מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) קג

אם הדבר מצד עצמו או המקום מוגע מלשכוח, עכ"פ נראה כי הלכו בזה לפי הזמן והמקום, ואף אף נאמר כי גם בזה לא חיישינן לשכחה בזמן מועט וגם דיקשה לא ישמש כלל עד למחר ולמחר דהוי נט"לפ ישמש בצונן מ"מ חשש שכחה מדגזרו בה רבנן הוי ע"כ בגדר שכחה דכללא בכ"ד דבלא שכיח לא גזרו רבנן ומדשכיח לשכוח הוי כמו לכתחלה אם נשהנו גם בנט"לפ אשר בקרוב הדבר שישכח וישתמש בו [עי' מג"א ק"ח אם שכחה בגדר אונס והוא ענין גדול בכמה מקומות בש"ס ופוסקים] ולכן אפי' בעבר ושהה יום אחד דהוי נט"לפ אסור לשמש בצונן מטעם שכחה דבגדר לכתחלה, א"ד או"נפ החותם בברכת חיים' שלו' וכ"ט כאות נפשו ונפש אוהבו הק' ירמיה לעוו

סימן כה מביא מהרשד"ם מי ששמע שמת לו מת ואינו יודע אם הוא לאחר ל' חייב להתאבל דאוקמי' אחזקת חי ועתה מת ע"ש, והקשה מהרוג שנמצא חיישי' דלמא אשתהי ונשתנה צורתו ולא אמרי' כיון שהי' לו חזקת חי נימא עתה שמת, ומחדש חזקת חי רק נגד מיתת שמים אבל אין חזקת חי מועיל למי שממיתין אותו ע"ב, וט"ז שצ"ז מחדש כיון שאדם עתיד למות אמרי' כיון שמת עתה כבר מת ולא מהני חזקת חי, וב"ש בסי' י"ז ס"ק פ"ד מביא קושי' ט"ז למה לא אמרינן בהרוג שהוא תוך ג' ימים וכתב וי"ל כאן איירי ראובן הלך מכאן וא"י היכן הוא אז אוקמי' לראובן בחזקת חי ומת זה אע"פ שנראה להם שהוא ראובן אמרי' שהוא מת קודם ג"י ונשתנה והוא איש אחר אשר לא ידעינן אותו ולא שייך לומר דאוקמי אותו בחזקתו וראובן הוא חי עכ"ל, ונב"י סי' ל"א משיג סכ"ס ידעינן שזה המת הי' לו חזקת חי ע"ש, ואולי כונת ב"ש בשלומא אם אנו מכירין ואנו דנין על אדם זה אם חי או מת שפיר י"ל שיש לו חזקת חי ואם מת פסק חזקת חי כעת ולא לפני ג' ימים אבל כיון שאין מכירין אותו ואין אנו דנין עליו, רק זאת ידענו שזה הרוג הי' לו חזקת חי, אבל וכי לא ידענו שלפני ג' ימים מתו כמה אלפים אנשים, א"כ זה ההרוג אחד, מאותן אנשים שמתו לפני ג' ימים ואולי גם זה החילק בין ראוהו אותו חי בערב ללא ראוהו אשר נב"י מאריך בו, כיון שראהו אותו אנו דנין על אדם זה פרטיי ויש לו חזקה שעתה מת, ואין להשיב דלא שכיח הריגה רק מיתה זה טעות כי קושי' נב"י לא קאי על הרוג דוקא וכי נמצא מת ג"כ הדין כן ודו"ק, ועי' פלתי ס"ט ס"ק י"ג אם ספק בבהמה אימתי נשחטה, משל היום יום ד' הבשר לפנינו ואין אנו יודעים אם נשחט ביום א' א"כ כבר עברו ג' ימים, או נשחטה יום ב' ועדיין תוך ג' ימים אמרי' העמיד בהמה בחזקת חיים והשתא דמת וכן הוא בשמעתא דנדה ע"ש, ולא כתב בפשיטות שמסופק אם בשר זה מבהמה שנשחטה ביום א' או מבהמה שנשחטה ביום ב' נראה כסברא הנ"ל ודו"ק

