מור ואהלות נו

בעת חיובו. ע"כ נלפע"ד לישב ע"פ מה

שחקרתי אם לברך שהחיינו בקונה ס"ת או אפילו שאר ספרים חדשים והנה מובא בפוסקים לברך ועי' ש"ך יו"ד סי' כ"ח סק"ה ומגן אברהם ומגן גבורים סי' רכ"ג והיה קשה בעיני על מנהגינו ורבנן קשישאי שנהגו שלא לברך ויגעתי ומצאה ידי שתקנת אחרונים הוא כן מפני ב' טעמים א' כדי שיוכלו לקנותם מי"ז תמוז עד אחר התענית עי' מג"א סי' תקנ"א ס"ק כ"א כי המנהג שבספרים אין מקפידין מלקנותם אז והוא מה"ט שאין מברכין שהחיינו, ב' ע"פ מ"ש הרמ"א סי' רכ"ג ס"ו דרבים מקפידין שלא לומר חבלה ותחדש על בגדים הנעשים מעורות של בהמה דא"כ צריכים להמית בהמה אחרת וכתיב ורחמיו על כל מעשיו ועי' מג"א ופמ"ג שם ס"ק י"א דאפילו בגד העליון יותר חשוב ממה שתפור תחתיו אפ"ה אין לומר, וא"כ י"ל דה"ה לענין שהחיינו אין לומר בכה"ג דלא כמ"ש המשבצות או"ח סי' כ"ב וי"ל דדמי למה שאין מברכין שהחיינו על שחיטה עי' יו"ד סי' כ"ח ועי"ש ובאחרונים לענין כיסוי ולא קשה ממ"ש התוס' והובא במחבר או"ח סי' רכ"ג דעל מנעלים אין לברך שהחיינו משום שאינו חשוב ואמאי לא אמר משום ורחמיו על כל מעשיו די"ל דקאי על של לבדים שאינו חשוב אבל של עור באמת חשוב עי' או"ח תקנ"א ס"ז ובזה יתישב קושית הת"ה סי' ל"ו דבפ' אע"פ משמע דמנעלים חשוב ועי' מ"ש באות ט"ו דשל עור חשובים] אך דאפ"ה אין לברך עליהם שהחיינו מטעם ורחמיו כנ"ל וא"כ י"ל נמי האי טעמא בספרים שע"פ הרוב הם מכורכים עור בהמה וכ"ש ס"ת שכולה מעורות אף שבאמת זכות הוא לה מ"מ מי יודע נפש הבהמה שאפשר גופה דוצה יותר בחיי ההבל ומעשה דעגל של רבי בגמ' ב"מ דף פ"ד יוכיח ולפיכך אין מברכין שהחיינו עליהם מטעם ורחמיו וכו'. וא"כ עפ"ז כ"ש שאין לברך שהחיינו על מצות יבום שנוגעת דק במיתת אחיו כמו ס"ת שנוגעת במיתת הבהמה ולא דמי למ"ש בסי' רכ"ג ס"ב במת אביו ויורשו מברך דיין האמת וגם שהחיינו דשם גם בלא זה היה הקב"ה יכול להזמין לו ריוח זה שיברך עליו ואינו תולה דוקא במיתת אביו משא"כ יבום תלוי רק במיתת אחיו, ובפרט שי"ל דאם יברך שהחיינו יהיה נראה שהיה חפצו בזה גם בחיי אחיו וא"כ שוב אסור ליבם דאינו מכוין למצוה עי' ד"מ סי' קע"ג באחד שמנע אחיו השכ"מ לגרש וכפאוהו לחלוץ ועי' אבות דר"נ פ"ג ומ"ש באות כ"א וע"כ אינו מברך

[ואגב נ"ל לפרש מ"ד בש"ע אה"ע סס"י קס"ט יאמר הרב ברוך וכו' כדאמרינן בפ' כיסוי הדם בשכר שאמר אברהם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו למנעל של חליצה ותרי תמיהי בזה, א' דלא מוזכר שם זה רק במדרש דבה פ' לך עי"ש, ב' מה זכות הוא הא יה"ר שלא תבואנה לידי כך כבסעיף נ"ו ועי' מ"ש באות כ"א. אך י"ל דה"ק ע"פ מ"ד בפ' כיסוי הדם דהנאה ליכא בכיסוי עי' רש"י שם ולפיכך לא חשב ליה א"כ קשה בחליצה שיש הנאה לה שמותרת לשוק הוי לש"ס שם למחשביה ומה תאמר טעם כיון שאין הנאה להחלוץ אדרבה בשכר שאאע"ה לא רצה ליהנות מספק איסור זכו בניו למצות חליצה ולא ביבום דשמא יהנה באיסור כי שמא אינו מכוין לשם מצוה אלא ע"כ טעם הש"ס דלא חשבה משום דאפ"ה יה"ר שלא חבואנה לידי כך וא"כ סיים שפיר הש"ע דיש לאמרו בלא שם ומלכות מחמת פלוגתת הש"ס עם המדרש ואכמ"ל.] אך צ"ע ממ"ד במגילה י"ד וזכרת את אמתך אמר ר"ל היינו דאמרי אינשי אתתא בהדי שותא פילכא עי' רש"י שם ואמאי היתה מותרת לדוד אח"כ והלא עכ"פ מצד קנס שבחיי בעלה רצתה להנשא לו אח"כ היתה אסורה לו. ונלפע"ד להבין דברי חכמים וחידותם בהך הד"א איתתא בהדי שותא פילכא איכא דאמרי שפיל ואזיל בר אוזזא וכו' דהנה המדה שאינה טובה לאשה הוא רוב השיחות כמ"ד ט' קבין שיחות נטלו נשים ומדה הטובה לאשה הוא כשעושת בצמר כמ"ש דרשה צמר ופשתים ועי' כתובות פ"ה כופה לעשות בצמר וזהו איתתא בהדי שותא פי' שאמרה דבר שלא טוב אחזה פלחא דבר הטוב כי כשאמרה לו כן היתה ג"כ כונתה להצילו מחטא ג"כ מטעם פת בסלו כדי שלא יתאוה לה עי"ש בגמ', וזהו א"ד שפיל ואזיל בר אוזא וכו' כמ"ד בברכות כ' דמיין באפאי כי קאקו חיורי ועי' סנהדרין ז' היא ניימא ודיקולא שפיל ולפיכך לא היתה אסורה מטעם קנס ועי' פר"ד דרוש י"ב

