מור ואהלות פ

מעתה משיבדוק הסימנים ועי' בנושאי כליו ובפר"ח אינו גורס תיבת בסימנים ועי' תורת זבח סי' ו'] והכי פרושו עפ"ז מעתה שאתה אומר משישחוט יברך קשה הא סניף א' הוא עם בדיקת הריאה כנ"ל באות ל"ח ואינו יכול לברך באמצע וא"ת יברך אח"כ מעתה משיבדוק, וכוונתו שאינו יכול לברך עד שיבדוק גם הריאה כי כל מה שצריך בדיקה מעכב בזה וגם אז צריך לברך ברכת הבדיקה וזו א"א דשני ברכות יהיו לאחר עשייתן, ותירץ חזקת בני מעיים כשרים פי' וא"צ שום בדיקה לריב"נ א"כ מברך ברכת השחיטה לאח"כ משא"כ לדידן דריאה צריכה בדיקה כמו שמשמע גם מירושלמי פרק א"צ דראית ריאה ודמאי מדבריהם ואף שנדחית ברכת הבדיקה שהוא מדבריהם כנ"ל שם מ"מ מברך קודם ברכת השחיטה כנ"ל שם ולפיכך מקשה הגמ' שפיר מעל השחיטה דפשוט דמברך קודם מה"ט

מא (ישוב בפסחים ז' דע"כ על המילה מברכין קודם. צ"ע על הסוברים דברכת להכניסו קודם המילה: ישוב לקושית יד שאול טעם להמג"א דשנים אין קורין בחורה מירושלמי ולא מבבלי אסור לשנים לברך על התורה בין בב"א בין בזא"ז אף שהש"ץ קורא. לא נכון המנהג שאחר אומר הקדושא דסדרא עם הקדיש. לא נכון לחלק ברכת הכום ותפלה קיים את הילד לשני אנשים משום הפסקה. סמך לסנדק ומוהל שישתו מכוס ברכת המילה. הערה כשיש מילה ביו"כ, טעם מה שמברכין על פדיון ול"ח שלא ירצה הכהן לקבל ביאור בסוף פסחים וטעמים לאב שמברך שהחיינו תירוץ למה שאין מברכין אחר הפדיון טעמים שאין מברכין על קדושין ועונה ומשפט. ביאור בירושלמי. טעם שאין מברכין על משלוח מנות ודינים שונים בזה

) וכן י"ל מה שיש להקשות בפסחים ז' דמה מקשה הגמ' מן על המילה דילמא אה"נ מברכין לאח"כ דשמא מקלקלי וכמ"ש שם הגמ' אח"כ אי הכי אפילו שחיטה ומילה נמי עי' אות ל"ח ועי' פרדס הגדול סי' רפ"ב, ויש מקום לומר דמוכרח לומד דמברכין קודם דהנה לשיטת הרשב"א וכסברת התוס' שם ד"ה בלבער דברכת להכניסו הוא קודם המילה ע"כ גם ברכת המילה קודם לו דאל"כ איך יברך האב להכניסו שמא לא ימול המוהל והוי ברכה לבטלה עי' ש"ך סי' רס"ב סק"א ובאמת צ"ע בזה דלכאורה הוי הפסק להמוהל בין ברכתו להמילה ואף דהוי לצורך המילה מ"מ הלא אינו לצורך המוהל רק לצורך האב [וי"ל משום דא"א בענין אחר דגם אם יברך האב קודם יהיה הפסק בין ברכתו להמילה במה שהמוהל מברך ולברך שתיהם כאחד תרי קלי לא משתמעי ובפרט היכא דמשונים עי' תוס' סוטה ל"ט ד"ה עד ומ"ש באות נ"ב לזאת עדיף שהמוהל יברך קודם מחשש שמא ימלך משא"כ כשהמוהל כבר בידך מותר האב לברך דאין חשש שוב שמא ימלך, ובזה י"ל מה שלשיטת ר"ת ברכת להכניסו לאחר המילה דוקא ועי' יד שאול שהקשה דמה איסור יש לד"ת לברך קודם ובזה ניחא דמקודם ברכת המילה א"א דשמא ימלך המוהל ואחר ברכת המילה קודם המילה הוי הפסק בתרי גברי ע"כ מוכרח לברך אח"כ אבל כשמל בנו בעצמו שלא שייך הטעם דשמא ימלך גם לר"ת מברך ב' הברכות קודם המילה עי' ט"ז שם ומ"ש באות ל"ד, ועכ"פ גם לר"ת שברכת להכניסו לאחר המילה מ"מ מוכרח שברכת על המילה קודם המילה דב' ברכות שלא יהיה אף א' מהם קודם לא עבדינן כנ"ל באות ל"ח מ' ע"כ גם לדידיה שפיר מקשה הגמ' מעל המילה שפשוט דע"כ מברך קודם] ודמי למ"ש המג"א ססי' תרס"ט דאיתא בירושלמי פ"ה דברכות לא יהיו ב' קורין בתורה א"ר זעירא מפני הברכה וצ"ע שעושין כן בשמחת תורה עכ"ל ויש להבין דמדוע לא הביא מבבלי מגילה כ"א משא"כ בתורה עיי"ש אך דהוי אמינא דהפי' משא"כ בתורה שאסור כששניהם קורין אבל כששניהם מברכין והש"ץ קורא מותר ויתפרש הך דמנחות ל"ו ומובא בתוס' שם דשמונה פסוקים יחיד קורא אותם עי' תשו' ח"צ סי' י"ג] פי' דבזה אסור לשנים שיברכו והש"ץ יקרא עבורם רק עבור יחיד ויתישב קושית התוס' שם ד"ה תנא עי"ש ועפ"ז יתישב מה שנהגו בש"ת לקרות שנים כדי להראות ההבדל משאר התורה להשמונה פסוקים לזה מביא המג"א בשם ירושלמי דטעמא משום הברכה והרי גם בכל השנה יש איסור זה ששנים יברכו והש"ץ יקרא וא"כ צ"ע מה שעושין כן בש"ת. והנה עוד יש להבין דמה איסור יש לשנים לברך ברכת התורה כאחד ונראה ע"פ החילוק במגילה שם בין מגילה דחביבה יהבי דעתייהו וא"כ ה"נ ברכת המגילה יכולים שנים לברך משא"כ בתורה לא יהבי דעתייהו לשמוע הברכות כמו הקריאה ועי' תוס' סוטה ל"ט ד"ה עד והנה לכאורה הא אפשר שתחילה יברך א' ואח"כ השני אלא ע"כ דהוי הפסק בין הברכה להמצוה במה שאין צורך להראשון וה"נ במילה כנ"ל

