מור ואהלות מט

בשם רבינו הגדול דמיירי שהעליונים ביצי עוף טמא או שאינה ממינה שהוא פטור עליהם, ואם כוונתו על הרשב"א הלא שם לא נמצא הך או שאינה ממינה רק או מזומנים וגם מ"ש שהוא פטור עליהם והשוה ביצי עוף טמא לטהורים ואינה מינה צ"ע דבטמא פטור מלשלח ובטהורים שאינה מינה הלא זה איבעיא דלא איפשטא וכמ"ש בעצמו וחייב בשילוח ורק פטור ממלקות כמ"ש הרמב"ם שם, עכ"פ למאי דכתיבנא בביצי מינה זע"ז לא מבעיא כלל דוודאי חייב בשילוח אף אם רוצה רק התחתונים והאיבעיא כשהעליונים אינה מינה יהי' על ב' דרכים אם מותר ליקח התחתונים תחילה דהעליונים הוי חציצה ואז אח"כ אפי' אם רוצה ליקח האם או העליונים אפשר יהי' פטור משילוח דהוי אינה מינה משא"כ אם תחילה נתכוין על עליונים ליקח אז אחר שיקחם זה וודאי שיתחייב בשילוח כשירצה ליקח האם או התחתונים, וזהו כוונת רש"י ונתכוין ליקח התחתונים פי' תחילה יקחם ואח"כ האם או עליונים והוא אבעיא דלא איפשטא ואפ"ה בעי ר"ז אח"כ הדין דיונה על ביצי תסיל לבדו מהו דאפשר בבעיא דר"י יתחייב משום דהוי גם ביצי מינה משא"כ בזה אפשר דפטור. ובזה ידוקדק הלשון שכתב עוד תסיל על ביצי יונה ולכאורה למותר הוא ובזה ניחא דקמ"ל היכא דנהפכו סדריהם בכל של זה בזה ושל זה בזה. מיהו עכ"פ למ"ש כ"ע שוין שמעיקר הדין אינו מחויב לזקוק לה כשאינה רוצה לקחתם כמ"ש באות הקודם והם דעת רש"י ותוס' ורשב"א ור"ן ולבוש וש"ך וס' המקנה וחת"ס ובפרט שעשיתי לזה סמוכין מש"ס ועי' תוס' בכורות ג' ד"ה דקא מפקי ושו"ת בנין ציון החדשות סי' נ"א רק הא וודאי דטוב להשתדל לקיימה כי בעידן רתחא יש עונש גם בשלה"ק רלא כברוך טעם כמ"ש באות הקודם וכשיקיים יטעם ברוך

ועם האמור שיכול לפטור עצמו מזה מה"ת נפשוט שאלת החת"ס שם לענין אם מצא קן בשבת וי"ט שלא לבד שפטור מלשלח עוד י"ל דיש איסור בזה לשלח ודמי לציץ טליתו בשבת שחייב ע"ז עי' מ"ש באות ו'. והנה לפטרו בלא"ה מחמת שאסור ליקח הבנים משום מוקצה י"ל כיון דמה"ת ראוי ליקח רק מדרבנן אסור יכול לשלח ודמי למ"ר בחולין קמ"א דיוני שובך אסורות משום גזל דרבנן וחייבים בשילוח, ועפ"ז נהיה מוכרח לומר דמה דאפרוחי טריפות פטור משילוח דכתיב לך ולא לכלביך מיירי בטריפות מה"ת כמו בהקדש מה"ת שפטור ג"כ מה"ט לרמב"ם דכתיב ואת הבנים תקח לך ואלו אינם שלך, ועפ"ז גם מה דקימ"ל דטריפות פטורין מן המתנות כמ"ש רש"י חולין קל"ו דכתיב לו ולא לכלבו מיירי ג"כ בטריפות מה"ת ובזה יתיישב מה שהשמיט הרמב"ם הך דינא דטריפה אינה חייב במתנות עי' מ"ש בשו"ת בנין ציון החדשות סי' ק' דבטריפה דאורייתא פשיטא שפטור דלא גרע ממ"ד דאפרוחי טריפות פטור משילוח] אך הפר"ח סי' ס"א חולק ועי' מ"ש באות מ"ג ואכמ"ל, ואף אם נאמר כשיטת הסוברים דכל שאינו ראוי מדרבנן אינו ראוי מה"ת עי' אות כ"ז אפ"ה י"ל דלא מפטר משום מוקצה דסוף סוף ראוי הוא מחמת עצמו רק דאיסור שבת רביע עליה ויוני שובך ג"כ מה"ט ועי' אות ל"ו, ועוד י"ל דכאן א"צ שיהי' ראוי ליקח תיכף הבנים ואחר שבת ראוין הם דאין מוקצה אז ועי' מ"ש באות ל"ג ל"ו ל"ז ועיקר הפטור הוא כמ"ש משום שבידו להניחה ושוב ממילא יש איסור ג"כ כבציצית כנ"ל. ומ"ש החת"ס שם וז"ל ולא לשתמיט שום פוסק לומר דבשבת אין שלוח הקן לפע"ד אשתמיט מכת"ה לשון המהרי"ט קדושין נ"ט וז"ל דאטו שלוח הקן שא"י לעשות בשבת זמן גרמא מקרי ועי' מד"ר קהלת ז' המעשה מא' שנטל האם בשבת ושם הפי' דאף אם הי' משלחה היה איסור שבת עליו והוא הוסיף עוד איסור לא כן השני עי"ש ועי' חולין קמ"ב. והנה האו"י אחר אם יכול לסלק המצוה מעליו מה"ת ולפעד"נ דגם מאחרים יכול לסלקה כל שאין חובתה רמיא קמיה תיכף דבחולין שם אמרינן דה"ק ליה זיל טרף אקן דליתגבהו ולקנינהו לוי בר סימון והדר לקנינהו ניהלך וזה וודאי בהגבהתם אינו מקיים שילוח וגם הוא אינו מחויב בשלוח כיון שלא הגביהם מעצמו ורק שיהיו מזומנים ויפטור משילוח הרי דיכול ר"י לסלק המצוה מלוי ג"כ. ועי' חת"ס יו"ר סי' ש"ך ולעיל אות ג' ואכמ"ל

