מור ואהלות סז

די במל כבר פ"א או כונתו איפכא דבאביו יש איסור נוסף כנ"ל, ויש מקום אתי לומר רמ"ש המחבר ביו"ד סי' רס"ו ס"ז ובא"ח ססי' של"א ואפילו אם הוא אביו קאי גם ארישא שלא ימול בשבת פ"א מטעם איסור הנוסף וי"ל דאף בשאי אפשר באחר אסור האב למול פ"א בשבת ואין ראיה מרב אדא הנ"ל דאפשר מל כבר פ"א רק דבנולד מהול היה מהדר אחר היותר בקיאין וכשלא רצו מל אותו בעצמו, וכן צ"ע, לפע"ד גם באחר שאינו אביו יהיה אסור למול פ"א בשבת אף בדליכא מוחזק ומ"ש היעב"ץ שם דבדליכא מוחזק שרי דלא חמירא שבת מחיי נפש שמילה יש בה סכנת נפשות ומותר למול פ"א עכ"ל וכ"כ בשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' כ"ה מאוד נפלאתי עליהם דלא דמי זה לזה דהתם אי לא נתיר החשש סכנת נפשות מלמול פ"א איך נמצא מוהל דאיך אפשר להתחיל מפעם ב' קודם פ"א וכיון דאשתרי אשתרי גם כשיש מוחזק דאיך יהיה זה מוחזק אם לא יתחיל פ"א לפני המוחזק אבל כאן לא אשתרי מעולם למול בשבת רק המוחזק וכן י"ל דעתה שנתוסף חשש שבת על איסור סכנת נפשות לא נתיר ב' חששות עי' חולין ס"ט ועי' שו"ת חת"ס ח"ו סי' ק' וכתב סופר או"ח סי' נ"ג שחקרו בזה, וי"ל עוד ראיה לאסור ממ"ש תוס' מגילה ד' דלפיכך לא גזרינן במילה שמא יעבירנו לילך לבקי בשבח עי' סוף ספר הוראות שעה מ"ש בזה] דאין אדם מל אלא א"כ הוא בקי והנה בקי מקרי כשמל כבר עכ"פ פ"א ושוב מותר בשבת ועתה גם באב או באחר המל פ"א כשאינו מוחזק אם תאמר דמותר עכ"פ בשעת הדחק א"כ חוזר עליו האיסור דשמא יעבירנו. כיון דלא מקרי בקי ואסור למול, אך לפי יתר החרוצים שנאמרו בזה וכן לפי מ"ש בתוס' שם משום דמילה חמורה שנכרתו עליה י"ג בריתות ועי' תפארת ישראל ראה"ש פ"ד משנה א' עי"ש מי שעורה למול בשעת הדחק שאין מוחזק והמוהל אומר שבקי בראיה ויודע איך מוהלין ופורעין עצהיו"ט בין שהוא האב ובין אחר הרוצה לסמוך עליו יסמוך כשיחקור היטב בזה והירא ומונע אין עליו עבור זה ביטול מ"ע. כנלפע"ד ברור בס"ד

