מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) קד

מקום לחלק אם השינוי מגופו ומעצמו אז חזקה דהשתא עדיף מחזקת קמא, ובקטן השינוי בגופו, במקוה ע"י סיבה חוץ מגופו, וכן בנטמא התרומה ומיושב הרבה ב"ה ועי' מקו"ח תס"ז שמחדש בהא דלא מחזקינן ממקום למקום, רק במידי דאתי מעלמא ונפל לכאן שייך סברא דאין מחזקינן ממקום למקום, אבל ביין ונמצא חומץ או בהמה ונמצא טריפה לא שייך סברא דממקום למקום ע"ש וח"ס יו"ד סי' ב' ומח"א אישות סי' ג'

סימן כו מביא ב"י בסי' ל"ח אם אמר האמ"ק ע"מ שיש לי דבר פלוני במקום פלוני ונאבד ולא ידעי' אם הי' שם בשעת קידושין או לא ספק מקודשת וחידש שמקנה דף מ"ז ד"ה ברש"י, אם ספק שמא נגנב אחר קידושין מוקמי' לה בחזקת פנויה ע"ש

המחבר הקשה על מהר"ם שפסק מי שניתן לו דבר שוה זוז שיולך כמקום ששוה שם ב' זוזים ונאבד ממנו ואינו יודע היכן נאבד ופסק כמ"ד בגיטין חושש מעת לעת, ותמוה כי בגמרא אמרו חולקין עליו חביריו ע"ב, ועי' הסוגי' המניח פירות להיות מפרש עליהן תרומה ומעשרות וכו' אם אבדו ה"ז חושש מעת לעת דברי ר"א, אר"א חלוקין עליו חביריו דתנן מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשה ע"ג למפרע טמאות, פשיטא דחלוקין מהו דתימא מאי למפרע מעת לעת קמ"ל, והקשה מח"א אישות סי' ג' גם אם אמרי' למפרע מעת לעת הי' קשה במקוה ודאי וכאן חשש, עי' בשעה"מ פ"ה מתרומה, ואולי לישב כי הב"ח סי' א' בתשובה הקשה דה"ל לתרץ שאני מקוה דחסר ואתאי, ועוד קשה היא גופה דכיון דליכא למימר לגבי פירות ומעות שהניח אבודין ואתאי ע"פ טבעו של עולם א"כ מ"ט דחלוקין עליו חביריו על ר"א, ואפשר לומר דה"ט דלגבי פירות ומעות הו"ל הך ריעותא דאבודון דאלו הוי הך ריעותא בגופה דטבלין שתיקן בהבטחתן של אלו דחשבינן להו כאלו הי' כל הפירות ביחד ואמר אלו שבצד פלוני יהי' תרומה ומעשר על אלו שבצד פלוני וכיון דנמצאו אבודין הו"ל ריעותא בגופא הפירות המתוקנין דאזלינן לחומרא אפי' היכא דליכא למימר חסר ואתאי חסר ואתאי ע"ב, א"כ אי אמרי' למפרע מעת לעת לא הי' קשה שם ודאי וכאן רק חשש כקושי' הב"ח דלא שייך אבודין אתאי, ומיושב פסק של מהר"ם כי באבידה לא צריך לשלם מספק

רמב"ם פ"ז ממעשר כתב המניח פירות להיות ופריש עליהן מעשר מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין מצאן שאבדו הרי זה חושש לכל שהפריש ואינו מעשר ודאי והקשה הכ"מ למה השמיט רבינו תרומה, ומ"ש אינו מעשר ודאי פשוט, והקשה המל"מ בנדה רוני חביות אמקוה ואמרי' מאן תנא חביו' ר"ש אלמא לרבנן כל היכא דאיכא תרתי לריעותא הוי ודאי טבל ופשיטא דאין הפרש בין החמין לאבדו, א"כ מש"כ פשוט הוא תימה בעיני, ולהנ"ל לפי סברת ב"ח יש חילק כי לא שייך אבודין ואתאי ומיושב הכ"מ, ועי' פ"ה מתרומה שפסק בחביות מכאן ואילך ספק ובפ"י מקוואות מקוה שנמדד ונמצא חסר פסק טמא ודאי והקשה הכ"מ וריטב"א קידושין ע"ז סתירת רמב"ם ועי' מל"מ שם, ושעה"מ פ"ה מתרומה, ועי' פלתי סי' א' שמישב כי תרומה בזה"ז רק מדרבנן לכאורה למה לא אמרי' סד"ר להקל רק טבל דשיל"מ ע"ש וטיב גיטין דף ל"א הקשה ע"ב

