מור ואהלות צז

נא (איזהו מצות וברכות בעמידה. מצאתי מקום הירושלמי. מג"א ס"ל דלא תלי ברכה בהמצוה. ראיות והערות בזה. הפנ"י ס"ל בהיפוך. ברכת בעילת יבמה ואולי גם ברכת שחיטה לכ"ע א"צ עמידה שחיטה מותר בישיבה. אשה ששחטה מיושב אפשר דפסול. ישובים שונים לקושית תוס' על הלכות א"י דנשים לא ישחטו. י"ל דרק קדשים מותר בישיבה. חלוק בין עוף לבהמה. ישובים לקושיתי על הלכות א"י דבן פ' לא ישחוט. חיה דמי לעוף בזה. חילוק בין סכין עוף לבהמה להכניסו בביהכ"נ. וטעמים שאסור לשחוט בביהכ"נ. מותר לשחוט עופות בסמיכה. טעם לשחיטת עופות בעמידה, הערה בסמיכה לקביעת מזוזה י"ל דרק חלוש אסור לשחוט בישיבה. ישוב לכל הלכות א"י המובא במרדכי ריש חולין. אנו תופסין חומר ב' הטעמים לענין עמידה. חילוק בין ברכה ומצוה שצריך להאריך בה. אם דנין ג"ש מעצמו לחומרא בעלמא. ישוב לקושיות פרדס וברכ"י. ואם ג"ש דלכם אף לדיעבד, ישובים להקושיות בסנהדרין מ"ב חקירות בקידוש לבנה אחר זמנו. הערות שונות ומקור ופי' בש"ס וישובים לקושית ברכ"י ופרדס. תדר"י ור"י לשיטתם. טעם להשמטת המחבר דקידוש לבנה בעמידה. אם מותר קידוש לבנה וציצית בסמיכה. טעם השמטה למול מעומד. הסנדק מותר למול. ברכת על המילה בעמידה תמיד. פריעה מותר בישיבה. הערות שונות. דרוש בפסוק קום נא שבה ואכלה ובמכירת הבכורה ליעקב. הערות שונות בזה ראיתי לחקור איזהו מצות וברכות טעונים עמידה, הנה באשכול הלכות ברכות הודאה סי' כ"ג וב"י או"ח סי' ח' פירשו דברי הירושלמי דכל הברכות מעומד דוקא על ברכות המצות לא על ברכות הנהנין [והנה דברי הירושלמי כתב בשיורי ברכה שם בשם הר"מ דילזאנו ובנחל אשכול שם דלא נודע איה מקומו ולפעד"נ דזהו הירושלמי ר"פ כיצד מברכין המובא באות מ"א ר"ח ור"י סלקי לבי חנותא [ופי' מהר"א פולדא מקום מושב הדיינים] קפץ ר"ח ובירך א"ל ר"י יאות עבדית שכל המצות טעונים ברכה ומהלשון משמע שיאות עביד ממה שקפץ ממקום ישיבתו ועי' מ"ש ידידי הרה"ג עמודי אש קונ' מעון הברכות אות ל"ו] ועי' מג"א שם סק"ב דחלה ושחיטה כיון שהם לתקן ברכותם בישיבה כנהנין, ומדבריו משמע דלא תלוי הברכה בהמצוה כלל עי' דגול מרבבה שם ועי' שו"ת משמרת הקודש סי' מ"א וכן יראה מס' האשכול שם כי אחר שהביא אסמכתא דכל הברכות מעומד מפסוק ויעמוד ויברך כל קהל ישראל כתב דספירת העומר ג"כ בעמידה דכתיב בקמה הרי דבלא"ה אין תלוי המצוה בהברכה. ועי' ברכות ט"ו וברכה דרבנן ולאו בברכה תליא מלתא ועי' רש"י שם ראיה לזה ממ"ד כל הברכות מברך עליהם עובר לעשיתן ולכאורה צ"ע מה בעי בזה ומה זה ראיה, ואפשר שלא נימא דתקנו כעין דאורייתא עי' תוס' שם ד"ה אי אפ"ה כיון דלא תלוי זה בזה דהרי אי לאו דאמרו רבנן עובר לעשיתן היו מברכין אח"כ והמצוה דעביד עביד הרי דלאו בברכה תליא וכיון שלא תלי זה בזה ע"כ אף אם המצוה לתקן לכתחילה בעמידה כמו שחיטה שכתב הכנה"ג הובא בשפ"ד סי' כ"ד סק"ה שלא לשחוט מיושב מחשש דרסה אפ"ה הברכה בישיבה מותר וכן ברכת המגילה בעמידה אף שהקריאה בישיבה עי' מג"א סי' תר"צ. אמנם האחרונים הביאו דברי הפני יהושע דסובר בכוונת הירושלמי דהך דכל הברכות מעומד רק בהנך דמצותן בעמידה אבל במצוה שעשיתה מיושב גם הברכה בישיבה ולפ"ז הדין להיפוך דברכת שחיטה בעמידה ומגילה בישיבה, ולעיל באות כ"ג הוכחתי דברכת על בעילת יבמה הצריכו חכמים לבעול הוא