מור ואהלות ט

תפסו במוקדם או אפשר משום דרצה הגמ' אח"כ לומר דבא לאפוקי אבר מעיקרו, אך בסנהדרין נ"ב לא מסיק הגמ' זאת ואפשר דגם בפסחים דמסיק אבר מעיקרו לאו דוקא רק משום דנקט לעיל פתילה של אבר ועי' רמב"ם הל' שביתות העשור פ"ג ה"ד אפילו כלי מתכות והרי ביומא ע"ח מובא רק דכספא אלא דלאו דוקא ועי' ספר המנוחה שם דא"ד דכסא דכספא דוקא מפני שהוא חלק וצ"ע דא"כ גם בנדה שם עדיפא דכספא שחלק ואינו מסרט וגם שהוא לבן וניכר בו הדם עי' ב"י סי' קפ"ז ועי' משבצות תרי"ג סק"ט] ועי' ש"ך סי' קפ"ז סק"ט ובתורת השלמים סק"ז. ולכאורה אמאי לא נקיט הש"ס של נחושת דשמא יבלע הטפה דם מהצדדים ונידון אותה כלא מצאה כלל שהוי לה לחומרא ועי' נו"ב סי' מ"ו ופת"ש, אך ישבתי דאדרבה טוב יותר שלא יהיה השפופרת של נחושת דלפי מה שהקשו האחרונים דאיך נאמר שמן הצדדים בלא מצאה כלל אם לא שנתרפאה ובזה שאינו נחושת נוכל לומר שמן הצדדים והא שלא מצאה כלל אין ראיה דבאמת היה ונבלע בהאבר ועי' ס"ט סק"ו שכתב דבשל אבר אינו ניכר ועי' יו"ד סי' מ"ח ס"ח והנפקא מינה אם קנאו השפופרת בעד לבן ולא ראו עליו להס"ט בוודאי היה צריך למנכר ולפמ"ש אין ראיה די"ל דנבלע בתוכו עד שלא יתקנח כלל עוד י"ל בהיפוך דבנחושת אפשר אינו ניכר דם דאדום הוא ולפיכך נאמר אבר וצ"ע ועי' מ"ש באוהל אר"ץ נו"ד סי' קפ"ג סק"ה ובסי' קפ"ז ט"ז סק"ה] ולפיכך עדיפא הוי מייתי ראיה ממזבח הנחושת אלא דגם זה אינו דלפי מ"ש הכ"מ שם הטעם דנשתנה מצורת דם ונעשה כעפר א"כ חוץ למקדש היו יכולים להעביר אור מתחת הנחושת ולהסיכו מדם סלמנדרא ושוב יבלע ואח"כ יכסו מהנחושת על המזבח. אך שבאמת לק"מ ע"פ מ"ש התוס' בחגיגה שם ד"ה ושאין שהיה משה מתמיה אי אפשר שלא ישרוף העץ ומקשים העולם דמה בעי תוס' בזה ולפעד"נ דהוא הדבר דע"כ לא הסיבו בסלמנדרא דא"כ לא היה משה מתמיה ע"ז עוד י"ל בכוונת התוס' שהיה קשה לו על פירש"י שם שהנס שלא חסר זהבה דאולי באמת נחסר קצת מהזהב רק שלא שלט האור בהעץ וכן קשה דאם נס היה מדוע לא חשבו בעשרה נסים שנעשו במקדש עי' אבות פ"ה וכן קשה דאיך למדים ק"ו מהנס לזה כתב שהיה מתמיה שלא ישרוף העץ אבל הזהב אפשר נחסר קצת וכן זה אינו דרך נס כי כן דרכו באש של מעלה ושוב נוכל ללמוד בק"ו ומ"ש והסנה איננו אוכל פי' לגמרי אבל מקצת אפשר שנאכל ואפילו אם לא נאכל כלל מ"מ בהזהב גופיה לאו חידוש הוא רק בהעץ שתחתיו. ועי' בספורנו פ' תצוה סי' ל' פסוק א' שכתב שבהיות האש מועט לא הספיק לשרוף העץ וצ"ע עליו מתוס' הנ"ל, ובעיקר הדבר שהיה עליו רק כדינר זהב צ"ע מנ"ל זה והרמב"ם בהל' כלי המקדש השמיטה ועי' פסחים נ"ז דטבלאות כעובי ד"ז ועי' כרו"פ סי' מ"ג ועי' תוס' חולין קי"ט ע"ב ד"ה בחיטי ועי' ירושלמי שקלים פ"ו הלכה ה' במנורת מקדש שהיתה יתירה ד"ז ואכמ"ל: ו (ישוב לג' תמיהות בסיום הש"ס. ישוב להדקדוקים בפ' שנו חכמים. אם בחי יש פליטה ברותחין. אם מקרי חלב שחוטה החלב שיצא קודם שחיטתה. בשונה פרק א' יותר ממאה פעמים י"ל ג' פנים. ביאור דברי המד"ר פ' קרח. י"ל פי' הסיום. הערות שונות, טעם על השיני"ן בתפילין. חקירה אם הוסיף השוכר מעצמו. י"ל פי' בתנדא"ר פכ"ט. פי' במס' ב"ב ע"ד רב ספרא משתעי. פרושים בשם שני צדיקי הדוד. י"ל דנעוץ סוף ש"ס בתחילתו. ישוב לב' קושיות בתחילת הש"ס. פשט בגמרא שם ובתוס' שם דף ו' ד"ה מי כעמך.) בסיום הש"ס אריב"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות ועמדו המפרשים בשלשה תמיהות עי' תויו"ט, א' הא שכרם הוא ואיך שייך לקרוא נחלה עי' מ"ש באות ד' ועי' נוב"י מה"ת חיו"ד סי' קס"א מ"ש בזה, ב' מ"ש לכל צדיק וצדיק מיותר דהלא די באמרו לכל