מור ואהלות פו

לדידן צ"ע דשמא על כל פנים איסור יש כנזכר למעלה. ולפיכך אמר הכתוב פיגול שפרושו נתפגל בשחיטה דה"נ יש ספק שמא לא נשלמה מעשה השחיטה ונתישב קושית המפרשים דמה ענינה לפיגול. וי"ל בזה קצת ג"כ קושית תוס' חולין ל"ז ד"ה שלא הרמו לר"י דסובר דהוי כאוכל טבלים מה רבותא של יחזקאל די"ל דזהו הרבותא דלא נעלם מר"י דעת החולקים עליו וס"ל דמותר כשלא הרמו ורבותא של יחזקאל שחשש לדעת האוסרים מטעם כיון שהורה בה חכם, או דסובר ר"י דמספק טריפה אחריני שיש חזקת איסור לא אכל יחזקאל והכל מטעם א' מחמת שהורה בה חכם, ויש להמתיק דגם תירוץ התוס' שם יודה לזה דא"ת דר"נ חולק והוא ס"ל כמ"ד הראשון א"כ יקשה מה מקשה הגמ' שם ד' מ"ד על רבב"ח ואיך אכל מבהמה שהורה בה חכם דלמא ס"ל כר"נ [האומנם שי"ל דר"נ רק מוסיף דגם זה פיגול הוא כמו בהך דלקמן שם דרבי"ח אפילו אכלה קורות אבל מבהמה שהורה בה חכם גם ר"נ מודה דנכלל בשם פיגול ועי' רש"י ביחזקאל שם דפי' רק מבהמה שהורה בה חכם וע"כ משום דזה לכ"ע ועי' אוהל ארץ נוד קפ"ג סק"ח וא"כ אין לומר דלמא רבב"ח ס"ל כר"נ כי גם ר"נ מודה בזה] וע"פ מה שכתבתי ניחא ג"כ מה שמביא שם בדף מ"ד הסיום של ר"נ דלכאורה למותר הוא [ועי' רי"ף ורא"ש דלא גרסי זה מה"ט] ובזה ניחא דהכל מטעם א' וקושיא גדולה הקשה הגמ' שם דשם היה השאלה בספק פסוקת הגרגרת ולאחר השחיטה זבין בשרא דוקא ולא נקיט סתם ואכל מניה דהוי משמע לענין החלב שמחיים אבל אחר השחיטה הוי הספק פסול בשחיטה עי' ש"ך ל"ג סק"ד ן ועי' שפתי דעת סי' ל"א ססק"א וחת"ס חיו"ד סי' כ"ה ואכמ"ל] ואיך אכל מספק בשחיטה אף שהתירו חכם אבל על רבא י"ל דהיה ספק טריפה אחריני שלא בשחיטה ולא היה חזקת איסור ולפיכך לא מקשי הגמרא עליו דאיך אכל מזה

מד (חקירה אם דוקא מבהמה שהורה בה חכם לא אכל או ה"ה עוף. הערה לענין לכבוד שבת שסומכין על המיקל פלפול בחולין כ"ז. אם נחרו בן פקועה מחיה אם צריך כיסוי. קושיות בתוס' ופי' במנחות מ"ה דס"ד דתשתרי מליקה ולא כל נו"ט. ישוב לקושית ערוה"ב. ישוב לקושיא דמה ראיה מעוף לבהמה. ע"כ צ"ל כן דאל"כ איך מותר הכהן לקבל הקיבה.) הנה בחולין ל"ז במ"ד שלא אכל מבהמה שהורה בה חכם ראיתי לחקור אם דוקא בהמה או ה"ה עוף, והנה רציתי לומר דלאו דוקא נקיט בהמה ורק נקיט בהמה כדי לאסוקי הך שלא אכל מבהמה שלא הרמו מתנותיה דזה דוקא בבהמה משא"כ בשהורה בה חכם מאי נ"מ בין עוף לבהמה ובהמה לאו דוקא, ועי"ש דף ט"ז רש"י ד"ה ר"פ אמר בעופא דקליל ובהמה לאו דוקא ועי' תוס' זבחים ע"ב ד"ה אלא שאף דקתני זבחים ה"ה עוף ועי' כרו"פ סי' כ"ח סק"ב ומ"ש באות י' כ"ב כ"ט נ"א ובאוהל ים המלח אות ג', אך לפי מ"ש באות הקודם דרק בספק בשחיטה לא אכל כשהתירו חכם י"ל דאפשר דוקא בהמה ולא עוף דנגד זה יש מ"ד שאין לעוף שחיטה מה"ת ועי' מלוא הרועים ערך אבר מ"ה אות ה"ו עי"ש ואכמ"ל, ואף דהוי שלא כהלכתא מ"מ כיון דע"פ הוראת חכם היא מותרת ורק חומרא בעלמא להמדקדק והבו דלא לוסיף עלה ורק בבהמה אבל לא בעוף. ועפ"ז י"ל דלפיכך קאמר הגמ' שם מ"ד דרבה זבין מינה בתליסר אסתרי בשרא דלכאורה למותר הוא אך כדי שנבין דמסתמא בבהמה היה [דעוף אין דרכו במקולין עי' בכור שור ב"מ כ"ד דלא כש"ך יו"ד סי' א' ס"ק י"ח דנדחק דהך דחושן משפט סי' רנ"ט ס"ו מיירי בעוף גדול ועי' מהד"ם מטראני ממעט רק נבילה דלפי דברי דלפי דברי התוס' אף לפי הס"ד נבילה אסורה לו עי"ש ובאמת שצע"ג דלתוס' י"ל אף שלא להס"ד ח"א סי' רנ"ח ומובא בבאה"ט יו"ד סי' רי"ז בנודר שלא יקנה אלא חצי חתיכת בשר מותר בעופות כיון שאין נמכרים כך עי"ש, עוד י"ל דמסתמא בבהמה היה דבעוף אין יוקר כל כך ע"פ מ"ד בבכורות דף י"א דשה בעין בינונית בשלשה זוזי וחד גדיא בתרי זוזי א"כ עוף שלם אין בתליסר אסתרי ואפשר דהיה זמן יוקר עי' כתובות ס"ז לטרא בשר משל עופות וכו'] אבל ברבא שם דשרי טריפה וזבין מינה אף אם היה ספק בשחיטה דלא כמ"ש באות הקודם] י"ל דבעוף היה ולפיכך לא מקשי הגמ' עליו דאיך אכל] עוד י"ל דהענין של תליסר אסתרי בשרא מצינו ג"כ בשבת קי"ט דר"א זבין לכבוד שבת כך ועי' מהרש"א שם ד"ה בתליסר עליתא וי"ל דזהו המרגניתא שבמס' ב"ב קל"ג וה"נ י"ל כן דהיה לכבוד שבת ולפיכך כיוון המספר הזה ומש"ה י"ל דסמך על המחיר כמ"ש הפוסקים בכ"ד להקל לכבוד שבת ולסמוך על המתיר ועי' חולין קי"א ומשם רמז ג"כ למנהגנו לאכול כבד בשבת, ואפשר דתליסר אסתרי גוזמא עי' רש"י שבת שם ובדף ק"י ותוס' ב"ב שם וברכות כ' ואכמ"ל)

