מור ואהלות סג

וכו' דאדרבה מחויב בזה ועי' תה"ש ומהרש"ז שם בזה] ולא קשה מהולך לדבר מצוה שא"צ לפוקדה די"ל דשומר מצוה תגן עליו שלא תהיה ניזוקת ע"י התשוקה. ובזה ידוקדק מ"ד בפסחים ח' דילפינן דשלוחי מצוה אינם נזוקין מפסוק והלכת לאהליך שתמצא אהלך בשלום פי' שלא תהיה אשתו נזוקת, וא"כ לא קשה ג"כ קושיות הנ"ל מכתם וחימוד ויבום דשם לא הוי ספק סכנה ואף דמשתוקקת מ"מ הו"ל ע"י פשיעה דאינו דוחה וא"כ י"ל דגם הבעילת מצוה ול"ט אסור בסמוך לוסת. ואחזור לדברי הנ"ל דא"כ להשעה"מ ודאי דלא מקרי חופה לשיטת הרמב"ם. שוב התבוננתי די"ל דגם להב"ש לא מקרי חופה בכה"ג ע"פ מ"ש שם דמיירי שהיתה טהורה כשנכנסה לחופה ואח"כ פירסה נדה ועי' ב"ח וח"מ שדייקו כן מלשון המרדכי עי"ש דצ"ל שפירסה נדה בשעת וסתה דאל"כ מצית אמרת ליה נסתחפה שדהו הרי משמע בפירוש דכשפירסה נדה בשעת וסתה אף שמקודם בעת כניסתה לחופה היתה טהורה מ"מ לא הוי חופה הראויה לביאה הרי דחמיר גם להב"ש סמוך לוסת משאר איסור דרבנן. אך היינו דוקא בפירסה נדה אח"כ אבל כשנכנסה לחופה סמוך לוסת ואח"כ שינתה וסתה ולא פירסה נדה אח"כ שפיר קני לה ביחוד שהי' ראוי לביאה אף סמוך לוסת דאיגלאי מלתא למפרע דלא הי' שום איסור וכמ"ש באוהל הנ"ל סק"ב ואף לכתחילה מותר לעשות החופה לרמב"ם בכלה סמוך לוסת כיון דיחוד של היתר הוא אבל הבעילה אסור גם בבתולה אז, דלא כהשם ארי' סי' מ"ג שהתיר והביא ראיה דאל"כ שוב יהי' אסור גם היחוד בה כמו בנשאה תוך ז"נ ויהי' אסור לרמב"ם גם לעשות החופה סמוך לוסת עי"ש אבל האמת ששגג בזה דל"ד לתוך ז"נ שאסור בשאר קריבות אסור גם היחוד כיון שלא בעל עדיין אבל בכה"ג דמותר בשאר קריבות ומעיקר הדין מותר גם בחיבוק ונשוק לא תקיף יצריה ומותר היחוד עי' תוס' יומא י"ח ע"ב ד"ה יחודי ומ"ש באות כ"ג, ואף לפי מ"ש המהר"ם מלובלין בתשו' סי' נ"ג ומובא בש"ך יו"ד סי' קצ"ז סק"ג ועי' משבצו' או"ח סי' ר"פ סק"ב דבאלמנה אסור שאר קריבות ואפשר גם יחוד אסור בשבת, דשם ודאי איסור דרבנן עכ"פ משא"כ בזה דאף אם בא עליה מזיד ולא ראתה א"צ כפרה כמ"ש באוהל הנ"ל שם והוי ביאה כשרה דיעבד ומהני דאיגלאי מלתא דלא הי' איסור כלל ועפ"ז ה"ה באלמנה סמוך לוסת מותר היחוד [וחיבוק ונשוק מעיקר הדין] כשנכנסה לחופה דלא כהשם ארי' שם ועי' שבו"י ח"א יו"ד סי' ס"ז ועי' או"ח סי' מ' ס"ד ובט"ז שם ואגב אזכיר מ"ש בס' ק"ס השמטות לש"ט סי' מ"ד ראיה דאין סכנה כשטובלת ואין בעלה בא עליה [עי' צואות רי"ח ושבו"י ח"ג חיו"ד סי' ע"ז] מפסחים קי"ב לא תזקק לה לילה הראשונה עוד י"ל ממ"ד בשבת קכ"ט לא תטבול תוך ל' כשאין בעלה עמה הרי דלאחר ל' שפיר דמי ואפשר דאף בשכיבה עמה בלא ביאה ליכא סכנה גם תוך ל' דלא כרש"י שם ועי' רש"י מגילה י"ג ד"ה שהגוף ושבו"י ח"א אה"ע סי' ק"א ואכמ"ל]. ועי' ברכו' פ"ב בחידושים לתפארת ישראל מ"ח בשם רעק"א דבליל ב' אף בלא עשה מעשה שרי לקרות דלא מחזי כיוהרא דהרואה יאמר דעשה מעשה וכתב הוא דאין להקשות א"כ ביום קמא נמי יתלו שפירסה נדה עי"ש והנה ע"כ רק אם מותרת להנשא סמוך לוסת יוכלו לתלות משא"כ אם אסורה מהיכא תיתי לתלות בדבר שאינו שכיח וביומא ו' ונדה ד' הוא רק מצד חומרא ולפעד"נ לישב דבאמת גם בכה"ג לא נתלי מטעם דוסתות דרבנן ואכמ"ל. כ"ד ידידו

