מור ואהלות פה

בדבר שלא החמירו בו אמוראי כגון בנתבטל בס' וכדומה הוי כאפיקורסת ועי' ש"ך סי' פ"ט ס"ק י"ז ובאו"ה כלל נ"ז בסופו ולכאורה הא גם זה תלוי בסברא שלמעלה מששים אין בו טעם ועי' צ"צ סי' צ"א, ועי' בהגהות ומכונות שלמה על שע"ד בדיני ביטול בב"ח וז"ל מעשה היה לפני מהר"א ספרדי שבשלו דגים בקדירה והגיסו בכף של גוים ב"י והיה מן הדין בטל בס' ומ"מ המחמיר תע"ב הרי דמותר להחמיר אף בפליטת כלים וסבור הייתי לומר דשם אפשר החשש שבכלי עכו"ם נתבשל בשר דהוי סכנה עם דגים ובסכנה י"ל כדעת הט"ז דלא מהני ס' עי' מ"ש באות י"ב ובאוהל ים המלח אות י"א, אך התבוננתי דהרי בפליטת כלים אין סכנה עי' ט"ז יו"ד צ"ה סק"ג וסי' קט"ז סק"ב, וי"ל דשאני התם בפליטת כלים שאין סכנה מטעם דהוי נ"ט בר נ"ט משא"כ בבשר איסור שלא שייך בו נ"ט בר נ"ט א"כ שוב גם לענין הסכנה לא הוי נ"ט בר נ"ט והוי סכנה וכמ"ש סברא זו באות ל"ט דלא יהיה כתרתי דסתרי, וצ"ע עפ"ז בבשלו הדגים בחריף דלא שייך ג"כ נ"ט בר נ"ט יהיה סכנה גם בפליטת כלים. אך באמת לולי דמסתפינא אמינא דכל החומרא בנתבשל דג עם בשר עי' סי' קט"ז רמ"א ס"ג ובט"ז סק"ב היינו ביש ספק עכ"פ אם יש ממש גוף הדג בבשר אבל בנפל חתיכת דג לקדירת בשר והסירו תיכף וראינו שלא נחסר ממנו כ"ש ואין חשש רק על פליטתו אפשר דגם בפחות מס' אין סכנה עי' ברכות מ' דטעם הקצת אין סכנה ועי' חולין קי"א קניא בקופיה אף דלב קשה לשכחה מ"מ טעמו אינו קשה לשכחה עי' אוהל ים המלח אות ג', עוד י"ל דאף שיש חשש סכנה מ"מ אין איסור דכל איסור סכנה הוא יוצא מעשה ושמרתם את נפשותיכם עי' מ"ש באות כ"ח ומצינו בבשר אדם דהוי רק עשה ופליטתו אינה אוסרת עי' סי' ע"ט בבה"י וביד אברהם ומ"ש באוהל ראשי בשמים אות ו' וא"כ כ"ש בפליטת כלים שאין שם ממש וודאי אף בחריף שבשלו אין איסור, וא"כ הדרא קושיא לדוכתא דאמאי החמיר המהר"א. והנה לולי דמסתפינא עוד אמינא לתרץ דמה שלא אכל מבהמה שהורה בה חכם רק היכא דיש חזקת איסור וחכם אחד מסברא הורה היתר ובזאת יכולים להחמיר גם אנחנו משא"כ בדבר שנתבטל בס' וכדומה ואפילו בספק י"ל דאדרבה יש חזקת היתר עי' מ"ש באוהל בית הרואה אות ו' רק דבספק אין להקל כמ"ש שם משא"כ כשוודאי יש ס' ואינו עבידי לטעמא וכדומה אין להחמיר ועי' בני יששכר חודש אדר מאמר ב' דרוש ז', והנה המעשה של המהר"א ספרדי הנ"ל י"ל כיון דבכלי של גוים משתמשים לפעמים דבר שעבידי לטעמא אף יותר מס' הלכך הו"ל כחזקת איסור