מור ואהלות מה

יז (עוד ישוב ברמב"ם דמזוזה ומעקה וציצית שאני משחיטה ונט"י. פי' ברש"י שבת. ישוב לקושית מהרש"א. חקירה אם הנט"י בליל פסח קאי על מצה או על המרור. חילוק בין גוף המצוה למכשיר. ב' ישובים להשגת הראב"ד. ישוב לקושית הכ"מ. פי' ביומא שקיים א"א אפילו ע"ת. אם מניחין תפילין קודם לציצית לרש"י ורמב"ם. סתירה למ"ש דתרומה אף באינו נהנה. ישוב לקושי' הק"ס על ש"ם, הערות בזה

) עוד יזכור לנו אהבת אדונינו הרמב"ם לישבו בדרך הפשוט דמזוזה ומעקה וציצית שכתב לברך בלמ"ד לא דמו לנט"י ושחיטה לדידיה כי מזוזה ומעקה וציצית אף שאינם נקראין חובה מ"מ אין ראוי שיפטור אדם מהם אלא צריך להשתדל לקיימם עי' מנחות מ"א לענין ציצית דמלאכא אשכחיה לרב קטינא וכו' ומעקה עי' כתובות ע"ז סוף ע"ב ומזוזה עי' רש"י שבת ל"ב ד"ה כמחתרת וי"ל דהכי פרושו דלא במחתרת מצאתים רק בביתם מצאתים שעשו פתחיהן כמחתרת הן אם בכוונה לפטור ממזוזה הן מצר שלא השתדלו בכוונה להביא עצמם לכלל חיוב מזוזה עי' מ"ש באות ג' ובזה לא מצאתים שלימים במצותי, ועפ"ז י"ל קושית המהרש"א שם דמי הכריחו להך דרשה ומדוע לא יליף מלמען ירבו עי"ש, ועי' מ"ש באות ח', ובזה ניחא דשם י"ל הפי' דאם הפתח חייב במזוזה ולא קבע יתקצרו ומפסוק הזה דרש דאם עשה פתח שיפטור ממזוזה או לא כיוון להביא עצמו לחיוב יענש בעידן רתחא ועי' כרו"פ סי' כ"ח סק"ג. ועפ"ז ידוקדק לשון הרמב"ם בהלכות ברכות פי"א ה"ב שמזוזה ומעקה דומין לרשות פי' שאינם רשות גמור כי אין ראוי לפטור מהם, משא"כ שחיטה ונט"י אין בהם אזהרה שאין ראוי לפטור מהם ואפי' בנט"י למצה אף דאכילת מצה חיובית מ"מ הלא י"ל דאין ענינה לנט"י דהרי אם לא ירצה לאכול אח"כ ג"כ אין הברכה לבטלה עי' מ"ש באות י"ב ואף שמחויב לאכול המצה מ"מ היה יכול לסמוך על נטילת שחרית אם היה נזהר עי' שם ישראל ברכות פ"ח מ"ב ואז אין חיוב מצה עניו וא"כ אין ענינה לנט"י, וזה דלא כרדב"ז עי' מ"ש באות כ"ב, ובפרט לפי מ"ש הרוקח סי' רפ"ט ומברכין ענט"י מפני שצריך לטבול טיבול שני במרור אבל לא על אכילת מצה שהוא יוצא בכזית א"צ נטילה ועי' או"ח קנ"ח ס"ב וס"ג ומגן גבורים שם וחת"ס או"ח סי' קכ"ז, ואף דהרמב"ם כתב גם הדינים שנוהגין בזמן המקדש ואפ"ה פסק לברך ענט"י כנ"ל ואף אם נאמר כמ"ש הרוקח דהנטילה משום המרור ומרור בזמן הבית מה"ת ואפ"ה מברך על גם במצוה חיובית מה"ת, י"ל דנהי דהמרור מה"ת מ"מ הטיבול רק מצוה מד"ס אף בזמן הבית עי' רמב"ם פ"ז מהלכות חומ"צ הי"א ונהי דקיימינן השתא בסברא דמצוה שיכול לפטור עצמו מעיקר הדין ממנה רק דטוב להשתדל לקיימה לא הוי כרשות מ"מ היינו דוקא במצוה ד"ת משא"כ במצוה המכשיר שיתקיים הד"ס אף שהד"ס חובה מ"מ המצוה המכשירה הוי רשות לפיכך מברך ענט"י גם בליל פסח, ובזה יתישב השגת הראב"ד הל' ברכות פי"א הט"ו מנ"ח שהוא דרבנן ומברך בלמ"ד עי"ש דשה הוא גופיה המצוה לא המכשיר. ואף שבאות הקודם לא הונח לי החילוק בין גוף המצוה להמכשיר זהו רק במצוה ד"ת אבל במצוה מד"ס נוכל לחלק [הן אמת די"ל דבמצוה גופיה רק שהוא מד"ס מברך על כמ"ש הראב"ד ובזה יתפרש מ"ש הרמב"ם בהל' לולב פ"ז הט"ו דבכל יום ויום מברך עליו אקב"ו על נטילת לולב מפני שהוא מצוה מד"ס פי' דלפיכך מברך על ובזה יתפרש ג"כ מ"ש שם בהל' ו' דמברך תחילה על ואח"כ נוטלם שקאי מיום ב' ואילך ועי' כ"מ ותשו' מהר"ם אלשקר סי' יו"ד