כט (קושיות על חילוק הרא"ש והר"ן בנוסח הברכה בין שאפשר ע"י שליח ממזוזה ונ"ח ומילה וכיסוי הדם. ישובים שונים והערה לענין טלית שותפים. דין חדש אם שנים אחזו סכין ושחטו עוף י"ל דלא דמי לבהמה. חלוקים בענין שיעור סכין לשחיטה. כששנים שחטו במקום א' וספק בן ט' לראשון רק א' יקיים מצות כיסוי ומילה. חקירה באבילות ספק. חקירה אם בעת המן היו צריכים להמתין ימי הבחנה. ראיות דבמן היה ה' מעלות של שום. סתירה לראית עמודי אש דהמן ירד לקטנים. מצאתי ראיה. ו' קושיות על החת"ס בענין המן ואם נשים וקטנים מחויבים בלח"מ. דרוש וישוב לחמשה קושיות ביומא וב"מ

) עתה נחקורה במ"ש הרא"ש והר"ן פ"ק דפסחים דעת המחלקים בין היכא דאפשר המצוה ע"י שליח אז הברכה בנוסח על והיכא דא"א ע"י שליח מברכין בלמ"ד וטעמם מסתבר ע"פ הסוגי' שם דף ז' למול לא סגי דלא עביד לה עי"ש ועי' מו"ק ט' דמשני כה"ג כאן במצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים עי"ש וא"כ צ"ע במזוזה שאפשר לעשותה ע"י אחרים עי' מנחות ל"ג ומברכין לקבוע כשקובע לעצמו עכ"פ. והנלפע"ד דבאמת שיטה זו סוברת כמ"ש בירושלמי ברכות לברך על מצות מזוזה ועי' פרדס הגדול סי' נ' דעת ריב"פ, אך קצת קשה דא"כ למה כתב הר"ן שם דהלכך מברך להדליק נ"ח אף דאפשר ע"י שליח משום דצריך להשתתף בפריטי הו"ל כאלו לא אפשר ע"י שליח ומדוע לא כתב ע"פ ירושלמי הנ"ל דס"ל באמת לברך על הדלקת נ"ח וכ"כ בתניא רבתי סי' ל"ה ועי' בפרדס שם סי' מ"ב וראיתי שהעיר בזה בחי' אנשי שם על הר"ן, עוד יש להעיר ע"פ דברי הש"ך ח"מ סי' שפ"ב סק"ד וכ"כ מפורש באור זרוע סי' ק"ז וריקאנטי סי' תקצ"ב דהיכא שהאב יודע למול אסור להניח לאחר שימול לפניו הרי דא"א בשליחות וה"ה בכיסוי הדם לדבריהם עי' ש"ך וסמ"ע ובאחרונים שם וא"כ היה צריך לברך בלמ"ד, וי"ל דשיטה זו סוברת דמותר לעשות שליח כמ"ש באות שלאחר זה עי"ש. או י"ל לפע"ד דלא חלקו במצות שעכ"פ יוכל להתקיים לפעמים ע"י שליח כשליכא הבע"ד או כשאינו יכול לעשות בעצמו שאז מברך על לכ"ע ולפיכך גם כשעושה בעצמו מברך כן משא"כ ציצית ותפילין שא"א ע"י שליח שיניח עבורו לפיכך מברך בלמ"ד. וכן י"ל דמצות שיכולים לפעמים להתקיים בשותפות ושליחות אף בדרך רחוק לפיכך תמיד אז הברכה בנוסח על כמו מזוזה נ"ח שחיטה וכיסוי ומילה משא"כ באינך בלמ"ד [אך דקשה ע"ז מציצית דאיפשר בשותפות עי' או"ח ססי' י"ד דטלית שותפים חייבת בציצית דכתיב בגדיהם ומדוע מברכין להתעטף וי"ל דמה שחייבת בציצית היינו כשכל א' מתכסה לבדו אז אמרינן דבאותה שעה הוי ככולו שלו משא"כ כשמתכסים שניהם ביחד ואפשר יש ברירה שכל א' מתכסה בחצי שלו וא"כ שניהם פטורים מציצית וי"ל ג"כ דדמי לכסות המיוחד ללילה עי"ש סי' י"ח. וראיתי בשו"ת רעק"א סי' ס"ו שהעלה זה בצ"ע דנימא בהיפוך דקרא דבגדיהם רק כשמתכסים שניהם ביחד משא"כ בזה אחר זה ועי' משבצות ססי' י"ד וצ"ע עפ"ז דא"כ מדוע מברכין להתעטף אך עי' תוס' פסחים ז' ע"ב ד"ה והלכתא דר"י לא מצא טעם לכל הברכות ובקובץ על הי"ד פט"ו מהל' ברכות כתב בשם ספר המכריע דאחר כל הישובים והחלוקים בעניני הברכות לא יתישבו עדיין כל הדברים ועי' שם הגדולים מערכת מ' אות מ"ו ואנן מה נעני אבתרייהו] והנה מזוזה יצויר בית השותפים נ"ח משתתף בפריטי (וזה היפוך מסברת הר"ן דהוי כא"א ע"י שליח דאדרבה דמי כמו שאפשר ע"י שליח] שחיטה וכיסוי עי' יו"ד סי' כ"ד ס"ד שנים אוחזין בסכין וא"כ מצות כיסוי אז או בשותפות או בשליחות לכתחילה לכ"ע ואף שלפי