ומותר להחמיר וכמו שסיים שם גם לענין הקדירה שינקרוה וישהנה מעל"ע אף ביש ס' דיש להחמיר בטריפות של גוי וע"כ כמ"ש דשמא היה דבר שעבידא לטעמא, האומנם דמה"ת לא חיישינן לזה דאל"כ איך יליף בפסחים מ"ד דטעם כעיקר אסור מה"ת מגיעולי עכו"ם דדלמא צוותה התורה להגעיל משום עבידי לטעמא ומנ"ל בטעם פשוט בפחות מס'. וי"ל דטעם כעיקר למעלה מס' אין לו שורש מה"ת ועי' ערוגות הבושם סי' פ"ז ס"ק י"ג (או י"ל כמ"ש בשם אריה בהוספות סי' ט' דבאיסור הנעשה בידי עכו"ם לא מהני ששים עי"ש ואכמ"ל) ועכ"פ היכא דהספק נולד במעשה השחיטה שזה חמור מחשש אינו זבוח וספק נבילה וחזקת איסור יש להחמיר אף שהתירו חכם] בזה האופן, לא זאת לבד שלא הרהר ביום דיש איסור חמור תיכף עי' תוס' חולין ל"ז ד"ה שלא הרהרתי ואף מסוכנת דעתה אין כאן איסור עדיין רק סופה להיות וודאי נבילה כשלא שחטה לא אכל *) ואף מבהמה שהורה בה חכם פי' שנולד בה ספק במעשה השחיטה כנ"ל ואף שהורה בה חכם ופי' ר"נ כגון שלא הרמו מתנותיה שהספק הוא שלא נשלמה מעשה השחיטה להאוסרים לאכול ממנה כנ"ל [ובפרט מבית שחיטתה או בני מעים שיש איסור נוסף גם לב"נ היכא דלא נשלמה מעשה השחיטה עי' מ"ש באות מ"ד ובזה ידוקדק לשון הגמ' שלא אכלתי מבהמה פי' מקצת בהמה כגון בכה"ג ובזה נבין דברי הפרי תואר סי' ס"א סק"ג דאין לאסור כלל לאכול מבית השחיטה או מדקין של בהמה כל עוד שלא הרמו המתנות ולכאורה במה הוי סד"א לאסור בהני יותר מבשר אחר ובזה ניחא] לכל זה לא אכל אף דקימ"ל להלכה שמותר לאכול [וכמו שנלפע"ד ראיה לזה ממ"ד בחולין ל"ג דהרוצה שיבריא חותך מבית השחיטה וממתין רק עד שתצא נפשה ואף שלא הרמו המתנות עדיין מותר לאכול, ואין לומר דרק בכהן קאי דנראה דמש"ה אמר הגמ' אחד ישראל וכו' מותר בו להורות דאף שאינו כהן ועי' מ"ש באות מ"ד. וכן יש ראיה משוחט מסוכנת ביו"ט כשיש שעות ביום לאכול כזית חי מבית טביחתה עי' אות כ"ז [ואפשר דבזה אין חיוב כל כך להפריש ע"פ מה דקימ"ל דלכתחילה יתנם לכהן חבר עי' סי' ס"א וע"פ מה דקימ"ל בססי' קט"ז דהמדקדקים אינם אוכלים ממסוכנת א"כ אינו ראוי לו רק לכלבו ודמי לטריפה מדדבנן לשיטת הפר"ח שפוטר מה"ט ועי' מ"ש באות כ' וזהו הרבותא של יחזקאל שלא אכל בשר כוס כוס פי' אף אם א' נתן לו המתנות ממסוכנת ויש לחלק ועי' מ"ש באות מ"ו ואכמ"ל] אך חקירתי בריש האות במקומה עומדת דשמא יש חילוק כשהמתנות בעין מוקר לאכול ואח"כ יפריש כמו חלת ח"ל וכמו כיסוי הדם אבל כשאבדו