מור ואהלות נג

אשה דיכול לקיים פרי' ורבי' בפילגש ולא דמי לשחיטה עי"ש והי' קשה לי דעכ"פ הי' צריך לברך אקב"ו על קדושי אשה כמו בפדיון הבן שיכול לפטור עצמו בבת כהן ולוי וכדומה כנ"ל ומברך על ומדברי הרא"ש נראה דל"ד לשחיטה וגם על אינו מברך, וכן מצאתי מפורש בא"ז הלכות ק"ש סי' כ"ה דאין מברכין לא לקדש ולא על קדושי אשה עי"ש טעמו. ונלפע"ד לישב דלא דמי לפדיון הבן ושחיטה דשם היה יכול לפטור בגוף אחר שאולי אין חפץ בה משא"כ הכא הי' יכול לפטור בזאת הגוף בלא קדושין לפיכך אינו מברך כלל ועי' מ"ש באות מ"א. אך עדיין צע"ג בזה ע"פ מה

שנשאלתי מחכם א' לברר הדין אם יש איסור בפילגש בזמן הזה וזאת תשובתי הנה ידוע פלוגתת הרמב"ם וראב"ד בזה עי' רמב"ם הל' אישות פ"א והל' מלכים פ"ד וטור וש"ע אה"ע סי' כ"ו סעיף א' ועי' ח"מ וב"ש וביאור הגר"א ובמקנה בק"א שם שהוכיחו דגם לרמב"ם אין בפילגש לאו של קדישה רק איסור עשה של כי יקח וכן הסכים בשו"ת שם אריה אה"ע סי' י"ז [ועי' מ"ש בסוף אוהל ארץ נוד על תשובת הרה"ג ר' יצחק אלחנן ני"ו לי ועי' רדב"ז ח"ד סי' רכ"ה שהאריך בזה דלכ"ע לא הוי רק איסור דרבנן עי"ש] והנה למה שתפס הרמב"ן עליו מגדולי ישראל שנשאו פילגש והרמב"ם דקדק בדבריו שההדיוט אינו מותר אלא באמה העבריה בלבד אחר יעוד ליישב דכה"ג נשאו כל הנהו גדולים וכן לפי מה שראיתי בשם אריה שם שהוכיח דהיכא דאין בה קדושין כגון שהיא חרשת או מפסולי קהל אין בה איסור עשה ומותרת לפילגש לכ"ע וזהו כוונת הרא"ש שיכול לפטור פו"ר בפילגש פי' כגון בכה"ג שמותרת לכ"ע עי"ש וא"כ הדרא קושיא לדוכתה דהא לרמב"ם בגוף זה אין יכול לפטור בלא קדושין וא"כ יברך עכ"פ על קדושי אשה [האומנם שע"פ דברי הרדב"ז הנ"ל אין לחלק ובזה"ז אין שום אשה מותרת בלא קדושין וגם לפע"ד להוכיח דלא כהשם אריה שם ואף בעכו"ם דלא תפסי בה קדושין פשוט שמלבד הנשג"ז שמדרבנן שלוקה עליה עוד אף בפנויה יש ביטול עשה מה"ת של כי יקח ואף בצנעה דאל"כ כרת מה עבידתיה עי' מ"ש באוהל הנ"ל סי' קפ"ג סק"א ולא הי' דינו ביהרג ואל יעבור עי' יו"ד סי' קנ"ז והי' עולה מהגהינם עי' ערובין י"ט ועי' בכורות נ"ו דנקראת זונה מה"ת ובפנויה מיירי מדתלי טעמא דלא תפסי בה קדושין וע"כ דהוי מה"ת, ובזה יתישב הפסקי תוס' קדושין אות ל"ח דהבא על עכו"ם פנויה יש איסור עשה ועי' רדב"ז ח"ה ב"א צ"ד מ"ש בזה ולפמ"ש ניחא, ועי' נחל אשכול הל' ע"ז סס"י מ"ז, ובזה יתישב ג"כ מ"ש בחי' הר"ן והשעה"מ על הרמב"ם דס"ל דעשה של ודבק רק לב"נ נאמר ממ"ד בסנהדרין נ"ט והרי יפ"ת דלישראל מותר וכו' והשתא הרי אשת איש עכו"ם דלב"נ אסור ולישראל שרי מה"ת, דבאמת ע"פ מ"ש גם לרמב"ם אסור הישראל בבת עכו"ם מה"ת בעשה של כי יקח ומ"ש בהלכות א"ב פי"ב ה"ב ולא אסרה תורה אלא דרך חתנות כוונתו לענין מלקות מה"ת לא אסרה בלאו רק בחתנות כמ"ש בהלכה א' עי"ש ובכל האומות כה"ג לדידיה לוקה מה"ח וגם ביטל עשה. ובשם אריה שם העתיק לשון הרמב"ם דביאת שפחה ועכו"ם מד"ס דנראה דאין שום איסור מה"ת בביאתם אבל זה מכשול גדול שלא נמצא ברמב"ם כן רק כמ"ש ופלא שלא הרגישו הפוסקים באה"ע סי' ט"ז מכל מ"ש]

