מור ואהלות פז

טריפה מיחייב במתנות עי' תוס' חולין ק"ל ד"ה תיתי, אם לא שנאמר דאגב כלאים נקיט טריפה עי' מ"ש בתוס' רעק"א ובשו"ת בנין ציון החדשות סי' ק'] וע"פ מ"ש ניחא דלו ולא לכלבו ממעט טריפה אחרת שאינו במליקה שגם לפי הס"ד לא הותרה, ולא קשה דאיך ס"ד דתשתרי נבילה כגון מליקה בבהמה מדאשתרי מליקה בעוף שהוא רק טריפה די"ל דאף למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת מ"מ רק נחירה מותר אבל מליקה ששובר המפרקת ועושה טריפה ואח"כ חותך הסימנים לא מהני הכשר זה והוי נבילה אף לזה המ"ד ורק לר"מ המליקה מוציאה מידי נבילה אבל לר"י ור"י אינו כן עי' תוס' חולין כ"ח ד"ה תהני ליה סכין ועי' ראש יוסף שם, וכן ר"ל דסובר בנזיר כ"ט דאין שחיטה לעוף מה"ת ע"כ סובר כר"י וכר"י דאל"כ מה מקשה בחולין ק"כ לר"ל שאמר נפש שנאמר בחמץ חלב ונבילה לרבות השותה ואמרינן חלב לא יליף מחמץ ונבילה שכן הותר מכללו אצל מזבח נבילה נמי הותר דאשתרי מליקת עוף לגבוה והקושיא לר"ל והוא ס"ל דאין לעוף שחיטה מה"ת אלא ע"כ דגם לדידיה מליקה נבילה הוא ועי' רש"י חולין כ"ח ד"ה לטהרה מידי נבילה ועי' מהרש"א שם, ודברי התוס' שכתבו דלזה המ"ד מליקה לא הוי רק טריפה צע"ג, וי"ל קצת דברי התוס' דלפי מ"ש דנבילה הוא אף לזה המ"ד א"כ הוי אמינא דתשתרי להו נבילה קמ"ל נבילה לא יאכלו הכהנים אבל טריפה שלא הי' סד"א דתשתרי א"כ מיותר מ"ש הכתוב טריפה אלא ע"כ משום נבילה א"כ ה"נ י"ל בהיפוך דנקיט נבילה אגב טריפה בכדי שיהיה מתורץ אליבא דכ"ע עי"ש ועי' ש"ך יו"ד ל"ג סק"ה. שוב ראיתי בנחל אשכול הל' טומאת כהנים שהרגיש קצת במ"ש בדברי התוס' ועי"ש

ומה שכתבתי שרק הס"ד דתשתרי נו"ט לכהנים במליקה דוקא ע"כ צ"ל כן לב' המ"ד דאל"כ קשה לראב"י חולין ל"ג דאין מזמנים עכו"ם על בני מעים מטעם דשחיטה לית להו רק במיתה תליא הני כאבר מן החי דמי וכן אפי' לדידן לפי מ"ש התב"ש סי' כ"ז סק"ה וכן הוא שיטת אחרונים דאחר שחיטת ב' סימנים לכ"ע כמאן דמנחי בדיקולא דמי ולפיכך בנתנבלה בשחיטה אסורים הב"מ לעכו"ם וא"כ יאסר לכהן הב"מ מכשירה כיון דשחיטה לית להו אם מותר בכל נו"ט וליכא למימר בהו מי איכא מידי דלישראל שרי ולהם אסור עי' תוס' שם ל"ג ד"ה אחד דיש הרבה כמו גרושה וחליצה וכדומה ועכ"פ לדידן כששחט הכהן בעצמו דבעכו"ם אסורי להם הב"מ ויקשה עפ"ז איך מותרים לשחוט כיון שאינם מצוים בשחיטה לפי הס"ד וכן יאסר להם לקבל מתנות הזרוע והלחים והקיבה כי קיבה בכלל ב"מ [ומ"ש בשו"ת מים חיים חא"ח סי' י"ז דיכולים למכרה צ"ע כיון דאינה ראויה לו הוי דינא כמו טריפה ומה לי אם מותרת לישראל כל שאינה ראויה לו] אלא ע"כ כמ"ש דאף לפי הס"ד נו"ט שאינה במליקה אסור להם וכמו שהשחיטה גורם הכשר לישראל ולפיכך שרי הב"מ וכן חותך ממפרכסת כן ה"נ לכהנים אך דכהנים עדיפא דגם המליקה גורם הכשר להם, ובזה י"ל קצת בחולין דף ל"ג מזמנים ישראל על ב"מ ואין מזמנים עכו"ם ולכאורה הך מזמנים ישראל למותר עי' אות הקודם וכאן י"ל דקמ"ל דכל ישראל מותרים בהם ואף הכהנים

