מור ואהלות צו

הפנים בקו"א סי' רס"ה משא"כ בכלי שאינו בגופו שמא יטעו דעל טבילת עצמו מברך ואינו טובל. וכן י"ל דלפיכך כתב הרמ"א בא"ח סי' קנ"ט דמברכין על טבילת ידים כשטובלם דאם יברך רק על הטבילה יאמרו דבירך לטבול כל גופו ולסוף אינו טובל רק מקצת, וראיתי בשכנה"ג הביא בשם דמשק אליעזר לחלק דכשמטביל ידיו במקום הפסול לטבילת גופו רק לטבילת ידים מברך ענט"י אבל כשמטביל במקוה הכשר לטבילת גופו מברך על הטבילה ולא על טבילת ידים ולפעד"נ עפ"ז בהיפוך דבכשרים רק לטבילת ידים מברך על הטבילה דאין חשש שמא יאמרו דעל טבילת כל גופו בירך כיון דידוע שהם פסולים לכל גופו מה שאין כן במים הכשרים לטבילת גופו מברך על טבילת ידים משום הך חששא, מיהו האחרונים הביאו דתמיד מברך על נט"י משום לא פלוג ועי' באשל אברהם שם. ועל פי מ"ש י"ל דלפיכך בנר שבת ויו"ט ויו"כ וחנוכה צריך לשון מבורר להדליק נר של שבת וכדומה שלא יטעו, ועי' ט"ז יו"ד סי' ק"כ סק"ה ומ"ש שם דיש דיעה שאין להזכיר כלי רק להטביל אין הכוונה שיברך אקב"ו להטביל רק סתם על הטבילה ועי' מ"ש באות י"א טעם לזה הדיעה ולא חשש למ"ש דשמא יטעו, ובאמת כדיעה זאת מוזכר במס' סופרים פ"כ ה"ו בהדלקת נ"ח שיברך להדליק נר וצ"ע איך דעתו בנר שבת עי' פמ"ג אשל אברהם סי' תרע"ו ובשע"חש שם אך מנהגינו אינו כן עי' שבת כ"ג ובאחרונים ועי' מג"א סי' רס"ג ס"ק י"ב, ואפשר מטעם שכתבתי שמא יטעו. ב וכן אפילו מצות שאינם בגופו רק שלא יפול בהם שום ספק על דבר אחר כמו שחיטה מברך רק על השחיטה משא"כ כיסוי אינם בגופו וחיישינן לטועה דיש עוד מצות בשם כיסוי כגון ציצית מלשון אשר תכסה בה עי' פרדס הגדול סי' ל"ט וכן יש מצוה ליתן דם מילה והערלה בעפר ועי' שו"ת נוב"י מה"ת יו"ד סי' קס"ב וכן יש מצות עשה של ויחד תהיה לך וחפרת וכסית עי' רמב"ם מצוה קצ"ג וחינוך קס"ז וזהר הרקיע סי' ס"ז ועי' ס' טור ברקת ממקור חיים סי' תצ"ח אות י"ד דמצות כיסוי הדם ומצות וחפרת וכסית הם ענין א' בדרך הרמז עי"ש וא"כ אם יברך על הכיסוי חיישינן לטועה על כיסוי אחר לפיכך התקינו חז"ל לשון מבורר על כיסוי הדם כמו על פדיון הבן כנ"ל דיש לחוש לטועה. ובזה י"ל טעם מה שתקנו אחרונים לומר בעפר ועי' ט"ז סק"ג לרמז ב' המצות של מעלה ושל מטה והנה לדעתי דבר גדול דיבר דהנה בפרדס הגדול שם כתב דלפיכך התקינו הברכה להתעטף בציצית אף דבלשון הכתוב אשר תכסה בה אלא דלשון כיסוי מורה רק כמו שמתכסה האדם במטה שהוא רק למעלה ולא מכל צד ולא בראשו, ועי' מ"ש באוהל ראשי בשמים אות ז' דש"ץ ובעל קורא צריכים לעטוף הטלית על ראשם דוקא כאשר מורה לשון עיטוף וכאן שהברכה על כיסוי הדם והוי אמינא לטעות שרק למעלה ע"כ התקינו בעפר שמורה ג"כ על שלמטה וזה מרמז ג"כ שלא דמי לדם מילה שנותנים בעפר דשם אין קפידא במצוה שיהיה מכוסה הדם למעלה ולמטה. והנה הפמ"ג כתב דאף כשאינו מכסה רק למעלה מ"מ נוסח הברכה חדא הוא. וצ"ע לפע"ד דזה לא כפר"ח ולא כתב"ש דלפר"ח תמיד אין אומרים בעפר כנ"ל ולהתב"ש סק"ב לא חיישינן לחילוק הברכה ועי' מ"ש לעיל. ועי' תב"ש שכתב דאל"כ הוי משמע לשון העלמה כמו וכסינו את דמו ולפעד"נ דתמיד יכול לברך על כיסוי דם בעפר כיון שמעיקרא דמלתא שצריך לומר הדם בכדי שלא נטעי על כיסוי אחרינא של וחפרת וכסית וה"נ שלא נטעי מדם מילה תקנו לומר בעפר דוקא אבל כיסוי אחרינא עפר לאו דוקא *) וכן בדם מילה גם לכתחילה א"צ עפר למעלה ולמטה ואין כאן משנה ממטבע שטבעו חכמים [אף