מור ואהלות נה

המ"מ הל' א"ב פכ"א ה"י דבבית אפל מודה הרמב"ם דמותר והשמיטו כדי שלא ירגילו כן, ועי' ט"ז יו"ד קצ"ז סק"ו ומשבצות או"ח של"ט סק"ה ועי' מ"ש הרב פת"ש יו"ד קצ"ב סק"ד בשם תשו' אבן שהם סי' ט"ז דלחתן אסור הב"מ ביום בבית אפל וא"כ יש מקום לדברי הכבוד חופה, והתבוננתי שהישוב שלי שהיה אחר סעודה ג' בבית אפל אינו נכון די"ל דסמוך לשקיעת החמה אסור בבית אפל דיש לו מתירין להמתין זמן קטן דאל"כ מה מקשה הירושלמי הנ"ל בתשמיש מבעי' דשמא קמ"ל המשנה אחר כל התפלות ולא שקעה החמה עדיין ואפ"ה אסור בתשמיש אלא ע"כ דאז בלא"ה אסור אך יש לישב דהנהו שאכלו חולין בטהרה לא הזריעו אז שרק בהעראה אינם מקיימין מצות עונה עי' רדב"ז ח"ד סי' קי"ח ושעה"מ הל' א"ב פ"ג סוף דין ט"ו ופו"ר קיימו בזמן אחר עי' נדה ל"ח וד"פ מ"ע א' חלק הדיבור אות ח' ועי' מ"ש באות כ"ח ואכמ"ל] וקדושין הוי דא"כ קשה מ"ש ירושלמי הנ"ל בתה"מ מבעי' הלא י"ל בכה"ג שלא יזריע אלא ע"כ דא"א לומר כן דאין כל הכוחות שוין או דאין שליט ברוחו ושמא יזריע וכמ"ש כה"ג בחת"ס יו"ד סי' קנ"ח קע"ד וי"ל ראיה מרש"י סוטה ט' ד"ה מאי ותאלצהו ואף שקצת צ"ע ממ"ש החת"ס בעצמו בסי' קנ"ה דלא שייך יצרה אלבשה רק מגברא אחרינא דאם לא עכשיו אימתי משא"כ בנדה שמותרת לאח"ז וא"כ ה"נ לענין יו"כ אך עכ"פ בקדושין ודאי שלא הצריכוהו לפרוש קודם שיזריע דבלא בעל אף שמותרת לאחר זמן תקיף יצריה עי' כתובות ד' (אף שי"ל קצת דהיכא שמותר בשאר קריבות לא תקיף יצריה עי' תוס' יומא י"ח ד"ה יחודי וקדושין כ"ב ד"ה שלא ילחצנה ויבמות כ"א ומ"ש באות כ"ח ונוב"י מה"ת אה"ע סי' ק"נ ושם אריה קי"ז ואכמ"ל)

ועל כרחך דהפשט בירושלמי הכי כיון דתקנת חז"ל שלא לקדש בביאה רק בכסף ושטר לזאת לא יברך קודם כשרוצה לקדש בבעילה ואף שמן התורה יכול לברך ויכסה עצמו מ"מ לא הצריכוהו חז"ל שיבעול בבגדו כיון שאין זה לרצון תקנתם ולזה לא יברך קודם כדי שימנע מזה המעשה משא"כ בשעבר וקידש בבעילה דהוי קדושין אז כשלא הזריע אפשר שיברך אח"כ ועי' מ"ש לעיל אות י"ב אם אכל איסור דרבנן אם מברך משא"כ בשהזריע אסור לו לברך והברכות אינם מעכבין (ובזה י"ל טעם על כמה ראשונים שהשמיטו ברכת בתולים ועי' חמ"ח סי' ס"ג סק"ז ואולי מה"ט דמסתמא אין יכול לברך אח"כ כשהזריע וצריך להמתין עד אחר הטבילה והוי הפסק רב, אך צ"ע דבברכת שבח והודאה בעלמא י"ל דא"צ תכיפות ומותר אף בהפסק דב עי' ש"ע הגאון מהרש"ז סי' מ"ו אות ג'

) והנה כל הנ"ל קאי על קדושין בבעילה פי' כגון שמקדש אשה כי כן יורה לשון בעילה שדעתו על גמר ביאה ואז קונה כמ"ש בשבו"י שם כנ"ל משא"כ בקדושי ביאת יבמה לכ"ע מברך קודם הביאה דבה עיקר המצוה בביאה כי המאמר אינו קונה בה לגמרי עי' ב"ש אה"ע סי' קס"ו סק"ב ואז באמת הצריכוהו חז"ל לבעול הוא בבגדו והיא בבגדה בפעם הראשון כדי שיוכל לברך ועי' ירושלמי יבמות פ"ק ה"א ריב"ח יבם את אשת אחיו ודרך סדין בעל. ובזה נבוא לפי' בעל העיטור והטור הנ"ל הכונס יבמתו מצוה רבה הוא ומברך על בעילת יבמה ככל המצות פי' דמברכין עליהם וה"נ דאע"ג דפליגי גבי מצות בעילה דלאו יבמה איכא מ"ד דלא צריך לברוכי פי' דלא צריך לברך קודם וזהו הירושלמי הנ"ל שפירשנו שלא הצריכוהו לבעול בבגדו ורק שאח"כ אפשר שיברך ובאמת מש"ס דילן דאמר חוץ מן הטבילה פליג על הירושלמי עי' מגיד משנה, ויתישב הקושיא של בעל חי' הגהות הנ"ל דלא ידע איה הפלוגתא. ובזה ידוקדק גם לשון העיטור וז"ל ואף דפליגו גבי בעילת מצוה בעל פי' במקדש בבעילה בעל בהוראת על שמורה לאחר עשייתן מ"מ כאן ביבמה מברך קודם ואפ"ה בעל כמסקנת הגמ' פסחים ז' דעל נמי להבא משמע והא דמברך קודם דל"ד לקדושין בבעילה מטעם שהאריך ומסיק דהכא ליתא למצוה אלא בביאה כנ"ל ולא תקשה כיון דמצוה דבה הוא אף שיכול לסלקה ע"י חליצה מ"מ מ"ש מציצית שמברך בלמ"ד כנ"ל לזה בא כמתדץ דאני כתבתי דכל מצות התלוין באחר לא מברכין עליהם עובר לעשייתן פי' בנוסח הלמ"ד שלכ"ע מורה על להבא כיון שגם המצוה תוכל להסתלק ממנו לפיכך מברך על וכמו שכתבתי לעיל. ולא קשה מידי ודברי הטור והעיטור אחודים וצמודים בס"ד

