מור ואהלות ה

אוהל ראשי בשמים ראשית בכורי מורשי לבבי בשמים נוטפות מור ואהלות אקריב לפני אלהי אבי שפתי ששוני יביעו תפלות שאלות ותשובות מדל ונבזה מור ואהלות יחשבם ויחזה. יגדל נא חסדו עמדי יתן חלקי באוהל החכמים. הואיל עזריני מעניי ומרודי מיום פתחי בראשי בשמים. א. (בו מבואר טעם פחיחת המחברים באגדה ובברכת שמים ובכבוד תומכם ובכבוד התורה. חקירה בספק בברכה ושהחיינו. טעמים לקריאת שם החיבור מור ואהלות.) אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על יי אלהיו: תהלים קמ"ו ה']. ראיתי בפתחי שערים לרוב מחברים ראשונים ואחרונים, טרם ירדו בשערים המצוינים, בפנים מסבירות להלכה, יפתחו בפנים שוחקות לאגדה, ומהם אלה יעמדו על הברכה, ראשית בשמים ממעל יתנו ברכות, וכן ישמיעו קול חודה, לכבוד תומכם בעזרה ובכבוד התורה *), כן פתח אליהו ואמר כראשית אברך לאל ישראל הגדול והנורא הרועני, בלב נבוני מולידי שם הפליא צורי בגבורות ישע ימינו, שיתמכוני ויחזקוני בארוחת כבוד כ"ב שנה, והמה בתומכי נפשי גם עד הנה, והאציל אדוני אבי מורי ורבי שליט"א עלי מרוח חכמתו הקדושה, עד בנתי דרך הישר בפלפול של אמת בתורת משה [עי' נדרים ל"א] כן בעזרת הש"י צבינא ברעות נפשי להעיר אוזן בלמודים ויגעתי ומצאתי חדשתי דרשתי ופרשתי שאלתי והשבתי, כיד ה' הטובה עלי עד שהביאני כהיום הזה לחבר ספרי אז חשבתי וכתבתי, בריך רחמנא מלכא דעלמא שהחיינו וקימני והגיעני לזמן הזה **) אשר זיכני והראני במחזה למגילת ספר כתוב בהגיוני, ישבתי קשות בש"ס ופוסקים לפחותי ערך כמוני. היום אני תפלה. ואקרא לנורא עלילה אנא בשם היה בעזרי נא אל אבוש משברי. מעיני חכמתי יפוצו חוצה שעה לתפילתי ופועל ידי תרצה היה מעוז לי בחכמות ובינות צורי קבל תשובתי ושמריני מריב לשונות. באהלך ואוהלי ישרים אגורה עולמים יהיו נא אמרי לרצון לפניך ולפני החכמים. יתענגו בנטעי אהלי ראשי בשמים ראשית בגן פרחו אשר כאהלים נטיו בשמי נוטפות מור ואהלות וטעמי שם ספרי ע"מ מ"ד דאר"י ולא עוד אלא כל עבירות שעשה הקב"ה מונה אותן לו זכיות הה"ד מור ואהלות קציעות כל בגדותיך כל בגידות שבגדת בי הרי הן כמור ואהלות וכו' [מד"ר נשא פ"י ושה"ש ה'] עוד למה קורא אותה אהלות ראב"י בשם ר"י אמר מפני שהוא בא דרך אהלים [שם שה"ש ד'] נוטפות מור עובר זה תלמיד שאינו רגיל וכו' [שם ה'], ועוד טעם מפני שהוא כמספר שמי ופרט השנה תרמ"ב] שעמדתי אז על דעתי ולרב נתקבלתי ובאתי בכתובים וכן כמספר הזה אליהו בן חינא בן משה צבי ומנין שנותי אז לאורך ימים ושנים. וכן יהי רצון מהשי"ת שיוסיף חיים, ושלום לאבי, ואמי היקרים יבלו ימיהם ושנותיהם בטוב ונעימים. עד עמוד הכהן לאורים ותומים. ולכבודם אבנה להם בית נאמן באוהל הזה באות בי"ת אשר ישא ברכה למחזיקי החכמים. *)טעם על כל אלה נלפע"ד משבת ל' ע"ב מתוך דבר שממה של מצוה וכו' אר"י וכן לדבר הלכה איני והאמר רגא"ר כל ת"ח שיושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מר תכוינה שנאמר שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר וכו' ול"ק הא מקמי דלפתח הא לבתר דפתח כי הא דרבה מקמי דפתח לרבנן אמר מלתא דבדיחותא וכו'. ועי' להגאון בספר פנ"י בהקדמתו דהפי' דבר אגדה שימשך לבם לשמוע גם הלכה ועי' חגיגה י"ד וסוטה מ' וב"ק ס', אך מסנהדרין דף ל"ח ר"מ דרש תלתא שמעתתא תלתא אגדתא ומשם דף ק"א וממס' סופרים פט"ז ה"ד סמכוני באשישות אלו הלכות רפדוני בתפוחים אלו אגדות ומד"ר שיר השירים ב' ועוד בכ"ד משמע דלפעמים הלכה קודם וי"ל דלפיכך מסיים במ"ס ומד"ר שם לשעבר כשהיתה הפרוטה מצויה היתה נפש האדם ומתאוה לשמוע דבר הלכה עכשיו שאין הפרוטה מצויה נפש האדם מתאוה לשמוע דבר אגדה פי' שבזה יתישב הסתירה שפעם מקדים הלכה ופעם אגדה והבן: כן טעם שפותחין בברכה י"ל דבמד"ר שם מסיים עכשיו מתאוה לשמוע דברי ברכות וכן דרשו בבראשית שפתח הקב"ה באות ב' ר"ת ברכה ועי' ברכות מ"ב תיכף לת"ח ברכה. וטעם ברכת ה' תחילה ע"פ מ"ד בנדרים ל"ב כיון שהקדים ברכת אברהם. וטעם שפותחין בכבוד התומך ובכבוד התורה ע"פ מ"ד בברכות ס"ג שפתחו בכבוד אכסניא ובכבוד התורה

**) המור וקציעה כתב דמי שזכה להדפיס ספר שלו יברך שהחיינו בשם ומלכות [ועי' שבת קי"ח דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתיה עבידנא יומא טבא ומסכתיה פי' ספר שלו עי' סוף ס' לב העברי] והמח"ב כתב שיברך בלא שם ומלכות ועי' מגן גבורים סי' רכ"ג באה"מ סק"ח ועי' משבצות סי' רי"ט סק"ג שהוכיח מט"ז שם דכל הברכה אסור אף בארמית בנידון דידיה ועוד א"כ למה תרדו בספק ברכות לקולא משום ל"ת הא אפשר שיברך ארמית ויוצא דברכות נאמרות בכל לשון רק דרחמנא לבד אין קפידא אבל כשאומר ג"כ מלכא דעלמא אסור עי"ש. ועי' שו"ת רעק"א פסקים סי' כ"ה שהאריך בזה בטוב טעם דאף דשם לעז מותר למחקו מ"מ לענין שבועה או לענין ספק בברכה אסור בשם לעז דלא כמ"ש השואל שם וקצת תימא שלא הביאו דברי המשבצות. ועי' פת"ש יו"ד סי' שכ"ח סק"א בשם פנ"י ברכות י"ב דיכול לומר בריך רחמנא מרא אך דאין דבריו מוכרחים עי"ש [ועי' בתוס' שם ד"ה לא דלר"י לחומרא דצריך לברך פעם אחרת ועי' שו"ת הלק"ט ח"ב סי' ת"ז דיש מ"ד דספק ברכות להקל ויברך ואכמ"ל] וצ"ע לדברי המשבצות איך הדין במרא עם רחמנא, ועי"ש עוד בשם פ"ת שהמציא דבכל כה"ג יאמר ויברך דוד עד לך ה' הממלכה ואח"כ יסיים הברכה ויש בזה שם ומלכות אך שיאמר זה דרך תפלה ועי' כה"ג בשו"ת חת"ס א"ח סי' קנ"ו. והנה בספק בברכת שהחיינו לדברי הב"ה או"ח סי' כ"ע ואליהו רבא סי' כ"ב וצל"ח ברכות ס' יש לברך בספק ועי' רוקח סי' שע"א דאין מברכין שהחיינו במילה דלמא נפל הוא הרי דבספק אין לברך שהחיינו. אמנם כל החקירה רק לענין אמירה אבל במחשב בלבו כתב בס' גן המלך מהג' מהר"א הלוי כיון דפסק הרמב"ם בה"ל ק"ש, פ"א דהמברך בלבו יצא יש לעשות כן בספק ברכה לברך בלבו ומשום לא תשא אין חשש דבשבועה לבטא בשפתים דוקא ולענין כתיבה בספק י"ל דחמיר ע"י או"ח סי' ע"ג סעיף ג"ד ועי' שו"ת רעק"א מן סי' כ"ט עד סי' ל"ב ובאחרונים לענין שבועה בכתב ואכמ"ל לזאת צרפתי ג"כ דעת השואל לרעק"א בסי' כ"ה. ועי' מ"ש באוהל ברכות והודאות נ"א: