מור ואהלות צט

עשרה לחופה דמקודם אין כח זרעו ככל איש וא"כ אין ראיה כשעומד על רגלו א' וחולץ שיהיה נחשב כבריא וכיון שאין דינו כבריא אסור ג"כ לשחוט, ובזה י"ל ג"כ מ"ש דמי שלא הורחץ מש"ז וכוונתו טבילה כיון שלא טבל לא נפסק אצלו ההלכה שכשעמד על רגלו א' אף שהוא חלש מקרי בריא וכן אבל שאסור בתשמיש ולא נפסק אצלו הדין דהוי כבריא אף שיכול לעמוד על רגלו א' וחולץ מ"מ כשהוא חלש אסור לשחוט ולא קשה מש"ס דזבחים דלא קתני דיעבד משום אונן משמע דגם לכתחילה מותר לשחוט דשם מיירי כשהוא בריא ועי' מ"ש באוהל ראשי בשמים אות י"ב

ואשובה למ"ש לעיל דהנה מנהגינו בין השחיטה ובין ברכתה בעמידה וכן ברכת המגילה בעמידה ונראה דאנו תופסין ב' הטעמים דאף דקריאתה בישיבה מ"מ להמג"א כל ברכות שאינם לתקן בעמידה ולא תלוי בהמצוה וברכת השחיטה בעמידה כגוף השחיטה למנהגינו וכשיטת הפני יהושע הנ"ל דתלי זה בזה ורק חלה הברכה בישיבה. ואף מצות דרבנן מ"מ ברכתם בעמידה וראיה מע"ש המג"א שם מחלה שמברך מיושב והלא חלה אף בא"י בזה"ז דרבנן עי' יו"ד סי' שכ"ב ס"ב אלא מסתמא לא שנא בין דאורייתא לדרבנן בזה ועי' פרמ"ג או"ח שם שחקר בזה, ולפעד"נ עוד ראיה דהא כל הברכות הם מדרבנן וצריכים בעמידה וא"כ כ"ש גוף המצוה אף שהוא דרבנן מ"מ צריכה בעמידה ומגילה שמותר בישיבה לאו משום דרבנן רק משום שצריך להאריך בה ואפי' אם היה מה"ת דינה בישיבה וכמ"ש בפרדס הגדול סי' קע"א מ"ד בפסיקתא מה הלאיתיך ענה בי פרשה של ק"ש נתתי לכם ואמרתי ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך וכו' מכאן שאסור להטריח על הציבור בכדי, ובאמת שמ"ש בפרדס מזה ראיה על כל המצות שמותרים בישיבה לא זכיתי להבין דשמא יש לחלק בין היכא שצריך להאריך לא הטריחה התורה משא"כ במצות שנעשים חיש קל, ובזה י"ל ג"כ מ"ש בס' שם ישראל ברכות פ"א סוף משנה ג' דלהסוברים דכל ברכות המצוה בעמידה אף היכא דגוף המצוה בישיבה א"כ ברכת אהבה רבה לכאורה צ"ל בעמידה לשיטת רב עמרם דהצריך לברך על ק"ש שעל מטתו אקב"ו לקרות ק"ש וא"כ של יום ע"כ הוא אה"ר והוי ברכות המצות עי"ש ובזה ניחא כיון שצריך להאריך בה לא הטריחו אותו כמו גוף המצוה כשצריך להאריך בה והא דקאמרי דברכות המצות בעמידה אף דהמצוה בישיבה קאי על אותן שאין להאריך בהן, ושיעור ברכה שנקראת ארוכה לענין שמותר בישיבה כל שאינה פחותה מפרשה ואהבת ועי' שאגת אריה סי' ב', ולהסוברים דרק פסוק שמע מה"ת אין נ"מ בין ברכה ארוכה לקצרה וכולם אין חיובם בעמידה, וצ"ע משמונה עשרה והלל שהן ארוכות וטעונים עמידה ועי' או"ח ססי' תנ"ב וי"ל דשם כתיב בהדיא עמידה ויעמוד פנחס ויפלל ובהלל כתיב הללו עבדי ה' שעומדים ולפיכך גם סמיכה אסור בהו ועי' מ"ש לקמן. הן ראיתי בפרדס שם ואיכא אנשי דגמרי לכם לכם בג"ש ממ"ד בסנהדרין מ"ב אמר אביי הלכך נמרינהו מעומד משום שמקבל פני השכינה הא משום דכתיב החודש הזה לכם לא מברכין מעומד עכ"ל, והנה אם הג"ש מקובלת לא דחינן אותה משום פירכא עתה ואם אינה מקובלת צ"ע דהלא קימ"ל אין אדם דן ג"ש אלא א"כ קיבלה מרבו וכו' וא"כ גם בלא הך פירכא אין חיוב עמידה. ונלפע"ד דהא דאין אדם דן ג"ש מעצמו היינו שיהיה לו כל דין ג"ש בין לקולא בין לחומרא פי' תוס' קדושין כ' ד"ה גאולתו ועי' מלוא הרועים ח"ב ערך ג"ש אות כ"ח אבל הרוצה להחמיר על עצמו חומרא בעלמא מצד ג"ש יכול להחמיר ומזה יהיה טעם למנהגינו דשחיטה בעמידה ע"פ מעומר לכן כל מצוה שנאמר בה לכם בעמידה וליתא דברי הי"א