ואגב אציג פלפלת כ"ש בחולין כ"ז ע"ב למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת שנאמר ושפך וכו' ומאי חזית לשדיה על עוף שדיה אחיה משום דסליק מניה [ולמה דקימ"ל דיש שחיטה לעוף מה"ת קשה הך ושפך מה עביד ליה ועי' תוס' שם ד"ה בשפיכה ונלפע"ד דהנה בן פקועה של חיה שהפריס עג"ק ובב' תמיהות דסגי אף מד"ס שפיכה בעלמא ואפ"ה צריך כיסוי מה"ת ועי' מ"ש באוהל ראשי בשמים אות ו' ודלא כפמ"ג בשפ"ד סי' כ"ח ס"ק כ"ח שכתב דאף בשחטו א"צ כיסוי רק גם בנחרו צריך כיסוי מה"ת בברכה וכ"ש בשאין ב' תמיהי ושחטו ועי' פמ"ג באשל אברהם סי' תצ"ח ס"ק כ"ה דגם בכה"ג אין מברך על הכיסוי כמו בשחיטה ובשפ"ד שם כתב דצריך לברך ועי' ספר ערוגות הבושם סי' י"ג אות ד' דא"צ לברך לא על השחיטה ולא על הכיסוי עי"ש ולפעד"נ שנעלם מהם הך דע"כ אף בב' תמיהי ונחרו צריך כיסוי מה"ת מה"ט כנ"ל וצע"ג] פי' רש"י דכתיב או עוף ושפך פי' דדרש סמוכים [ועי' מלוא הרועים שם אות ז'] ובדף כ"ח שם ת"ש מלק בסכין משמע בפירוש דלדידיה מליקה לא הוי רק טריפה ועי' תוס' שם ד"ה לא אמרינן הך דסד"א הואיל ואשתרי מליקה תשתרי נמי נו"ט נבילה לאו דוקא דנבילה לא הוי רק טריפה וקרא נקיט נבילה אגב טריפה ועי' רש"י פסחים כ"ה להכי גמר מנבילה עי"ש, ואם אמנם שאיני כדאי להשיב על דברי רבותינו בעח"ו אך בדרך הפלפול י"ל דמקום הניחו בכוונה עי' מ"ש באות ו' דהנה קשה לדבריהם דמדוע הוצרך לדרוש דמ"ש בפ' אמור וטריפה למי שיש במינו טריפה עי' מ"ש באות הקודם הול"ל דאגב נבילה אמר טריפה וכן בחולין ל"ז נבילה דכתב רחמנא ל"ל דלמא אגב טריפה נקיט נבילה כמו בהיפוך, וכן אם נאמר דקרא נקיט אגב הדרא קושית הרשב"א מנחות הנ"ל באות הקודם לדוכתה דלמא קרא וכל נו"ט קאי על נבילת עוף טהור ואף דכתיב ומן הבהמה דלמא אגב עוף כתיב בהמה, אלא ע"כ אף דלהנ"ל לפעמים בש"ס לאו דוקא נקיט ואגב אבל במקרא דוקא כתיב ולא אגב ונלפע"ד דאף לזה המ"ד קרא דוקא דסד"א למילף במה מצינו דאישתרי להו מליקה בקדשים תשתרי נמי נו"ט פי' מן העורף תמיד בעוף שהוא טריפה ובבהמה שהוא נבילה קמ"ל נבילה וטריפה מן העוף ומן הבהמה ולדידיה שדרש סמוכים ה"נ שדיה טריפה על עוף ואפשר יש לחלק כמובן] אבל נבילה וטריפה אחריני גם לפי הס"ד לא אשתרי

ובזה ניחא ג"כ מ"ש בתשו' ערוגות הבושם סי' ס"א דקרא דלו ולא לכלבו דממעטינן טריפה ממתנות למאי אתא לפי הך סד"א דנו"ט מותרת לכהן וראוי לו וע"כ לו ולא לכלבו