מור ואהלות צ

שיתן פרושו ממילא וליתן ע"כ על השוחט קאי ומשמע מזה דלכתחילה בעי זימון [ועי' תב"ש סי' כ"ח ס"ט ובדעת קדושים שכתבו דהשוחט בעצמו צריך ליתן העפר שלמטה מפשטות הגמ' ולפע"ד דרק מרמב"ם קצת י"ל בן] והא דכתב הרמב"ם אבל לא ישחוט בכלי ולא אמר יותר רבותא שלא ישחוט בעפר שלא הזמינו י"ל דהכי פרושו ע"פ מ"ש הלח"מ דרמב"ם ס"ל דעפר שלמטה לעכובא ואם אין עפר למטה בעי הדם גרידה ולפיכך אמר אבל לא ישחוט בכלי שזהו לעיכובא ועי' פר"ח ס"ק י"ב לאפוקי הך דהזמנה לאו לעיכובא דלא גרע מכסהו הרוח דפטור מלכסות, ובזה י"ל דלפיכך ס"ל דמברך על כיסוי לשיטתו דע"ב כבר התחילה המצוה בעפר שלמטה דבעי זימון וכשאין עפר למטה בעי גרידה והא דפסק דמברך קודם הכיסוי י"ל משום דס"ל דמותר לברך באמצע המצוה [כפר"ח וכן נראה עוד מלשון הרמב"ם דרק לאחר המצוה אינו מברך אבל בתוך המצוה י"ל דמברך עי' ש"ך יו"ד סי' י"ט סק"ב ומג"א תל"ב סק"ב ושאגת ארי' סי' כ"ו הוכיח דאף לאח"כ תכ"ד מברך ולדינא נראה יותר דמותר לברך בכל אמצע מצוה בששכח קודם ובכיסוי י"ל דאף לאח"כ תכ"ד מברך דהוי ס"ס במחלוקת הפוסקים שמא כהפוסקים דבכל מצוה רשאי לברך אח"כ תכ"ד כששכח ושמא כבה"ג דאף לכתחילה מברך אח"כ וכמ"ש כה"ג הב"ש סי' ל"ד סק"ד דבלא בירך קודם הקדושין מברך אח"כ מה"ט, וצ"ע גם בשחיטה אי לא בירך קודם מדוע לא יברך אח"כ דיש ג"כ דעת ריב"נ בירושלמי לברך תמיד אח"כ כמ"ש באות ל"ח ועי' ש"ך סי' י"ט סק"ג אך י"ל דדיעה שלא נזכרה בש"ע לא נכנסה בכלל ס"ס ולא בספק דרבנן עי' שפ"ד סי' ק"י כללי ס"ס במחודשים ג' ועי' עין זוכר מערבת ס' אות ל"ב ומ"ש באות ל"ט נ"ב וכן בס"ס אם מברכין יש מהעיון ועי' מ"ש באות ל"ח] משא"כ העיטור ס"ל דלא בעי גרידה עי' טור סי' כ"ח ועי' ש"ך סק"כ דגם רש"י ס"ל כן ע"כ סבירא להו דמברך קודם אף דמצריכו לכתחילה זימון כיון דעכ"פ גם גוף העפר שלמטה לאו לעיכובא, והא דמברך על לדידהו בלא"ה לק"מ דאינהו לא ס"ל חלוקיו של הרמב"ם עי' טור סי' רס"ה בשם העיטור ורש"י פסחים ז' דאף אב המל בנו מברך על וא"כ ה"ה בכיסוי

מח (אם צריך לכסות באותה יד ששפך, ראיה השחיטה לכתחילה בימין. וראיה דגם לכתחילה בשמאל י"ל דבעוף שחיטה בשמאל וכיסוי בימין. חילוק בין קדשים לפרה אדומה. י"ל דשחיטה בימין וכיסוי בשמאל. י"ל דשחיטת עופות צריכות ימין. שחיטה בסכין בשמאל עדיף ובצור בימין עדיף. איטר ישחוט בימין דידיה אף בסכין. ביאור הפמ"ג בא"א. מילה בימין אף שבסכין. טעם שצפורה מלה בעור. כשדוחה שבת מותר בסכין בימין,. ביאור פלוגתת תרגום ומד"ר בחרבות צורים. מחמת ל"פ מילה ושחיטה תמיד בסכין ובימין. הערה כשנפגם סכין מילה בשבת שו"ב שכבדה לו יד א' אסור להיות שו"ב [אסור לשחוט עוף כשהוא פורח]. מקור ההיתר לשחוט בגלגל שברגלו. הערות שונות במ"ד במה ששפך יכסה. עוד חשש על השו"ב משום כל תשחית שם להתלמד ולתנם לכלבים איכא בל תשחית עוד חשש שיברך אחר השחיטה. עוד חשש מצב"ח. אם מותר למרוט הנוצות תיכף אחר השחיטה פשט ברמב"ם בשוחט בסכין רעה. איזה סכין טוב לשחיטה אם מותר לחלוק בד"ת על אביו ועל רבו ביחד. הערות בחולין ה' ויומא כ"ב

