מור ואהלות סב

שהאריך להוכיח דאף דוסתות דרבנן מ"מ עונת הוסת אסור מה"ת דשמא תראה ודימה זאת להך דגיטין כ"ח לשמא ימות חיישינן עי"ש ועי' מ"ש באוהל ארץ נוד קפ"ג סק"ב וקפ"ד ס"ב ובכ"ד וי"ל דגם שיטת הרמב"ם כן וה"ל חמיר מכתם וז"נ של חימוד וא"כ ודאי דלא הוי חופה. ואין להקשות ממה שהתירו ביוצא לדרך הרי דקיל יותר משאר איסור דרבנן די"ל שלרמב"ם אה"נ גם ביוצא לדרך אסור וראיה מדהשמיט לגמרי הך דינא ואולי מה"ט דלפ"ז הך ופקדת נוך לענין אחר קאי וריב"ל דדרש להך קרא להתיר גם בסמוך לוסת איהו ס"ל דסמוך לוסת ועונת הוסת גופא ג"כ מדרבנן וקרא דוהזרתם קאי לענין אחר משא"כ לדידן ועי' ט"ז וש"ך שם ופ"ד סי' קפ"ד טורי כסף ס"ק י"ד ואכמ"ל

עוד י"ל דלכאורה קשה טובא לדברי אחרונים שם דההיתר ביוצא לדרך מטעם דבמקום מצוה לא גזרו א"כ בכתם נמי שמצאה יהיה מותר ח"ו ליוצא לדרך וכן מדוע אין מתירין הב"מ תוך ז"נ של חימוד כשבדקה ולא מצאה כלל ועי' פסחים ע"ב דאסור ליבם סמוך לוסת אף שהוא ג"כ מצוה רבה כנ"ל באות כ"ג, אך האמת י"ל דלא דמי דלפיכך אמרו חז"ל חייב אדם לפקוד ולא אמרו מצוה דבאמת ע"פ מ"ד מפסוק ואל אישך תשוקתך שמשתוקקת אז א"כ לא הוי רק מצות עונה שחל עליו אז ומהו חובה שאמרו, ונראה דיען שיש סכנה בזה דלא יבעול בשעה שיצא לדרך עי' או"ח סי' ר"מ סעיף ט"ו [והן אמת שהרבה תרוצים נאמרו ע"ז עי' מהרש"ל והובא ברמ"א ועטז"ק שם ליישב דברוכב או יושב בקרון מותר כי אין סכנה אז והך דרס"י שם מיירי בכה"ג ועי' מ"ש באות כ"ג לישב דכשלא הזריע אין סכנה עי"ש סעיף י"ד, ועוד י"ל דלא יבעול ביום יציאתו לדרך מיירי היכא דליכא מצות עונה כגון בפילגש עי' מ"ש שם אבל באשתו שיש מצות עונה י"ל דשומר מצוה לא ידע דבר רע עי' מ"ש באות י"ב. וי"ל לפע"ד ראיה מפ' ויצא ויבוא יעקב מן השדה בערב ותצא לאה לקראתו ולכאורה איך שימש בעת בואו מן הדרך דהא יש סכנה אך לרש"ל ניחא משום שרכב על החמור עי' נדה פ' המפלת ותרגום יונתן שם ולפיכך הי' מותר, ולמ"ש כאן נמי ניחא די"ל שכונת רחל היתה שאפשר היא בעצמה אז היתה טמאה ומ"ש רש"י שלה היתה שכיבת לילה זו פי' שישכב עם שפחתה בלהה כדי שתלד עוד בנים וחששה שמא בלא"ה לא תלד ממנו שלא יזריע מחשש סכנה או שלא ישכב עמה כלל כי היתה רק פילגש עי' בראשית ל"ה כ"ב בלהה פילגש אביו ע"כ נתנה הלילה ללאה כי אם לא כן לא היתה ח"ו מזלזלת במשכב הצדיק ויען כי לאה השתוקקה אז כמ"ש רש"י שם לפיכך הוי יעקב ממש שומר מצוה ולא חשש לסכנה] וא"כ המונע מה"ט נראה כמזלזל במצות שחושב שאין המצות מגינות עליו מתקלה וכמ"ש הט"ז או"ח סי' תנ"ה סק"ג א"כ שוב חובה עליו לפקוד וכיון שכן שהתורה צותה עליו ופקדת נוך שלא יחוש לסכנה אף דהוי במ"ע של ושמרתם את נפשותיכם ה"נ גם בסמוך לוסת מותר דשומר מצוה יגן עליו מחקלת עבירה של המ"ע מן והזרתם את בני ישראל דאל"כ הוי תרתי דסתרי, ומרומז זה גם בקרא ופקדת נוך ולא תחטא שהתורה מבטיחו שלא יחטא ובכה"ג אף בשכיח היזקא לא יהי' ניזוק כמו שהארכתי בזה באות ו' עי"ש ולפיכך בהולך לדבר מצוה שאינו נראה כמזלזל במצות דחשש שמא יטרד ממנה עי' מ"ש באות הקודם] א"כ שוב אין חובה עליו זאת המצוה ואולי מטעם עוסק במצוה שפטור מן המצוה [וי"ל דאז שוב אסור לשמש סמוך לוסת ואולי נוסף ע"ז חשש סכנה ג"כ ומ"ש הרמ"א בסי' קפ"ד ס"י אין צריך קאי כשאינו סמוך לוסת] וא"כ עפ"ז לא קשה קושיות הנ"ל דבכתם שכבר נאסרה אף מדרבנן שוב אינה משתוקקת לדבר איסור ואין כאן שום מצוה ואפילו אם משתוקקת י"ל כיון שאם תתיר לה לשמש ביוצא לדרך שוב תהיה מותרת גם לאח"כ דאין סברא כלל שאח"כ תספור ז"נ וא"כ נתיר איסור דרבנן בכדי ח"ו וע"כ אסור וי"ל דנוסף לו ג"כ סכנה משא"כ בסמוך לוסת, מלבד שיש לדחוק ולומר דעליה אין איסור הזה לכתחילה וכן מדויק אזהרה לבני ישראל שיפרשו ורק בשראתה שניהם צריכים כפרה אבל לכתחילה האיסור רק אקרקפתא דגברא עי' מ"ש באוהל ארץ נוד קפ"ג סק"ב וא"כ היא שוב משתוקקת כשיוצא לדרך ע"כ מותר גם הוא לשמש עמה ולא ניתר האיסור דרבנן גם לאחר כך דממ"נ אי תראה אח"כ ממילא תאסר ואי לא אין כאן שום איסור כלל עי' מ"ש שם, וא"כ בכלה תוך ז"נ של חימוד ג"כ י"ל דאם תתיר לה משום הבעילת מצוה או משום שמשתוקקת יהי' ניתר האיסור דרבנן גם לאח"כ בכדי שוב אין מתירין ורמי לכתם כנ"ל. אך זה ניחא באלמנה וגרושה מן הנשואין אבל בבתולה שאח"כ ממילא תאסר משום דם בתולים לכאורה קשה מרוע לא התירו האיסור דרבנן במקום מצוה וכן קשה עדיין מיבום סמוך לוסת כנ"ל. אך די"ל דעדיין לא חל עליו מצות עונה וכבר נאסרה ע"כ לא דמי ליוצא לדרך ויקיים מצות יבום וב"מ לאח"כ, ובפרט שי"ל דשאני ביוצא לדרך כנ"ל דמחמת שניתר מהסכנה והמ"ע של ושמרתם ניתר גם הוסת והמ"ע של והזרתם משא"כ ביבום וב"מ ] ובל"ט עי' מ"ש באוהל הנ"ל סק"ה] שלא ניתר משום סכנה ויוצא לדרך לא יצויר בהם ברוב הפעמים דהא צריך לשמוח עמה ואינו רשאי לצאת לדרך עי' אה"ע סי' ס"ד ע"כ לא התירו חז"ל בהם בשום אופן [וצע"ק לענין יבמה קטלנית להסוברים דמותרת להתיבם מטעם דשומר מצוה עי' שו"ת ח"צ סי' א' א"כ תהיה מותרת להתיבם סמוך לוסת עפ"ז אך י"ל כנ"ל שיוכל לקיים המצוה לאח"כ ולא נראה כמזלזל במצוה משא"כ ביוצא לדרך ואכמ"ל]

