מור ואהלות עח

טמאים ודרך רחוקה דמסתמא נזהרו לטהר עצמם ולהתקרב קודם פסח וא"כ לא הוי יו"ט כלל עתה, אך י"ל באמת דברבים ודאי מיחה שכיח [וצ"ע מירושלמי יומא פ"א הלכה א' חומר הוא בצבור ומשקלים פ"ו ה"ד ואכמ"ל] א"כ ע"כ היו טמאים וכן לפי מ"ש באות ג' דברי הצל"ח שאין חיוב להתקרב קודם פסח מי שהוא בדרך רחוקה וא"כ נראה דהיו כמה בכל שנה ועפ"ז גם עתה הוי עכ"פ קצת יו"ט [וצ"ע ממ"ש בזכרון יוסף או"ח סי' י"ח דתשלומי עצרת רק יו"ט בזמן הבית לא בזה"ז] ורש"י בפ' בהעלותך ט' י' כתב ואין שם יו"ט ובפסחים צ"ג נקרא רגל בפ"ע וכ"כ הרמב"ם הל' ק"פ פ"ה הלכה א' וע"כ ראה פשוט דאין להתענות בו וכ"ש שלא לומר בו תחנון דאל"כ הוי תרתי דסתרי כן נלפע"ד

ועוד אזכיר מ"ש במג"א תקנ"ח ססק"א דכשחל י' אב בע"ש הכל מותר לכבוד שבת ובהלוחות מדפיסין דאסור לאכול בשר עד חצות, ויש בקבלה שהרב הצדיק המפורסם ר' לוי יצחק מבארדיטשוב זצ"ל פי' דברי המג"א דהכל מותר גם בבשר ולפע"ד י"ל טעמו דגם זה לכבוד שבת כשיאכל קודם חצות עי' או"ח סי' רמ"ט כדי שיאכל סעודת שבת לתיאבון, אך דלכל זה קשה יאכל מידי אחרינא הכי כבוד שבת שיאכל בשר בע"ש. אך י"ל דהנה כמדומה שמנהג ישראל לאכול בשר בכל ע"ש ומלבד שי"ל לעשות היפוך מחוקות העכו"ם שאין אוכלים בשר ביום ו' עי' מג"א סי' תקנ"א ס"ק כ"ח עוד י"ל ע"פ מ"ד בחולין פ"ד מי שיש לו מנה וכו' ואינך אימת מע"ש לע"ש ואפשר לפי' רש"י שם דקאי על יום ו' וטעמא כדי להרגילו במאכלים שלא יהיה ניזוק משינוי וסת עי' רשב"ם ב"ב קמ"ו, ועי' מג"א סי' ר"נ סק"א דצריך לטעום מכל תבשיל בע"ש ואולי מה"ט, ועי' ס' בוצינא דנהורא שפי' מ"ד אנן דשכיח לן בשרא בכל יומא במה שנינן פי' מה נתרץ ליום הדין ומתרץ בשבתא כיון דבשבת מחויב לאכול בשר ע"כ אוכלים גם בחול כדי שלא יהיה ניזוק בשבת, וי"ל ג"כ בזה מ"ד דשמאי היה אוכל כל ימיו לכבוד שבת מה"ט ועי' מ"ש באות כ"ו ועל פסוק וטבוח טבח והכן איתא דבע"ש היה כמו והכינו את אשר יביאו הרי דאכלו בשר ועי' מ"ש באוהל ראשי בשמים אות י' וכיון שיש מקור לאכילת בשר בע"ש א"כ מותר לאכול גם בע"ש י' אב קודם חצות בשר, ובפרט שי"ל דלא תהוי תרתי דסתרי דרחיצה מותר ובבשר אסור ועי' מ"ש לקמן: חקרתי פעם אחד באחד שאכל מאכל שנתבשל בקדירה של בשר איסור ב"י אם מותר לאכול אחריו גבינה תיכף דהנה עם