והנה באמת צריך להבין דעת הראב"ד ורמב"ן דפילגש מותרת דהלא ודאי דהוי מצות עשה לקדש אשה וכמ"ד בפ' האיש מקדש דמצוה בו ובמנין המצות חשבה הרמב"ם ולא השיג עליו הרמב"ן שם וא"כ בפילגש עובר על מ"ע ועי' במקנה שם מ"ש בזה. ולולא דמסתפינא מחבראי וכ"ש מרבותי אמינא שלדינא נא יהי' פלוגתא כלל בראשונים על הרמב"ם ויתישב הכל גם מה דקשה עוד ע"פ מ"ש באות י"ז דבמצוה שטוב כוחה להשתדל לקיימה אף שמעיקר הדין יכול לפטור עצמו ממנה כמו ציצית ומזוזה מברך בלמ"ד וה"נ נהי דיכול לקיים פו"ר בפילגש מ"מ הלא טוב לקיים המ"ע של לקוחין וא"כ יהי' נחשב חובה לברך לקדש. והנלפע"ד ע"פ מ"ד בביצה ל"ז ואין מקדשין והא מצוה עביד ל"צ דאית לו אשה ובנים הרי דביש לו אשה ובנים אין מצוה ועי' מ"ש באות י"ח דה"ה בציצית ומזוזה אין עליו החיוב שישתדל שכל הבגדים והפתחים יתחייבו במצות וה"נ אין עליו החיוב שכל הנשים יהיו לו בקדושין וכל שיש לו אשה בקדושין יכול ליקח ג"כ פילגש [ודוקא אשה הכשרה ג"כ לקדושין כי אם היא פסולה או במזנה עם פנויה כשרה הוי מבטל מ"ע מה"ת ומ"ש הח"מ סי' כ"ו דברי הת"הד סי' ר"ט דמה"ת אין איסור לזנות עם הפנויה המעיין שם יראה דרק במיחדה לו לזנות דהוי כפילגש אז כשהוא נשוי אין איסור מה"ת ועי"ש בת"הד סוף הסי' ורק סתמא דמלתא יקח המיוחסת יותר למ"ע של לקוחין. ובזה פרשתי הפסוק ופלגשו ושמה ראומה ע"פ מ"ש בילקוט ריש שמואל דכל הכשרים שמם קודם להם כמו ושמו אלקנה ושמו בועז וכו' ועי' ס' שמחת הרגל בענין מחלון וכליון ויען שהפסוק מורה היחוס שראוין לדבק בזרעו של אברהם עי' רש"י ורמב"ן שם לזה הודיע דגם הפילגש ושמה ראומה פי' שהיתה כשרה ומיוחסת] במקום דליכא חדר"ג מליקח ב' נשים דבמקום דאיכא חדר"ג י"ל דגם פילגש אסור (דלא כמו שמשמע מתה"ד שם להתיר ע"פ מ"ש] דלא גרע מארוסה אחר אשה נשואה עי' באה"ט אה"ע סי' א' ס"ק כ"א ומ"ש שם דהמהרשד"ם התיר לא נמצא שם כן עי"ש, אך מלך שיכול ליקח נשים ופילגשים בע"כ כמ"ש הרמב"ם בה"ל מלכים א"כ אצלו לא שייך המ"ע של כי יקח מדעתה א"כ מותר גם מתחילה ליקח פילגש אף שאין לו עדיין אשה בלקוחין אבל ההדיוט אסור מתחילה בפילגש רק באמה העבריה אחר יעוד ועפ"ז אין שום השגה על הרמב"ם בזה ואתיא ככ"ע. ומ"ש המקנה ראיה דפילגש מותרת מיבמות ל"ז דמכריז מאן הוי ליומא ומקדושין כ"ב [עי' מ"ש באות כ"ד] ומכתובות מ"ו אין ראיה די"ל דהיתה להם כבר אשה אחת בקדושין ולא קשה ג"כ מיבמות ע"ח אי לאו דאמר ר"י דתלאן הכתוב בלידה מצרי ב' במה יטהר והקשו דישא פלגש עי"ש דהלא באמת פלגש אסורה קודם לקוחין ובמה יטהר קודם בהלקוחין שאסור הוא לבוא בקהל ואין לומר דדמי למלך שמותר קודם משום שאין לו לקוחין דשאני מלך שמותר ג"כ ליקח בע"כ מותר גם בזה משא"כ המצרי ואכמ"ל

ועל פי זה יתפרשו דברי הרא"ש כתובות הנ"ל דאינו מברך לקדש משום שיכול לקיים פו"ר בפילגש פי' בגוף זה ג"כ אם כבר קיים המ"ע של לקוחין ואף שמקדש גם זאת האשה מ"מ הי' יכול לפטור עצמו מזה. ומה שהוכיח הנוב"י מה"ת סי' קל"ב דפילגש אסור להרא"ש מיירי בלא קיים עדיין המ"ע של לקוחין דאל"כ יקשה דברי הרא"ש אהדדי מהך דכתובות, ואין להקשות דא"כ בנשא אשה הראשונה ע"י לקוחין יברך לקדש די"ל שלא פלוג בהקדושין ועי' מ"ש כה"ג באות כ"ו כ"ז

ואציג ג"כ מה שהשבתי לחכם אחר במה שישב קושיתו על הסוברים דפילגש מותרת ממ"ד בכ"ד שוי רבנן לבעילתו ב"ז ולא אמרו ביאת פלגש דהוי בהיתר ואפ"ה א"צ גט ותירץ דרק בנשאה לכתחילה לשם פלגש מותר ולא בכה"ג שלא כיון כלל לשם פילגש הוי מעצמה רק בעילת זנות ודקדק זה מרשב"ם ב"ב מ"ח ע"ב ד"ה ואית דמפרשי נמצאת מעצמה עי"ש הנה לפע"ד לא נראה כן דהיכן מצינו שצריך לכוין כן והלא גם במצוה יש דעת הסוברים דלמ"ד מצות א"צ כונה אף במתכוין שלא לצאת יצא ואכמ"ל כ"ש בזה שרק ביחוד הוי פלגשו ונהי