מור ואהלות ח

ישראל ברכות פ"ב מ"ב מה שישבו ועי' מ"ש באהלי שם ט"ז ואכמ"ל) וזה כונת המשנה איזהו דרך ישרה כל שהוא תפארת לעושיה שהוא הבורא ית"ש שהם המצות מה"ת ותפארת מן האדם המצות שחדשו סופרים, ע"פ מ"ד בחולין ה' ע"ב התם הא חלקיה קרא זרע אדם לחוד פי' דזה קאי על החכמים עי' זוה"ק שמות פ"ו ע"א ועי' תיקוני זוהר תיקון מ"ה] לא כפי הס"ד דבית ישראל קאי על החכמים וזרע אדם וזרע בהמה קאי על הבורים עי' רש"י שם, ועי' נדרים כ"ב ע"ב דמה שאקפד ר"נ שוב לא הוי תפארת לו מן האדם עי' אגדות מהרש"א, וקאמר לפ"ז התנא איזהו דרך ישרה לא שיאמר שד"ת חביב יותר למשפט הקדימה רק כל שתפארת וכו' פי' שניהם ביחד שוין ובמה יהיו שוין מפרש בזה שתהיה זהיר בקלה שהוא ד"ס כבחמורה שהוא ד"ת, שאין אתה יודע מתן שכרן עי' ערובין נ"ד ע"פ וממדבר מתנה ונדרים ל"א ע"פ ויתן אל משה משמע דהתורה שבכתב בדרך מחנה אמנם תורה שבע"פ י"ל דהוא בדרך שכר כמ"ש בספה"ק ע"פ יש שכר לפעולתך, ועי' או"ח קל"ט סעי' י' ועי' הקדמת שו"ת תולדות יצחק ולפיכך אמר שאין אתה יודע איזה יוכשר לך יותר אם המתן או השכר

ואגב י"ל ג"כ מ"ד במדרש רבה רות ע"פ ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלימה מעם ה' אלקי ישראל א"ר חמא אשר באת לחסות תחת כנפיו ועמדו גדולים דמה בעי ר"ח עי' סוף פרשת דרכים [ותדע מה ביני ובינו] דהנה קימ"ל בגר שבא להתגייר מודיעין לו מצות קלות ומצות חמורות עי' יבמות מ"ז, ולפענ"ד דקאי על ד"ס וד"ת ובגר י"ל כמ"ש הפ"רד דהכל בדרך שכר פעולה מעם ה' לא דרך מתנה ואף שבגמ' שם איתא דמודיעין אותו מתן שכרן י"ל דתפס לשון המורגל בכל מקום או דמודיעין אותו דלישראל נתחלק למתן ושכר משא"כ אצלו, ולזה היה קשה לר"ח דאיך אמר בין על פעלך שהם דרבנן ובין על מעם ה' שהם ד"ח על שניהם יחד לשון שילום שכר הלא ה' אלקי ישראל ובישראל יש חילוק שזה מתן וזה שכר לזה מתרץ ר"ח אשר באת לחסות תחת כנפיו פי' בגר אינו כן רק הכל דרך שכר, ועי' שמחת הרגל אם בגר מהני חשובה, וע"י סמא דחיי דרוש ב' ומ"ש באוהל ארץ נוד קפ"ג י"ג

ה פי' בשבת ל' בהך דאין שפתותיו נוטפות מור פי' לרש"ל, לר"ל מוכרח דלעכו"ם יש גיהנם. אין אנו מוכרחים לדברי התוס'. ר"י סובר כאביו. כונת השואל במהר"ם מינץ מסוף חגיגה. מה שמתרצים העולם צ"ע מבגדי כהונה, חקירה בנדה ס"ו דאמאי לא יהיה השפופרת של נחושת או של כסף. צ"ע על ישוב שלי מהכ"מ. י"ל ע"פד תוס' שם. עוד י"ל בכונת התוס'. בעיקר הדבר מדינר זהב צ"ע