כד (טעם שאין מברכין שהחיינו על נשואי אשה. פי' בתהלים ק"ז על ויזעקו ויצעקו וישוב בגמ'. טעם שאין מברכין שהחיינו על יבום וס"ת וספרים ומנעלים, הערה בברכת חליצה ביאורים במגילה י"ד מדוד ואביגיל ומדרש תמוה, חקירות מענין פת בסלו ואם היה לאביגיל דין א"א ונדה ואבילות והבחנה וחימוד. כשמת בשבת אם בניו יאמרו קדיש

) הנה בשו"ת חתם סופר או"ח סי' נ"ה כתב דאין מברכין שהחיינו על קדושי ונשואי אשה [עי' מהרי"ק שורש קכ"ח וש"ך יו"ד סי' כ"ח סק"ה] מטעם שאין מברכין רק על דבר שהכל תלוי בהקב"ה עצמו הוא צוה ומי יפיר אבל התלוי בבחירת וחפץ אדם ואין הקב"ה משנה בחירתו של אדם ואם לא היתה רוצה האשה הזאת להתקדש לזה לא היתה מעשה שמים לכופם ואין לנו עסק בנסתרות דארבעים יום קודם יצירת הולד וכו' ולפע"ד י"ל כמ"ש בספ"ק שאף שממילא הוי כהידיעה מ"מ אין הידיעה מכריח הבחירה מעיל שו"ת עי' צדקה סי' ז' ואכמ"ל] מ"מ כיון שלא נגמר ע"י הקב"ה לבדו אין לברך עליו [ואין זה ענין לברכת אליעזר בפ' חיי שדה דשם הברכה הי' על שהנחהו ה' בדרך אמת וראיה דשהחיינו א"א ע"י שליח כמ"ש באות ל"ה. ועפ"ז י"ל פי' בתהלים ק"ז שבהולכי מדבר וים נאמר ויצעקו אל ה' ובאסורים וחולה נאמר ויזעקו וטעמא בעי וכן קשה דבברכות נ"ד מובא בכולם הלשון ויצעקו וכן קשה קושית ר"ה דמדוע שינה הש"ס סדר המקרא מדבר אסורים חולה ים ובש"ס ים מדבר חולה אסורים עי' בתוס' שם ד"ה ארבעה ותוס' דיש שבת. ונלפע"ד ליישב דאף שכולם צועקים אל ה' לכל זה יש ענינים התלוים ע"י פעולת אדם כגון בחולה דכתיב ורפא ירפא שניתן רשות לרופא לרפאות ולפעמים צריכים אסיפת הרופאים לחולי גדול וכן אין חבוש מתיר עצמו ולפעמים צריך השתדלות ואסיפת דבים להושיע להאסירים ואף שרק ה' רופא חולים ומתיר אסורים לכל זה שייך לשון ויזעקו כמ"ש בשופטים ד' ויזעק ברק שפרושו לשון אסיפה משא"כ ים ומדבר שכולם בצרה ואין להם אנשים מן הצד לאספם לעזרה ואל מי ישועו לעזרה אם לא להשם לבדו וא"כ שייך רק לשון ויצעקו כמו בפ' בשלח עי"ש ובזה יתפרש שינוי סדרן בש"ס ים מדבר דהש"ס בא להורות שזהו הצעקה היותר נכבדה בהקדם יען שהוא רק לה' לבדו ודרגא ב' חולה אסורים ולפ"ז לא נצרך הש"ס לכתוב עוד לשון ויזעקו כי נדע בלא"ה זאת מאיחור סדרן שלא ככתוב] ולא דמי למקבל מתנה שמברך עלי' דהתם אי לא היה זה נותנו היה הקב"ה מזמין לו זו המתנה ממקום אחר משא"כ זיוג גוף זה תלוי בבחירתה עכ"ל [ועי' פת"ש אה"ע סס"י ס"ג ומג"א סי' מ"ו סק"י

] והנה עפ"ז כשנפלה לו יבמה דמשמיא הקנו לו עי' דמב"ם ריש הל' יבום א"ב לכאורה צריך ג"כ לברך שהחיינו ואף שכתבתי באות הקודם טעם לברכת בנוסח על משום שהמצוה תוכל להסתלק ממנו וה"נ מ"מ אין זה מספיק לבעל לגמרי הברכה כיון שיש איסור לה לבטל המצות מעליו