מנחות כ"ט דג"כ שחיטה כתיב בו וזה אשר תעשה עי"ש וילפינן מלבנה דכתיב בו הזה וצריך עמידה] וזהו טעם הנהו אנשי דגמרי לכם לכם וע"ז מקשה הפרדס דא"כ מה צריך טעם מפני שמקבל פני השכינה הרי דאין זה שום ג"ש אף לחומרא בעלמא. אמנם י"ל ע"פ מ"ש הברכ"י סי' ח' על ירושלמי דכל הברכות מעומד דהרי בגמ' קאמרינן דרק ברכת לבנה דהוי כמקבל פני השכינה בעמידה ועי' אשל אברהם שם סק"ב דהסמ"ק סובר בהנך דכתיב לכם גם דיעבד פסול מיושב ושאר מצות דק לכתחילה עי"ש וכן ה"נ עפ"ז לישב דברכות כולם בעמידה לכתחילה אבל בעשית המצות אותן שאין כתיב לכם אף לכתחילה א"צ עמידה ובדכתיבא לכם צריך לכתחילה עמידה ובלבנה הן אם יקרא ברכה או עשית מצוה מ"מ מדהוי כקבלת פני השכינה אף דיעבד צריך עמידה, וזה מוכח ממ"ד בסוטה ל"ח כה תברכו בעמידה והלא בלא"ה כל הברכות מעומר אלא דקמ"ל גם לענין דיעבד עי' תשו' שבו"י שם, וי"ל ע"פ מ"ד במנחות מ"ג רשב"י אומר כל הזהיר במצות ציצית כאלו מקבל פני השכינה כתיב הכא וראיתם אותו וכתיב התם את ה' אלקיך תירא ועי"ש ואכמ"ל דהוי דומיא דלבנה גם לענין דיעבד ועי' תשו' שבו"י ח"ג סי' ל"א. ועכ"פ נתישב קושית הברכי יוסף וקושית הפרדס הנ"ל ועי' מ"ש לקמן. וראיתי בתורת יוסף פ' בא סי' ט"ו דבסנהדרין מ"ב איתא אר"א אמר ר' יוחנן כל המברך על החודש בזמנו כאלו מקבל פני השכינה כתיב הכא החודש הזה וכתיב התם זה אלי ואנוהו תדר"י אלמלא [לא] זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם כל חודש וחודש דיין אמר אביי הלכך נמרינהו מעומד [ובסדורים לא נדפס כן] ועי' רש"י שם הלכך משום כבוד השכינה שהוא מקבל והקשה הת"י דאיך תלוי אך הלכך בדברי ר"י טפי הול"ל על דברי ר' יוחנן עי"ש וראיתי בכתבי הרב הג' ר' משה זאב ז"ל מזלטאפאליא ע"ד מ"ד באו"ח תכ"ו דעד ט"ז מברכין עליה ולא ט"ז בכלל (ועי' באה"ט שם סק"ה בשם כנה"ג דעד בכלל ולאחר ט"ז בלא שם ומלכות עי"ש) רק שבדב"ש סיים שבשכנה"ג הביא מרב המאירי דער בכלל ושמעתי שהה"ג המנוח מהרא"ד זצ"ל מחמעלניק פתח הגמ' ולמד כל המימרא ואמר הברכה בשם ומלכות וגם זה צ"ע ועי' בעיקרי הד"ט או"ח סי' ה' בשם הח"צ והמהרש"א מזה עכ"ל ועי' מג"א סי' רט"ו סק"ה דגדול בשעה שלומד הברכות בגמ' אומר בלא הזכרת השם ועי' באחרונים שם ואף כי היה ספק לו אם כהמג"א ובצירוף ספק שמא עד בכלל א"מ צ"ע בברכה אם מהני ס"ס ועי' שבו"י שם שהעלה לקדשה בלא שם ומלכות ועי' שו"ת השיב משה וס' יהושע או"ח סי' י"ד ועי' מ"ש באוהל ראשי בשמים אות א' ועי' בס' בני יששכר מאמרי ר"ח א' אות י"ג כתב דלולא דמסתפא מרבותיו היה אומר דגם ברכת הלבנה תלוי בקביעות ר"ח שלנו לא בהמולד עי"ש [וקצת ראיה מצאתי לדבריו ע"פ מ"ש בת"י שם ע"פ יפה כלבנה דאשה דוגמת הלבנה ובימים שהיא טהורה דוגמת מילוי הלבנה, וכשאינה טהורה כחסידה ועי' זוה"ק פ' אחרי דף ע"ט ע"ב ועי' מ"ש באוהל ראשי בשמים אות ח' וי"ל דלפיכך אין נושאים נשים אלא בחידוש הלבנה עי' שבו"י ח"ב סי' ל"ה. ובזה נלפע"ד ליתן עוד טעם למה שהנשים אינם מקדשין הלבנה עי' מג"א תכ"ו] דלפעמים היא טמאה והוי כתרתי דסריי והנה בקביעות וסת חשבינן לימי החודש לא להמולד עי' ש"ך יו"ד סי' קפ"ט סק"ל וה"נ, ועפ"ז יש ליתן קצת טעם למ"ש ביו"ד סי' קצ"ו סעיף י"א דיש נשים שנהגו להמתין עד ז' ימים עי"ש ועם ז"נ ופרישות עונה קודם הוי חצי כ"ט י"ב עי' ברמ"א תכ"ו ס"ג ואכמ"ל] ואני שמעתי ממגידי אמת שראו מצדיקים מפורסמים שהקילו וקדשו הלבנה אחר ט"ז ג"כ אך