) שאלתי לאדוני אבי מו"ר שיחיה כד הוינא טליא במ"ד בחולין פ"ז ושפך וכיסה במה ששפך יכסה אם נכלל ג"כ דלכתחילה יכסה באותה יד ששפך או דוקא שלא יכסה ברגל קמ"ל, והשיבני דאף למ"ש התב"ש סי' כ"ח ס"ז דכתבו האחרונים דלכתחילה יכסה בקתא של סכין ששחט בו ואסמכוה אקרא ושפך וכיסה במה ששפך יכסה מ"מ להיות אותה יד דוקא אף לכתחילה אינה בכלל סמך זה דהרי בגמרא שם אמרינן דאפשר דשחט בחד ידא ומכסי בחד ידא. והשבתי דא"כ גם הקתא דסכין לאו בכלל הסמך דאיך אפשר דשחט בחד ידא ומכסה בחד ידא ביחד הא צריך לכתחילה לכסות בקתא וא"א וע"כ דהקרא לא מיירי בכה"ג וא"כ אין דאיה שלו לנידון דידי

והנה עתה ראיתי בדעת קדושים סי' ו' סק"ו שכתב בשה הזבח שמואל דאטר ישחוט בימין דידיה והוא אינו מרגיש שנזכר בפוסקים מזה וכנראה שכ"כ רק לזריזות בעלמא לכתחילה ואחריו החזיק בשו"ת משמרת הקודש סי' כ"ח כדי שלא תקשה עליו ממ"ש הב"י או"ח סי' ל"ב בשם סה"ת עי"ש הרי דעכ"פ לכתחילה צריך לשחוט בימין. וכבוד ידידי הרה"ג בעל עמודי אש מבאהפאלי העירני מפרה פ"ג מ"ט שחט בימינו וקבל בשמאלו די"א בימינו היה מקבל ונותנו בשמאלו מוכח דשחיטה בימין, ולפע"ד צ"ע דבזבחים ל"ב קתני דיעבד משוה טמא והך מתניתין דכל הפסולים קאי גם על הני דחשיב בריש פרק הקודם עי' מ"ש באות נ"א ולפי הוכחת התוס' שם דף ל"א ובריש חולין דנשים גם לכתחילה שוחטין דאל"כ למה לא משני דקתני דיעבד מש"ה ה"נ י"ל בשמאל לשחוט מותר גם לכתחילה דאל"כ למה לא משני דקתני דיעבד משום שמאל שאם קיבל הדם בשמאל פסול גם דיעבד לת"ק ובשחיטה כשר דיעבד וע"כ דגם לכתחילה שפיר דמי. ועוד קשה למ"ד דאפשר דשחט בחד ידא ומכסי בחד ידא ועפ"ז יכסה ע"כ בשמאל והרי קימ"ל דכל מצוה יקחנה בימין ויעשנה וכן בברכתו עליה עי' או"ח סי' ד"ו ס"ו ומקור הדבר מברכות מ"ג ועי' במרדכי שם, והרה"ג הנ"ל תירץ דעכ"פ דיעבד בכיסה בשמאל יצא ולא נלפע"ד דא"כ הול"ל ומכסי ברגלו דבדיעבד יצא כמ"ש לקמן. על כן נלפע"ד דהז"ש לא קאמר דשחיטה בימין לכתחילה רק בבהמה שאין בה מצות כיסוי אבל בחיה ועוף שיש מצות כיסוי החיובית יותר משחיטה דאז לפעמים כששחט בחד ידא ומכסי בחד ידא ביחד שוחט בשמאל ומכסה בימין וע"כ מותר תמיד לשחוט בשמאל משום לא פלוג, ונהי דגם רשות צריך ימין כדמוכח משמן בברכות שם מ"מ ברשות וחובה ביחד ודאי אין חובה אשר משמאל. ועפ"ז י"ל דה"ה בבהמת קדשים שהקבלה חשובה יותר דצריכה כהן וימין וע"כ השחיטה בשמאל לכתחילה כשחיטת עוף וניחא הך דזבחים ל"ב כנ"ל, ומ"ד בפרה שם שחט בימינו דשם הקבלה אינה חשובה כיון שהדם אינו נזרק על המזבח וע"כ הקבלה בשמאל אבל השחיטה איכא תנאי דס"ל דפסולה בזר עי' יומא מ"ב מ"ג ע"כ השחיטה בימין שם דוקא ולא קשה מידי. או י"ל דאם כיסוי ושחיטה חד מצוה כמ"ש באות ל"ו א"כ דמי לאתרוג שהוא בשמאל מטעם שהלולב בימין [אף שהאתרוג קודם למג"א תרנ"א סק"ח ועי' דגמ"ר שם מ"מ יש בו ג' מצות אף דבאמת הם מצוה אחת] וכשנוטלם זה אחר זה גם האתרוג בימין עי' אשל אברהם סק"ו שם וה"נ כששחט ומכסי בהדדי כיון דשחיטה עכ"פ מתחילה הוא ע"כ שחיטה בימין וכיסוי בשמאל אבל כשמכסה אח"כ יכסה בימין, ואם שחיטה וכיסוי ב' מצות הן כמ"ש באות הקודם י"ל דדמי לנ"ח שבשמאל מטעם דמזוזה בימין עי' תרע"א ס"ז [וצ"ע ממ"ש בשבו"י ח"ב או"ח סי' מ"א דאף שאין מזוזה בימין לפעמים צריך נ"ח בשמאל, ועפ"ז י"ל פרפרת קטנה בשבת כ"ב א"ר אסור להרצות מעות כנגד נ"ח כי אמרית' קמיה דשמואל א"ל וכי נר קדושה יש בו מתקיף ליה ר"י וכי דם קדושה יש בו דתניא ושפך וכיסה שלא יכסנו בדגל ולכאורה מה תלוי זה בזה בדרך הפשט [ולרמז י"ל ע"פ