המחבר מביא מרדכי על האיש שנהרג והניח אשה ובן קימא וביום שנהרג מת הולד וספק איזה מהם מת תחלה ופסק לחומרא, והקשה אמאי לא מוקמי' גברא אחזקה שהי' חי עד אחר שמת הבן ע"ב, ולא זכיתי להבין עי' תב"ש כ"ט בנשבר העצם ולא ידענו אם מחיים או לאחר שחיטה, דאין לומר העמידנה על חזקתה ועתה נשברה, דהא בהמה בחזקת שאינה זבוח וחזקת שאין רגליה שבורים עומדת, והשתא היא שחוטה ושבורה ומאי חזית דאמרת עתה נשברה אחר שחיטה, אימא איפכא עתה נשחטה אחר שבורה ע"ש, א"כ גם הבן הי' לו חזקת חיים למה אמרי' חזקת חי של אב ולא חזקת חי של הבן, וש"ש ש"ה פ"י כתב על תב"ש הנ"ל, לענ"ד נראה דהיכא דנודע זמן השחיטה באיזה רגע מן השעה ואין ספק אלא על זמן השבירה ודאז אמרי' אוקי אחזקתו שאינה שבורה והשתא הוא דנשברה אחר השחיטה ע"ש, לכאורה צ"ע מב"ב קכ"ט, אב שנשבה ומת הבן בתו במדינה [בארץ מולדתו] ולא ידעינן הי מינייהו מית ברישא יורשי אב ויורשי הבן יחלקו, והנה זה שמת בפנינו יודעים באיזה זמן וזה שאנו מסופקים בו הו"ל דאוקמי' בחזקת חי ומת לאחר זמן, ועי' עצי ארזים אות קי"ד בסי' י"ז, שמביא ראיה מכאן לט"ז

עוד הביא המחבר מגיטין דף ע"ו אם אינו ידוע אם גט קודם למיתה או המיתה קודם לגט, ה"ז ספק וחולצת ולא מתייבמת, ופירש הר"ן דלא מוקמי' ליה בחזקת חי ונימא דלאחר י"ב חדש דכיון דהשתא מת מקמי הכי מספקי' ליה דלמא בתוך י"ב חדש מת ע"כ, וטעם כיון דהשתא מת לא מהני חזקה כמ"שכ תוס' יבמות ס"ח כיון דהשתא הקטן בן נו' ליכא למימר אוקמי' אחזקה ע"ש, ומריט"א סי' מ"א ונב"י סי' ל"א הקשה מהביא גט והניח זקן או חולה נותנה לה בחזקת שהוא קיים והנה אם יש לו אח והיא נישאת לאיש ע"פ גנוזה ואחר כמה שנים ישמעו בו שמת הכי נאמר שמת למפרע והרי זו זקוקה ובנים ממזרים למ"ד יש מותר מיבמה והרי דרכיה דרכי נועם עכ"ל, אולי ע"פי בכור שור דף יו"ד רבינו יונה התיר הגבינות שנעשה מבהמה שנמצאת טריפה מטעם דמוקמי' לה אחזקה ואמרי' עתה נעשית הריעותא אע"ג דודאי יצאתה מחזקתה בחיים וכו' ונלענ"ד דס"ל לר"י דזה דומה למ"ש כאן סכין איתרעי בהמה לא אתרעי, דעד כאן לא אסרי' כ"א הבהמה דאיתרע, אבל הגבינות שהוחזקו בכשרות עד עתה דלא איתרעי חזקה דידהו שרו אע"ג דחזקתן תלוי בחזקת הבהמה, ה"נ חזקת הבהמה תלוי בחזקת הסכין, ומ"מ אמרי' כיון דבהמה לא איתרעי היא כשירה עכ"ל, א"כ נראה לי לחדש במניח זקן או חולה שהתחיל השליחות, א"כ בשעה שנתן לה הגט יש לנו חזקה שהוא עדיין שלוחו, גם אם נשמע אח"כ שמת ואיתרעי חזקת חי אבל הגט כשר כי השליחות לא איתרעי כמו בגבינה הנ"ל, אבל לקמן בכתבו לאחר י"ב חודש, מתחיל השליחות רק אז לאחר י"ב חודש ואין לנו חזקה, כיון אם מת מקודם אין התחלה לשליחות כמובן ע"כ ספק ומיושב בזה הרבה ב"ה ועי' מקו"ח תס"ז סק"ו וט"ז סי' י"ח בנאבד הסכין

שעה"מ פ"ד מאישות הלכה י"ד, מישב קושי' המחבר מר"ן הנ"ל, כ' מוקמי' מאיסור לאיסור ויש לה חזקת איסור לשוק ע"ב ועי' ש"ש ש"ג פ"ח, ושע"הת ח"ב דף צ"ב הרחיב הדיבור ע"ש בנפלאות ובאות י"ד הקשה על כל השיטות שסברו דחזקת קמא וחזקה דשעת מציאתן שוין נגד תוס' חולין דף יו"ד דאזלינן בתר חז"ק בנגע אף דאיתרע בגוף הדבר אמרי' השתא נעשה ריעותא ע"ב, ואולי י"ל ע"פי סברא אשר אמרתי לישב הרבה בפ"ק דנדה כי כאן נמצא כאן הי' אמרי' אבל להיפך בנגע או מקוה שחסר בע"כ צ"ל כאן לא נמצא מה שחסר כאן לא הי' זאת לא אמרי' והארכתי בו ב"ה הרבה ואין כאן מקומו כי צריך אריכות בסוגי' דשם שהקשה ממקוה לחביות ולא באתי רק להעיר

עי' בשע"המ פ"ד מאישות הי"ד שמביא כמה סתירות וקושי' מרי"טא מתוס' יבמות ס"ח ע"ש, אולי יש