ועתה אזכיר קצת בעונש הת"ח במ"ש לעיל אות א' הך דשבת ל' כל ת"ח שיושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מור תכוינה שנאמר שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר א"ת מור עובר אלא מר עובר א"ת שושנים אלא ששונים ועי' חידושי מהרש"ל שמנ"ל דתכוינה מסיפא דקרא ידיו גלילי זהב ממולאים בתרשיש והמבין יבין. ושמעתי שחכם א' נדחק בזה שתיבת ידיו יהיו ממולאים כזה יוד דלת יוד וו בתרשיש פי' אות ו' בתרי שש עם הנגלל בתיבת זהב שהוא אות ה' בס"ה כמספר תכוינה, שוב ראיתי בשו"ת מכתב לחזקיה הנדפס מחדש כתב שם הרבה מזה, וכד הוינא טליא אמינא ע"פ מ"ד בע"ז י"ח ע"ב ואין עברה אלא גיהנם וכן הוא תיבת עובר וכן י"ל שאל תקרי עובר אלא בוער ואחר זמן הגידו לי שמקובלים שקדוש א' ראה בש"ס ישן כ"י שכתב שם א"ת עובר אלא בוער ושמחתי שכוונתי לאמת] ורמז למ"ד ר"ל שם ד' ע"פ היום בא בוער כתנור שתכוינה מן קדירת החמה עי"ש וקצר במובן מפני הכבוד. והנה התוס' בעירובין י"ט ד"ה פושעי כתבו חילוק דפושעי ישראל פניהם משחירין וח"ח כלל לא ולפעד"נ דלר"ל דאמר אין גיהנם לעתיד רק הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה ומקדיר וכו' מוכרח לומר דאין גיהנם רק לישראל אבל לעכו"ם יש דאם אין גיהנם כלל קשה דידיה אדידיה ממ"ד בעירובין שם רשעים אפילו על פתחו של גיהנם אינם חוזרין אלמא דיש גיהנם דיש לו פתח וכיון דלישראל אין שום גיהנם ע"כ אמר דפושעי ישראל אין אור של גיהנם שולטת בהם פי' אף פושעי ישראל בגופם, ואין אנו מוכרחים לדברי התוס' חגיגה כ"ז ד"ה פושעי דאיך תאמר שישלט בהם הא אין גיהנם לישראל רק נדונים בקדירת החמה. ואם נאמר דגם הוא ס"ל כב"ש ר"ה ט"ז דג' כתות הן ליום הדין י"ל דמ"ד צדיקים מתרפאין בה קאי גם על הנך ח"ח שאמר ר"א סוף חגיגה ומתרפאין בה אח"כ וזה החילוק לר"ל בין ת"ח לפושעי ישראל שהם אינם מתרפאין לעולם אבל צדיקים גמורים מתעדנים בה גם בתחילה אבל ר"י בן אלעזר סובר בעירובין שם דיש גיהנם אף לישראל וי"ל דר"א גופיה סובר ג"כ כמו ר"י ועי' פסחים י"ג ע"ב וכמ"ש במק"א דרוב פעמים הבן סובר בשיטת אביו, ועי' דברי מרדכי על ס' יאיר נתיב דף ה' ע"א ומ"ש באוהל ברכות והודאו"ת מ"ח, וכמ"ד ר"י בן אלעזר שם י"ח כל בית שנשמעים בו ד"ת והוא כמו דברי ד"א בסנהדרין צ"ב וכן י"ל דהוא סובר ג"כ בזה שיש גיהנם לישראל ולפיכך אמר דרק ת"ח אין אור של גיהנם שולטת בהם

וביתר דברי הגמ' חגיגה שם ק"ו ממזבח הזהב עי' שו"ת מהר"ם מינץ סי' פ"ז דאמאי לא אמר ממזבח הנחושת ועמדתי על כוונת השואל שם דמה נפקא מיניה אם היה אומר ממזבח הנחושת, אך שי"ל לפי מה דמקשים העולם ומובא בס' קול יהודא דמה דאיה ממזבח הזהב אפשר סכו אותו בדם סלמנדרא ומה שמתרצים ומובא בס' חדות יעקב פ' דאה דלזה כוונת התוס' שם ד"ה סלמנדרא בשם הערוך החלד והעכבר תרגום יהונתן כורכשתא וסלמנדרא [ובאמת בערוך מביא זה בשם תרגום ירושלמי אשר לפנינו לא נמצא זה רק בתרגום יונתן על והתנשמת בפ' שמיני פי' סלמנדרא ועי' שם הגדולים אות ת'] פי' כיון דמין טמא הוא בוודאי לא הוכשר למלאכת שמים רק מטהור, אמנם בכ"ז צ"ע עדיין מבגדי כהונה שהיו מתכלת [ועי' מ"ש הה"ג בעה"מ תפארת ישראל על משניות בענין תולעת שני בכלכלת שבת] וכן בפרוכת והרי רש"י בסנהדרין צ"א פי' שהיה מדם חלזון שהוא תולעת וכן תולעת שני עי' רמב"ם פ"ח מהל' כלי המקדש הי"ג שהי' ג"כ צבועה מתולעת, ותלוי בפלוגתת הרמב"ם והראב"ד שם פ"א סוף הלכה א' דלרמב"ם המור הוא דם הצרור בחיה שבהודו ועי' כ"מ שם ועי' נוב"י מה"ת חא"ח סי' ג' ושו"ת מים חיים חאה"ע סי' נ"ח ועוד בשו"ת אחרונים ואכמ"ל, עכ"פ עדיפא הול"ל ממזבח הנחושת דשם בע"כ היה נס דאין לומר שסכו אותו בדם דהרי נחושת לא בלע אלא א"כ האור הולך מתחתיו ועי' ש"ך יו"ד סי' ס"ח ס"ק י"ג ובתפארת למשה שם הראה מקורו מנדה י"ג ע"ב עושין לו כיס של מתכות אמר אביי ושל נחושת ורואין את האזוב כאילו הן נחושת עי"ש [ובחי' להלכות נדה כתבתי דמ"ד בנדה ס"ו דבשפופרת של אבר ועי' מ"ב סי' מ"ט דה"ה שאר מתכות ואפשר לומר לע"ד דבזמן הש"ס היה זה שכיח יותר וכן בפסחים ע"ה פתילה של אבר רציתי לומר דאפשר דוקא הוא אך ברמב"ם הל' סנהדרין פט"ו הל"ג כתב דלאו דוקא וע"כ מה"ט או שיותר בנקל להתיכו לזה