מור ואהלות צא

מ"ש המקובלים דנ"ח יהיה משקל מ"ד דרה"ם ול"ו נרות עם ת' שמשים עולה מ"ד וסגולה להנצל מהריגת דם עי' ס' ב"יש חודש כסליו טבת מאמר ג' אות מ"ט) וכן קשה דבמ"ס איתא לומר הנרות הללו קודש הן, אך דהכי מקשה וכי נר קדושה יש בו דהרי קודם לזה בסמוך מסקינן דהלכתא דנ"ח בשמאל וירד קצת מקדושתו (אף שי"ל מטעם דמזוזה בימין להיות מסובב במצות דכשאין מזוזה גם נ"ח בימין) וא"כ להרצות יהיה מותר ומתרץ וכי דם קדושה יש בו דהרי ג"כ בשמאל כמ"ש ואפ"ה לכסות ברגל אסור משום ביזוי מצוה וה"נ אף דנ"ח בשמאל מ"מ יש קצת קדושה עכ"פ שאסור להרצות] וה"נ כיון דשחיטה בימין כיסוי בשמאל. ועוד העירני הרה"ג הנ"ל מירושלמי תרומות פ"ג ה"ג בכורים בימינו ותרומה בשמאלו ואיך יתרום בשמאלו דהא צריך לברך על הפרשת תרומה וי"ל דדמי לכיסוי ואכמ"ל: עוד דרך לפני דהזבח שמואל שכתב ששחיטה לכתחילה צריך ימין קאי בעופות דוקא שיותר יש לחוש בהו לדרסה כמ"ש באות כ"ט נ"א ובשמאל יש כובד יותר אבל בבהמה מותר גם בשמאל לכתחילה, וניחא הך דזבחים ל"ב דשם בבהמה מיירי ולא קשה מפרה דצריך ימין דשם כמו שצריך שלא יעלה עליה עול ה"נ לא ישחטו אותה בשמאל שמכביד עליה יותר מבימין

ועוד י"ל ע"פ מ"ש הפמ"ג באשל אברהם סי' ר"ו סק"ו דלפיכך לא יתחוב בסכין שלא יעשה ב' הפכים כי בימין עיקר החיים וברזל מקצר, וא"כ עפ"ז בשחיטה בשמאל עדיף כדי שלא יהיה שני הפכים וניחא הך דזבחים ל"ב ולא קשה מפרה דצריך ימין די"ל דשם לא שחטו בסכין רק בצור כי כל מעשיה בכלי אבנים וה"ה לשחיטה מה"ט וא"כ אין כאן שני הפכים כששוחט בימין והזבח שמואל לא קאמר רק למי שחושש שלא יוכל לאמן ידיו ושוחט בסכין מותר גם בימין, וי"ל דמה"ט כתב באיטר ימין דידיה ע"פ מ"ש באשל אברהם שם דבאיטר אפשר שיאחז בימין דעלמא שהוא ימין החיים והעירני הרה"ג הנ"ל דתימה שנעלם ממנו מ"ש הב"י סי' קפ"ג דאיטר אוחז הכוס בימינו שהוא שמאל של כל אדם ועי' סי' תרנ"א ס"ג פלוגתת הב"י ורמ"א, ולפעד"נ דכונת הרב פמ"ג בזה הוא רק על מ"ש ולא יתחוב בסכין ובימין משום ב' הפכים אבל בשמאל כשתוחב בסכין אין ב' הפכים וע"ז אמר דבאיטר התוחב בסכין בימינו שהוא שמאל כל אדם אין ב' הפכים כי לענין זה אפשר דבתר ימין דעלמא אזלינן כי ימין החיים, ועפ"ז נכונים דברי הזבח שמואל שתפס דאיטר ישחוט בימין דידיה דהוי תרתי לטיבותא שיוכל לאמן ידיו כיון שהוא ימין דידי' ושני הפכים אין כאן כיון שאינו ימין החיים, ועי' שבו"י ח"ג סי' ס' דמותר לאחוז בקתא בשתי ידיו ואין כאן חשש דרסה ואדרבה י"ל דביד א' יש יותר חשש דרסה עי"ש הרי דאין חילוק בשחיטה בין ימין לשמאל וטובים השנים, ואין חשש באטר כלל ממ"ד בבכורות מ"ה אם כחישותא אתחלא בימין או בריאותא בשמאל עי' מ"ש לקמן ועי' מג"א סי' כ"ז ס"ק ט' י' ועי' או"ח סי' קפ"ג ס"ד ובט"ז ס"ק ב"ג ובס' מגן גבורים שם כתבו לתרץ דמה שצריך לאחזו בימין הוא רק מדרבנן וראוי להקל עי"ש וצ"ע לפע"ד דא"כ אמאי אמרינן בברכות נ"א אנן נעביד לחומרא וזה הידור מצוה לבד, והלא מקרא מלא דימין חשוב יותר בפ' ויחי יעקב זה הבכור שים ימינך על ראשו ועי' תרגום יונתן בראשית ע"פ ויקח אחת מצלעותיו ואכמ"ל