גבינה וכגון שאחזו בולמוס שמותר לאכול אף דבר איסור ויש לפניו ב' מאכלים שנתבשלו בקדירת בשר איסור ב"י ואחד נתערב בו אח"כ גבינה נלפע"ד דיאכל רק התבשיל שלא נתערב בו הגבינה דבמאכל השני יש איסור נוסף מצד בב"ח דנהי דלא לקי על אכילה ב' כמ"ש הרמב"ם בפ"ט מהל' מ"א ה"ו מ"מ איסור יש עי' פמ"ג פתיחה להלכות בב"ח סוף ד"ה עוד ובשפ"ד סי' פ"ז ס"ק ט"ז ועי' דגול מרבבה במחבר שם ס"ג [וצע"ג על מ"ש בחו"ד (נדפס קודם סי' צ"ח) בשם ד' ליבוש רוקח דהא שחיטת עכו"ם נבילה ואין נוהג בו איסור בב"ח ונראה דט"ס וצ"ל דס"ל דרוב בשר של עכו"ם הם מבשר טמא עי"ש אך כמדומה שהחוש מכחיש זה ועי' מגן אברהם סי' ל"ב ס"ק ס"ו] ועי' מ"ש באוהל ראשי בשמים אות ו' עי"ש וא"כ כיון דלא שייך לומר אקליש הטעם כאן דבאיסור לא שייך נ"ט בר נ"ט והוי כממש ה"ה דהוי ג"כ טעם בשר בעין בחלב דלא להוי כתרתי דסתרי ועי' שפתי דעת סי' ע"ו ס"ק כ"ג ומ"ש לקמן באות מ"ג] וא"כ גם לאח"כ אפשר שיש לאסור לאכול אחריו גבינה. אך ראיתי בחידושי רעק"א ובית מאיר ביורה דעה סי' פ"ט על ש"ך ס"ק י"ט שתרצו דקמ"ל בבשלו בו חריף דלא שייך נ"ט בר נ"ט ואפ"ה אח"כ מותר וא"כ ה"נ, מיהו ביחד וודאי אסור עפ"ז. ועוד יצא לנו עפ"ז דאם אכל שוגג נבילה או טריפה אסור לאכול אחריו גבינה ואם אכל טמאה מותר לאכול אחריו גבינה תיכף, וצ"ע על מ"ש הב"ח בסי' פ"ז דיהיה נ"מ כשיהיה בטמאה איסור בב"ח לענין נ"נ והלא עוד יש נ"מ לענין לאכול אחריו גבינה ועי' מ"ש באוהל בית הרואה אות ז' וצ"ע. עוד יצא לנו מזה דגם בבשלו מאכל חריף בקדירת בשר נבילה ב"י [אף דהוי תרתי לריעותא דבכל א' לא שייך נ"ט בר נ"ט] מותר לאכול אחריו גבינה דמ"ש מחריף לחודיה או איסור לחודיה, ועי' פמ"ג או"ח אשל אברהם סי' תצ"ד סק"ו שהעלה בצ"ע בצנון שחתכו בסכין בשר אם מותר לאכול אחריו גבינה וממ"ש אף בבישול וחריף ואיסור מותר. וכמדומה שבן נהגו העולם להקל אף בבשלו חריף בקדירת בשר לאכול אחריו גבינה תיכף וכן להיפוך

עוד נשאלתי כה"ג שתי קרירות של בשר ב"י מר"ח אב עד התענית באחר בשלו שוגג חלב ובאחד ירקות דאף שהירקות היה מותר לאכול אז עי' משבצות או"ח תקנ"א ס"ק י"א ובאשל אברהם ס"ק כ"ט מ"מ החלב באיסור דאין במה דבתוך הכלי ס' נגד הכלי וא"כ מטעם שלא יהיה כתרתי דסתרי כשנשאל בפ"א צ"ע אם להתיר גם הירקות אז, ואפשר כיון