ואגב אזכיר מה שאינו נכון בעיני המנהגים שראיתי בקצת קהילות שאחר שהש"ץ אומר התפלה בק"ר בא אחר ומשלים קדושה דסדרא וקדיש של אחריו ופוסע הפסיעות ובאמת הש"ץ צריך להפסיע ואסור לו להפסיק ביניהם עי' ט' או"ח סי' קכ"ג ס"ק ח"ט ומג"א ס"ק י"א ופמ"ג שם והמנהג לפעד"נ דיצא להם מר"ח שאחר הלל קודם הקדושה דסדרא אומרים הקדיש ופוסע ואז מותר גם לאחר לומר הקדושה דסדרא עי' אשל אברהם שם ומזה הנהיגו דתמיד אומר אחר הקדושה דסדרא ועי' רדב"ז ח"א סי' של"ט ונוב"י מה"ת או"ח סי' ז'. שוב דאיתי בעיקרי הד"ט או"ח סי' ג' אות ל"א דאין לגמגם ע"ז ע"ש. ומצאתי מקור לזה מדברי הרמ"א ביו"ד סי' שע"ו ס"ד דמי שאינו יודע להתפלל כל התפילה יתפלל למנצח ובא לציון וכו' אף שאחר התפלל י"ח ומ"מ י"ל דהמתפלל י"ח פוסע ג' פסיעות ויאמר גם קודם למנצח עושה שלום במרומיו וכו'

וכן לא נכון בעיני מה שהנהיגו קצת אנשים שכשיסיים המברך כורת הברית לוקח השני הכוס ואומר עליו התפלה קיים את הילד וכו' ולא נלפע"ד, דהנה בטור כתב דברכת כורת הברית על הכוס מברכין אותו שמברך תחילה בפה"ג. ונראה דאותו אדלקמיה קאי דאותו שמברך תחילה בפה"ג מברך ג"כ כורת הברית דאם אחר יאמר ברכת כורת הברית הוי הפסק בין ברכת בפה"ג להשתיה לדיעה הראשונה שבטור שם דמה שנותן יין בפי התינוק אינו מצילו מן ההפסק ועתה גם מ"ש הטור דיאמר קיים את הילד ובקשת רחמים לא הוי הפסקה בין ברכה לשתיה כ"ש דלא מיירי דק לראשון שבירך בפה"ג וכורת הברית לא הוי הפסק דהרי יש סדורים שכתוב בהן לשתות אחר כורת הברית עי"ש בטור א"כ לשיטתם הוי הפסק אף לדידיה וכ"ש דהוי הפסק מה שאינו לצורכו לברך התינוק רק צורך השני והוי לראשון הפסק גמור בין הברכה לשתיה ובפרט לדידן שאין אנו נוהגים כלל ליתן לתינוק יין רק כשמגיע לפסוק בדמיך חיי כמ"ש בב"י בוודאי אין לנו במה לסמוך בהפסקה רק עכ"פ כשהוא צורך המברך הראשון לברך ג"כ את הילד ואז דוקא לא הוי הפסק וכן יורה לשון הט"ז שם סק"ו וש"ך סק"ד ועי' שו"ת ח"צ סי' קס"ח שלא נכון כה"ג שא' יברך בהמ"ז והשני יאמר בפה"ג על הכוס. וי"ל דהמנהג יצא להם ממה שראו שהיה מילה ביו"כ שאז י"ל דאין ברכת בפה"ג ובכה"ג שפיר דמי לחלק שאחד יאמר עד כורת הברית והשני מן קיים את הילד ולפיכך הנהיגו גם ביש ברכת בפה"ג. או י"ל