אם נאמר דט"ס בא"ז בשם ירושלמי כנ"ל] לא מבעי' לפי מ"ש בנוב"י מה"ת חאה"ע סי' פ"א דאם חתם במקום שאמרו שלא לחתום לא הפסיד הברכה הראשונה כ"ש הכא שעשה ע"פ תקנת חכמים גדולי אחרונים ואף לפי מ"ש המג"א הנ"ל מ"מ דוקא בחותם ברכה דהוי הפסק רב לא יצא דהוי הפסק רב יותר מכדי דיבור שהוא לכמה פוסקים ד' תיבות ולכמה פוסקים ג' תיבות ועי' חת"ס אה"ע ח"א סי' פ' לענין השיטה דהוי ה' תיבות משא"כ בתיבה א' לא הוי הפסק ובפרט כשנעשה ע"פ תקנת חכמים גדולי האחרונים כנ"ל [ואפשר הוא תקנת חז"ל בעלי הש"ס כן כנ"ל בשם א"ז ורוקח] ועי' ט"ז או"ח סי' מ"ו סק"ז

ועפ"ז נכון ג"כ הגירסא בא"ח סי' ו' ס"א ובד"מ לומר רופא חולי עי' בפוסקים שם ואין כאן הפסק עפ"ז. ועי' יד אפרים סי' ר"ח על מג"א ס"ק ט"ז בנוסח ברכת על המחיה דהחותמים ועל הכלכלה אומרים תחילה ונודה לך כו' ועל המחיה לבד והחותמים על המחיה לבד על הרוב אומרים תחילה ונודה לך ועל המחיה ועל הכלכלה עי"ש ושמעתי מסיימים בזה הלשון ועל הכלכלה יש דיעות שלא לומר כדי לצאת ב' הדיעות והנה אם אומרים תחילה ונודה לך ועל המחיה לבד לכ"ע צריך לסיים ג"כ ועל הכלכלה וא"צ לעצתם דלא ראיתי נוסחא שלא יזכיר בסיום הכלכלה זולת באור זרוע סי' קפ"א עי"ש רק בהזכיר מקודם ועל הכלכלה אז עצתם נכונה רק שגם בלא העצה איני רואה שום חשש בהסיום ועל הכלכלה ע"פ מ"ש בסיום תיבת בעפר שלא הוי הפסק וכ"ש כאן שאין אחר הברכה שום דבר, ועי' פמ"ג אשל אברהם תקפ"ה סק"ב בשם א"ר דה"ה כשבירך בקול שופר יצא דיעבד אף דהוסיף ושם בלא"ה צ"ע אם יצא עי' משבצות שם ומג"א תקצ"א סק"ח ואכמ"ל ועי' אה"ע סי' ל"ד בח"ר וב"ש שר"ת הוסיף לומר הנשואות לנו ובש"ס ופוסקים כלר רק הנשואות ועי' מ"ש באות כ"ג מחשש שלא נטעי וה"נ בתיבת בעפר ועי' ט"ז או"ח סס"י ק"ח ומג"א סי' קפ"ח ס"ק י"ד ובמחצית השקל. ואגב יש להעיר מ"ש בסדורים נוסח את הארוסות את הנשואות דהלא בש"ס ופוסקים לא נאמרו הנך אתין וצ"ע] וכיון דאמרינן בעפר א"צ לומר שוב הדם בה"א שכן דרך הלשון כשניתוסף תיבה נחסר הה"א כמו ביו"ד סי' שכ"א ס"ו על פדיון פטר חמור לא החמור כמו פדיון הבן ועוד כיון שהדם בה"א מעורר להודיענו שאינו ככיסוי אחר א"כ כ שאנחנו מעוררים בתיבת בעפר שאינו ככיסוי אחר שוב הה"א למותר לפיכך הנוסחא בכל אחרונים שכתבו לומר תיבת בעפר שצ"ל על כיסוי דם בעפר בלא ה"א ודלא כתורת זבח שכתב דלא ידע מדוע השמיטו הה"א הלא בראשונים זכרוה ע"כ נכון להחזירה ליושנה ולפעד"נ דלא נזוז זיז כ"ש אף באתא קלילא מדברי הש"ע דבראשונים לא נתקן תיבת בעפר [זולת בא"ז ורוקח] ע"כ נאמר הה"א כמו פדיון הבן משא"כ בדברי אחרונים. וגם ראיה הנ"ל מחסרון תיבת אדם בגט י"ל בזה דשם ליכא למטעי דלאבן מתירה או לבהמה ולכל מורה על כל דבר ע"כ דיעבד במקום עיגון היקל ועי' פת"ש סי' קכ"ו סק"ד משא"כ היכא דאיכא לספוקי כמו באה"ע סי' כ"ז ס"ד בהשמיט תיבת לי עי"ש וכ"ש בזה לכתחילה ודאי אסור לשנות ממטבע שטבעו חכמים בברכות. ועכ"פ יהיה ג"כ נ"מ לדידן ע"פ הנ"ל דבדיעבד יצא בכל גוני פי' דאם אמר הדם בה"א א"צ לומר שוב בעפר משא"כ כשאמר על כיסוי דם מחויב לסיים תיבת בעפר ואכמ"ל: **(ולא קשה מדוע לא תקנו בפדיון הבן לומר בחמשה סלעים וכן בפדיון חמור לא התקינו לומר בשה דשם בפדיון הבן וכדומה לא יפול שוב הספק על פדיון אחר כיון דעל כל א' יש פרט מצוה אחר דזה בסלעים וזה בשה לאפוקי הכא דכיסוי אחרינא של וחפרת וכסית בכל מידי ואכמ"ל.)**