מור ואהלות עט

י"ל דביי"נ דרבנן היקל בספיקו כקצת הפוסקים אך על הש"ך וט"ז קשה דהם ס"ל כמו דקימ"ל דוודאי במעל"ע מקרי כבוש מדאסרינן בספק כבוש מעל"ע ולא אמרינן ס"ס עי' פמ"ג שם וא"כ מדוע הביאו דברי המהרלנ"ח בלי חולק. ורציתי לומר דלפיכך לא הוי ס"ס דהוי משם א' ועי' שפ"ר סי' ק"ג ס"ק ח' וא"כ לענין ספק דרבנן ביי"נ הוי שפיר ספק דרבנן אך א"א לומר כן דהלא כללא בידינו שדיעה שלא הובא בש"ע לא הוי בגדר הספק כלל עי' שפ"ד סי' ק"י בכללי ס"ס מחודשים אות ג' ועי' אות ע"ז נ"ב. והנלפע"ד או דיין לאו מטעם כבוש קאתינן דהרי אם בשלו הצמוקים לא הוי יין אף דיש יותר טעם מע"י כבישה רק שצריך להיות תוסס ואז מקרי יין וא"כ צריך ג"י שיעור תפיסה [ויהיה נ"מ באם העמידו אותו במקום קר מאוד שלא היה תוסס לא מהני הנ"י להיות יין לקידוש ולא הוי יי"נ בנגיעה בו וכן בהיפוך כשעמד במקום חם מאוד והיה תוסס קודם ג"י הוי יין כל שהוא אחר מעל"ע ומשך הצמוקים עי' מגן גבורים סי' ר"ב וצ"ע דא"כ גם תוך מעל"ע נמי] או י"ל דלאו משום ספק דרבנן הקילו רק משום דביי"נ הקילו יותר עי' יו"ר סי' קל"ה ס"ט וכ"כ או"ה כלל ל' ס"ט עיי"ש ומבואר מזה דביי"נ קיימ"ל גם כיחיד נגד רבים ועי' ש"ך יו"ד סי' רמ"ב וא"כ ה"נ גם דיעה שלא הובא בש"ע מצטרף להיות ספק דרבנן ביי"נ. אך קשה מט"ז ומג"א סי' ר"ב בא"ח לענין ברכה שצריך ג"כ ג"י ואולי ג"כ מה"ט דלא יהיה כתרתי דסתרי דיברך רך בפה"ג במעל"ע ויי"נ לא יהיה רק עד ג"י ועי' ש"ך יו"ד קכ"ג ס"ק כ"ג וצ"ע מסי' קל"ה ס"ק י"ג ל"נ [ואגב אציג פרפרת א' בע"ד בערובין ס"ד לא יפטור אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זכרו, ואיתא במדרש מאי הלכה יחיד ורבים הלכה כרבים והוא תמוה ועי' בלקוטים בס' אוהב ישראל דהשם של שמירת הדרך יוצא מס"ת הפסוק כי מלאכיו יצוה לך והוא ר"ת יחיד ורבים הלכה כרבים ועי' עטרת זקנים או"ח סי' קי"ז דכשהוא בדרך י"ל עפ"ז בשמ"ע ושבעינו מטובך. והנה בעירובין שם גרסינן שמתוך כך זוכרו ובמס' ברכות ל"א איתא שמתוך כך זכרהו ונראה שצ"ל זכריהו עי' פסחים ק"ו והפי' מתוך כך זכריהו ר"ת זה יחיד ורבים הלכה כרבים, ואדוני אבי מו"ר אמר לי שתוך דבר הלכה אותיות בכל ר"ת ברכת כהנים לההולך ע"כ הוי מדרך סגולה לאמרם לההולך. ויש להמתיק זה בדברי המדרש ע"פ מ"ד בשבת קי"ח דאר"י אם אומרים לו חבירי [בלשון רבים] עלה לדוכן היה עולה הרי משום דהלכה כרבים וזה כוונת המדרש מאי הלכה יחיד ורבים הלכה כרבים פי' במה שהלכה כרבים דהיינו פסוקי ברכת כהנים. ועוד י"ל ע"פ מ"ד בפסחים שם זכריהו על היין א"כ לכאורה הוי עולה על הדעת דגם הנפטר מחבירו יש עצה לזכרו על היין עי' תוס' שם ד"ה זכריהו ואין לומר ע"פ מ"ד בעירובין שם דהדרך טורדתו דהלא יכול לשתות רק שיעור רביעית לזה רמז המדרש דדוקא בהלכה יפטור מחבירו שפסקינן תמיד יוה"כ משא"כ ביין דבו פסקינן אפילו כיחיד נגד רבים כנ"ל והטעם דביין זוכרו רק ביום שתיתו ובדבר הלכה זוכרו גם לאח"כ לימים רבים ויחיד ורבים הלכה כרבים)

