מור ואהלות צג

ומסיים שחיטתו כשירה דהוי דיעבד כדמקשינן בריש חולין הכל לכתחילה ושחיטתן כשירה דיעבד אלא דהמעיין ברמב"ם שם יראה דהכי פרושו דזה כלל גדול דאם הסכין חדה ביותר לא תהיה חלקה על צד היותר טוב כידוע וכמ"ש בהלכה י"ח סכין חדה שהושחזה והרי אינה חלקה לכן כתב שם בהל' י"ז דסכין שפיה חלק פי' ועבור זה אינה חדה כל כך שוחטין בה אפילו לכתחילה [ולפעד"נ דזה דרך היותר טוב לכתחילה כמ"ש האחרונים] ומ"ש אח"כ ואע"פ שהוליך והביא כל היום שחיטתו כשירה דיעבד נלפע"ד דהוא מלתא אחריתי וקאי על שאינה חדה כלל וזה דוקא דיעבד דבאמת לכתחילה אסור ג"כ משום צב"ח מלבד יתר החששות שכתבו הפוסקים בזה ועי' שמ"ח סי' כ"ג סעיף ג' ח' ט' ואכמ"ל. ולדינא אסור הוא להיות שו"ב והנלפע"ד כתבתי. כ"ד ידידם

חקרתי פעם אחד אם מותר לחלוק בד"ת על אביו ועל רבו דקיימו בחדא שיטה, והנה י"ל אף למ"ש הט"ז יו"ד סי' ר"מ סק"ג דכשיש עוד א' שסובר כאביו מותר לחלוק דנראה שחולק על האחר א"כ י"ל דדוקא אחר אף שהוא גדול כל שאינו רבו ועי' הגר"א שם דהא מצינו שחולקים על אביהם ורבם פי' שהוא אביו ורבו ביחד אבל כה"ג י"ל דאסור. ועי' ב"ב דף מ"ב אבוה דשמואל ולוי תנו וכו' ולט"ז שפיר הוי שמואל יכול לחלוק כיון שאביו אינו יחיד בדבר אבל אין ראיה לנ"ד, ומ"ש הרשב"ם שם וגם לוי חבירו דלא נטעי דלוי אחיו של שמואל, ומלבד כמה ראיות דלוי לא היה אחיו ממקומו מוכרח דא"כ שהיה אחיו הול"ל תני בלשון יחיד כמו בדשמואל ועי' סדר הדורות די"ל דלוי היה רבו של שמואל וא"כ עפ"ז יש לפשוט דגם בנ"ד על אביו ועל רבו דקיימו בחדא שיטה מותר לחלוק כל שאין כונתו לקנתר ולהתגאות ח"ו עי' יד שאול שם. אציג כאן איזה הערות קלות. בחולין ה' ע"א ודלמא תרי גברי דהוי שמייהו עורבים וכו' איתרמי מלתא וכו' והקשיתי בלימוד התלמידים דהא כמה יוסף איכא בשוקא ואף כמה אנשים ששמם דוב. וי"ל דהכי פרושו איתרמאי מלתא דתרוייהו הוי שמייהו עורבים דבשלמא על שם מקומן שייך לומר עורבים דמן עורב כמו על ב' אנשים מפלשת אומרים הפלשתים אבל בשם העצם שכל א' שמו עורב אין שייך על שניהם לומר עורבים כמו שאין אומרים על ב' אנשים שכל א' שמו יוסף ויקראו שנים ביחד יוספים. עוד י"ל דגם איש יהודי א' הוי מלתא דלא שכיח שיקרא עורב דלא מסקינן בשם רשעים והעורב נח קראו רשע וא"כ ודאי לא שכיח ששנים יקראו על שם רשעים: עוד שם קרו לה נערה וקרו לה קטנה ועי' חדושי רמב"ן שהקשה והא כתיב ונער קטן נוהג בם וי"ל דהתם י"ל הפי' כמו נער כן קטן נוהג בם וכמו ופרה ודוב ואריה כבקר או דהרבותא אף נער שהוא קטן בגידול וננס האברים ינהג בם משא"כ בזה אין רבותא. ועי' לב אריה לענין שם נערה ואכמ"ל: עוד אזכיר מ"ד ביומא כ"ב אלא מהכא ויפקדם בטלאים ועי' תוספות ישינים שפי' שם מקום הוא לפי הפשט. והוא פלאי דמלבד שלא מצינו מקום שיקרא כן עוד קשה דא"כ הדרא קושיא לדוכתה דמנ"ל דאסור למנות. ויש לישב קצת דתיבת שם בניקוד קמץ דשם בבזק מקום לפי הפשט משא"כ הכא שלא נמצא מקום שנקרא טלאים ועוד דאם הוא מקום הול"ל וישמע שאול את העם בטלאים ויפקדם כדי שלא נטעי וע"כ דטלאים ממש הוא

מט (אם ישחוט ויכסה רק למעלה כשאין לו עפר גם למטה. אם כיסוי צריך שיעור. כשאין לו עפר רק למטה י"ל דישחוט חילוק בין מדבר לספינה כיסוי ל"ד לציצית בהתחלת החיוב חילוק בין איסור גברא לאיסור חפצא והערות לענין כמד"ר לא תעביד. מה שאינו אסור בלא כיסה אם חיוב הכיסוי קודם. טעמים על נתינת העפר למטה קודם השחיטה. פלפול בעפר עיר הנדחת לכיסוי. אם מותר לעשותה גגות ופרדסים. ביאור בתוספתא ורמב"ם דהולכים לשיטתם

) אציג מה שהשבתי ע"ד שנשאלתי אם אין לו עפר כדי לכסות למעלה ולמטה אם רשאי לשחוט ורק לכסות למעלה. הנה כבר הרגישו האחרונים בזה, ונראה דתליא בפלוגתא הנ"ל אות מ"ז דלהסוברים דעפר שלמטה לעכובא עד שאם לא נתן צריך גרידה בוודאי אינו רשאי לשחוט ועי' מג"א סי' קפ"א סק"א דאם אין לו מים כדי לראשונים ולאחרונים לא יאכל ולא אמרינן דיאכל לעת עתה בהיתרא וה"נ בנ"ד ועי' א"ר ומגן גבורים שם, ולפי שיטת הל"מ דרמב"ם ס"ל דבעי גרידה. כנ"ל י"ל דזהו שכתב בצחות לשונו השוחט צריך ליתן עפר למטה ואח"כ ישחוט בו ולכאורה הך ואח"כ ישחוט בו למותר אך זה הדבר השמיענו שבאם אין לו עפר למטה לא ישחוט אף שיהיה לו לכסות למעלה משא"כ להסוברים דלא בעי גרידה י"ל: דמותר לשחוט ועי' שיטה מקובצת ביצה ו'. ומפשטות הש"ע סי' כ"ח סעיף כ"א משמע שלא ישחוט כשאין לו עפר למטה ובזה יתישב מ"ש הבאר היטב שם בשם הע"י שהקשה למה לו לשרוף טליתו הלא בע"כ יש לו אש א"כ יכסה באפר של אותו אש או איך יבשל העוף וע"כ יש לו אש ועי' לב אריה חולין שם מ"ש בזה, ומלבד מה שי"ל דבעי לאכול באומצא עי' שבת קכ"ח ועי' חולין ק"ט במאי טותינהו ועי' ש"ך מ"ב ס"ק ד' ומ"ש באוהל ים המלח אות ג' ד' ושבו"י ח"ב סי' ס"ט, וכן ידוע דיכולים להוציא אש מאבנים וכדומה וכן לבשל ע"י משקה [שפירטיס גאזע וכדומה] ולא יהיה בזה שום אפר עוד י"ל כמ"ש חוקר א' [בס' הברית ח"א מאמר ו'] איך לבשל בלא עצים עד שמזה יהיה רק מעט אפר לאחר הבישול אבל מקודם לא יספיק גם על כיסוי שלמטה עד שצריך לשרוף כסותו דנלפע"ד דעפר בעי שיעור לכסות לא משהו עי' חולין פ"ט שמתרץ לענין שמותר לכסות בעפר עיר הנידחת דהכא כל כמה דכתותא מעלי לשיעורא ועי' ירושלמי שבת פ"ח ה"ד עפר כדי לכסות, וכן י"ל דאל"כ היו חושבים זאת במשנה דאלו דברים שאין להם שיעור אמנם י"ל כמ"ש בירושלמי ריש פאה אמאי לא תני אפר פרה ומשני דלא תני אלא דברים שהוא מוסיף עליהם ויש בעשיתן מצוה ואלו אע"פ שמוסיף אינם מצוה וה"נ י"ל כן ועי' מ"ש באוהל מנורה הטהורה אות ו' ועי' בסוף ספר צ"ק שהאריך להוכיח דלא שפיר עבדו השוחטים שאינם מכסים רק מקצת ועי' תב"ש סי' כ"ח סעיף י"ט ובדעת קדושים שם. ובשיעור הכיסוי י"ל דעד שלא יהיה נראה הדם ועי' פרה פ"ג משנה ג' וסוטה ט"ז ושם א"צ שיכסה כל המים משא"כ הכא, ואין להקשות מפסחים ל"א וב"מ דף מ"ב דמשום אכסויי מעינא צריך טפח די"ל דשאני התם שמא יתגלה בפחות ע"י רוח וכדומה ויראה הכספים משא"כ כאן הלא כסהו ונתגלה פטור מלכסות ועי' נדה כ'. ועכ"פ יותר מעובי דינר זהב א"צ דהרי קימ"ל שוחק ד"ז ומכסה ואכמ"ל. שוב התבוננתי די"ל דמ"ד שורף טליתו ע"כ לא קאי רק כשצריך ליתן עפר למטה אבל כשיש לו עפר למטה מותר לשחוט אף שאין לו עפר למעלה עדיין דלעת עתה בהיתרא קשחיט ומותר לאכול וכשימצא עפר יכסה למעלה, ולא דמי למ"ש בסי' קפ"א הנ"ל דהתם חיובא על הך גברא בעצמו וכן החיוב תיכף אחד האכילה לפיכך אסור לו לאכול כשאין לו המים אחרונים מזומנים משא"כ בכיסוי הלא יכול לעשות שליח שיכסה הדם וגם ליום מחר כל זמן שלא יתנגב עי' מ"ש באות כ"ז ל' ושמא ימצא עפר אח"כ כל שאינו הולך מהדם. ובזה יתישב דקדוק בגמ'