ועוד י"ל דלכאורה קשה טובא להסוברים וסתות מה"ת מדוע מותר חיבוק ונשוק סמוך לוסת מעיקר הדין עי' סי' קפ"ד ס"ב, וי"ל בזה ב' תרוצים א' ע"פ מ"ש הרדב"ז ח"א סי' קס"ג דהאיסור בסמוך לוסת שחיישינן שמא ע"י תשמיש תראה אבל החיבוק ונשוק אינו גורם הזלת דם ועי' ש"ע הג' מהרש"ז קפ"ד סק"ו וכן י"ל דבחיבוק ונשוק אף שתראה תפרוש תיכף שתרגיש ועי' מ"ש באוהל הנ"ל סק"א, הב' י"ל כיון דלא הוי רק במ"ע של והזרתם וליכא כרת ומב"ד ואף איסור לאו ליכא [ומ"ש הרדב"ז שם דיש איסור לאו ע"כ כונתו ללאו של לא תסור] ונהי דמחבק ומנשק לחייבי לאוין י"ל דיש איסור תורה אף שאין לוקין ע"ז מה"ת עי' מ"ש באוהל הנ"ל מ"מ באיסור עשה י"ל דאין בזה גם איסור מה"ת [עי' מ"ש שם ס"ק י"ב אך צ"ע דהלא גם להרהר בפנויה אסור מה"ת עי' ב"ש סי' כ"א סק"ב] ותדע דלהסוברים דיחוד בכל עריות מה"ת אסור אפ"ה יחוד דפנויה הטהורה רק מגזירת דוד וב"ד עי' אה"ע סי' כ"ב ומטעמא כיון דאינה רק בעשה של כי יקח עי' מ"ש באות כ"ג וצע"ק ממ"ש בריש אות הזה ועי' לחם ושמלה סי' קפ"ד שם, וע"כ דרק מדרבנן אסור החיבוק ונשוק בכל חייבי עשה א"כ בין איש לאשתו בכה"ג לא גזרו בזה מפני השלום ולפיכך מותר מעיקר הדין חיבוק ונשוק סמוך לוסת. ועפ"ז י"ל ג"כ הקושיא דלהסוברים וסתות מה"ת איך מותר ביוצא לדרך די"ל כיון שלמדו חז"ל מפסוק ואל אישך תשוקתך שמשתוקקת כשיוצא לדרך וכשלא ישמש עמה הוי ספק סכנה לה שתמות וא"כ באיסור עשה גרידא י"ל דעשה של הצלת נפשות דאלים שהרי נדחים מפניה כל ל"ת דוחה העשה של והזרתם ועי' שו"ת מעיל צדקה סי' י"ח ושם ארי' חאה"ע סי' קי"ז, והך דסנהדרין ע"ה ימות ואל תעמוד לפניו ערומה תרצו הראשונים משום דבא ע"י פשיעה דידיה וכאן לא פשעה דבע"כ משתוקקת ע"י ציוי הקב"ה בטבע ע"כ שפיר חייב לפוקדה [וא"כ קשה על מ"ש הרמ"א דהמחמיר שלא לפוקדה