מור ואהלות ע

רק מפסוק וביום] וכן מברך להכניסו בבריתו של אברהם אבינו ונחזי איך היתה דהנה הרמב"ן סוף פ' לך כתב דאברהם מל את ישמעאל וילידי ביתו קודם ואח"כ מל את עצמו עי"ש [ועי' באור החיים שחולק עליו] וטעמא בעי דמפני מה לא הקדים עצמו למצוה. ונלפע"ד דהנה בפירוש ערל נחלקו רש"י ותוס' בחגיגה ד' ובזבחים כ"ג דלרש"י הפי' ערל שמתו אחיו מחמת מילה עי' נדרים ל"א הנודר מן הערלים מותר בערלי ישראל פי' רש"י כן ועי' יבמות ר"פ הערל והנה לרש"י דוקא זה מותר למול ולשיטת התוס' כל שלבו לשמים אף שלא מתו אחיו מחמת מילה מ"מ יכול למול דבר מילה מקרי וכשר עי' תוס' ע"ז כ"ז ד"ה איכא בינייהו, וראיתי בס' באר אברהם פסחים ס' שהקשה תינח מומר לערלות הוי בר כפרה הואיל ואי בעי מתקן נפשיה אבל בערל שמתו אחיו אינו יכול לתקן אף אי בעי מחשש סכנה ואינו עומד לקצוץ וא"כ ערל שמתו אחיו מחמת מילה יהיה חמור דאינו ראוי לבילה, אך ראיתי בס' ק"ס ובשם אריה חידשו דכל שנעשה בן י"ג שנה שנתחזק כחו במצות שוב חייב למול דאין ראיה מהנך שמתו שלא היה עליהם המצוה כלל להיות נימול רק על אחר שימול אותם משא"כ כשנעשה בן יג"ש חיובא רמיא עליו י"ל דשומר מצוה לא ידע רע ודימו זה כמו בקטלנית לענין יבום [עי' מ"ש באות י"ב כ"ח], ועפ"ז יש לפשוט מ"ש בדרך פקודיך מ"ע ב' אות ל' דבגר שנולד לו בן והורתו אפי' בקדושה ומקודם מתו לו ב' בנים מחמת מילה בעודו בגיותו שנראה לו מצד ספק נפשות להקל ועפ"ז י"ל דאין ראיה דאז לא היה האב שומר מצוה במילתם אבל עתה שהוא גר ויש לו מצוה במילתם י"ל דשומר מצוה לא ידע רע ועפ"ז י"ל דאין ראיה לאסור קטלנית ליבום מהך שאמר לתמר שבי וכו' פן ימות גם הוא כאחיו דשם שלא נתנה תורה עדיין או דשילה היה קטן מיג"ש לא היה כח המצוה אלים כמו גר שמל בניו בגיותו אבל במי שנתחייב מה"ת י"ל דשומר מצוה וכו' ועי' מ"ש באוהל ראשי בשמים אות ז'. אך כשמתו אחיו מחמת מילה כשהיו בני יג"ש או כשמתו לה ב' יבמין נראה דפטורין וודאי לכ"ע ועי' תוס' חולין ד' ע"ב ד"ה שמתו ואחזור לדברי דעפ"ז בקטן תוך יג"ש שמתו אחיו הקטנים מחמת מילה י"ל דמותר לכ"ע למול לאחר ואף להבאר אברהם די"ל כמ"ש באות כ"ח ל"ב דהיכא שיש רק ספק מקרי ראוי או כמ"ש באות כ' ל"ז דכשיהיה ראוי לאחר זמן מקרי ראוי ה"נ הן מצד הספק שמא יתחזק כוחו והן מצד הזמן שיבוא מקרי גם היום ראוי למילה וזהו כוונת הט"ז יו"ד רס"י רס"ד דערל ישראל פי' והוא קטן דוקא ועי"ש בנה"ך ובאמת קצת צ"ע דאם כדברי הט"ז לא הו"ל להמחבר לכתוב רק ערל וזה קאי על קטן וכ"ש קטן שנימול בוודאי מותר למול אך דמדוקדק לשון הט"ז אבל אם אפשר לו להיות נימול עכשיו וכו' אין לו למול ובא לאפוקי גדול שמתו אחיו כשהיו בני יג"ש דזה א"א להיות נימול עכשיו מותר למול וא"כ הך והוא קטן שכתב הט"ז לאו דוקא רק כמו קטן ושוב צריך המחבר לאשמועינן גם דין הקטן, ועפ"ז צ"ע באמת במי שמתו אחיו כשהיו בני יג"ש מחמת מילה דזה אינו ראוי שיהי' נימול ובזה יהיו נכונים דברי הבאר אברהם דהרי אינו ראוי לבילה. אך לענין שיכול למול מסתימת כל הפוסקים משמע דגם זה יכול למול ועי' ש"ך רס"ד סק"א דלא ממעטינן רק המתכוין להפר ברית. וראיתי ביד שאול סי' רס"ג שהקשה על ב"י בשם ה"ר מנוח דערל שמתו אחיו מותר למול דהרי זה רק לשיטת רש"י אבל לשיטת התוס' הלא אף כל שלבו לשמים מותר ולפע"ד דקמ"ל רבותא דאף ערל כזה שאינו עתיד למול מותר למול וכ"ש בהך דלבו לשמים דאי בעי מתקן נפשיה כנ"ל. והנה המל"מ הל' מלכים פ"י האריך במ"ש הרמב"ם בנדרים פ"ט הכ"ב דהנודר מן המולים אסור בערלי ישראל ומותר במולי עכו"ם דאין כוונתו של זה רק במי שנצטוה עליה ולא במי שאינו מצווה עליה וע"ז הקשה דאכתי אמאי יהיה אסור בערלי ישראל הא נהי דמצווה מ"מ הרי אינו מקיים אותה והרי בנודר משובתי שבת או מעולי ישראל אסיק אביי דמצוה ועושה קתני וא"כ גם כאן עכ"פ אינו עושה ובזה שכתבתי ניחא די"ל דבמילה י"ל דלבו לשמים ורק מתירא שמא ימות מהמילה וזהו אף דלא מהיל כמאן דמהיל דמי משא"כ בהנך עכ"פ לאו לבו לשמים דאל"כ היה שובת או עולה. הארכתי קצת ואחזור לדברי לישב דאברהם אבינו ע"ה רצה לעשות בעצמו מצוה מן המובחר שיהי' נימול כבר וכסברת המל"מ דבעינן מצווה ועושה או עכ"פ במי שלבו לשמים ואם ימול עצמו קודם ע"כ יהיה נימול ע"י מי שלא נימול עדיין ומי יודע לבבם ע"כ התיעץ ומל אותם קודם והם נימולו בטוב כי אאע"ה וודאי היה לבו לשמים וכמאן דמהיל דמי ורק כוונתו הי' שיהיה אח"כ נימול ע"י מי שנימול כבר כגון ע"י ישמעאל שהוא מצווה ועושה ועי' שאגת אריה סי' מ"ט, ולא קשה ממ"ד במדרש רבה פ' וירא שהקב"ה אחז בו ואברהם חתך בעצמו כי אולי מקודם לא ידע אברהם שיהיה כן ועי' פרקי דר"א פכ"ט דקרא לשם בן נח ומל אותו וישמעאל בנו, וכמדומה לי שראיתי באיזה מקום דשם נולד מהול וי"ל דהוי קצת כמו המול ימול ועי' בתנחומא פ' לך דעקצו עקרב ונמצא מהול והרי שהמדרשות חלוקין בזה, ועכ"פ לכ"ע נימול אברהם ע"י אחר וכמ"ש בעצם היום נימול אברהם ועי' רש"י שם ע"פ בהמולו בהפעלו וכן דרשו מפסוק ואתה את בריתי תשמור שיהיה המוהל נימול כמו באברהם אבינו ע"ה היה כן כנ"ל. וי"ל ג"כ בזה כוונתם דממרא נתן לו עצה על המילה דאברהם אע"ה לא היה צריך לעצתו אחר ציוי ה' רק שנתן לו עצה שימול אותם קודם או לקרוא לשם בן נח כדי שיהיה נימול ע"י מי שנימול כבר, או י"ל שנסתפק אברהם אם יכול לעשות שליח במילתו ומילת בנו ישמעאל כפלוגתת אחרונים בזה כנ"ל באות ל' ולפי' ר"מ בר"י שם זהו הס"ד בגמ' פסחי' ז' וא"כ היה צריך לברך למול ונתן לו עצה כפי' ר"מ בר"י הנ"ל דתירוץ הגמ' אה"נ פי' דגם האב יכול לעשות שליח ולפיכך מברך על. או י"ל כמ"ש בדרך פקודיך שם אות כ"ט דאף בישראל שמל בניו הגדולים וכ"ש בגר אין על האב יותר חיוב מעל אחר ויכול הבן ליתן המצוה לאחר ועי' מ"ש באות כ"ה] וא"כ כיון דאין עליו חיוב יותר מעל אחר שוב יכול לברך על וזהו הפי' הוא שנתן לו עצה על המילה פי' ולא שיברך למול ועי' משבצות סי' תר"נ סק"א. ושמעתי שבאיזה ספר כתוב קרוב לדברי קצת בזה

לד (ישוב לקושית הר"ן על רמב"ם דמל בנו מברך למול. חקירה בברכת שהחיינו במילה. טעם להסוברים דאב המל אינו מברך להכניסו. טעם שהסנדק מברך להכניסו כשאין אב ולא המוהל. חקירה אם אבי אביו מוהל. חקירה אם הסנדק מוהל. אם אב מוהל מה מברך קודם. ביאור הפסוק ילדו על ברכי יוסף. חלוקים שונים וישובים לקושית שאגת אריה ורדב"ז וראב"ד ומהרש"א.) ועתה אבוא לישב הקושיא שהקשה הר"ן פ"ק דפסחים על הרמב"ם דס"ל דהמל בנו מברך למול דהא לא אתמר הכי רק לפי הס"ד בפסחים שם אבל להמסקנא דהלכתא על ביעור א"כ אבי הבן נמי עכ"ל ובפרט למ"ש באות ל' דהרמב"ם ג"כ ס"ל כשיטה זו דיכול לעשות שליח במילה בוודאי קשה מ"ט פסק שמברך למול ועי' כ"מ וב"י וב"ח מה שישבו ועי' שאגת אריה סי' כ"ו. ונלפע"ד דהכי פרושו דהמקשה סבר כיון דגם רב פפי מודה דבאחר מברך על על כרחך א"כ אבי הבן מאי איכא למימר דמסתמא אין לחלק בברכה אח' והתרצן