מור ואהלות נ

דהגט כשר מ"מ לאו מ"ע הוא לדחות עשה דיבום וחליצה כיון דלא פלוג ועי' באבודרהם, שכ"כ בשם הר"י בן פלאט. ע"כ נלפע"ד דלק"מ ע"פ מ"ש באות הקודם שכל שאין חובת המצוה תיכף יכול האחד לסלק המצוה מהאחר עי"ש מ"ש ראי' לזה, ועי' גיטין פ"ג אלא מעתה בת אחיו לא ישא דשמא ימות ותפול ליבום לפני אחיו ומיעקר מצות יבום, וה"נ כיון דהשתא בחייו לא רמיא עדיין חיובא דיבום וחליצה יכולים לבטל המצוה מאחיו ועונש בעידן רתחא אין עבור זה דבעת הגרושין לא רמיא עדיין קמי' ואח"כ כשכבר מח שוב אין מצוה נתבטל דלאו מידי עביד ודמי למ"ש באות ט' לענין פדיון הבן בשבח [ונהפוך הוא שעושין קצת מצוה עכ"פ שלא יבואו לידי חליצה ויבום כנ"ל ועי' שו"ת שם ארי' חאה"ע סי' ח' דאף כשאפשר בחליצה מקרי מקום עגון עי"ש ועי' דרכי משה סי' קע"ג בא' שמנע אחיו השכ"מ מלגרש וכפאוהו לחלוץ ועי' מ"ש באות כ"ד [ובפרט שיש חשש שלא יעשה מצוה כתקונה דיבום א"א שמא אינו מכוין לשם מצוה וחליצה הלא ג"כ לא הוי מצוה כתקונה דהלא יבום קודם דמש"ה אין מברכין על חליצה] ויכולה היא שתרחם עליו שיתרפא מחליו ועי' תשו' מהר"ם מלובלין סי' קכ"ב קכ"ג ומה גם למ"ד מזל גורם ועי' שו"ת שם ארי' חאה"ע סי' ל"ה ומ"ש באוהל ראשי בשמים אות ז'. וזה איזה שנים אשר רצו להשתדל ליקח גט שכ"מ וחששו לטירוף דעת החולה ויעצתי להם שיאמרו לו משמי דיכול להיות שישתנה מזלו לחיים אחר הגרושין אך אח"כ הי' לי חשש שמא נותן הגט מחמת אונס זה ובלא"ה אין רצונו בגרושין ועי' ב"י ורמ"א אה"ע סי' קל"ד ס"ד ובס' ברכת המים אות מ"ב ע"כ החמרתי לכתחילה שיאמר אחר אמירתו שרוצה ליתן גט מרצונו הטוב ולא מחמת הסגולה]

ועל פי זה י"ל בהך שאלה המוזכר בשו"ת חת"ס או"ח סי' קמ"ה [ומובא באריכות בשו"ת שבעה עינים שאינו כעת ח"י] בשכ"מ שרצה לגרש ביו"ט ב' של גליות שרצה א' לצדד היתרא ע"פ הנמצא בספרים שהחליצה הוא תיקון לנשמת המת נמצא הוי הגרושין אלו צרכי המת ויו"ט ב' לגבי מת כחול שוינהו רבנן והנה מלבד השגתם עליו עי"ש עוד יש להשיב דאם נדוניהו כמת א"כ מלבד שאין גט לאחר מיתה עוד איך ניתן גט לבטל מצות יבום דרמיא קמיה אחיו הוא. אך לזה י"ל דאפשר ביו"ט ב' שהוא דרבנן נותנים לשכ"מ העומד למות קולי מתים אף שבאמת לכ"ד הוא חי לכ"ז אמרינן כאלו מת הוא שדוחה יו"ט, ועי' סנהדרין מ"ג כה"ג אחד מן התלמידים שזיכה ומת רואין אותו כאלו חי וה"נ בהיפוך. ובזה נבין פי' השאלתות המובא ברוקח סי' שס"א דיו"ט ב' לגבי מת כחול שויא רבנן לענין למרמא לי' תכלתא ולכאורה מה קשה לי' לשון הגמ' ביצה ו' למיגז ליה גלימא ולמקצץ לי' אסא שזהו רק לכבוד יתירה למת ועי' ת"הא לרמב"ן אך י"ל דקמ"ל רבותא דאף לתלות לו ציצית די"ל דמצד ממ"נ לא יעשו לו דמת פטור מכל המצות ורק מה שחולין לו ציצית מב' טעמים שלא יהי' כלועג לרש או מפני שעתידין לעמוד במלבושיהן עי' תוס' ב"ב ע"ד ובמה שנסמן שם ועי' א"ז ח"ב סי' תכ"א ולזה דיינינן לי' כחי וא"כ ממ"נ גם חי אסור לתלות לו ציצית ביו"ט ב' אפילו וע"כ דנותנים לו רק הקולות מחי אף שהוא מת ליתן לו ציצית וה"נ בהיפוך אף שהוא חי נותנים לו קולא דמת. וא"כ לק"מ הך דאין גט לאחר מיחה דבאמת חי הוא ורק יש לו קולא של מח וכן לק"מ מהך דמבטל מצות יבום דרמיא קמיה אחיו דבאמת לא רמיא קמיה עדיין דחי הוא, ועי' שבועות ל"ג מ"ד רוב גוססין למיתה קמ"ל השתא מיהא לא שכיב. הן אמת שי"ל דגם אם נחשבהו כמת לכל זאת לא רמיא קמיה עדיין דהרי הוא אונן ואונן פטור מכל המצות כמ"ש המהרי"ט חאה"ע סי' ט"ז דמה שמהראנ"ח לא רצה שתחלוץ האשה שהיתה אוננת על אביה לא משום דבאנינותה לא תוכל לכוין שבהחליצה תהיה מותרת רק מחמת דחליצה מ"ע ואונן פטור מכל המצות ואינו רשאי להחמיר על עצמו עי"ש וא"כ בכל אופן שנדוניהו יכולין לבטל המצוה מאחיו כיון דלא רמיה קמיה עדיין ליבום ואף אי גירושין לא הוי מ"ע