מ (טעם למה שאין הנדה מברכת על ספירת ז"ג. אם זקן וחולה מברכין על ספירת העומר. הערה ברש"י דבן צ' דמי לבן ק'. חילוק בין ספירת העומר לספירת ז"נ. ישוב לקושיא בפסחים ז'.) אשובה למ"ש באות ל"ח רשתי ברכות לאח"כ אין מברכין י"ל בזה מ"ש הרדב"ז ח"ד סי' כ"ז למה הנדה אין מברכת על ספירת ז' נקיים וכתב שכבר הרגישו בו הראשונים וכוונתו לתוס' כתובות ע"ב שתרצו דשמא תראה ותסתור והוי ברכה לבטלה ועיי"ש מה שהקשה על זה, ובאמת שקשה טובא דאף באשה שיש לה ווסת קימ"ל ווסתות דרבנן ובפרט שלא בזמן הווסת שהראיה מקרי מחמת אונס הטבע עי' מ"ש באוהל ארץ נוד קפ"ג סק"ה ולאונס מי חיישינן דא"כ ניחוש גם לברכת ספירת העומר דשמא ישכח באיזה יום ויהיה ברכה לבטלה דאינם תמימות וכמו שחששו בכמה מקומות לשמא משתלי ובזה לא יועיל תירוץ החק יעקב סי' תפ"ט סק"ו עיי"ש ועי' כנה"ג סי' קצ"ו מ"ש בזה ועי' נוב"י מה"ת סי' קנ"ג קנ"ד [ועיי' ספר המנוחה הלכות חמץ ומצה פ"ז הלכה ז' י"א וז"ל וא"ת אמאי לא מברכין אקב"ו לשתות ד' כוסות י"ל משום דיש הפסק ביניהם ועי' בפי' בית מנוחה שם דמה"ט אין מברכין על סעודת פורים דאין סעודה כי אם ע"י מאכלים שונים ויש הפסק הרבה ביניהם ועיי' מג"א סי' תר"ז סק"א ובמחה"ש שם ובזה ג"כ יקשה על ספירת העומר] ואשר אני אחזה דבאמת משום זה לבד דשמא תראה לא בטלו הברכה כמו דלא חששו בספירה לשמא ישכח וגדולה מזו שלא חששו לשמא ימות אף דיש זמן גדול ועי' ט"ז או"ח תקנ"ד ס"ק י"ז ונלפע"ד דאפילו זקן [שהגיע לגבורות עי' גיטין כ"ח ורש"י ד"ה אפליג ואינו כשאר האדם וכו' עד תשעים ועי' אה"ע סי' קמ"א וכולם לא העירו דמנ"ל לרש"י דתשעים דמי למאה ועי' רש"י אבות פ"ה משנה כ"א ועי' רש"י פ' לך ע"פ הלבן מאה שנה הבת תשעים שנה ואכמ"ל] וחולה מותר לברך ברכת הספירה ולא יחשוש שמא ימות ולא דמי למ"ד בפסחים צ"א שעל זקן וחולה אין שוחטין הפסח בפני עצמן שלא יבוא לידי פסול דשם אפשר שלא ביחידות משא"כ הכא י"ל דלא מקדימין פורענותא עי' מגילה ה' והרבה דברים חשו חז"ל לטירוף דעת החולה וה"נ אם נאמר לו שלא יברך יטרוף דעתו [ומיהו מגיטין כ"ח דאפילו זקן או חולה נותן לה באזקת שהוא קיים ועי' שערי תשובה ססי' רפ"ח ויו"ד רכ"ח סי"ב אין ראיה לנ"ר דשם הוא שמא מת וכאן חשש שמא ימות עי' גיטין שם] ונראה דגם תלמידי ר"ע ברכו על הספירה מה"ט אך קשה לי דגם בבריא מדוע לא חששו לשמא ישכח או ימות בזמן מרובה כזה עי' ט"ז שם ומקנה קדושין ל' בא"ד ונ"ל לפרש ומדוע לא תקנו שלא יברכו כלל על הספירה וממילא לא יהיה טירוף הדעת לחולה ג"כ כשלא יברך, ומ"ד ביומא ו' טומאת ביתו שכיח יותר ממיתה עי' מ"ש באות כ"ח. אך הנכון בזה לפע"ד כיון דכל יום תמתין עם הברכה ער סמוך לערב דכל מה דאפשר לתקוני מתקנינן ושמא תראה ותסתור ולשמא משתלי באיזה פעם לא חיישינן ע"פ מה דקימ"ל דלכתחילה צריכה בדיקה ב' פעמים ביום וא' מהם סמוך לביה"ש עי' יו"ד סי' קצ"ו ס"ד, א"כ תזכור גם בהברכה משא"כ בספירת העומר מלבד טעם הידוע עוד יש חשש בתיקון הברכה לבסוף דשמא ישכח וכיון דצריכה לברך בסוף היום וביום ז' של נקיים כיון שספרה מקצת אף שאסרו חכמים לטבול מ"מ מעיקרא דדינא היתה מותרת לטבול עי' טוב"י סי' קצ"ז וש"ך שם ס"ק י"א. וכיון דקימ"ל בסי' ר' כדעת הפוסקים לברך אחר הטבילה [ועי' שו"ת הר הכרמל חיו"ד סי' כ"ה דאף היכא דנהגו לברך קודם היינו דוקא בחול לא בשבת] א"כ ביום ז' יכול להמצא ב' ברכות לאחר עשיתן משא"כ בספירת העומר לא שייך זאת ולפיכך דחו לברכת ספירת ז"נ כיון דבעיקר הדבר רבנן פליגי על ר"ע ולא בעי ספורים לפנינו דלא מעכב נהי דמצוה הוא כמ"ש השל"ה עי' נוב"י שם מ"מ דמיא עכ"פ לברכת בדיקת הריאה שדחו אותה מה"ט כנ"ל באות ל"ח

ועתה נישב הקושיא שהקשיתי שם דמה מקשי הגמ' מעל השחיטה שמא האמת לאח"כ מברכין וכדמסתבר בירושלמי די"ל דזהו באמת כוונת הירושלמי דמקשה על ריב"נ