מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) קא

ולענין יו"הכפ אם אוכל ח"ש או יותר מכא"פ ואכל הרבה, אמרתי רבות בשנים שזה דוקא לעבור על לאו צריך בכדי א"פ, אבל העשה של ועניתם לא קיים, וז"כ הירושלמי מודה רל"ק ביו"הכפ בעבור העשה, אודה לה' כעת יצא לאור מ"ח ח"ג על או"ח בסי' ל"ט מביא חקירה הנ"ל בשם ח"ס ופמ"גד סי' תריב ס"ק ד' ע"ש פלפול נאה, ולשתיה פסק רמב"ם בכל מקום צירף שיער רביעית חוץ מפ"ח מאבות הטומאה פסק כשיער אכ"פ ומוסבר בכ"מ פ"י מתרומות בשם ר"י קורקס ע"ש, ומנ"ח שי"ג כתב הן ביו"הכפ והן בבה"מז צריך תכ"דאפ אפי' אכל כל היום

ועי' בפנים שמחבר מביא ראיה שחייב בהמ"ז באכל יותר מכא"פ ממה שכתב הרא"ש אם טעה בר"ח לא צריך לחזור יען אי בעי לא אכיל דבר שצריך בהמ"ז אלא פירות וירקות, ואמאי לא אמר שאכל מעט מעט באופן שלא יתחייב בבהמ"ז, ואין לומר דגם בר"ח צריך לאכול בב"א הא קאמר אפי' פירות אלא שלא יתענה, בע"כ דלענין ברכה אחרונה לעולם חייב ע"ש, ולא זכיתי להבין בודאי אם אכל יותר מכא"פ מקרי עינו' ואסור בר"ה כמו שפטור ביו"הכפ יען שהתענה אם אכל באופן זה, וכן בר"ח אבל בפירות וירקות אם אכל אין זה עינו' גם ביו"הכפ חייב בפירות כי לא התענה וצע"ג ועי' מל"מ פ"ב מהלכו' ברכות ופר"ח בספר מים חיים סי' א' ובסוף הספר זכור לאברהם מאריך בו מאוד, ועי' בספר אמרי בינה סוף יומא באריכות בענין זה, ובלבוש סי' תעה בה"גה כתב עיקר אכילת מצה לאכול לשובע למלא את כריסו כשהוא רעב לפיכך יוצא בה אף בבליעה ע"ש משמע דלא יצא בהכאת גרון, ועי' אמרי בינה דיני פסח סי' כ"ג

מה שחקר המחבר ז"ל באכילת כהנים אם צריך כדא"פ, לכאורא מוכח ממנחות דף צ"ט שעיר של יו"כפ הבבלים אוכלים אותו חי מפני שדעתן יפה מוצאי יו"כפ, ואם יוצא ביותר בכד"אפ למה לא אוכלים ביו"הכפ באופן זה, וידחה עשה ח"ש, ועי' צלח ביצה דף י"ט שהקשה על לחמי תודה בע"פ שידחה עשה ל"ת, ועי' זבחים דף צ"ז יקדש להיות כמוהו והקשה וידחה עשה, ומשני אין דוחה ל"ת שבמקדש, עדיין קשה יאכל באופן זה, ואולי אחשביה ודו"ק, ומורי בכ"ס סי' צ"ו הקשה על פמ"א אם בהנאת גרון יוציא המצוה א"כ קשה משעיר של יו"הכפ שבבלים יאכלו בהנאת גרון ע"ש שמחדש דבר גדול דשאני אכילת קדשים ממצות אכילת מצה דאכילת קדשים לאו מצוה שמונחת אקרקפתא דכהן אלא שהמצוה שיהי' הקדשים נאכל מכהנים ולא יותירו מהם, אלו הן הנשרפין מתבערים ע"י שריפה מן עולם, ואלו הנאכלים מתבערים ע"י אכילת כהנים, וכהן שאוכל ע"י הנאת גרון ומקיאו לא קיים ומצות אכילת קדשים, משא"כ מצות אכילת מצה חיוב על גברא שיאכל מצה וכא שמצוה שמצה תהי' נאכלת יוצא בהנאת גרון ע"ש ועי' כ"ס סי' ע"א בסוף התשובה שחקר ג"כ אם יוצא בשבת באכילת יותר מכא"פ

