מור ואהלות פב

הכהן ודברי קבלה הוי במה"ת, ובאמת הפר"ח שם חולק וס"ל דלא יצא ועי' קרבן נתנאל פ"ק דמגילה שחולק על הפר"ח ועי' חת"ס או"ח סי' קצ"ו. ונלפע"ד דעיקר מצות משלוח מנות כמ"ש במקרא איש לרעהו שפרושו אוהבו [וזה כוונת רש"י שמות ב' י"ג תכה רעך רשע כמותך דק"ל אם מכה אותו למה קוראו רעך ועי' אוה"ח שם] להרבות השלום ] ועי' ירושלמי ערובין פ' כיצד מעברין ומ"ש באות י"ד] ולפיכך לא נתקן ע"ז ברכה דמי בוחן לבבות לידע אם חבירו אוהבו האמת [ובעוה"ר איש את רעהו חיים בלעו ויפתוהו בפיהם וכו'] ואם לא כן הוי ברכה לבטלה. ויצא לנו הדין דבשלח מנות בפורים לשונא ידוע לא קיים המצוה וצ"ע, ואגב ראיתי להעיר במ"ש החת"ס שם דיש ב' טעמים על משלוח מנות או לטובת המקבל או להראות החיבה והשלום והנה י"ל נ"מ במה שנסתפק הבאה"ט שם סק"ז בשולח מנות לחבירו שבמדינת הים או כה"ג מתנות לאביונים ובפורים עצמו בוודאי מגיעים לידו אם יצא במה ששלח קודם פורים דלטובת המקבל איכא שקיבל בפורים ולהראות החיבה עתה הנותן לא הראה מידי ועי"ש ובתה"ד סי' רס"ט וכן מסתפקנא בשולח מנות בפורים ולא יגיע לרעהו רק עד אחר פורים אם יצא ועי' משבצות תרצ"ד סק"א ובזה י"ל בהיפוך דטובת המקבל ליכא דבפורים לא קבל מידי והנותן הראה החיבה ביום הזה וכאשר יגיע המש"מ לרעהו הוי גילוי דעתא למפרע וי"ל גם כשלא יבוא המש"מ לרעהו עי' שערי תשובה שם לענין אם המש"מ נאנס מ"מ סוף סוף הוא הראה החיבה ועי' באה"ט שם בשולח לחבירו בשר טריפה ולא ידע ואכל ואח"כ בפורים נודע לו אם יצא המ"מ ועי' מ"ש באות י"ב, ולפע"ד צ"ע גם בנודע לו קודם האכילה י"ל דתלוי בשני הטעמים דלטעם להראות החיבה הלא הראה שפיר כשלא ידע הנותן שטריפה הוא וטובת המקבל ליכא. ולדינא צ"ע אם דרשינן טעמא דקרא בדברי קבלה ויש להחמיר בכל כה"ג. ובשלח קודם פורים לחבירו הרחוק ממנו ובדרך נאנס המ"מ או נודע שנטרף ממ"נ לשני הטעמים לא קיים המצוה ואכמ"ל. ואשובה לדברי במקור דברי הרמ"א דבמחל או שלא רצה לקבל יצא עי' ד"מ שם ועי' בלחם משנה שתירץ קושית הב"י בהך דהוי מחלפי סעודתייהו לרש"י דאח"כ בא הוא וסועד עמו ונתן לו בחזרה משלו ועי' משבצות שם סק"ה א"כ יש ראיה מזה דיצא גם במחל דהרי אח"כ אוכל שלו ויש לחלק וצ"ע. עוד אעודר די"ל דשילוח מנות קודם למתנות לאביונים משום דמוקדם בפסוק ועי' פר"ח שאפי' עני המתפרנס מצדקה חייב במשלוח מנות אף דבמתנות פטור הרי דזה עדיפא עי"ש [ובאמת הב"ח וט"ז ס"ל דמחויב גם במתנות ועי' משבצות סס"י תרפ"ז ושערי תשובה תרצ"ד ומשבצות שם לענין מתנה ע"מ להחזיר] ואף שכתב הרמב"ם הל' מגילה פ"ב הי"ז דמוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו עי"ש מ"מ י"ל דהיינו כשקיים עכ"פ עיקר המצוה משלוח מנות לאיש א' ודק מלהיות משובח במרבה המשלוח מנות וסעודה קמ"ל דמתנות טוב יותר להרבות אבל בעיקר המצוה כשאין לו רק על אחד מש"מ עדיף ממתנות והנלפעד"כ: מב (אם מותר לנזיר או קודם הבדלה לברך על כוס של נשואין וחתן וכלה ישתו על סמך ברכתו. בתענית אם מותרת היולדת לשתות על ברכת המברך. חילוק דבשני אנשים ל"ה שמא ימנעו. קושיא איך מותר אחר לברך ברכת ארוסין קודם. כשיש חתן אחר אם עריך לברך פעם ב'. קושיא דאף החתן יברך אח"כ. י"ל מ"ש ביו"ד סי' א' ס"ז ס"י צ"ע על חת"ס מברכת להכניסו ועונה ומשפט. ישוב לקושיא מגר ועבד. חקירה בקדושי שליח מתי מברך. הערות שונות בזה. צ"ע בתשב"ץ המובא בפת"ש. ישוב להשגה שלי. לכתחילה עדיף שאחד יהיה מוהל וא' פורע ישוב להקושיא דאין מברכין בגר ועבד על המילה. ישוב למה שבגר ועבד אומרים לשון רבים גרים עבדים