עי' תו"יוט בגיטין ה"ז חושש כתב הר"ב ואם לא אכלן צריך להפריש וכן לשין רש"י ומשמע דאלו כבר אכלן אין מחייבין אותו להפריש, אבל רמב"ם בספ"ה מה"ת לא התנה שאם לא אכלן ומשמע ודאי שאע"פ שאכלן מחויב הוא להפרש תרומות ומעשרות ע"ש והקשה השעה"מ פ"ה מתרומה דא"כ היכי משכחת לה מלקות באוכל טבל למאן דס"ל ה"ס לא שמה התראה דשמא יתקן אח"כ על מה שאכל ובס' בני דוד הקשה מיומא בטבל ותרומה בן תימא ס"ל דמאכילין תרומה משום דטבל חמיר ואמאי אין מאכילין טבל שיפרש אח"כ על וה שאכל ע"ש ולי צ"ע מבכורות דף ל"ז שמכר לו טבל ע"ש

סימן כז מבואר במקום נדנוד עבירה לא תקנו רבנן תקנתא ומביא ראיה משואל דף צ"ו בעל בנכסי אשתו מי מעל ע"ב. וע"ש בתוס' גם על בעל שייך הסברא לא תקנו, ומביא תשובת הר"ן הא דתקנו חכמים מקו"מ לפעוטות במטלטלין משום כדי חייו דאם מכרו הפעוטות בנכסים מעוטים לא עשו כלום במקום איסור לא תקנו ומ"למ פ"ט מזכיה מביא הרב חיים קמחי ז"ל הקשה מב"ב קל"ז האומר נכסי לך ואחריך לפלוני אסור לראשון למכור לכתחלה לאחר ואם מכר מה שעשה עשוי ומודה רשב"ג דאם נתנם במ"שכמ לא קנה מ"ט מתנת שכ"מ אינה אלא לאחר מיתה, ולפי דברי הר"ן תיפוק ליה משום מתנת שכ"מ אינה אלא מדרבנן ובהכ"הג דעביד איסורי לא תקנו ע"ש, ושם פסק רמב"ם ש"מ שצוה ליתן לעכו"ם מתנה אין שומעין לו שזה כמי שצוה לעבור עבירה מנכסיו, והקשה אמאי הקשה הרב ז"ל על ר"ן, ולא על רמב"ם מההיא דרשב"ג ע"ב, ועי' שע"המ שם, ונב"י ח"מ סי' מ"ו בח"ב כתב לא דק בזה דשאני הך דרמב"ם שהוא איסור דאוריי' דלא תחנם כתיב עכ"ל ועי' רש"י גיטין דף ל"ט ע"ב בסופו משום דברי שכ"מ ליכא שהרי לא צוה לבניו, והקשה בטיב גטין לרמב"ם שמשחרר נעשה עבירה לא אמרי' דשכ"מ וע"ש בזכרון שמואל, ועי' שואל ומשיב ח"ג דף נ"ה, ונתיבות סי' רל"ה ס"ק א'

בענין זה עי' ברמב"ם פ"ח מזכיה דברי שכ"מ כוכ"מ ואינו צריך קנין לפיכך אם אמר קנו ממני אפי' בשבת קונין ממנו שזה הקנין אינו צריך וכתב הלח"מ דעת רבינו בכל הקנין מועיל לשום דבר אין קונין בשבת, וקשה מגיטין דף ע"ח תיזיל איהי ותיחד ותפתח ובשבת הי' משמע בשבת תקנו רבנן קנין ע"ש, ולענ"ד עי' בסוגי' ר"א סבר משכ"מ צריך קנין כי לא חייש לטירף דעת וע"ש בראש דף קנ"ו שהקשה הקושי' מגיטין, אבל כך הסברא לר"א דלא חייש לטירף דעת, באמת אסור לעשות קנין בשבת, אבל הלכה כרבנן דברי שכ"מ כוכ"מ, יען שחיישי' לטירף דעת, א"כ באמת גם קנין בשבת מותר, ח"פ רמב"ם דברי שכ"מ ככו"מ כדי שלא תטרף דעתו לפיכך אם אמור קנו אפי בשבת אבל אם לא הי' דברי שכ"מ ככו"מס יען כר"א דלא חייש לטירף, באמת הי' קנין בשבת אסור, ועי' ב"ש ס' קל"ו סק"ז שהקשה למה התירו קנין בשבת יותר מטלטול הגט, נ"ל ע"פי מקנה שמחדש שקנין בשבת רק הקונה עושה האיסור ולא המקנה ע"ב בסי' מ"ה וכ"ס נ"ט, ע"כ בטלטול מוקצה שניהם עושים איסור ובקנין רק היא לבדה. המחבר הביא ד"א רק במציאה, עי' בספר המקנה כלל י"א פרט ז' הבאתי גם במתנה

סימן כח אחים שחלקו והי' בו ממעות הקדש מי מועל ע"ב, ומביא רמב"ם אין מעילה במחובר,