כא (קושיא על תירוץ מהראנ"ח דאיך נותנים גט לבטל מצות חליצה ויבום. רציתי לישב. [טעם לסמיכת ב' אגדות בסוף תפלה.] אך יקשה מרשב"א דגרושין לאו מ"ע משום לא פלוג. תירוץ דכל שאין חובת המצוה תיכף יכולים לבטלה. לענין גט שכ"מ הוי מצוה והערות בזה. רציתי לישב הקושיות שלי על המורה ליתן גט לשכ"מ ביו"ט ב' של גליות. פי' השאלתות למרמא תכלתא למת ביו"ט ב'. הערות והשגות לשלשה קושיות הח"צ על מהרי"ט בענין חליצת אוננת. לכאורה אף באינו שכ"מ יהיה מותר לגרש ביו"ט ב' אך שח"ו לומר כן

) הנה בבאה"ט אבן העזר סי' קי"ט סק"א הביא מ"ש הראנ"ח דאיך נותנים גט לשכיב מרע שאין לו בנים דהלא בגט זה מבטלין מצות חליצה או יבום ועי' תוס' כתובות ט' בהך דכל היוצא למלחמת ב"ד גט כריתות כותב לאשתו והנה הראנ"ח שם תירץ דנתינת הגט הוא ג"כ מ"ע אך יש להקשות ממ"ד בחולין קמ"א [ומובא כה"ג באות י"ט כ'] מאי אולמיה הך עשה דמצורע מעשה דשילוח וה"נ מאי אולמיה עשה דגט מעשה דיבום או חליצה, ורציתי לישב ע"פ מ"ר בכתובות נ' ע"א מ"ר וראה בנים לבניך שלום. על ישראל אריב"ל כיון שבנים לבניך שלום על ישראל דלא אתי לידי חליצה ויבום הרי דזה שלום כשלא יבואו לידי חליצה ויבום ובחולין שם אי לאו קרא דתשלח הוי אמינא דעשה דמצורע עדיף דגדול השלום וה"נ עשה דגט מביא השלום [ומכוון למ"ש בס' תולדות יעקב יוסף פ' תזריע דהגרושין הוא להפריד הקליפות כדי שיהי' היחוד שישא כ"א זיווגו הראוי לו ועי' בהקדמה לס' שמן למאור על גיטין וברמתים צופים ריש הס' תנא דבי אליהו רבה. ובזה פרשתי מה דאמרינן בסוף התפלה שני אגדות תד"א כל השונה הלכות מובטח לו שהוא בן ע"ה ואגדת אר"א ת"ח מרבים שלום בעולם וכו' ומה ענינם זה לזה, והוא ע"פ מ"ש לפרש באגדות מהרש"א סוף נדה דאף דבחומרא דר"ז נתקן כל טעותא אפ"ה כל השונה גופי הלכות נדה מובטח לו שהוא בע"ה עי"ש והנה לא יקשה עפ"ז הא כל נתיבותי' שלום ואיך באו חז"ל לעשות פירוד בין איש לאשתו בחומרא רר"ז וכדומה לזה בא הך דאר"א אר"ח ת"ח מרבים שלום פי' דאדרבה הם המרבים שלום אף שכפי הנראה הוא פירוד אך האמת שהשלום שלהם והוא ע"פ מ"ד בנדה ל"א מפני מה נדה טמאה שבעה כדי שתהיה חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה עי"ש וה"נ לענין גרושין] אך יקשה לפי מ"ש עוד הבאה"ט שם משם הרשב"א בתשו' סי' י"ח דלפיכך אין מברכין על גט משום שיש גרושין דהם בעבירה דשנוי המשלח כשלא מצא בה ערות דבר וא"כ לא מקיים המ"ע ולא פלוג בשום גט*) ועי' תוס' מנחות ל"ד ע"א ד"ה נאמר דמזוזה, וס"ת חובת דורות ומצות משא"כ גט וא"כ ה"נ נהי **(ועי' קדושין ס"ו בהאי סמיא דהוי מסדר מתניתא ואתא ע"א וא"ל אשתך זנתה א"ל אי מהימן לך זיל אפקה והלא לר"י דס"ל דסומא פטור)**