מור ואהלות סה

דבש. ובעיקר קושית החת"ס דהלא הקטנים אינם יכולים לאכול כשיעור הזה לא אדע מנ"ל זה אחרי שידוע דהמן היה דבר נפלא כנ"ל אפשר שגם הקטן בן יומו היה יכול לאכלו כמו הגדול ועי' אוה"ח שמות ט"ז דאין הפרש בין קטן לגדול באכילת המן, וכן מ"ש דהוי נותר י"ל דהלא כתיב איש אל יותר אבל קטן אפשר מותר להותיר וכה"ג דרשינן בנ"ד עי' סנהדרין פ"ד ומ"ש דאם אכלו משל אבותם היו האבות מקולקל במעיו י"ל ע"פ מ"ש בעמודי אש שם דברי השט"מ כתובות ס"ד דאשה אוכלת פחות מאיש י"ל דאכלו משל אמותיהם ואינה מקולקלת במעיה דטבעה לאכול פחות, ואין להקשות דא"כ במת בנה היה נותר מעומר שלה שאין מי לאכלו י"ל דמצינו איש פרט לאשה עי' תוס' סוכה כ"ח ע"ב ד"ה השוה הכתוב ועי' או"ח סי' תרצ"ה דהפר"ח ומהריק"ש פטרו אשה ממשלוח מנות מה"ט ועי' שאילת יעב"ץ סי' ק"ח בח"א שחולק עליהם ועי' ב"ח סי' ס"ט וסי' ע"ב דכי ליתא רק חד איש ממעט קטן והיכא דכתיב ב"פ איש כגון בפסח שני חד ממעט קטן וחד ממעט אשה, ועי' משנת אברהם סי' א', ובמן ג"כ כתיב כמה פעמים איש לפי אכלו איש לאשר באהלו איש אל יותר וודאי ממעט גם אשה שמותרת להותיר. כן י"ל לפע"ד. ומ"ש שהגדולים אינם יכולים לאכול יותר דהוי רעבתן הנה לפי מ"ד בכתובות ס"ד דהמניקה מוסיפים לה על מזונותיה א"כ המניקה היתה יכולה לאכול חלק הנותר מהילדים. ועפ"ז י"ל מ"ש הר"ת מובא בר"ן שבת פ' כל כתבי ובמשבצות סי' רע"ד דגם הנשים מחויבות בלחם משנה שהיו ג"כ בנס המן ועי' משכן בצלאל אות מ' סי' צ"ה והי' קשה לי דא"נ גם קטנים יתחייבו ומעודי לא ראיתי מנהג זה שנשים וקטנים יעשו לעצמם לח"מ ועי' אה"ע סי' ע' ס"ג דבשבת מחויב ליתן לה ג' סעודות ולא הזכיר ל"חמ, ובזה נכון דאשה וקטנים לא אכלו העומר בשיעור שוה א"כ לא נראה להם נס המן לח"מ בשוה לפיכך פטורים, אך לכ"ז י"ל דנשים חייבים דלכל מילי דשבת שוים לאנשים עי' מג"א ססי' רצ"א וקטנים פטורים ועי' מג"א סי' רנ"ד ס"ק כ"ג דלח"מ אין חובה כ"כ ולפיכך מקילין בזה הנשים ואכמ"ל. וכן קושית החת"ס שאם לא ירד להם המן ע"כ אכלו משל אבותם צ"ע דהלא יכלו לאכול דברים שתגרי עכו"ם מביאין להם עי' יומא שם לזאת דבריו הקדושים צ"ע והצ"ע שלו ת"ל באתי אל העיון

