מור ואהלות צח

דרסה אבל הך דזבחים ע"כ בבהמה מיירי דבעוף הרי צריך מליקה ואם תאמר דהרי יש עוף שצריך שחיטה כגון צפורי מצורע י"ל מדצריך כהן עי' מלוא הרועים ערך עוף אי טעון שחיטה או"ק י"ד ואוה"ח פ' מצורע פסוק ד'] הרי דהך שחיטה. מקרי עבודה א"כ ה"נ יושב פסול בזה ועי' זבחים כ"ג ומ"ש לעיל, אבל בבהמה נראה רלא חיישינן לדרסה כשהוא יושב אף בחולין דאם נאמר דחיישינן א"כ יהיה אסור לסמוך בגופו עליה בעת שחיטתה ועי', ח"מ סס"י כ"ח דאם הדיינים בסמיכה הוי כישיבה ועי' מדרש תהלים סי' צ' ונתן רגלו עליו כדרך שאדם עושה בשעה ששוחט את הבהמה הרי דמותר בסמיכה וה"נ בישיבה. וגם עפ"ז מצאתי מקום לישב קושית התוס' ריש חולין על הלכות א"י דנשים לא ישחטו דהרי גם בקדשים מותרים לשחוט דשאני קדשים שהם בהמות לא חיישינן לדרסה במה שאשה כבידה בטבעה כנ"ל משא"כ בעוף אסורה לשחוט מחשש עילוף עד שידרסו מש"ה והלכות א"י בעוף קאי, ועפ"ז נלפע"ד לישב מה שהיה קשה לי על הלכות א"י ג"כ המובא במרדכי ריש חולין דאסור השחיטה מיד זקן בן פ' דהרי יוחנן כ"ג שימש בכהונה גדולה פ' שנה ולר"ש דשחיטת פרו אינה כשירה, אלא בו עי' אות ל"ב א"כ איך שחט, ולהנ"ל ניחא דשאני קדשים במקום זריזין ובפרט כהן זריז הוא ע"כ לא חיישינן שידרוס מחמת שידיו כבדים אבל חולין אסור לשחוט וכן עפ"ז י"ל דשאני פר דמותר לשחוט שאין בו חשש דרסה כמו בעוף והלכות א"י בעוף קאי וצפורי מצורע באמת אסור אשה וזקן בן פ' לשוחטם מחשש דרסה דחמיר טובא עי' פמ"ג בפתיחה לה"ש דאפשר זה הוי מה"ת וכן שיהוי משהו בעוף פוסל יותר מבהמה ע"כ אסורים לשחוט עוף [ובזה י"ל דלפיכך לא כתבו הפוסקים טעם דאשה לא תמול אף בדליכא גברא משום עילוף כמו בשחיטה דבמילה אין פוסל שיהוי ודרסה ועי' ט"ז יו"ד סי' דס"ו סק"ו ואכמ"ל ועי' מ"ש באות ל'] ומ"ש טעם שאשה אסורה לשחוט דדעתן קלות י"ל דהכי קאמרו שנבין ג"כ דכוחן כבר עי' מכות כ"ג חסירי מדע ויתידי כח [וצ"ע בטומטום עפ"ז אם מותר לשחוט עופות עי' אות א' ואכמ"ל] דבזה י"ל ג"כ קושית ס' ברוך טעם דלריב"א בתוס' פסחים מ"ז הלא אפשר לכסות ע"י נשים די"ל דשם בדקדוק כתב הגמ' שחט צפור שאשה אסורה לשחוט וא"כ ליכא מי ששפך יכסה ועי' רש"י שם דה"ה חיה ועי' מ"ש באות כ"ז די"ל משום דעוף שכיח יותר ע"כ מוכרחים לדחוק דגם חיה חיותה מועט לענין זה שאשה אסורה לשחוש ולא קשה מקדשים דמותרת לשחוט דשם אסור חיה להקריב וע"כ רק בהמות ובהמות מותרת לשחוט [ואגב צ"ע מ"ד ביו"ד סי' א' ס"ה דקטן בעומד ע"ג שוחט לכתחילה והלא אינו מחויב לכסות דפטור ממצות ודוחק לומר דרק בבהמה מיירי] אבל חיה י"ל דדמי לעוף עי' מ"ש באוהל בית הרואה אות ט' ואסורה לשחוט. ובחילוק מבהמה לעוף י"ל מ"ד באו"ח קנ"א ס"ו יש אוסרים לכנוס לבהכ"נ בסכין ארוך ועי' ט' ופמ"ג שם והיה קשה לי, א' מדוע אוסר בסכין טפי מכים עי' ב"י דשניהם דברי הר"ם, ב' לא ידענו שיעור סבין ארוך ומה הוא קצר, נ' ממ"ש המג"א שם סק"א בשם המבי"ט שאסור לשחוט בביהכ"נ משמע בהיפוך דאם אסור לכנוס בסכין א"נ לאשמעינן דאסור לשחוט ודוחק לומר דמיירי בצור או קרומית של קנה עי' יו"ד שי' ו' דהרי המנהג אינו כן. ונלפע"ד דהיינו טעמא ע"פ מ"ש באות ח' דביהמ"ד דוגמת בית המקדש ע"כ אין להכניס בסכין ארוך שיעור לשחיטת בהמות עי' אות כ"ט דשמא יאמרו דשוחט קרשים בחוץ עי' ט"ז או"ח תר"ה סק"ג לענין הכפרות ודבריו צ"פ דבקדשים אין לעוף שחיטה כנ"ל, עכ"פ המבי"ט האוסר לשחוט קאי בעופות מב' טעמי א' גנאי ב' שלא יראה כשוחט קדשים אף בעופות כל שהוא ביהכ"נ ומצד הסכין של עופות מותר להכניס וסכין בהמות אסור. שוב ראיתי שמפורש בסנהררין פ"ב שאין נכנסים בכלי זין לביהמ"ד ואפשר דסכין ארוך מחזי ככלי זין ועי' מ"ש באות י"ב

