ח בסוף הספר שמביא בשמי אשר אמרתי על קושיתו שהקשה בסי' קנ"א על רי"א שכתב לא הותר נתיצה בחשמונאים רק משום דא"א בענין אחר, א"כ מאי פריך הגמרא בע"ז נ"ב ליתברינהו ולשקל לנפשייהו למה נתיר נתיצה ע"ש, ולענ"ד רק מה שמצוה להשחית בע"ז על זה קאי לא תעשון כן לה, ובע"ז רק המצוה להרוס ולנתוץ מזבחותם אבל אם ניתץ והורס אין עוד מצוה לשבור ולכתות כל אבן לבדו, א"כ גם בלאו לא תעשון לה' אם כבר נותץ המזבח כמו שעשאו חשמונאים, אין עוד איסור לשבור אבנים שפיר פריך ליתברינהו ולשקל לנפשייהו, א"כ ה"ד אם כבר נמחק אין עובר אם עוד מוחק, ורק קשה עלי מגמרא ע"ז דף מ"ה והנח ס"ד שריפה בעי, פרש"י פסילי אלקיהם תשרפון משמע להרוס כל אבן, וה' האיר עיני בקידושין ל"ז מה ע"ז מיוחדת שהיא חובת הגוף, וריטב"א מתקשה דהאי קרא דאבד תאבדון הו"ל חובת קרקע לעקור ע"ז מא"י, וכתב המקנה לק"מ בהאי קרא כתיב פסילי אלהיהם תגדעון דרשינן מיניה דעכו"ם פוסל אלוהו ועוד כתיב ואשריהם תשרפון באש דרשינן מיניה דע"ז של ישראל אין להם ביטול ודינו בשריפה והיינו אשירות שהי' שם מקדם כמ"ש תוס' ר"ה דף י"ג כדאי' בע"ז דף מ"ה ונתצתם מזבחותיהם והנח ס"ד שריפה בעי, הרי יש בזה שתי אזהרות לעקור ע"ז של נכרי מא"י ולע"ז של ישראל צריך שריפה וזה נקרא חובת הגוף דאינו תלוי בארץ אחר שנקצוץ צריך שריפה ע"ש, והנה נראה נפלאות מתו"הק בפ' ראה כתיב ונתצתם את מזבחותם ושברתם את מצבותם ואשריהם תשרפון באש, זה קאי על ע"ז של ישראל שצריך שריפה, ואח"כ כתיב פסילי אלהיהם תגדעון, זה קאי על ע"ז של גוי כמו שדרשו מנין שעכו"ם יכול לבטל אלוהותו, וע"ז של גוי לא צריך שריפה, רק ואבדתם את שמם מן המקום ההוא, לעקור מא"י ועל זה כתוב לא תעשון כן לה' אלקיכם, מכאן נלמד מחיקת השם בלאו מה שבעכו"ם מצוה, כאן אסור, וכיון שבע"ז של עכו"ם לא צריך שריפה רק לעקור, כן אין עוד איסור באבני מזבח כיון שנהרס אין איסור עוד לשבור אבנים, וכן בשם אין מוחק אחר מוחק. צפיתי בזכות הורי ומורי הניחו לי מן השמים, ה' יאיר עיני בתו"הק

לא זכיתי להבין ח"ס רס"ד כתב יריעה שנפל בה דרכא קורעין מראשה לסופה עי' שבת ע"ה וע"כ איירי שכבר נשתמשו בה במשכן דבתחלת עשייתן לא הי' עושין כן לפני בו"ד מכ"ש לפני ממ"ה עאכ"ו, והוא אסור מלא תעשון כן אע"כ ע"מ לתקן לית לן בה ע"ש א"כ מנ"ל המלאכה בשבת קורע ע"מ לתקן אם לא הי' במשכן בתחילת המלאכה כי משם נלמד כל מלאכות שבת וצ"ע: כהן ששתה יותר מרביעית יין אע"פ שהפסיק בנתים חייב ולא מבואר כמה השיעור ועי' מנ"ח קנ"ב, ולענין ברכה אחרונה כתב א"ר סי' ר"י אם שהה יותר מכדי שתיית רביעית אין מצטרף וכ"כ הט"ז, וראיתי בשכ"ג סי' ר"ד דמחלק בזה בין יו"הכפ דהוא ליתוביה דעתיה ולא נהירא דא"כ מאי הקשו הפוסקים בב"י ס"ס תרי"ב מטומאת גויה עכ"ל

ז כהן בעל מום שעבד עבודה לוקה אם צריך שיעבוד עבודה שלימה, ופלא שמבואר ברמב"ם פ"ט וביאת מקדש הלכה יו"ד בעל מום אינה חייב אלא על עבודות שהזר חייב עליהן מיתה ע"ש

ח המכבה גחלת מע"ג מזבח ולא מבורר אם כיבה מקצת גחלת, ומנ"ח סי' קל"ג כתב דבריו תמוהין דאין הפי' מקצת כיבוי היינו חצי גחלת רק הפי' אם עוד אש ע"ג המזבח, ואין חילק בין גחלת או מקצת גחלת עי' בסוגי'

ט הקשה למה בשבת חייב במסיר שמן מן הנר והכא אמרי' דוקא כיבה ולא חייב בהורידה מעל מזבח וכבתה מאליה, ונראה עפ"י שכתב מורי הגאון ז"ל בכ"ס סי' נ"ה להסביר תוס' ביצה דף כ"ב המסתפק שמן חייב