דא' איסור בגופו והשני בזמן לא הוי דומיא דהישועות יעקב הנ"ל ועי' מ"ש באות ל"ז. והנה מה דמשמע באחרונים שם להתיר רק דיעבד בנתבשל בקדירת בשר ב"י מר"ח עד התענית הנה מנהג העולם להקל בזה גם לכתחילה בלי פקפוק, וכן יש להתיר גם לבשל חריף בהקדירה אך כשנשאל בפ"א כנ"ל אם לבשל לכתחילה חלב או ירקות בקדירת בשר ב"י מר"ח עד התענית אז י"ל דגם ירקות אין להתיר לו לכתחילה אז מטעם דלא יהיה כתרתי דסתרי. אך האמת י"ל דלא דמי כלל להך דהישועות יעקב ואין כאן תרתי דסתרי דיש לומר שמעיקרא לא קבילו עלייהו איסור הזה מבליעה ועי' מג"א שם ס"ק ל"א ובדגמ"ר שם, וי"ל ראיה לזה דאל"כ גם באינו ב"י ליתסר עכ"פ לכתחילה בכה"ג. אך י"ל דלטעם משום שבטלו הקרבנות עיי"ש בש"ע סעיף ט' בשערי תשובה ובקרבנות י"ל דהיו הכלים תמיד ב"י עי' ט"ז יו"ד סי' צ"ג סק"ב ולפיכך כשאינו ב"י אין גזירה כלל. ולדינא לכל זאת המיקל בכה"ג [שנשאל בפ"א אם לבשל חלב או ירקות בקדירת בשר ב"י] לבשל לכתחילה הירקות אז לא הפסיד דיש דעת הט"ז שם סק"ט להקל גם ברוטב בשר לזאת בכה"ג לית מאן דחש לה ועי' פתחי תשובה יו"ד סי' רי"ו סק"ד ואכמ"ל. ואגב אזכיר מ"ש בס' בני יששכר להקל באכילת בשר בר"ח אב וראיתי ג"כ מי שמביא סמך לאכילת בשר בסעודת ר"ח ממקרא והיה מדי חודש בחדשו וכו' יבא כל בשר, אך לפע"ד לא נראה כן מסתימת כל הפוסקים ומר"ח עד התענית דין א' להם ובפרט דבירושלמי יש דיעה דבר"ח אב נשרף הבית וכן הוא יום מיתת אהרן דהוי תענית עי' או"ח סי' תק"פ ועי' אגדות מהרש"א ר"ה י"ח ע"ב, ועי' תוס' מגילה ה' ע"ב ד"ה ורחץ וד"ה וביקש ולפעד"נ הפי' דרצה רבי לקבעה בר"ח אב וי"ז בתמוז הוי ט' תמוז ולפיכך רחץ בקרוניא לשיטתו רק דעל ת"ב לא הודו לו ועכ"פ נראה דר"ח אב חמור יותר מיום שלאחריו וכ"ש שלא לאכול בו בשר ח"ו וכן המנהג. ואף כשחל ביום ו' ואף שמקילין לענין רחיצה אז לכבוד שבת מ"מ בבשר יש לאסור [ולא חיישינן לתרתי דסתרי כנ"ל ועי' מג"א תקנ"א ס"ק ט"ז וביד אפרים שם לענין ט"ו באב בע"ש ואכמ"ל

וכן אזכיר מ"ש הט"ז וש"ך יו"ד סי' קכ"ג דברי המהרלנ"ח שצריך שישהו הצמוקים ג' ימים לענין יין נסך והקושיא ידוע דהא קימ"ל שיעור כבוש מעל"ע ועל הרלנ"ח לק"מ כמ"ש בעצמו בסי' קל"ח ולשיקרא הדבר כבוש כמבושל לסברת קצת פוסקים ג"י ולפחות מעל"ע ועי' פמ"ג יו"ד רסי' ק"ה ולפיכך