מור ואהלות ו

ב (חילוק בצדקה בין ת"ח לע"ה. ישוב למד"ר קהלת ע"פ שלח לחמך, ב' סוגי ת"ח יש. עני המבזה ת"ח מה עונשו. ישוב להקושיא ברש"י. ישוב לתנדא"ז פ"ה. תוספת כ"ב שנה במס' ב"ב ד' י"א ע"פ חשבון. בשם דף ט' ובסנהדרין צ"ג י"ל ב' פרושים.) במסכת ב"ב (דף י"א) בנימין הצדיק פרנס אשה ושבעה בינה בשנת בצורת וכו' תנא הוסיפו לו כ"ב שנה: ראיתי לחקור אם זה דוקא להמפרנס ת"ח או גם בכל אדם כן, ומדוע זה המספר של כ"ב שנה דוקא וכבר עמדו גדולים על מבוכה זאת. וחלקי אמרה נפשי, תחילה אברר דמסתבר דזה דוקא במפרנס ת"ח בזכות זה יוסף לו ה' אורך ימים דהנה בכתובות (דף קי"א) אמרו דהמשתמש באור תורה אור תורה מחייהו וכו' ועי' חן טוב חלק ב' שהקב"ה בעצמו יחיה רק המתים ת"ח ואח"כ הת"ח יחיו את מחזיקיהם הע"ה והרי יש כ"ש אם לעתיר לחיי עד פעולת חכם לחיים כ"ש בחיי עולם הזה נפיש זכותו להחיות מחזיקו באורך ימים, ועי' תנא דבי אליהו זוטא פ"ב בזמן שביהמ"ק קיים מזבח מכפר עכשיו ת"ח מכפר להמפרנסו ומהנהו מנכסיו [ובחגיגה (ד' כ"ז) מסיים רק עכשיו שלחנו מכפר וע' סנהדרין ק"ג]. ועי' מדרש שוח"ט שמואל פ' י"ח שכל המארח ת"ח בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו כאלו עשה חסד עם כל ישראל, ובמדרש רבה קהלת על פסוק שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו אר"ב אם בקשת לעשות צדקה עשה עם עמלי תורה שאין מים אלא תורה ועמדו על לשון אם בקשת דהלא מצות צדקה חיוביות עי' ס' מר דרור בלקוטים. ובפשיטות יש לומר על פי מ"ד במס' בבא בתרא (דף י') האומר סלע זה לצדקה בשביל שיחיה בני הרי זה צדיק גמור וכן ידוע דהצדקה פועלת עוד דברים כגון עושר, ונראה דפעולת צדקה להת"ח העוסק לשמה שיתוסף להנותן אורך ימים ועי' שבת ס"ג אורך ימים בימינה למיימינים בה עושר וכבוד בשמאלה למשמאילים בה ועי' רש"י שם דזה החילוק בין לשמה ובין שלא לשמה וכן המחזיק ת"ח אם הת"ח לומד לשמה יתוסף להמחזיק אורך ימים כמ"ש עץ חיים הוא למחזיקים ואם הת"ח לומד שלא לשמה עכ"פ תומכיה מאושר פי' שיהיה להם עושר וכבוד, וכמ"ש המקובלים שמ"ד בסוטה מ"ו כ"מ שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני פי' שהמבזה הת"ח ג"כ בדרך זה ענוש יענש אם הת"ח עוסק לשמה עונש מיתה ובשלא לשמה עוני מדה כנגד מדה. [ויש לחקור באם המבזה בלא"ה עני מה תהיה בו ועי' אשל אברהם ססי' קנ"ו דיעלי יותר ולא יהיה לו אפילו פת עי"ש ועי' בפי' תפארת ישראל אבות פ"ד משנה ט' כה"ג, וה"נ עוד י"ל דיבוא לשטות ויצא מדעתו כי אין עני אלא מדעת. וצ"ע ממדרש חהלים ל"ד שהיה דוד קורא תגר על השטות שבראת מה הנאה יש לפניך וכו' אמר לו הקב"ה חייך שתצטער ותתפלל עד שאתננה לך וא"כ מדוע קרא תגר דהלא יש הנאה לשלם לעני המבזה ח"ח, וי"ל דבזמן שאדם מצטער שכינה אומרת קלני מראשי וכו' וכ"ש שאינה הנאה לפניו]