ובזה נלפע"ד לפרש המאמר תמוה במדרש כל ימיו של דוד לא נתקררה דעתו עד שהגיע לפרק בתולה נשאת עי' בס' דרך המלך מ"ש בזה. והנראה לי דלא ידע מהך סברא של פת בסלו וא"כ שוב אסורה אביגיל לו מצד קנס עד שבא לפרק בתולה נשאת ושם בדף ד' איתא דבאיסור נדה החמור מהימן עלה בבעל משום פת בסלו משא"כ באבל וא"כ בא"א דחמיר יותר י"ל דאף בלא בעל לא אתי לזלזולא משום פת בסלו דתהיה מותרת לו לאח"כ ובפרט לפי פי' התוס' ביומא י"ח ד"ה יחודי בעלמא דהך דכתובות מיירי בבחור שלא בעל מעולם דיצרו תוקפו טפי אבל באלמון וכ"ש כשיש לו אשה בביתו אף בלא בעל זאת עדיין מ"מ הוי כפת בסלו כל שמותרת לאחר זמן, וכפי שי"ל ראיה לזה מתוס' קדושין כ"ב ד"ה שלא ילחצנה דבטל ממנו יצה"ר כל שיש לו פת בסלו דסופה להיות מותרת לו ואף דשם לא בעלה עדיין ועי' מ"ש באות הקודם ובאות כ"ח אלא ע"כ כיון דשם ע"כ יש לו אשה בביתו דאל"כ הלא בלא"ה אסורה לו מקודם כמו פלגש וכמ"ש באות הקודם וכיון שיש לו אשה שוב אף בלא בעלה מקרי פת בסלו והרמ"א ביו"ד סי' קצ"ב ס"ד לא כתב רק שאין חילוק בין בחור לאלמן ולא כתב בין מי שיש לו אשה עוד כגון במקום שאין חדר"ג משמע שבזה מותר אך ממחבר רס"י קצ"ה משמע דגם בזה יש להחמיר] וא"כ ה"נ שוב היתה אביגיל מותרת דכוונה בדבורה שיהיה לו פת בסלו והוא כבר היה לו אשה [אך ראיתי בס' קהלת דוד להרב הצדיק המפורסם ר' דוד מטלנא זצ"ל שהביא לשון המדרש פליאה שלא נתקררה דעתו ממעשה דבת שבע ואם כן בטלו דברי]. ודרך אגב אציג מה שאמרתי פ"א על דבר שנשאלתי במי שמת בשבת אם יאמרו בניו קדיש קודם הקבורה והשבתי דשיטת הט"ז יו"ד סי' שע"ו סק"ד ובא"ח סי' ע"א ובשער אפרים סי' צ"ט ובנ"ש סי' ע"ג ושבו"י ח"א או"ח סי' ח' ובל"י סי' שע"ו כתבו דיאמרו קדיש ובנה"כ שם ובעבודת הגרשוני סי' ס"ב ולחה"פ ועוד אחרונים כתבו שלא לומר, ומקום יש להכריע כיון דקדיש עקרו נתקן רק בשביל תינוק קטן ע"כ הקטנים יאמרו ולא הגדולים וזה נכון בסברא אף כי מה אני להכריע בין גדולי האחרונים. ועפ"ז י"ל מ"ד בשבת ל' דשלח שלמה לבי מדרשא אבא מת ומוטל בחמה וכלבים של בית אבא רעבים מה אעשה שלחו ליה חתוך נבילה והנח לפני הכלבים ואביך הנח עליו ככד או תינוק וטלטלו ולא יפה אמר שלמה כי לכלב חי טוב מן האריה המת עי"ש ויש לרמז דשלח לשאול דאבא מת ומוטל בחמה, פי' שמוטל בספק אם יש לו איזה עון קל מהנ"ל ממעשה דאביגיל ויהיה נידון חו"ש בקדירת החמה עי' ע"ז ד' ומ"ש באוהל ראשי בשמים אות ה', וכן שאל וכלבים של בית אבא רעבים כלבים נקראים מקטריגים גדולים מעבירות חמורות עי' ס' קרבן שבת פ"א סי' ד', של בית אבא הוא ע"פ מ"ד בסנהדרין כ"א דד' מאות ילדים היה לדוד מבני יפ"ת שהיו רעים עי"ש ואולי זה היה פ"י גרמא שלו שלא החזירם למוטב וע"כ המקטריגים רעבים ורוצים לאחוז בגוף הצדיק ונחתך הדין בביהמ"ד דהיו בעלי אגרופין שלא היה להם שוה תקנה להחזירה למושב כנבילה הזאת שאין לה היתר ומרומז במ"ש