והנה ביו"ד סי' רס"ד ס"ב דמצוה מן המובחר למול בסכין וראיתי בסידור הג' ריעב"ץ שימול בימין וכ"ד בפיוט שאומר המוהל עמוד על ימיני וסמכיני וכן המנהג וקשה ע"פ הנ"ל דהא הוי ב' הפכים, ובזה י"ל מ"ד ותקח צפורה צור ותכרות ועי' זוה"ק [בראשית צ"ג] מאי צור אסותא כי רצתה לזכות הילד או למשה בחיים ובסכין יש ב' הפכים. ועי' או"ח סי' ק"פ ס"ה דבשבת ויו"ט אין מכסין הסכין ועי' ט"ז מה שהקשה דמדוע לא הקשה הב"י לטעם א' ועי' מג"א ומחה"ש שם דכיון דאין בנין המזבח דוחה שבת לא קאי עליו הך דל"ת עליו ברזל ועי' בלבוש ושעת"ש שם ומשמע קצת דאם היה בנין המזבח דוחה שבת שוב לא היה כתוב לא תניף עליו ברזל דכח שבת אלים, ובזה י"ל דצפורה כרתה בצור אף שלפי' רש"י נדרים ל"ב היה מילה בזמנה שדוחה שבת וא"כ גם בסכין מותר אז דאין מקצר אך ע"פ מ"ד שם שנתעסק במלון תחילה ועי' שבת ס"ג כל העושה מצוה כמאמרה וכו' שנאמר שומר מצוה לא ידע רע וכאן שלא היתה המצוה כתקונה ע"כ חששה ומלה בצור מש"ה. ובזה נבין הפלוגתא דכתיב ביהושע עשה לך חרבות צורים והתרגום פי' אזמלין חריפין הרי דהיו של ברזל עי' רלב"ג ועי' תב"ש סי' ו' סק"א שדחה דברי הב"ח דמילה שאני דכתיב חרבות צורים אמנם במד"ר פ' נח איתא גולבין דטונר ועי' יפ"ת שם הרי דלא היו של ברזל, ופלוגתתם משום דהיה מילה שלא בזמנה דלא דחי שבת ס"ל למדרש דרק בצור ימול ועי' שבת ק"ל דבמקומו של ר"א כורתין עצים לעשות מהן ברזל ועי' רש"י שם ונראה דדוקא בסכין עי' ביאור הגר"א רס"ד שם וי"ל משום דדוחה שבת אך אנן קי"ל דאין לחלק בשום מילה וכולם בסכין כפי' התרגום ורלב"נ. ובזה נבין פי' הט"ז וש"ך סי' רס"ג לענין נולד מהול ולא בפרזלא שפירשו דאבדיקה קאי ולא אמילה ולכאורה איך הוי ס"ד אמינא כלל הכי אך י"ל עפ"ז למ"ד בסי' רס"ו ס"י דנולד מהול אינו דוחה שבת וא"כ הוי אמינא שלא ימול בסכין קמ"ל כנ"ל משום דאין לחלק, ובזה י"ל טעם למ"ש בשם זבח שמואל דשחיטה בימין ע"פ מ"ש הרא"ש פ"ק דכתובות דעיקר שחיטה ילפינן מקדשים עי' מ"ש באות ל"ח וקדשים דוחה שבת וליכא ב' הפכים כששוחט בימין ובסכין וכדי שלא לחלק לפיכך גם חולין כן מותר בימין בסכין לשחוט. ומצאתי עוד ראיה דמילה בימין ממ"ש הטור סי' רס"ה דברי בעל העיטור דביש לו ב' תינוקות מברך ב' ברכות כיון דא"א לממלינהו כחדא ועי' ש"ך שם ס"ק ט"ו ולכאורה הלא יכול למול א' בשמאל כנ"ל דאפשר דשחט בחד ידא אלא ע"כ דאסור ויש לחלק דש"ה משום חשש סכנה ועי' מ"ש באות כ"ט, וצ"ע ממ"ד שם דברכת אשר קידש לא הוי הפסק אף להמוהל דדמי להך דשחט בחד ידא ומכסי בחד ידא והלא הכוס בימין ועי' מ"ש באות מ"א ואכמ"ל. עי' בה"ג הלכות מילה דהיכא דאפגים סכין מקמי מילה בשבת שרי למימר לעכו"ם לצבותיה ולכאורה הלא אינו פוסל פגימה בסכין מילה ואפשר דמיירי בפגימה גדולה מחשש סכנה שלא יעשנו כרות שפכה או י"ל ע"פ מ"ש בקרבן שבת פ"א סי' ז' דפגימה בשבת שני הפכים עי"ש

אציג מה שנשאלתי מק"ק פלונית ע"ד השו"ב שלהם שכבדה לו יד אחת ע"י חולי עד שאין יכול להחזיק בה דבד וביגיעת בשר היה שוחט והיה שכיח שמטריף, והשבתי דאף שמלשון הגמ' הנ"ל דאפשר דשחט בחד ידא ועי' רש"י חולין ט' ד"ה שחיטה לאמן ידו נראה דשו"ב יכול להיות ביד א' ועי' אה"ע סי' קנ"ד ס"ד דביד א' שנקטעה אין כופין אותו להוציא, מ"מ לפע"ד אסור הוא להיות שו"ב, א' דאין ראיה מהנ"ל דשם מיידי כשאיש אחר יתפוס לו הסימנים וגם אין ראיה מהם שבימיהם היו בקיאין ביותר עד דשחטו עופא בהדי דפרח עי' חולין ל' ומ"ש באוהל בית הרואה אות ח' [ובאמת צ"ע לי על מ"ש די"ו בנתיב ט"ו הציד שבודק החץ לשחוט עוף עם החץ כשהוא פורח דמשמע שגם לכתחילה מותר כן והלא למ"ש אין ראיה מחכמי הש"ס שהיו בקיאין ביותר וכמ"ד יומא ט' טובה צפורנן של ראשונים וכו' ועי' יו"ד סי' כ"ד ס"ו] וכן י"ל דכשיש לו שני ידים יכול לשחוט גם באחת משא"כ בנ"ד