) הנה ראיתי בשו"ת אחרונים שהביאו מ"ש הפנ"י בקו"א פ"ק דברכות על מה שהמסדר קדושין מברך על הכוס ואין שותה ממנו רק החתן והכלה שותין על סמך ברכת המסדר והא ברכת הנהנין אין המברך יכול להוציא כשאינו נהנה עי"ש וקשה לי כיון דהכוס רק ממנהגא בלא"ה יש להקשות דשמא לא ירצו לשתות וכנ"ל באות הקודם. אך י"ל דלא תהיה הברכה לבטלה כי יכול בעצמו לשתות אך צ"ע כשהמברך נזיר שמשון או בכוס ברה"מ וז' ברכות להחתן במצ"ש קודם הבדלה [אשר ראו עיני המנהג מגדולי ישראל שמברכין והחתן וכלה שותין ועי' ח"צ סי' קס"ח] ניחוש שמא לא ירצו לשתות ובהבדלה י"ל דלא תהיה לבטלה כי יכול להבדיל עליו גם קודם תפילת ערבית כה"ג בכדי שלא תהיה הברכה לבטלה וישתה ממנו אך מנזיר שמשון צ"ע. וכן קשה ממ"ש הש"ע יו"ד סי' רס"ה ס"ד דיו"כ ות"ב מברכין אשר קידש לאחר המילה בלא כוס ובג' תעניות יכול לברך על כוס ותשקה ממנו היולדת אם שומעת הברכה ומדוע לא הקשה הפנ"י מזה איך תשתה על סמך ברכת המברך וגם זה הכוס רק ממנהגא ויש להקשות דשמא לא תרצה לשתות והוא אסור אז לשתות. ובאמת רציתי לומר בכוונת הרמ"א שמברכין אכוס בכל תענית פי' ברכת אשר קידש ונותנים הברכה לתינוקות קטנים פי' שהם יברכו בפה"ג ועי' ח"צ שם אך מדברי הפוסקים שמהם נובע דברי הרמ"א לא משמע כן וע"ז לא קשה קושית הפנ"י די"ל כמ"ד בפ"ג דר"ה אבל פורס לבניו ולבני ביתו כדי לחנכם אך מיולדת צ"ע. ונלפע"ד דלק"מ דשמא לא ירצה שייך רק באיש א' כמו שמא ימלך המוהל כנ"ל באות הקודם אבל כאן כשלא תרצה לשתות יתן לתנוקות קטנים ובזה י"ל קצת דקדוק ברמ"א שם תינוקות קטנים ולכאורה הול"ל לתינוק או לקטן אלא דצריך שיעמדו שם שני תינוקות שאז לא חיישינן שמא לא ירצו שניהם אבל בחד חיישינן שמא ימלך [ובאמת נלפע"ד דגם כשעומדים שני מוהלים יכול האב לברך להכניסו קודם דאין חשש שמא ימלך] ובזה י"ל דגם כשהמסדר נזיר מ"מ יכול לברך ואין חשש שמא לא ירצו לשתות כיון דחתן וכלה עומדים שם ובשני בני אדם לא חיישינן שמא לא ירצו [ובפרט שיש שם כמה אנשים שיוכלו לשתות] ובזה י"ל בכוונת הגמ' שם אבל פורס לבניו פי' שנים דוקא ובזה י"ל מ"ש בא"ח סי' דע"ב ס"ט אחרים המסובין דוקא שנים, ובזה יתישב מ"ש באות הקודם דאיך קפץ ר' חגי ובירך שמא לא ישפטו השופטים דלפי' המפרש שם מקום מושב הדיינים וכיון דרבים הם לא חיישינן לשמא לא ירצו. אך קשה לי מברכת ארוסין דקימ"ל דאחר מברך קודם לא החתן וא"כ איך מברך שמא לא ירצה לקדש אח"כ עי' ב"ש סי' ל"ד סק"ד ובזה אין לומר שיקדש אותה אחר כשהוא לא ירצה כבהנ"ל דשמא לא תרצה להאחר ואחר לא ירצה אותה, ואפילו כשירצו צע"ג דאפשר אפילו בלא הפסק רב לכל זה צריך לברך מחדש הברכות כשיש חתן אחר עי' נוב"י סי' א' דהברכה על החתן קאי בוודאי ולפיכך כשהוא חרש אין שייך לברך, ואף לפמ"ש הריטב"א פ"ק דכתובות והרא"ה בחדושיו שאין זה ברכת המצות שיהיה החיוב על החתן וכלה לבד רק על כל העומדים שם עי' ט"ז שם סק"ב מ"מ גם לדעתם י"ל דאם לאחר הברכה ירצו שיקדש אותה אחר מ"מ צריך לברך פעם שנית וגם אז הדרא קושיא לדוכתא איך מבדך קודם שמא ימלך כמו בברכת להכניסו, ועי' בהגמ"י ספ"ג מהל' אישות דלפי המנהג דאחר מברך לפיכך נהגו לברך אח"כ וקשה לי דאף אם החתן בעצמו