וראיתי לחקור אם אשה יכולה למול בשבת כשאין איש והנה ביו"ד סי' רס"ד ס"א כתב סתמא דאשה כשרה למול כשאין איש ולכאורה אף בשבת, אך י"ל דטעם שלכתחילה לא תמול האשה הנה מלבד הפלוגתא במס' ע"ז כ"ז ראיתי באחרונים טעם מחשש עילוף כמו בשחיטה שלכתחילה לא תשחוט וכ"ש במילה שיש סכנת נפשות אך כשא"א בע"א מותרת למול ועכ"פ בשבת י"ל דלא תמול אף כשליכא אחר והיא מלה כבר דדמי למי שלא מל מעולם שאסור למול בשבת כנ"ל וה"נ היא אחרי פ"א וכ"ש כשזה לה פ"א דגם באיש י"ל דאסור כנ"ל. ובזה נלפע"ד לפרש מ"ש הש"ך רס"ד סק"ב דהלא גם למחבר ישראל גדול קודם עי"ש ובזה ניחא דלהמחבר תמיד בדליכא ישראל גדול מותרת ולהי"א שחדשו הטעם משום עילוף עי' רסי' א' ואפילו אם נאמר דבאי אפשר בישראל גדול מותרת מ"מ בשבת וכ"ש כשהיא לה פ"א אסורה למול [וה"ה טומטום עפ"ז אסור אז למול עי' מ"ש באות א'] וכן יראה מלשון הד"מ שם דמסמ"ק משמע גם לענין דיעבד דאל"כ מה רבותא דהרי כ"כ הב"י לפרש דברי הכלבו עי"ש ובריש סי' א' [וגם בב"י שם צ"ע שהביא לשון הרי"ף והרא"ש ורמב"ם לאחדים ורי"ף כתב דידעה לממהל ומהלה שפיר דמי וכ"כ באשכול סי' מ' עי"ש בהל' מילה ומשמע דרק אם מהלה אבל לכתחילה. לא חמול אף בדליכא גברא אבל ברמב"ם ורא"ש משמע דגם לכתחילה תמול בדליכא גברא ועי' בא"ז סי' צ"ז שמשמע דגם בדאיכא גברא מותרת למול. ואפשר לומר בכונת הרי"ף ואשכול דהפי' ומהלא שמהלה פ"א דוקא כגון שעברה אז בדליכא גברא מותרת למול לכתחילה אבל בפ"א אסורה לעולם ורמב"ם ורא"ש לא חלקו בזה, ועי' עוד בדרכי משה שם שכתב וכתב המרדכי וט"ס וצ"ל הרי"ף]. ועפ"ז יש לומר דין חדש דכשאין איש לשחוט עבור חולה בשבת לא תשחוט אשה ובפרט כשלא שחטה עדיין מעולם כי יש חשש לעילוף ותחלל שבת בכדי ומוטב שיאכל כך בשר נבילה הנמצא [ויש להעיר קצח מפסחים מ"ט אמור לשוחטו פי' כדת שבזה לא יהיה לו צער כ"כ ואם יאמר כן הוי אמינא דאשה אסורה] ועפ"ז י"ל קושית התוס' דיש חולין על הלכות ארץ ישראל דנשים לא ישחטו דהרי גם בקדשים יכולה לשחוט לכתחילה עי' מ"ש באות נ"א וכאן י"ל דהנה בשבת אסורה לשחוט דלא יפה כוחה מאיש זר עי' מ"ש באות מ"ה אבל בחול יכולה לשחוט והלכות א"י קאי בשבת וכגון לחולה אסורה לשחוט שמא תתעלף ותחלל שבח בכדי. וראיתי בס' ערוגות הבושם סי' א' שישב דבקדשים שמותרים לשחוט בשבת שוב הוי כמ"ע שלא הזמן גרמא לזאת מותרים לשחוט משא"כ חולין דאסירי לשחוט בשבת הוי מ"ע שהזמן גרמא והלכות א"י קאי בחולין עי"ש, אבל כמה תמיהי בזה א' דסוף סוף גם לדידיה הוי מ"ע שהזמן גרמא דבשבת אסור זר וכ"ש אשה לשחוט קדשים כנ"ל ועי' ברכות כ' ע"ב בברה"מ פשיטא ואכמ"ל, עוד צ"ע דלא מקרי זמן גרמא כיון דזר עכ"פ מותר ג"כ לשחוט לחולה בשבת רק דבאשה אמרינן דידא כאיב לה ועי' תוס' יבמות מ"ד א' ד"ה כל שאינו א"כ לא מקרי זמן גרמא. ובפרט שדברי השעה"מ שהקשה עליו לא מעצמו דיבר כי כ"כ המהרי"ט קדושין כ"ט ועי' מ"ש באות ל"ב דכל שנעשה באיסור דבשבת נתקיים המצוה לא מקרי זמן גרמא וה"נ הרי קימ"ל ביו"ד סי' א' דהשוחט בשבת שחיטתו כשרה ובפרט לפי מ"ש באות ל"ח מ"ח דברי הרא"ש דעיקר שחיטה למדינן מקדשים ואיך נאמר דבקדשים לא הוי זמ"ג ובחולין הוי זמן גרמא לזאת דבריו צ"ע. שוב ראיתי שכבר הרגיש קצת בזה בשם אריה חיו"ד סי' י"ד עי"ש ומ"ש לעיל הוא נכון בסברא ת"ל. ושוב ראיתי במראה כהן הנדפס מחדש ביו"ד וילנא סי' א' שפלפל הרבה מכיוצא בזה ואין עת האסף פה

אציג מה שנשאלתי ע"ד שרצו לפסול שו"ב פלוני שעומד על דעתו הקלה לשנות ממנהגי שו"ב אחרים והוא במה שאשתו או בתו משחזת לו הסכין של שחיטה, וגם הוא בודק הסכין ע"י כלי הבטה [הנקרא מאקראשקאפיע] מגדיל הראות ואוסר לפעמים הסכין של שו"ב אחרים מחמת הכלי הזה, ואינו מקפיד מלבדקו בחורף בחוץ ביד קרה, וזאת תשובתי הנה להשחיז הסכין ע"י אשה אין שום קפידא אף לכתחילה ואף ע"י עכו"ם אין איסור דלא עדיף מעשית סוכה ובפרט אשה שמעיקר הדין היתה כשרה לשחוט כנ"ל, מיהו העיקר שלא יסמוך במה שתבדוק הסכין כי בזה י"ל דמדינא אסורה אף שצ"ע ממ"ד בחולין ג' לענין מומר בודק סכין ונותן לו עי"ש ולא אמר כה"ג לענין נשים אך ודאי ע"פ מ"ש ביו"ד סי' י"ח סי"ז דהרבה צריך ישוב הדעת וי"ש לבדיקת הסכין וחמיר לענין זה מגוף השחיטה ודאי דנשים דעתן קלות בזה ובפרט שצריך לבדוק הסכין גם בראית העין ונשים אינם נאמנות בטביעת עין באיסור דאורייתא עי' תב"ש סי' ס"ג ועי' שו"ת מעיל צדקה סי' ס"ג ואכמ"ל. מיהו במה שבודק ע"י כלי הבטה זה דבר זר בעיני אף אם בודק ג"כ אבשרא וטופרא כדת מקודם כי אין לנו לחדש בזה יותר ממה שגבלו הראשונים וטובה צפורנן של ראשונים ואף אם יש פגימה הנראה ע"י הכלי כל שאינו נראה לעין ואינו נרגש בצפורן לית מאן דחש לה וצ"ע ממ"ש הרב פת"ש סי' י"ח ס"קט ע"כ עכ"פ צריך המורה להזהירו שלא יראה הסכין עי"ז כי אסור לאסור המותר עי"ש סי' א' סק"ז. וגם יזהירו באזהרה רבה שלא יבדוק אותו בחוץ בחורף ביד קרה כי זה גורם שלא ירגיש כמובא באחרונים ונכון בסברא ולא מפיו אנו חיים שאומר שאין מזיק לו זאת. גם זאת אזכיר שבאם רחץ ידו במים