ועוד אזכיר מ"ש בדרך הדרוש דבמס' ב"מ פ"ו לעולם אל ישנה אדם מן המנהג שהרי משה עלה למרום ולא אכל לחם ומ"הש ירדו למטה ואכלו לחם ואכלו ס"ד אלא אימא נראו כמו שאכלו ושתו. ויש לדקדק א' הני תיבות לחם למותר דדי באמרו ולא אכל ואכלו. ב' קושית מהרש"א הא המלאכים קדמו למשה. ג' דלמסקנא דרק נראו א"כ אין מהם ראיה דאל ישנה וא"ל כמהרש"א דהקדים למשה מה"ט שממנו עיקר הראיה שהם רק נראו דעי' רש"י פ' וירא דממלאכים הראיה דאל ישנה. ד' מ"ש התוס' שם ד"ה נראין דהתנא"ר [והוא בפ' י"ב] פליג וס"ל דאכלו ממש ובמה סברא פליגי, גם איך נעשה פלוגתא רחוקה. ה' הך ושתו לא נזכר בשום מקום אם שתו ועי' בתנד"א שם. וי"ל ע"פ מ"ר ביומא ע"ה לחם אבירים אכל איש לחם שמ"הש אוכלים וכי מ"הש אוכלים לחם והלא כתיב לחם לא אכלתי אלא שנבלע באיברים וגם שם קשה במ"ש וכי מ"הש אוכלים לחם משמע אבל מלתא אחרינא אוכלים, ב' מה ראיה מייתי מהך דמשה שלא אכל לחם דגם מ"הש אינם אוכלים לחם ונראה דשני הגמרות שייכים אהדדי ובאמת התנדא"ר שם סובר דאכלו לחם אצל אברהם ולכן בפי"ד שם סובר דלחם שמ"הש אוכלים ולפיכך לשיטתו סובר דאכלו ממש משא"כ הגמ' סובר בב"מ פ"ז שנטמאה לפיכך לא הביא לחם כלל לכך מוקי הך דלחם אבירים שנבלע באיברים, ויהיה הפי' ביומא כך לחם שמ"הש אוכלים פי' אצל אברהם ופריך וכי מ"הש אוכלים לחם פי' הא לא נתנו להם שנטמאה וכן הפי' בב"מ ואכלו ס"ד פי' דהא נטמאה ולא הביא להם לחם ומתרץ ביומא אלא שנבלע באיברים ושם בב"מ מתרץ אלא נראו כמו שאכלו, פי' דבאמת ענין אכילת המן שהוא דבר רוחני ופלאי כנ"ל היו יכולים גם מ"הש לאכול ממש ואכמ"ל ועי' בב"מ שם בשבר ויקח חמאה וחלב ניתן המן ועי' יומא שם מה שד זה תינוק טועם בה כמה טעמים הרי דאכילת חלב אצל אברהם היה דוגמת המן מדה כנגד מדה שלכ"ע היו המלאכים יכולים לאכול ושתו אך אכילת הלחם לשיטת הגמ' רק נראו כמו שאכלו מפני כבודו שהבטיחם בלחם וראיה דנראו ממ"ד ביומא דהלא כתיב לא אכלתי דאל ישנה וא"כ הם הוצרכו להראות ההיפוך באכילה, ואין להקשות דסוף סוף כיון דרק נראו א"כ אין ראיה דאל ישנה י"ל דבאמת יש ראיה מהחלב שאכלו ממש וכן הלחם שלא אכלו ממש הוא מצד שאברהם אבינו אכל חולין בטהרה כמ"ד בב"מ ואף שמלאכים אינם כהנים הנהיגו בחומרא זו וא"כ שוב יש ראיה דאל ישנה ועי' תנדא"ר פט"ו ואם לא יהיו נראו ג"כ לא יהי' ניכר הך דאל ישנה והבן. ועפ"ז י"ל ג"כ הקושיא דאיך יאכלו מלאכי עליון בב"ח עי' מ"ש באוהל ים המלח אות ה' וי"ל דג"כ רק נראו כמו ש שאכלו הבשר ולא אכלו ממש כדי להורות דאל ישנה מהמנהג עי' יו"ד סי' פ"ט ס"ב אבל החלב שתו ממש כדוגמת המן והכל ניחא. ושמעתי שהמוכיח מפולנאה ז"ל בא ללינת לילה בבית איש רע עין ורצה לאכול והשיבו לו שמנהגם שלא לאכול בלילה והניח עצמו לישן ובחשבם שישן ערכו שלחן וישבו לאכול ויקם ממשכבו וסיפר להם שהיה קשה לו עד אז מפני מה לא כתוב בתורה יותר מעלת משה רבינו שלא ישן במרום ארבעים לילה ועתה נתיישב לו דעל כרחך מוכרח לומר שגם לא ישן דמפני מה לא אכל משום דאל ישנה ממנהגם כנ"ל ואם תמצא לומר דישן שם מה דאיה דאין אוכלים שם שמא בעת שינתו אכלו כמו אתם וע"כ דגם לא ישן שם. והנה השיחת חולין של ת"ח הזה צריכים לתלמיד כמוני לישב קושיות הנ"ל דמדוע הקדים הגמ' משה להמלאכים דהוא עשה ב' דברים שגם לא ישן, ובזה י"ל ג"כ קושית מהרש"א דמדוע לא הביא מאליהו שלא אכל מ' יום דמשה רבע"ה לא ישן ג"כ משא"כ אליהו

ל (אם מותר לעשות שליח במילה וכיסוי. י"ל דהא"ז ס"ל דמותר רק דכשאב מוהל אין להניח אחר בלא רשות. יש לדחות ראית הש"ך לאסור. ראיות דמותר. פי' חדש בפסחים ז'. גם בכיסוי מותר בשליחות דלא כמקנה.[חקירת הק"ס דלרמב"ם אולי רק האב ימול בשבת והשנה על נא"ש] י"ל דאסור האב למול בנו בשבת בפ"א לכ"ע. ואפשר דגם בדליכא אחר ה"ה. אם מותר למול פ"א בשבת בדליכא מוחזק. השנה על יעב"ץ ושבו"י. אם אשה מותרת למול בשבת. אם מותרת פ"א למול. אם מותרת לשחוט בשבת לחולה. ישוב להלכות א"י דנשים לא ישחטו והשגות על ערוגות הבושם. תשובה ע"ד שו"ב א' שלא היה נזהר בבדיקת הסכין כנהוג

) ראיתי לחקור אם מותר לעשות שליח במילה וכיסוי כשהאב והשוחט יכולים בעצמם לעשות ואף שכבר האריכו בזה האחרונים אך כיון שהוא דבר השכיח ומנהג ישראל תורה לעשות שליח לזאת אענה חלקי. מקור הדבר בד"מ סי' רס"ד אות א' וז"ל כתב בא"ז אם אב מוהל אסור ליתן למוהל אחר וצ"ע מ"ש ממצוה אחרת דיכול לעשות שליח במקומו, ועתה זכיתי לראות האור זרוע גופיה סי' ק"ז והזכרתיו באות הקודם ושם כתוב בזה הלשון והיכא שהאב יודע למול אסור לו להניח לאחר שימול לפניו וגם האחר אינו רשאי למולו לפניו בלא.