והנה בשבת שם כתב רש"י עור פי' למיימינים בה שמפשפשין טעמים בדקדוק ועיון ומשמאילים שלא בדקדוק [וראיתי במהרי"ט בחידושיו לקדושין מ' בשם רדב"ז דנשאת ונתת באמונה בדברי תורה מיירי והיינו בעומק הפשט ולא לפלפל בחריפות של הבל ח"ו ועי' מהרש"א ח"א ב"מ פ"ה ובשל"ה הק' ובעוללות אפרים שצוחו על זה] וראיתי בחורת יוסף פ' בחוקותי שהקשה דהרי רש"י שם הביא דברי הח"כ שתהיו עמלים בתורה ופי' בעל ק"א שהוא עיון ונקרא עיון הלכה אלמא דאז דוקא יהי' להם עושר וכבוד, והנה י"ל כמ"ש הרמב"ן שם ע"פ ונתתי גשמיכם בעתם שזה סיבה לבריאת הגופים ומילוי ימים וא"כ אורך ימים ג"כ נאמר ולא קשה מידי כי בגמ' אמרינן אורך ימים וכ"ש עושר וכבוד. עכ"פ זה פי' המ"ר אם בקשת לעשות צדקה שתזכה למעלה היותר טובה כמו שחפס במס' ב"ב שם בשביל שיחיה בני עשה עם עמלי תורה פי' שלומדים לשמה ולפי' הב' שלומדים בעיון הלכה ואז ברוב הימים תמצאנו פי' אריכות ימים וכ"ש עושר וכבוד משא"כ בסוג ת"ח שעוסק שלא לשמה ושלא בעיון יהיה רק עושר וכבוד, ועפ"ז י"ל דברי התנא דבי אליהו זוטא פ"ה ואין מצוקין אלא ח"ח שנאמר ויתקבצו אליו כל איש מצוק ולכאורה מנ"ל מזה, ובזה נכון ע"פ מ"ד בראה"ש י"ח דבשכר עשרה לגימות שנתן נבל לעבדי דוד ארכו לו עשרה ימים כמ"ש ויהי כעשרת הימים, ועי' רש"י שמואל א' כ"ה ל"ח, וכיון דבזכותם ארכו לו הימים ע"כ היו ח"ח העוסקים לשמה או בעיון ועי' קידושין דף ע"ו ע"ב וסוטה כ"א. והאי דבנימין הצדיק דארכו לו ג"כ נלפע"ד דהיא האשה ושבעה בניה המוזכרים בגיטין נ"ז שהיו ת"ח עי"ש ועי' סדר הדורות אות ב' דבנימין הצדיק היה בזמן התנאים, ועי' יו"ד פי' רנ"א סעיף י"א דרבי שהיה מצטער שנתן פתו לעם הארץ משום דהיה שנת בצורת וא"כ כאן דהיה שנת בצורת ע"כ דהיו ת"ח והיא היתה אשת חבר ע"ש ס"ט

ועל דבר התמוה דמדוע דוקא כ"ב שנה י"ל ג"כ ע"פ מה דמוכח מהך דנבל דלגימה תולה יום א' א"כ בנימין הצדיק שפרנס ח' נפשות בשנה בלגימה א' ליום מגיע לו הזכות לתלות שמונה שנה ועוד איתא במס' ב"ב ט' הנותן מתנה לעני מתברך בשש והמפייסו באחד עשר [ואגב אזכיר מ"ד בסנהדדין צ"ג וכי דרכה של אשה ליטול שש סאין אלא רמז רמז לה שעתידין ששה בנים לצאת ממנה שמתברכין בשש שש ברכות ולכאורה מהיכן יש רמז לששה בנים וגם לשש ברכות ועי' ס' בכור שור שם, וי"ל ב"ב פנים, הפן ה"א דעבור הפיוס מגיע לו חמשה בנים חוץ מאחד שבדרך הטבע וכן מצינו בשכר נשים שפייסו לבעליהן עי' רש"י ויקהל ע"פ מראות הצובאות וילדו ששה בכרס א' וחמשה בדרך ברכה וא' בדרך הטבע וכן בברכות ס"ב עי"ש, וה"נ יש רמז להששה בנים מחמת הפיוס ועבור השש סאין בעצמם מגיע לו עוד שיתברכו כ"א בשש שש ברכות. הפן הב' ראיתי בס' שמחת הרגל שנתן לה שש שעורים וגם ששה סאין עי"ש וברש"י רות שם ועפ"ז י"ל דקדוק הגמ' רמז רמז לה ב' פעמים שפירש"י שם בגמ' לסימן ורמז ולא פירש כן במגילה ט"ז ע"ב עי"ש ועי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת נ"ב והנה הפן ה"ב מוכרח] לפי שיטת התוס' ב"ב שם ד"ה והמפייסו שהמפייסו לבד בי"א ועפ"ז בהך דנבל לא הי' פיוס וארכו לו הימים כאלה רק מברכת שש וצ"ע ממ"ד ביו"ד סי' רמ"ט ס"ג דבפנים זועפות ורעות הפסיד זכותו] א"כ בבנימין הצדיק שמסתמא הי' ג"כ פיוס מגיע לו עוד עבור הי"א ברכות י"ד שנה וח' חדשים כי כל ברכה שנה וד' חדשים א"כ ס"ה עם השמונה שנה של ברכת שש כ"ב שנה וח' חדשים, ואלה השמונה חדשים היתרים י"ל דע"כ השנה הזאת פשוטה היתה דאין מעברין השנה בשנת רעבון עי' סנהדרין י"ב דמפני מה לא עיברה אלישע ששנת בצורת היתה א"כ בכ"ב שנה יש ח' חדשים מעוברים לפי דוב הקביעות כידוע ואלה השמונה חדשים המעוברים נגד ח' חדשים היתרים, ואם נאמר כשיטת המפרשים דבנתן ופייס בס"ה י"א ברכות [וכפן ה"א] א"כ מגיע לו רק י"ד שנה וח' חדשים י"ל ע"פ מ"ד בשבת קי"ח דנותנים לעני מזון ב' סעודות ליום ולילה בפ"א א"כ גם ללגימת ערב מגיע לו ח' שנה אך הפיוס