מור ואהלות עא

השיב לו אה"נ שמברך למול דבתרי גברי שמברכין יש לחלק עי' צל"ח פסחים ז' ד"ה ואפילו אבל בחד גברא אין לחלק אף בב' ברכות בענין א' ודמי למ"ש הט"ז או"ח תרס"ח סק"א דא"א לברך לישב בסוכה בקידוש בשמיני דלא להוי תרתי דסתרי בענין א' [ועי' מ"ש באות י"א] וכן ה"נ י"ל כיון דאבי הבן מברך להכניסו וגם שהחיינו לזמן מברך האב לשיטת הרמב"ם שכתב בפירוש דלא נתקנו הברכות דק להאב והני ברכות ע"כ בלמ"ד דברכת שהחיינו אינו אומר בה על אשר החיינו או על שהחיינו כמ"ד בסוטה י' במודים דרבנן וכן הוא אומר לזמן הזה בלמ"ד] ע"כ מברך למול ג"כ שהוא בלמ"ד וזהו גם להמסקנא דעל ביעור דשם אין ברכה אחרת בלמ"ד, ולא תקשה מברכת תפילין דמפלגינן חדא על וחדא בלמ"ד עי' ברא"ש פסחים שם ועי' פרדס הגדול סי' ל"ט מ"ש בזה לישב ולרמב"ם בלא"ה לא קשה מידי דהוא סובר באמת דבלא סח מברך אחת ובשסח הם ב' ענינים ובשני ענינים לא חיישינן לחילוק בברכות ועי' מהרי"ט ח"ב או"ח סי' ז' ודמי לספירת העומר ביו"ט ב' של פסח משום דלאו בהדדי קא אתיין עי' ט"ז שם ועי' מג"א סי' תפ"ט סק"א לתירוץ קמא לאפוקי לדידן דפסקינן דברכת להכניסו יכול גם אחר לברך בדליכא אב אלמא דלא נתקנה דוקא לו רק שהוא קודם לברך אותה וכן שהחיינו לזמן קימ"ל דגם האב אינו מברך [ואף כשמל בנו הבכור עי' ש"ך סי' רס"ה ס"ק י"ז ונראה דאף מי שנתחנך פ"א למול אינו מברך שהחיינו למ"ש הש"ך סי' כ"ח סק"ה עי"ש וצ"ע על מ"ש היעב"ץ בסידור בדיני בין המצרים דבמידי דמצוה כגון מילה ופדיון הבן מברכין דהלא במילה אין מברכין למ"ש הש"ך ואולי ס"ל כהתב"ש דפליג על הש"ך שם. ואגב אזכיר מה שנלפע"ד דבפדיון הבן ואפשר גם במילה בין המצרים יכול האב אז לברך שהחיינו א' ויפטור גם הפרי חדש שיוכל לאכול אז עי' מ"ש באות ט"ו ועי' משבצות סס"י קל"ב ועי' רדב"ז ח"א סי' תל"ד] א"כ אין כאן תרתי דסתרי כשמברך על המילה ובאמת נלפע"ד לפרש מ"ש ב"י סי' רס"ה כתב ה"ר מנוח י"א כשהאב עצמו מל את בנו אינו מברך להכניסו שלא מצינו שתי ברכות על מצוה א' ולכאורה קשה ממגילה ונ"ח שמברכין עליהם ב' ברכות לבד שהחיינו וכן צ"ע עדיין מברכת תפילין כנ"ל אך י"ל דכוונתם שלא מצינו ב' ברכות במצוה אחת בשני חלוקים בנוסחתם חדא על וחדא בלמ"ד ול"ד לתפילין כנ"ל וכן ל"ד לנ"ח דשם אין חילוק ואפילו במגילה שמברכין על ושהחיינו לזמן אפשר דברכת לזמן לא מקרי בלמ"ד לענין זה דמתחלת בשהחיינו וגם שהיא ברכה הכוללת ולפיכך דעתם שהאב לא יברך להכניסו כשמל בעצמו אולם אנן לא חיישינן להנך י"א דבאמת לא הוי תרתי דסתרי כיון דלא נתקנו דוקא לו כנ"ל

