מור ואהלות עז

מ"מ כיון דשחיטה כשירה בזר א"כ בתרי גברי אין חשש במה שיברכו ב' ברכות לאח"כ ועי' אות ל"ד א"כ הדרא קושיא לדוכתא מדוע מברכין ברכת השחיטה קודם וי"ל לכל זה כיון דבקדשים לא חיישינן שמא תמצא טריפה וא"צ בדיקת הריאה דשבות במקדש לא גזרו ולפיכך לא חששו ג"כ לברכת השחיטה מלברך קודם כדי שלא יהיה כתרתי דסתרי וכיון דברכת שחיטת חולין תקנו משום קדשים כנ"ל א"כ שוה ממש גם לענין זה לברך קודם וקצת צ"ע בזה דא"כ יברכו על כל קדושי אשה משום יבמה דא"א בלא קדושין עד שמברכין עליה כאמור באות כ"ג ומ"ש משחיטת חולין אגב קדשים, ואפשר לומר כיון דיכול לסלק המצוה מעליו ע"י חליצה לא אלימה להקיש דבר אחר לה משא"כ קדשים שחיוב עליו אלים טפי להקיש לו גם חולין אך יקשה מאונס את הבתולה שחייב לישא אותה ע"י קדושין עי' אה"ע סי' קע"ז ס"ג ובפ"תש שם וא"כ יברכו בזה הקדושין ועבור זה יברכו על כל קדושין, וי"ל כמ"ש הרשב"א בתשו' סי' י"ח דאין מברכין על מצוה הבאה בעבירה דלא צותה התורה לגזול כדי להשיב ועי' דברי מרדכי שם וה"נ. ועוד מקום יש ברא"ש לחלק כמ"ש בסוף תענית דבי"כ אתי למסרך דהוי בכל שעתא משא"כ ת"ב שחל במצ"ש שאינו תמיד וכמ"ש התה"ד סי' רס"ט לחלק דבנר חנוכה תמיד חל יום א' עכ"פ בשבת משא"כ פדיון הבן שאינו מחויב וה"נ קדשים מחויב כל יום לפיכך מקשינן חולין להם משא"כ יבום ואונס הלא יהי רצון שלעולם לא יבואו לידי כך. ואגב אונסא אזכיר מ"ש בפי' תפארת ישראל על משניות נדרים פי"א מ"ד מיהו באונס דאסור לגרשה א"צ להפר והוא סותר עצמו תכ"ד עי"ש ונראה לי פשוט דט"ס שם וצ"ל מיהו בכהן דאסור להחזירה ועי' מ"ש הרב פת"ש יו"ד סי' רל"ד ס"ק ט"ו שחקר ג"כ בזה ועי' מלואים הנדפס מחדש על יו"ד שם ואכמ"ל] ועפ"ז י"ל דלפיכך שוחטין בהמה ביו"ט אף במקום דשכיח טריפות יותר דאל"כ ניחוש שלא לברך כלל על השחיטה דשמא תמצא טרפה ויהי' ברכה לבטלה ויהיה תרתי דסתרי כשלא נשחוט ביו"ט וברכה יש קודם השחיטה ואין לומר כמ"ד בפסחים נ"א ע"ב מימר אמרי כמה בטלני איכא בשוקא וכן ה"נ כשימנעו מלשחוט ביו"ט דמ"מ י"ל דלא דמי דכאן תקשה טפי כשיראו שמונעים משמחת יו"ט מבשרא דתורא חדתא אלא ע"כ מטעם שמא תמצא טריפה וא"כ ניחוש גם מלברך קודם השחיטה ע"כ התירו לשחוט ביו"ט דבאמת חילול יו"ט אין כאן כמ"ש בשבו"י שם כיון דכוונתו היה שמא ימצא כשירה עי"ש

ל"ט (חקירות בענין תרתי דסתרי במה"ת ודרבנן. אם יש תחנון בפסח שני וכל ו' ואם מתענין בו תענית שני. ואם היה פסח שני בכל שנה. אם מותר לאכול בשר י' אב שחל בע"ש קודם חצות. סמך למנהג ישראל שאוכלים בשר בע"ש. אם מותר לאכול חלב אחר מאכל שנתבשל בקדירת נבילה ב"י. אם מותר לבשל בקדירת בשר מר"ח אב עד התענית. אם מותר לאכול בשר בר"ח אב. כמה ישהו הצמוקים במים לענין קידוש ויי"נ. הערות בהך דלא יפטור אלא מתוך דבר הלכה.) וראיתי להזכיר קצת בענין תרתי דסתרי אגב הנ"ל, עי' מ"ש באוהל ארץ נוד קפ"ז סק"כ ועי' ישי"ע אה"ע סי' קנ"ח שחקר שכשהספק על ב' דברים כאחד ד"ת ודרבנן אין לנו להקל גם בדרבנן מטעם שלא יהיה כתרתי דסתרי ממ"ש הרדב"ז הובא במג"א הל' ק"ש דבספק אי קרא ק"ש דחוזר וקורא כל הג' פרשיות אף דרק פ' ראשן מה"ת כיון דהספק על מה"ת ודרבנן כאחד. והנה במג"א סי' ס"ז סק"א כתב טעם אחר דכן היתה התקנה אך בסי' קפ"ד סק"ץ כ"כ בשם הרש"א לענין בהמ"ז כה"ג, שוב ראיתי שהעיר בזה בפת"ש אה"ע סי' א' ס"ק י"ד ועי' דברי מרדכי על יאיר נתיב סי' א' ואו"ח סס"י קפ"ח ובאחרונים ובשם ישראל ברכות פ"א כתב דיש בזה אריכות גדול, ועי' חדושי תוס' רעק"א שם בהך דעביד כר"י עביד כתב דיש לדון דע"כ הוי מצד ספק הלכה כמאן וזה נכון בתפילה דרבנן [עי' מ"ש באות א'] אבל בק"ש מה"ת לרוב פוסקים הוי ספק דאורייתא ועי' שאגת אריה סי' ג' מ"ש בזה וכמדומה שגם הפמ"ג באו"ח הרגיש בזה ועי' שערי תשובה סי' רל"ה סק"ב. ולפע"ד צ"ע דאיך נקיל בתפילה דרבנן הלא הספק גם בק"ש והוי כתרתי דסתרי וכן בליל שבת י"ל דתפילה הוי מה"ת חובה עי' מג"א סי' רע"א סק"א וסידור הגאון ריעב"ץ ועי' שערי תשובה סי' קל"א ס"ק י"ד דנפילת אפים שפיר נהגו ולענין ז' ברכות יש להתישב עי"ש וצ"ע ג"כ ע"פ הנ"ל משום תרתי דסתרי אף דנפ"א כרשות, ואפשר קצת דבשני אנשים שיעשו ליכא תרתי דסתרי כנ"ל באות הקודם ובאות ל"ד ואף אם א' שואל שניהם כאחד עי' בישועות יעקב הנ"ל מ"מ כשלא יוכל לעשות שניהם כאחד ליכא משום תרתי דסתרי וצ"ע

