מור ואהלות סח

רותחין עד שנתרכך הרבה צפורניו גם כן אינו טוב לבדיקת הסכין ויתן ידו למים קרים שישרה בה הצפורן כדי שתהיה עזה קצת ונסיתי זאת בעצמי וידעתי שכן הוא. וכשיקבל עליו, השו"ב שלא לראות הסכין ע"י הכלי הבטה ולא יבדקו בחוץ בעת הקור החזק אין לפוסלו ח"ו. כ"ד ידידם

לא (אם בכל המצות שייך מצוה בו יותר מבשלוחו כשהשליח בשכר בכל המצות חוץ שבת וקדושין אין מצוה בו יותר. חילוק דבגדול הדור די במקצת המצוה בעצמו. ביאור בסוטה י"ג וקדושין ע' חקירה במה דלא מצי עביד אי משוי שליח. הערה בבכורים כשחלה. ביאור בב"מ פ"ו חילוק בין בגו והתנו לאחר. צ"ע על המג"א. וישוב לתוס' קדושין מ"א.) והנה אף שבררנו באות הקודם דמותר לעשות שליח במילה וכיסוי ואין בזה ביטול מ"ע מ"מ לכתחילה עכ"פ יש בזה משום מצות בו יותר מבשלוחו. וראיתי ליד המלך הלכות שבת פ"ל ה"ו וקרבן שבת פ"א ס"ד [ועי' סת"ם בס"ס סי' ל"ג] דהך דמצוה בו יותר מבשלוחו י"ל דרק בשבת וקדושין עי' קדושין מ"א ולא בשאר מצות ואף שקצת יש ראיה להם ממנחות ל"ג ריש גלותא בנא ביתא ואמר לר"נ קבע לי מזוזה ואמאי לא קבעה בעצמו אם מצוה בו יותר, אך לדינא אינו כן עי' מג"א סי' ר"ל וסי' תל"ב ובשע"ת שם ועי' ח"י שם. ולפעד"נ דקמ"ל בשבת וקדושין אף דהוי רק הכשר מצוה מ"מ מצוה בו יותר מבשלוחו משא"כ בשאר מצות במכשיריהן אין מצוה בו יותר ועי' מ"ש באות כ"א. וראיתי בפמ"ג אשל אברהם סי' תל"ב סק"ה שהביא ראיה דדי במקצת המצוה שמקיים בעצמו ממ"ד בפסחים דבאתרא דיהבי אגרא לבדוק החמץ ועי' בש"ע הגאון מהדש"ז שם דרק באינו יכול לטרוח והראיה של הפמ"ג צ"ע מרישא דלא מבעי' באתרא דלא יהבי אגרא דניחא ליה וכו' ועפ"צזקשה דהא די במקצת המצוה בו. ונלפע"ד דהך דמצוה בו יותר מבשלוחו בכל המצות הוא רק כשהשליח בחנם משא"כ בשעושה בשכר י"ל דיד פועל כיד בעה"ב עי' מ"ש באות י"ד ובזה ידוקדק הלשון לא מבעי' בלא יהבי אגרא דמצוה בו ואפי' יהבי אגרא דליכא מצוה בו יותר מ"מ ניחא ליה לקיים בממונו והך דמנחות ל"ג י"ל דהיה בשכר ובשבת וקדושין אף בשכר מ"מ מצוה בו יותר, או י"ל דוודאי כל ארם מחויב בכל המצות בהך מצוה בו לעשות הכל בשלימות אך גדולי הדור סגי להו בעושים קצת בעצמם מטעם דקימ"ל בקדושין ע' כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור אסור בעשית מלאכה בפני ג' וניכר גם בעושה קצת המצוה ע"י עצמו. ונהיה מוכרח לפרש מ"ד בסוטה י"ג כתיב ויקח משה את עצמות יוסף וכתיב אשר העלו דמעלה הכתוב על שגמרו כאלו עשאו פי' גם כאלו עשאו לבדו אבל לא נגרע חלק המתחיל כשהוא גדול הדור ועשה מקצת הוי כעשה כולה ג"כ לבדו ואין אנו צריכים לתירוץ רש"י שם ד"ה אף מורידין אלא א"כ נאנס כמשה דגם בלא נאנס ה"ה כל שנתקיים המצוה ע"י אחר, ועי' מדרש שוח"ט תהלים ל' הואיל ודוד חשב מעלה עליו כאלו עשה ועי' סוטה י"ד דהוי כעשה כולו ומ"ד שם י"ג דמורידין אותו מגדולתו אף דגם יהודה הי' אז גדול הדור י"ל דשם כיון שלא נתקיים המצוה ע"י אחיו להשיבו בהצלה אל אביו הוי כלא עשה כלל מה שאין כן בנתקיים. או י"ל דאין לך דבר העומד נגד פ"נ והצלת נפשות ובזה אין חילוק בין גדול הדור לאחר שצריך לעשות כולו דוקא [והיה לפני דבר חוק ומשפט אודות שדכן מו"צ שהתחיל בשידוך ולא גמרו שלא מחמת אונס ובא אחר וגמרו והערתי ממ"ש שלא הפסיד חצי חלקו דגם הוא נחשב כעשה כולו שוב ראיתי בפת"ש ח"מ סי' קפ"ה שכבר הרגישו קצת בזה] ועפ"ז י"ל בהך דמנחות ל"ג הנ"ל דריש גלותא שנתן לו מזוזה שלו שקצת מצוה עביד בכתיבתה או בקנינה עי' סת"מ סי' ע"ד ואף למ"ש באות כ"א דכתיבה הוי רק מכשירין י"ל דהיינו דוקא בגט אבל במזוזה הרי פטור מתפילין כשכותב מזוזות עי' או"ח סי' ל"ח ס"ח א"כ אלים למקרי פלגא דמצוה וא"כ שוב היה יכול ד"נ לקבעה כיון דר"ג היה גדול הדור סגי ליה גם בדעביד קצת המצוה בעצמו ועי' רמב"ם הל' שבת פ"ל ה"ו אע"פ שהוא אדם חשוב וכו' פי' דעכ"פ קצת המצוה חיוב עליו. ובזה נבין פי' הגמרא קדושין ע' דאשכח ר"י לרב נחמן דעביד מעקה א"ל לא סבר מר להא דר"ה כיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור אסור בעשיית מלאכה בפני ג' ולכאורה דלמא אה"נ לא סבר לה אך דהכי קאמר ליה דהלא אתה בעצמך קבעת המזוזה בשליחות ר"ג דהיה פרנס ועתה שאתה נהיית פרנס דהרי שלחת לי פתקא דהזמנה תוכל לעשות שליח והשיב לו אנא פורתא דגונדרייתא קא עבידנא פי' דעכ"פ קצת מהמצוה צריך לעשות בעצמו כי גם ר"ג עביד קצת המצוה בעצמו כנ"ל ועי' ס' הלכה מישראל שם