אמנם כן אף שת"ל חילוקי נכון בדרך הפלפול אבל לדינא לא מצאתי מקור לאסור גם שחיטת עוף בישיבה מחשש דרסה ואדרכה במכות כ"ב אמרינן דאבן נתונה מאחריו וחזן הכנסת עומד עליה להכות ועי' רמב"ם הלכות סנהדרין פט"ז הלכ' ח' הרי דדוקא עומד ועי' בפי' תפארת ישראל שם כדי שתבוא ההכאה מלמעלה בכח הרי דבעומד יש יותר חשש דרסה וכמ"ש באות מ"ח דברי השבו"י לענין דיש יותר חשש דרסה בשוחט בידו א' מבשני ידיו מהך דמכות. ואם כי לא מלאני לבי לחלוק על כנה"ג ובפרט כי מנהג ישראל שעומדים בעת שחיטת עופות מ"מ נלפע"ד דמותר לשחוט גם עופות כשסומך עצמו לאיזה דבר עי' ח"מ סי' י"ז דהעדים הנסמכים מקרי עמידה [וקצת י"ל טעם לעמידה בעת שחיטת עופות דהנה כיסוי הוי מצוה ולא לתקן דהשחיטה כשירה גם בלא כיסה עי' אות ל"ז ע"כ ברכתה ועשיתה מעומר ככל המצות ע"כ גם השחיטה כן עי' מ"ש באות ל"ו וזה דוקא בעוף אבל בהמה שאין בה כיסוי מותר הברכה והשחיטה גם בישיבה] עי' בסמ"ע שם ומ"ש באות נ"ב ועי' מג"א ססי' תכ"ב [ושבו"י ח"ב או"ח סי' א' לענין נשיאות כפים בישיבה או בסמיכה ועי' מגן גבורים סי' קמ"א, וצ"ע לי באם הדיין עושה עפת קבלת עדות מצוה שצריכה עמידה והוא נסמך אפשר דג"כ הוי כתרתי דסתרי ועי' מ"ש באות ל"ט, ועי' יו"ד סי' רפ"ט לקבוע המזוזה באלכסון לצאת דעת רש"י שצריך להיות באורך הפתח ור"ת שצריך רוחב והיה קשה לי דממ"נ לחד הוי שלא כדינא דאו שמקרי אורך או רוחב וי"ל דלשניהם לא הוי בשם נגר ועי' בטור שכתב שצריך להיות כמין נון כפופה והפי' כזה חצי בעמידה וחצי בשכיבה וצ"ע דא"כ ממ"נ חצי נעשית כנגד ועי' נחל אשכול הלכות תפילין [מן נומר 92 עד 94] לענין תפילין שמקצת הבית על המצח ובאמת שהרמ"א כתב להעמידה באלכסון והפי' כזה, / שבזה לכ"ע לא הוי כנגר ואכמ"ל], והיותר נ"ל דהכנה"ג לא אמר דאסור לשחוט בישיבה דק בחולה או זקן שאינו יכול לעמוד בזה אסור לשחוט גם בישיבה מחשש דרסה ובאמת כה"ג גם בסמיכה אסור כיון שהוא חלש ומה שנקיט חלש במי שאינו יכול לעמוד ע"פ מ"ד אם יקום והתהלך בחוץ עי' שמות כ"א י"ט ועי' חולין ל"ז היכא דמי מסוכנת כל שמעמידין אותה ואינה עומדת וכו' וסיוע למ"ש באות מ"ח דשו"ב שכבדה לו יד א' חיישינן ליד השני' וכמו שחיישינן מרגליו לידיו ועי' חולין כ"ד דכל שעומד על דגלו א' וחולץ מנעלו אף שהוא בן שמונים שנה הוי כמו ילד ובריא וכיון שדיינינן ליה כבריא א"כ לכל מילי דיינינן ליה כבריא שמותר ג"כ לשחוט. ועפ"ז נלפע"ד לישב כל הלכות אלדד הדני המובא במרדכי דיש חולין דאסור השחיטה מיד אשה וסריס וזקן לאחר פ' ונער קודם י"ח שנה ומי שלא הורחץ מש"ז ואבל עי"ש, דכל הני מיירו כשהם חלושים אשה כגון שהיא נדה עי' תוס' כתובות ס"ג ועי' שבו"י ח"א ומובא בשע"ת סי' תקנ"א לענין שמותרת לאכול בשר מר"ח עד התענית ועי' רש"י פ' תזריע ע"פ נדת דותה שאבריה כבדים עליה] ולפיכך לא קשה קושית התוס' ריש חולין דהרי גם קדשים מותרת לשחוט דהתם ע"כ בשאינה נדה דנדה אסורה לכנוס אף להר הבית עי' כלים פ"א והלכות אלדד הדני שהוא הלכות א"י מיירו כשהיא נדה וחלושה וסריס וזקן ונער כשהם חלושים ובהם י"ל כיון שלא דנינו אותם כבריא לענין הטבילה דבסריס לא שייך וזקן אפשר דבכוונה אמרה הגמ' בחולין כ"ד אפילו בן שמונים אבל יותר לא ועי' מ"ש באות מ' ונער קודם י"ח י"ל דלא לחנם נקטה המשנה באבות פ"ה מכ"א בן שמונה