עוד אזכיר מה שנשאלתי בענין המנהגים מנפילת אפים בפסח שני ואח"כ וכן אם להתענות בו תענית שני בתרא כשחל בו. וזה תשובתי הנה בפמ"ג משבצות סי' קל"א ס"ק ט"ו כתב בשם הפר"ח ושכה"ג שלא יאמרו תחנון בי"ד והפ"מ כתב דאין מנהגינו כן ואי דהקריבו פ"ש יחידים הוה כמו ט' זמנים עי"ש והה"ג ריעב"ץ החזיק במנהג שלא לומר בו תחנון ובמגן גבורים סי' קל"א באה"מ ס"ק י"ח כתוב דפסח שני המנהג בא"י ומצרים ושאר מקומות לומר בו תחנון ובסאלוניקא ובקושטאנטינא מוחין במי שאינו אומר ש"צ ועי' בית דוד סי' ט' וכן המנהג עכ"ל ובשערי תשובה סס"י קל"א מובא זה רק על ט"ו אייר לא על י"ד ואין הספרים ת"י לעיין עליהם, אך במקומות האלה ראיתי שמנהגם פשוט שלא לומר בי"ד תחנון ושמעתי שהרב הצדיק המפורסם ר' מרדכי מטשרנאבול זצ"ל הראה מקור מרעיא מהימנא פ' בהעלותך דף קנ"ב דכרוזא כריז בי"ד אייר דהא מתמן עד ז' יומין תרעין פתיחין עי"ש ולזה אפשר שלא לומר תחנון כל ז' וכן נהגו עפ"ז בקצת מקומות יחידים. ולדינא בזה משמע בש"ע בהיפוך מדכתב הרמ"א שם שלא לומר תחנון בל"ג בעומר והלא בלא"ה ע"כ חל בתוך ז' לפסח שני וע"כ דאומרים בהם תחנון. [וקצת י"ל מנהגם דלרבותא קמ"ל ל"ג בעומר אף שכולו דין עי' סידור יעב"ץ ושו"ת חת"ס יו"ד סי' רל"ג ודברי שאול ויוסף דעת סי' ל"ט ושם אריה חא"ח סי' י"ד אך לא משמע כן מאחרונים עי' חק יעקב סי' תצ"ג סק"ו ובאה"ט ושע"ת שם ואגב אזכיר ג"כ מ"ש הט"ז או"ח סי' ת"כ שנפטר הרמ"א בשנת של"ג ובאה"ט שם ושם הגדולים הקשו דבנוסח הגט באה"ע סס"י קנ"ד הובא שנת ש"מ ונלפע"ד דויעות הדפוס הוא ועל כ"ו הציגו מ' פתוחה] אך בפסח שני גופא ודאי נראה כן ומה שלא נזכר בש"ע י"ל מגודל הפשיטות דיו"ט המפורש בתורה הוא ואפשר שגם מהרעיא מהימנא לא נשמע תוקף כל ז' כבפסח שני כי לא בכל יומא כרוזא כריז דאל"כ הלא עפ"ז כ"ש שלא לומר תחנון מפסח א' עד פסח שני עי"ש ומ"ש באות א' ואכמ"ל ולענין תענית בו פשוט דהטמאים ודרך רחוקה שהקריבו אז היו אסורים להתענות השני וכ"ש לפי מ"ד במגילת תענית ומובא בחולין קכ"ט דלא למספד בי"ד וכ"ש שאם כן לכ"ע אסור בתענית אז ואף אם נתבטלה המג"ת י"ל דהיו"ט המפורש בתורה לא נתבטל ומה שלא מוזכר בפוסקים מזה משום דלא שכיח רק כשחל ע"פ בשבת ועי' סוכה פ"ה מ"ה בתויו"ט דאז היה נ"ז תקיעות ומחמת דלא שכיח לא קתני. והנה לכאורה י"ל דאינו יו"ט קבוע למועדת מימים ימימה כי לא בכל שנה היו