וראיתי בתשו' הגאון הח"צ סי' א' שהשיג על המהרי"ט א', דא"כ איך תיסק על דעתין דקטנה שהגיעה לעונת הפעוטות חולצת והא כיון דקטנה היא פטורה מכל המצות וזיקתה וראי זיקה גמורה [והנה לפע"ד עדיפא הוי ליה להקשות לר"י דס"ל דסומא פטור מכל המצות א"כ גם בגדולה סומית קשיא אם לא שנאמר כמ"ש באוהל בית הרואה אות ג' לחלק בין סומא לפומית עי"ש], ב', אם כדבריו אין לך אשה כשרה ליבום שהרי הוא והיא נעשים אוננים והרי היבום הוא ג"כ מ"ע וקימ"ל כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה, יבמה יבוא עליה הרי היא כאשת אח שיש לו בנים ואסורה הנה יצויר לפע"ד כגון שלא ידעו היבם והיבמה ממיתתו שלא חל עליהם אנינות כלל], ג', אם כדבריו אונן שגירש לא יהי' גיטו גט שגם הגט הוא מ"ע. והנה הקושיא הג' יקשה רק לשיטת הראנ"ח הנ"ל שחושב גרושין למ"ע עד שמה"ט דוחה לעשה דיבום ולא נודע לי עדיין אם הראנ"ח שבמהרי"ט זהו הראנ"ח שבבאה"ט הנ"ל ואפשר איהו ס"ל כמ"ש הטעם דיש גרושין שהם בעבירה ולא פלוג בשום גט עד שלא נחשב למ"ע כלל כנ"ל [והא דנותנים גט לשכ"מ הוא כמ"ש לעיל דלא רמיא חובתה קמיה עדיין] וא"כ יכול לגרש באנינותו דלא הוי מצוה כלל, ואפילו אם לאמר דחד דאנ"ח הוא וחושב גרושין למצות עשה מ"מ לפי מ"ש הח"צ שם דלא קשה שכל יבמה אינה ראויה בשעת נפילה מצד שצריכה להמתין ימי הבחנה דמה"ת עכ"פ ראויה היא, הנה מלבד שאין זה מוסכם וי"ל דהיכא שאינה ראויה מדרבנן מקרי אינה ראויה מה"ת עי' אות הקודם ואות כ"ז עוד יש להקשות דלפי דבריו מה קשה ליה על המהרי"ט דאפשר ס"ל למהראנ"ח כשיטת התוס' והרא"ש דאנינות מדרבנן לבד לקדשים ומעשר עי' טור וב"י יו"ד סי' שצ"ח ושצ"ט סי"ג בהג"ה ועי' שו"ת רש"ל סי' ע' לענין אונן שיש לו בן למול ועי' מגן גבורים סי' ע"א ועכ"פ דמי למ"ש בעצמו בימי הבחנה דהוי רק דרבנן וא"כ רק מדרבנן אסור לגרש ואף אם נפסוק כרבא דכל מלתא דארל"ת אעל"מ מ"מ בדרבנן י"ל דאי עביד מהני עי' מלוא הרועים אות כ' ס"ק י"ז [ועי' מ"ש באוהל ארץ נוד קפ"ג סק"ב דגם בדרבנן לא מהני] ואפילו אם נאמר דמה"ת יש אנינות ואסור לחייב עצמו בכ"ז י"ל דלא קשה דלא יהי' גיטו גט די"ל דבכה"ג אי עביד מהני עי' תוס' תמורה ה' ד"ה מיתיבי משא"כ לחלוץ לכתחילה לא רצה הראנ"ח מטעם דעכ"פ מדרבנן אונן פטור מכל המצות ואף שהי' במקום עיגון וכן לב' קושיות הראשונות של הח"צ י"ל כמ"ש הנוב"י מה"ק סי' כ"ז לענין ספירת העומר לאונן שאם לא יספור יתבטל המצוה גם על לאח"כ אין מצוה כזאת נדחה מפני אנינות וא"כ ה"נ כיון שאם אינה עולה ליבום מפני אנינות תדחה המצוה לעולם והא לא אמרינן, וכן י"ל דל"ד ליבמה שנאסרה שי"ל דלעולם **(מכל המצות א"כ פטור מגרושין ג"כ ועי' מ"ש באוהל בית הרואה אות ג' אך דבאמת לא פלוג ואין גט שיהיה נקרא מ"ע דרק שאמר לו בדרך עצה טובה שאז אפקא אפילו תיכף ואפילו זיווג א' וזה דלא כמ"ש בחמ"ח סי' קי"ט סק"ב לחלק דבזיווג א' אל ימהר לשלוח אף אם בא ע"א שזינתה ומהימן ליה וכן אפילו ברצון האשה ולא נ"ל ובוודאי בזה עצה טובה שיגרשנה תיכף היכא דליכא חדר"ג עי' סי' קט"ו ס"ז וסי' קע"ח ס"ט ועי' מ"ש באוהל ראשי בשמים אות י"א ואכמ"ל]:)**