אפשר דאסור לאכול, אך י"ל כיון דקימ"ל בסי' ס"א פ"י דממון כהן הוא לבד א"כ נראה דגם בנאבדו מותר לאכול ומזה יש ראיה ג"כ דגם בכיסוי הדם הדין כן אף שנאבד הדם עי' אות ל"ו דהא לפי המדרש הנ"ל שוים מתנות לכיסוי ועי' ט"ז סי' ס"א ס"ק י"א דאין בהם קדושה ועי' שבת דף כ"ב וכי דם קדושה יש בו] מכל מקום הוא לא אכל מבהמה שהודה בה חכם ובזה הודה ר"י דהוי כאוכל טבלים ואפילו **(ויש לומר עפ"ז בדרוש מ"ש במדרש רבה פ' ויקרא כל ת"ח שאין בו דעת נבילה טובה ממנו וצריך להבין דמדוע תפסו לומר נבילה דוקא אך י"ל ע"פ מ"ד בשבת ל"א ודעת זה סדר טהרות וזה שאין לו טהרה מטעם שהרהר לבוא לידי טומאה נבילה כזאת כגון מסוכנת טובה ממנו כי זה קיל יותר ע"פ מ"ש. ועפ"ז י"ל מדר לשון המדרש שם דיא ויקרא אל משה מכאן אמרו כל ת"ח שאין בו דעת נבילה טובה ממנו תדע ממשה שלא נכנס לפני ולפנים עד שקרא לו והוא פלאי וי"ל כיון דמשה היה עניו מאוד ע"כ לא נכנס עד שקראו לו וע"כ היה לו טהרת המחשבה ג"ב כי טהרה ופרישות קודם ענוה עי' סוף מס' סוטה ובתויו"ט שם אבל ת"ח שאין בו דעת שהוא טהרה לא יבוא לעולם לידי ענוה ויהיה לו ההיפוך שהוא גאוה ועי' מ"ש באוהל מנורה הטהורה אות ב' ואיתא באבות דר"ג פי"א אמר ר"ע כל ת"ח שמגביה עצמו בד"ת דומה לנבילה שע שמושלכת בדרך שכל העובר מתרחק ממנו שנאמר אם נבלת בהתנשא ונאמר נבלת קודם להורות שטובה ממנו ומכוון למדרש הנ"ל. ובזה י"ל מ"ד בסוטה שם משמת ר"ג הזקן מתה טהרה ופרישות ובתויו"ט שם הקשה דהול"ל ובטלה אך י"ל ע"פ מ"ש הט"ז יו"ד סי' כ"ט שנבילה פרושו מתה ע"כ כשלא היה טהרה שייך לשון מתה קודם להורות שנבילה טובה ממי שאין לו טהרה. ובזה י"ל ע"ד בשוח"ט תשלי י"ג ע"פ כל ערום יעשה בדעת זהו מי שאינו מתגאה בחכמתו וכסיל יפרוש אוולת זהו שמתגאה פי' דמי שעושה בדעת שהוא טהרה שוב יבוא לדרגא שאינו מתגאה כי יהיה לו מידת ענוה, וראיתי בס' בית פרץ ע"פ לב חכם לימינו דאותיות שלפני לב הם א"ך וידוע דאך מיעוט פי' שאין לו גאוה כמ"ש רש"י ע"פ כי אתם המעט מכל העמים שממעטים עצמיכם אבל אותיות שאחר לב ג"ם שהוא ריבוי היינו שמתגאה וזהו לב כסיל לשמאלו. ובזה נבין גם פי' הפסוק במשלי כ"ו ככלב שב על קיאו כן כסיל שונה, באולתו פי' כיון דכסיל, זהו שמתגאה וע"כ לא היה לו טהרה מקודם ולהנ"ל נבילה טובה ממנו ובנבילה כתיב לכלב תשליכון אותו ע"כ, מדמיהו הפסוק ככלב ועי' מ"ש באוהל ראשי בשמים אות ו'. ויה"ר שאל תביאיני רגל גאוה.)**