ובזה מצאתי מקום למנהג שכתבו הטור והביאו הרמ"א בסי' רס"ה דבדליכא אב מברך הסנדק להכניסו ולכאורה קשה מדוע לא יברך המוהל שעכ"פ לא גרע ממנו בהמצוה ועי' בשו"ת רעק"א סי' מ"ב שהרגיש בזה ועוד יקשה דהלא המוהל עדיף שיברך מעומד עי' מ"ש באות נ"א משא"כ הסנדק יושב, אך י"ל דלהמוהל איכא חילוק ברכות ולכתחילה יש לחוש לדעת הי"א הנ"ל שגם באב דחו ברכת להכניסו מה"ט ואף דלא קימ"ל כוותייהו מ"מ בכה"ג מוטב שיברכנה הסנדק מחמת שאין א' שקודם לה משא"כ כשהאב מוהל בעצמו שהוא קודם לה עד שלרמב"ם לא נתקנה רק לו לזאת עכ"פ אף כשמל יברך גם להכניסו ומעמידין על עקרו דבאמת אין כאן תרתי דסתרי כשמברך על המילה מטעם שרק הוא קודם לכל כנ"ל א"כ לא דחינן ממנו הברכה בסברא קלה. וא"כ עפ"ז גם כשאבי אביו [או אבי אמו] מל אותו ואין לו אב אין לו לברך להכניסו רק הסנדק, אך דבתשו' רעק"א שם דעתו בהיפוך עי"ש. וזהו הפירוש לדידן עפ"ז [ע"פ פי' ר"מ הנ"ל באות ל'] אבי הבן מא"ל שמברך להכניסו וא"כ יברך למול שלא יהיה כתרתי דסתרו ותירץ אה"נ שיכול לומר על דאין כאן תרתי דסתרי מטעם הנ"ל שהוא קודם לכל ולא מקשה ממוהל עצמו כשאין אב מא"ל בברכת להכניסו וא"כ יברך למול ג"כ כיון דבזה פשיטא שהסנדק מברך. אך יש לחקור דאם המוהל בעצמו סנדק עי' מ"ש באות נ"א דמותר לעשות כן] ואין אב בזה נלפע"ד דיכול המוהל לברך גם להכניסו ואף שיש אבי אביו ולא חיישינן לחילוק ברכות, דבזה דמי לאב שהוא מוהל שהדין שלא חיישינן לחילוק ברכות וראיה דדמי ליה דהנה קימ"ל דברכת להכניסו מברך לאחר המילה מטעם שהאב אינו יכול לברך קודם כמ"ש הש"ך סי' רס"ה סק"א שמא ימלך המוהל ולא ימול משא"כ כשהאב בעצמו מוהל מברך שתיהן קודם עי' ט"ז שם סק"א דלא כמהרש"א פסחים ז' ד"ה בלבער [ואגב צ"ע במ"ש הט"ז שם דהיינו על המילה ולהכניסו ולכאורה צריך כאן לברך להכניסו קודם כמו להניח תפילין ואח"כ על מצות עי' רא"ש ור"ן פ"ק דפסחי' ופרדס הגדול סי' ל"ט אך י"ל כמ"ש הכ"מ הל' מילה פ"ג ה דברכת להכניסו אינו אלא שבח והודאה בעלמא ולפיכך מברך אותה אחר המילה ועי' תוס' פסחים שם ועי' מ"ש באות כ"ג וא"כ מה"ט מברך אחר המילה ואם נאמר דבאמת הוי ברכת המצוה ומה שמברכין להכניסו אחר המילה מחשש שמא ימלך המוהל א"כ אה"נ באב המוהל מברך להכניסו קודם על המילה וכן צ"ע לי במ"ש הבאר היטב שם דנ"ל דהיינו דוקא ביש לו שניהם חיתוך ופריעה אבל אם אחר פורע שאין החשש שיתמלא מדם מברך לאחר המילה ולפעד"נ ע"פ הנ"ל דגם בזה מברך קודם המילה כיון שאין חשש שמא ימלך, ומה תאמר שמא לא יפרע הפורע א"כ שוב היה צריך לברך אחר הפריעה אלא ע"כ כמ"ש באות מ"ב דאף שהתחיל אחר בהמצוה אין חשש שמא ימלך השני וא"כ שוב יכול האב לברך שתיהם קודם המילה דהוא בוודאי לא ימלך מלמול ושוב לא חיישינן שמא ימלך הפורע ויש לחלק כמובן ואכמ"ל] וא"כ ה"נ כשהמוהל סנדק יכול לברך שתיהן קודם שאין החשש שמא ימלך כמו באב המוהל וכיון דדמי ליה בזה ה"נ לא חיישינן ביה לחילוק ברכות כמו באב המוהל, ואף לשיטת רעק"א שם אפ"ה בזה לא יברך אבי אביו רק מוהל הסנדק. ולבי אומר לי מקור לזה בתורת משה דהנה על פסוק ילדו על ברכי יוסף תרגם יונתן כד אתילידו גזירינון יוסף ועי' בפי' יונתן שם ונראה מפורש בפסוק שגם היה סנדק שברכי פי' יותר סנדק ולתרגום יונתן מל אותם ג"כ ועי' מ"ש באות ל' ונ"א וי"ל דמסתמא לא היה מכיר בביתו דאל"כ הוא בעצמו היה מוהל ורצה יוסף למול נכדו ונסתפק בברכת להכניסו דלשיטת רעק"א הנ"ל צריך הוא לברך ולא הסנדק ולמה שכתבתי צריך הסנדק לברך ולא אבי אביו וכ"ש אבי אבי אביו לזה התחכם והיה ג"כ סנדק דבזה לכ"ע אף באיש אחר הוא מברך וכ"ש בזקנו

ואשוב לדברי מה שישבתי שיטת הרמב"ם שפסק דמברך למול מחמת שיש ברכה אחרת בלמ"ד שקשה דהרי הרמב"ם פסק כן בכל מצות חובה שאין בהם ברכה אחרת בלמ"ד לכל זאת הם בעצמם בלמ"ד אך י"ל מטעם לא פלוג במצות החיוביות ועי' כ"מ שם אמנם רק כשאין בהם ברכה אחרת בעל אבל כשיש בהם ברכה אחרת בעל אנו אומרים לא פלוג מהך שהוא בעל, לזאת מה שלמסקנא מברכין על ביעור י"ל ב' פנים או משום דהוי כרשות עי' מ"ש באות י"ח ואף אם נאמר דחובה הוא מ"מ י"ל כיון דאיתקש לאכילת מצה עי' פסחים ה' ועליה מברכין על כמו שיתבאר לקמן הטעם לפיכך מברכין גם על ביעור ורב פפי היה סובר דלא מבעי' במילה שיש ברכה אחרת בלמ"ד בוודאי לא מפלגינן בחד גברא ומברכין למול ואף בביעור מ"מ כשבעל הבית בעצמו מבער מברך לבער ובתרי