עי' יבמות דף מ' אימא רישא מצות תאכל במקום קדוש מצוה שבתחלה הי' עליו בכלל היתר רצה לאכלה רצה אינו אכלה, רצה אינו אכלה והכתיב ואכלה אותה אשר כופר בהם מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרי' ואח"כ הקשה לאבא שאול מאי תרי גוונא איכא ע"ש, ולפי חקירת המחבר ז"ל א"כ צריך מצות תאכל שצריך לאכול תוך כדא"כפ וכן לאבא שאול תרי גוונא איכא, בע"כ ואכלו אותה תוך אכילת פרס ולא צריך מצות תאכל ודו"ק, עוד קשה לי מנזיר כ"ט שהקשה וכי כהן אוכל מליקה, ולפי חקירת המחבר ז"ל יאכלו יותר מכא"פ ור"לק שם שח"ש מותר בודאי קשה, וגם למה באמת אשתרי מליקה לכהן אם יוכל לקיים המצוה באופן זה [עי' לקמן סי' נ"א

] בענין זה יש לי תשובה גדולה מאד"מו הגאון וכו' דהוסט ני' ואעתק רק על קושי' הנ"ל

ב"ה עש"ק לס' בא תרל"ח לפ"ק פה חוסט יע"א

החיים והשלום וכ"ט לאהובי תלמידי ני' מכתבך קבלתי ה' ישלח לך רפואה שלימה ויחזקך ויאמלך ותהי' אמיץ כח ורב ברכות לך ולביתך, מה שכתבת לי פלפול בד"ת אם אמנם שאני מונע את עצמי בכל מה דאפשר מלהשיב ה' ירפא במהרה עין קדוש אמן] אבל לאהבתך הכני כותב תשובה בקצרה, אשר העיר מעלתו על חקירת מוצל מאש והקשה מסיר וכו', בת"כ פ' צו על הקרא מצות תאכל אפי' בכ"ש וביבמות דף מ' דרשינן מצות תאכל מצוה, א"כ מוכח לכאורה דמצוה בכ"ש, וכבר הביא מר"ן הגאון באו"ח מ"ט דמצוה ודאי בכזית כו' וקשה לי שרמב"ם שלא הביא ת"כ דאפי' בכ"ש ובחידושי ישבתי ועתה אמרתי לפי דעת מוצל מאש, שבקדשים יצא אפי' ביותר בכא"פ לענ"ד שאין כוונת החקירה הזאת ע"ד שכתב המ"למ פ"ה מיס"ת אי שלא כד"הנ הוי אכילה דג"כ מקשן קושי' כאלו ומתרצן מגו דהוי אכילה לענין מצוה ה"נ לענין זה, אלא נראה דכוונת חקירת מוצל מאש היא דהא דאין מצטרפין יותר מכא"פ לא משום שכבר נתעכל בזמן מועט אלא הלממ"ס היא דאין דרך אכילה בכה"ג ואין מצרף, וזה שייך בעלמא אבל במצות דמחויב לאכול כל הכזית ולר"ש בל העומד לזרוק כזרוק היכא דהוי מצוה אמרי' כיון דעומד להכי הוי כאלה נעשה כבר ה"כ כיון דעומד לאכילה ומצוה לאכלו הוי כאלו אכלו לכה"פ אם גומר אכילתו ומוכח למפרע דהי' עומד לאכילה דהוכיח סופו על תחילתו והוי כאלו לא שהה כלל ופ"רח סי' קכ"ד בא"ע העלה דרמב"ם ס"ל דלא כר"ש, וא"כ אפשר דכונת הת"כ דמצות תאכל אפי' בכ"ש היינו אם אוכל מעט מעט מצטרפים אפי' יותר מכא"פ והיינו אליבא דר"ש, אבל רמב"ם דפסק דלא כר"ש לכך לא הביאו, א"כ נראה דשם בנזיר גבי קרבן כיון דג"כ וצוה לאכלו ועומד לאכילה וכאלו אכלה תוך אכילת פרס דמי וממ"נפ אי ס"ל כר"ש עובר גם על איסר נבילה, ואי לא ס"ל כר"ש גם לענין מצוה לא מצרף, ואחתום בברכה משולשת ה' יברך אותך ואת, ביתך כאות נפשך ונפש רבך הד"ש הק' משה שיק מברעזאווע

מה שמסתפק המחבר ז"ל אם קיים השבועה כשיאכל ביותר בכא"פ, א"כ למה אם נשבע שיאכל נבילות וטריפות לוקה משום שבועת שוא כמבואר ברמב"ם פ"ה משבועות וש"ע רל"ח, כיון על ח"ש חל השבועה כמבואר שם, א"כ גם שבועה שיאכל יוכל לחול ויאכל יותר מכא"פ

סימן יז עי שנשבע אם יעשה דבר זה יתן דינר לצדקה אם כל פעם שעושה דבר זה צריך ליתן דינר אפי' מאה פעמים או רק פ"א

סימן יח מי שנשבע שלא יעשה דבר זה ביום פלוני אם מתחיל בלילה או מהנץ החמה, רשב"א שהביא המחבר ז"ל מובא במ"למ פ"ח ממתנות עניים,