ויש להעיר קצת בזה דאיך יכול לעשות שליח לעשות מותר המצוה הא כל מלתא דאיהו לא מצי עביד לא מצי משוי שליח, ועי' עיקרי הד"ט סי' ר"ו אות מ"ז, ועי' ב"ק ק"י ואם היה זקן או חולה נותנה לכל כהן שירצה ועבודה ע"י הדחק עבודה הוא ומשוי שליח אכילה ע"י הרחק לאו כלום הוא מש"ה עבודתה ועורה לאנשי משמר הרי אף שיכול לאכול כ"ש שלא ע"י הדחק כל שלא יכול לאכול בשיעורו לא מצי משוי שליח ועי' כרו"פ סי' ס"א דחולה אינו יכול לעשות שליח ועי' ש"ק חגיגה פ"א הלכה א' וז"ל א"כ יהיה חולה פטור מן הבכורים דכתיב ושמחת ואם יכול לעשות שליח הלא השליח יכול לשמוח הרי דאינו יכול לעשות שליח כשהוא חולה. ובעיקר הדבר י"ל דחולה יכול לעשות שליח ובאמת לק"מ על הירושלמי מש"ה ועי' ירושלמי פ"ק דבכורים דכשהיה אביו חולה או מסוכן יורשו מביא ואינו קורא ועי' רמב"ם בכורים פ"ד ה"ח ובכ"מ שם וע"כ מצד שליחות אף שהוא חולה ומסוכן. וצע"ק על פי' הרע"ב שם פ"א מ"ה והשליח שלקטן מתחילה לשלחן ביד אחר דוקא הנה אף כי כן מקורו בירושלמי עי' כ"מ פ"ב שם בסופו מ"מ צ"ע דבמשנה אין הכרח לפרש כן די"ל דמיירי בחלה שיכול גם אח"כ לעשות שליח ועי' רמב"ם שם פ"ד ה"ד בקונה ב' אילנות ומשמע דאף בלא ידע מקודם הדין שצריך לעשות שליח ועי' יומא ו' לא צריכא דאקדים ולכאורה הוי מצי למשכח בבת אחת כגון שיעשה שליח שבעת הלבשתו את אהדן ילבשו את בניו אך כל שלא יכול לעשות בעצמו כולו לא יכול לעשות שליח ועי' מחנה אפרים הלכות שלוחין ושותפים סי' ט' וי"ל זה וצ"ע. ועי' מס' ב"מ דף פ"ו דרק יוקח נא מעט מים היה ע"י שליח ושילם לבניו ע"י שליח ולכאורה הרי מקרא מלא ויתן אל הנער הרי דגם הבן בקר היה ע"י שליח ועי' מ"ש באוהל בית הרואה אות ז' [והיה נלפע"ד לחלק דבבנו או יורשו הוי ממש כעושה בעצמו ויתישב הך ומ"ד בפ"ק דבכורים בירושלמי הנ"ל וכן הך דמנחות ל"ג דר"נ הי' חתנו של ר"ג וחתנו כבנו עי' רש"י שבת כ"ג ע"ב אך דצ"ע וי"ל כנ"ל כיון דאברהם אבינו היה אז פרנס וגדול הדור כידוע וכיון שראה ששלשה אנשים נצבים היה אסור בעשית מלאכה ואף דמצוה הוא מ"מ די במקצת שאל הבקר רץ אברהם והמותר עשה ע"י שליח משא"כ יוקח נא מעט מים היה כולו ע"י שליח ועי' רש"י בפי' התורה. ועפ"ז צ"ע לי במ"ש המגן אברהם סי' תרע"א ס"ק י"א דיכול לכבד איש אחר בהדלקת יתר הנרות כרש"ל והביא ראיה מיומא פ"ג קרצו ומירק אחר ועי' אליהו רבא שהשיג דשם א"א בענין אחר שצריך הכהן גדול לקבל הדם ולדידי חזי לי טעם דאפשר רק בכהן גדול שהוא גדול הדור