בבגדו מטעם שלא יראה בך ערות דבר ומברך אף כשהוא שוכב אף דהוא מצוה חיובית מ"מ י"ל לשיטת המג"א כיון דסוף סוף נהנה הו"ל כברכת הנהנין, ועפ"ז י"ל דגם ברכת אכילת מצה וסוכה בישיבה וכ"כ באשכול שם בפירוש ועי' פמ"ג ועטרת זקנים שם ובסי' תרמ"ג. ולשיטת הפני יהושע י"ל כיון דהמצוה אינה בעמידה לכתחילה ע"כ הברכה ג"כ מותר בשכיבה כמו המצוה. ובשחיטה י"ל דאף להפנ"י הברכה בישיבה דהנה לפי מ"ש המג"א דשחיטה מחמת דהוי לתקן ברכתה בישיבה יקשה דבשלמא בקדשים קלים י"ל דהוי דומיא דיבמה מצה סוכה דכיון שנהנה בישיבה אבל קדשי קדשים עכ"פ היה צריך ברכת שחיטתם בעמידה וא"כ לפי מ"ש הרא"ש וא"ז דכל ברכת השחיטה נתקן משום לא פלוג מקדשי קדשים עי' מ"ש באות ל"ח מ"ח וא"כ בכל שחיטה יהיה צריך לברך בעמידה אטו קדשים אלא ע"כ דגם בקדשים גוף השחיטה מותר בישיבה, עי' זבחים כ"ג דיושב פסול לעבודה כמו זד וכיון דשחיטה לאו עבודה וזר כשר מכ"ש יושב, ועוד דמתניתין דכל הפסולים ששחטו קאי אריש פ' הקודם דמני יושב בין הפסולים ומדלא משני הש"ס דמתניתין נקיט דיעבד משום יושב ש"מ דגם לכתחילה שפיר כדהוכיח התוס' שם ובריש חולין כה"ג לענין נשים [ובאמת שי"ל דאשה ששחטה יושבת גם דיעבד פסול ובזה יתישב קושית התוס' ריש חולין על הלכות א"י דנשים לא ישחטו דהרי בקדשים אפילו מותרים לשחוט עי' מ"ש באות ל' ואפשר דכוונתם דלא ישחטו כשהם יושבים חולין דבקדשים רק כשעומדים כשרים לכתחילה לשחוט והא דלא משני הגמ' דקתני דיעבד מש"ה דבאמת כה"ג אפשר דגם דיעבד פסול [ועי' אות ל'] דבאשה הכבידה בטבעה עי' ב"מ דף ע"ט ובסמ"ע ח"מ סי' ש"ח *) וכשהיא יושבת ג"כ יש חשש דרסה, וצ"ע עפ"ז דאפשר גם בשאר הפסולים אם יזדמנו ב' דברים כגון אונן וטבו"י ביחד וכדומה עכ"פ לכתחילה לא ישחטו והא דלא משני הגמ' דקתני דיעבד מש"ה דעדיפא משני בפסול א'] וא"כ גם להפני יהושע יכול לברך ברכת השחיטה בישיבה כמו גוף השחיטה

אך דצ"ע על הכנה"ג שחייש משום דרסה ולכאורה יש תמיה רבתי מש"ס דזבחים דגם בקדשים מותר בישיבה. ונלפע"ד דבקדשים שהוא מקום זריזין לא חיישינן לדבר שהוי רק חשש ספק עי' פמ"ג תרכ"א אשל אברהם סק"ד ובזה י"ל ג"כ קושית התוס' ריש חולין על הלכות א"י דנשים לא ישחטו דרק בקדשים שהוא מקום זריזין לא חיישינן שמא יתעלפו. עוד י"ל ע"פ מ"ש לעיל אות כ"ט מ"ח דבעוף חיישינן יותר לדרסה דחיותו מועט עי"ש א"כ י"ל דהכנה"ג בעוף מיירי דאסור לשחוט מיושב מחשש **(ואגב צ"ע במ"ש הרמ"א דה"ה עכו"ם אסור לרכוב ועי' סמ"ע שם דהטעם שאינו מקפיד על ממונו של ישראל והלא בלא"ה פ"פ ע"ד בשבת פ"ו ונדרים ל"ד וע"ז ל"א אינהו דאכלי שקצים ורמשים חביל גופייהו ועי' חת"ס חיו"ד סי' קע"ה ומ"ש באוהל ארץ נוד קפ"ג סק"ב א"כ בפשיטות הו"לל דכחו יותר כמו אשה ובמרדכי פ' האומנין כתב וכ"ש עכו"ם שאינו מקפיד וי"ל דהכ"ש הוא משום דשייכי ביה ב' טעמי אך ברמ"א צ"ע. ולא קשה מונה דקימ"ל דעבד כנעני שמל וטבל מרצונו שוחט לכתחילה אף שמקודם אכל שקצים ורמשים די"ל דמשקבל עליו עול מצות נהפך כוחו כישראל עי' אות מ"ב מיהו קשי' מווומר אוכל נבילות ומסתמא היה באוכל שקצים ורמשים לתיאבון שוחט לכתחילה כשיש ראל בודק לו סכין ומדוע לא חיישינן לדרסה בשחיטת עוף כאשה כמ"ש לקמן ידוחק לומר דמיירי בבהמה ועי' שבת שם די"ל דישראל דדיינו במצות חביל גופייהו יותר ואכמ"ל.