צדיק, ג' מספר הזה מפני מה מגיע לו על פי חשבון ועי' כה"ג מ"ש באות ב' וחלקי אמרה נפשי ע"פ מד"א בחגיגה ט' ע"ב א"ל בר הי הי להלל מ"ד ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלקים לאשר לא עבדו היינו צדיק היינו עובד אלקים היינו רשע היינו לא עבדו א"ל עבדו ולא עבדו תרווייהו צדיקי גמורי נינהו ואינו דומה שונה פרקו מאה לשונה פרקו מאה ואחד א"ל ומשום חד זמנא קרי ליה לא עבדו א"ל אין צא ולמד משונן של חמרין עשרה פרסי בזוזא חד עשר בתרי זוזי, ועיי' במפרשים דלפי ששיעור הזכרון במאה פעמים וזה שלמד עוד פ"א ע"כ כל לימודו לשמה כי כבר זוכרו ואפ"ה לומד אמנם כשלמד רק מאה י"ל בו ב' סוגים או שלא למד לשמה או דאפ"ה למר לשמה כי אחד המרבה ואחד הממעיט פי' אף כשממעיט פעם אחד מלשנות פרקו ובלבד שיכוין לבו לשמים ע"ז קאמר הגמ' תרווייהו צדיקי נינהו כל שכוונו לשמה. ולפי מ"ש לעיל אות ב' לחד פי' כל שלומד בעיון הלכה הוי כלומד לשמה ה"נ י"ל דתרווייהו צדיקי גמורי פי' שלומדים בעיון אבל הסוג שלומד רק מאה ואין כוונתו לשמה וכן שלא בעיון נקרא צדיק שאינו גמור [ועי' סוטה ל"א], והנה אמרינן בפ' קנין התורה המתחיל שנו חכמים בלשון המשנה ר' מאיר אומר כל העוסק בחורה לשמה זוכה לדברים הרבה ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו. ומלבד רבות הדקדוקים שיתבארו בזה נבין תחילה שתיבת כולו מיותר לכאורה וכה"ג כתב הלבוש שתיבת כולו בתפילת ראה"ש מלוך על כל העולם כולו אין לומר משום דהוי כפל ועי' ט"ז או"ח תקפ"ב סק"ג דנכון לומר כן ועי' חולין נ"ה כל השדרה כולה ועי' ס' ערוגות הבושם סי' נ"ט ועי' עקרים מאמר שני פרק עשרים ועי' פסחים דף צ"ד נמצא כל העולם כולו *). ולפעד"נ שמרמז בפ' קנין התירה על כל הג' עולמות שאנו מרמזים על ג"פ קדוש עי' תרגום ישעיה סי' ו' ועי' אגדות מהרש"א כתובות **(עי' פסחים דף פ"ח וטיהר ר"ג כל הסעודה כולה הרי דכן לשון הש"ס בתוספות כולה, אך שם אמרתי פ"א דקמ"ל דאף התבשיל שנמצא בה ההלטאה הכשיר ואף שרותח מ"מ י"ל דבחי אין פליטה עי' שו"ת חת"מ יו"ד סי' ל"ג ועי' מ"ש הרב פת"ש סי' ק"ד סק"ג וחכם א' הוכיח דגם ברותחין אין פליטה בתי ממ"ד בגיטין מ"ה בנתיה דר"נ בחשן קדרא בידייהו ועי' יו"ד סי' ע"ט ס"א דבשר אדם אסור מה"ת בעשה והרי דאין פליטה אך לפענ"ד דאין משם ראיה די"ל דפליטה ממנו אין אוסר עי' ב"ה ובחי' יד אברהם שם ומ"ש באוהל ברכות והודאו"ת כ"ח מ"ג ואכמ"ל. ועוד י"ל דהתבשילים היו מטריפות לעכו"ם ובבשר אדם ליכא משום אמ"ה ועי' מ"ש באוהל בית הרואה אות ח': וראיתי בס' ערוגות הבושם יו"ד סי' פ"ז סי"א בהקשותו על ס' עמק הלכה שכתב שי"ל ג"כ הך דחלב מתה אף שיצא מהבהמה כשהיא חיה כל שנשחטה קודם הבישול הוי חלב שחוטה כמו ונתן לאבי הנערה ולא לאבי תה ונהי שיש לן להחמיר מה"ת כפי' הש"ך יו"ד סי' פ"ז ס"ק י"ד מ"מ נפ"מ היה למלקות ולפסולי עדות והערוגות הבושם הפליא להקשות עליו מש"ס מפורש בחולין קי"ד היא עצמה בחלבה מנין עי"ש וברש"י והנה אף שלדינא יותר נראה בש"ך והערוה"ב אך לפלפולא י"ל דלא קשה מהך דהיא עצמה בחלבה די"ל דהפי' היא עצמה כגון שתחב יד הבהמה חיה ביורה חלב העומדת על האש ואם נאמר דבחי יש פליטה בבישול א"כ אפשר דעבר על לא תבשל וגם יהיה אסור בהנאה לשיטת הפמ"ג בפתיחה לבב"ח ועוד בכ"ד וחת"ס סי' צ"ב דלא כדגמ"ר עי"ש ודמי למבשל נבילה בחלב אשר מפורש בחולין קט"ו ע"ב לא תבשלנה בחלב ותמכרנה הרי דאסור בהנאה וצ"ע לי על כל הפוסקים שלא הרגישו בזה, ועי' מלוא הרועים ערך איסור חל על איסור אות ד' ה' ועי' שו"ת שם ארי' חיו"ד סי' כ"ו מ"ש בזה ואכמ"ל, וה"ה באמ"ה שלא)**