מה (תשובתי בביאור דברי רש"י חולין דף כ'. חילוק נכון בהפלוגתא ממוליך ומביא במליקה ישובים בהך דברכות ל"א מה שאמר לו מימר שפיר, קאמרת. הערות שונות בזה בענין ביעא בכותחא לא לשרי אינש במקום רביה. חקירה בבגדי כהונה של כלאים. ושחיטת זר קדשים בשבת.) ולמעלה וחידש להן שמואל דאדרבה לדקדוקים אציג כאן מה שהשבתי לחכם א' ע"ד שאלתו להבינו דברי רש"י בחולין כ' ע"א ד"ה אמר שמואל מהו כ"ש קוצץ ויורד כדאמרינן עי"ש, וזאת תשובתי אם כי אין עתי בידי להעמיק בזה אך לפי מושכל הראשון נלפע"ד דהנה לכאורה עוד קשה דנראה דר' אבין הודה לר"י וקבלה מניה דכ"ש מוליך ומביא ועי' רש"י ד"ה הניחא פלוגתא דר"ה ורבא ולא דרבין ור"י ובאמת לא אדע מנ"ל דרב כהנא סובר דכ"ש מוליך ומביא אחרי שיש בזה פלוגתא לקמן בשמעתין שם, גם הלא סותר תיכף לדברי בני ר"ח גם ר' ירמיה סותר עצמו תכ"ד, אלא ע"כ דהפלוגתא של מוליך ומביא במליקה אם כשר קאי רק באינו מחזיר הסימנים אחורי העורף רק חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר כדלקמן בשמעתין. והנה קוצץ ויורד נראה דהוי כמו דרסה כחותך צנון ונעשית מהר מבהולכה והובאה רק שבשחיטה פסלה התורה זאת אף שלכאורה ע"פ הטעמים שכתוב בספרים בענין פגימה וכדומה שלא יצטער הבע"ח יותר מדאי ובמיעוט בתרא שדינו כחי עי' מ"ש באות מ"ח א"כ עדיף בדרסה יותר אך כי ח"ו לבדות טעמים מלבינו בהל"ש שהם הלל"מ ופסול גם במיעוט בתרא ע"י דרסה אבל עכ"פ הסברא מצד עצמה נכונה וא"כ בחתך שדרה ומפרקת שכבר יצא חיות הרבה צריך רק קוצץ ויורד שנעשית מהר דבע"י הולכה והובאה קשה מ"ד שם וכי מתה עומד ומולק זה הטעם להפוסל במוליך ומביא במליקה אבל כשמחזיר הסימנים אחורי העורף וכבני ר"ח אז וודאי דכשר במוליך ומביא מכ"ש מבשחיטה שפסול בשובר מפרקת קודם ואפ"ה נשאר חיות עוד במוליך ומביא וכ"ש במליקה שי"ל דכשר גם בשובר מפרקת הרי דדי בחיות מעט וא"כ כ"ש במוליך ומביא בלא חותך מפרקת שכשר כי נשאר עכ"פ חיות מעט, א"כ הך דרב כהנא קאי על הקודם מה שבני ר"ח סברו עכ"פ אף מחזיר הסימנים ולפיכך הודה גם ר' אבין דנ"ש מוליך ומביא והכ"ש הוא משחיטה ומה דבני ר"ח והמ"ד סוברים דמוליך ומביא במליקה פסול קאי בשאינו מחזיר הסימנים כנ"ל, וכיון שמוכרח לומר כן לזאת זהו כוונת רש"י שמואל לאו בהלכות שחיטה קמיירי וכו' ואי קסבר מוליך ומביא במליקה כשר וכ"ש קוצץ ויורד והכ"ש הוא משום דנעשית מהר אשר לזה יש מ"ד דדוקא קוצץ ויורד בשלא החזיר הסימנים כדאמרינן והכל ניחא. כן נלפע"ד ד' ידידו

עוד אציג מה שהשבתי לשואלי בברכות ל"א גבי שמואל דחזא דמהדרי אחר כהן למשחט וכו' א"ל מימר שפיר קאמרת מיהו מורה הלכה בפני רבך את, והך מימר שפיר קאמרת לכאורה למותר. וזאת תשובתי, הנה לפע"ד אין זה אף דקדוק קל כי כן נוסח הגמרא בכ"ד עי' סנהדרין ל"ט ועכו"ם י', אך כמדומה שראיתי דקדוק זה בספרים עד שנדחקו לישב לזאת אענה גם אני, דלכאורה עוד קשה ע"פ מ"ד ביו"ד סי' רמ"ב ס"ח דבהוראה פשוטה לכל שאין בה חידוש מותר להורות והרי זאת דשחיטה כשירה בזר הוא דבר פשוט עי' יומא מ"ב דשחיטה לאו עבודה ועי' תוס' שם ומקודם דאתא שמואל מהי"ת שלא ישחוט זר, ואפשר משום דיש מ"ד בשאר שחיטות קדשים כגון פרו של כה"ג ביו"כ וכן צפורי מצורע שצריכים דוקא כהן לזאת הוי אמינא דתמיד צריכים כהן ועי' ירושלמי יומא פ"ג ה"ז ובמתא דירושלים שם, ועוד י"ל ע"פ מ"ש תוס' קדושין ע"ו דאף דשחיטה כשירה בנשים מ"מ לא עבדי לכתחילה רק מיוחסים ועי' ט"ז יו"ד רס"י א' א"כ זהו שהיו מהדרים אחר כהן המיוחס יותר ונתישב קושית התשו' חת"ס חיו"ד סי' ס"ט דמאי לשון מחזירין אחר כהן הלא בעזרה שכיחי כהנים טפי מישראל ובזה ניחא דהיו מהדרים אחר כהן המיוחס יותר וכ"ש שהוא מיוחס יותר מזר עכ"פ כי אין בודקין מן המזבח כאלה י"ל דשחיטה בזר כשירה יותר דגם הוא מיוחס אבל בכהן י"ל קודם