ולא קשה מנ"ח מחמת שיש בה שיהוי כבאות הקודם ועי' מגדול עוז ואכמ"ל]: ובזה י"ל מה שהקשה הכ"מ שם דמדוע הוצרך הרמב"ם טעם על עירוב שמברך על משום דהוי לו ולאחרים הא כתב הרמב"ם גופיה דהוי רשות ובזה אף לעצמו לבדו יהי' מברך על כמו שחיטה ונט"י, ובזה ניחא דמספקא לרמב"ם אם מצות עירוב שאף דהוי רק מד"ס מ"מ דמי לציצית שאף שאינה חובה מ"מ אין ראוי לפטור מזה רק צריך להשתדל לקיים וכן ה"נ בעירוב ד"ס ולא גרע מנ"ח שיברך בלמ"ד ולפיכך מדקדק הרמב"ם בלשונו בעירוב שאינו חובה ולא אמר דהוי רשות] או אפשר דינו כשחיטה שאין בו אזהרה שראוי שלא לפטור מזה ולא גרע מנט"י לטיבול חרוסת שרק מכשיר שלא יבוא לידי עבירה מד"ס שמא ישכח ויוציא ויכשל כמו הנטילה המכשרת לקיים מצות חרוסת מד"ס כנ"ל ע"כ נתן הרמב"ם עוד טעם דהוי לו ולאחרים ולפיכך מברך על מצות עירוב. ועפ"ז י"ל כוונת הגמ' ביומא כ"ח שקיים אברהם אע"ה אפילו מצות עירובי תבשילין ועי' תוס' ישנים שם שהקשה מאי קולתיה ע"ת משאר מצוה דרבנן דנקיט ליה ועי' אגדות מהרש"א ועי' מ"ש באוהל ים המלח אות ה', וראיתי בס' האשכול שגורס ערובי תחומין ונלמד מלשון עק"ב אשר שמע אברהם עי"ש בפי' נחל אשכול הל' תפילה סי' י', וצ"ע אליבא דר"ע דס"ל תחומין מה"ת מאי רבותא דערובי תחומין שקיים ובמד"ר גרס ערובי חצירות ועי' ס' הלכה אדם מישראל ערובין צ"ג פי' המדרש ע"ח גליתי לו וצ"ע דמי יאסר עליו עי' או"ח סי' ש"ע, ועל כולם ע"פ מ"ש י"ל דקמ"ל דאף שאאע"ה הי' זריז ומסתמא לא ישכח ואפ"ה השתדל לעשות עירוב כי שמא דמי לציצית ומזוזה ולא גרע מנ"ח דהוי גוף המצוה. ועפ"ז דלרמב"ם ציצית ומזוזה וכדומה לא דמו לדבר הרשות אזדא לה סברת השאגת ארי' הנ"ל באות הקודם דציצית תוכל להקדים לתפילין משום דציצית מקרי רשות וכמו שמותר להניח המקטורן על ראשו קודם שמניח תפילין דזה הוי סברא רק במה שהוא רשות גמור ואפשר גם במכשיר למצוה דרבנן כנט"י לתפילה וכדומה אבל לא במצוה שעיקרה ד"ת אף שיכול לפטור ממנה מעיקר הדין וכן במצוה חובה מדרבנן לא תוכל להקדים לד"ת מה"ט ועי' מ"ש באוהל ראשי בשמים אות ד'. וע"כ נלפע"ד או דס"ל לרמב"ם באמת דמניח תפילין קודם ועי' רש"י סוכה מ"ו ד"ה מצות הרבה ומ"ש לעיל אות א' (ולסימנא מלתא י"ל דלפיכך קבעה בחבורו הל' תפילין קודם לציצית דלא כש"ע) או י"ל כמ"ש הב"י או"ח סי' כ"ה בשם בנ"י טעם הקדמת ציצית לתפילין משום דציצית שקולה ככל התורה ועי' מ"ש לעיל אות ג' ואפשר ס"ל לרמב"ם ג"כ ה"ט עי' מ"ש בפ"ג מהל' ציצית הי"ב ודלא כהשאגת ארי' עי"ש. ועפ"ז דס"ל לרמב"ם דציצית וכדומה לא דמי לשחיטה מטעם שטוב להשתדל לקיימם יש לסתור הראי' שכתבתי לעיל אות י"ב שמשמע מדעת הרמב"ם דחיוב תרומה הוא אף באינו רוצה להנות מדמברך להפריש ובשחיטה על השחיטה עי"ש די"ל דהיינו טעמא שמברך להפריש דדמי לציצית וכדומה שאף שאינו חובה ויכול לפטור מזה מ"מ מברך בלמ"ד כנ"ל מטעם שאינו דומה לרשות וה"נ בתרומה אינו דומה לרשות כי טוב להשתדל להביא עצמו לכלל חיוב עי' פסחים מ"ח ע"ב חומרא דאתי לידי קולא דקא מפקע לה מחלה הרי אף שמדינא פטור הוא מ"מ צריך להשתדל להביא עצמו לכלל חיוב וכן ה"נ בתרומה ומעשר עי' ברכות ל"ה ומס' ב"ב פ"א משא"כ שחיטה. ועפ"ז י"ל מה שהקשה הק"ס דף מ"ב דברי הש"ס אהדדי ממ"ד בחולין פ' כיסוי הדם דהשוחט וא"צ אלא לדם נוחר או מעקר כדי לפטור מכיסוי ולא אמרינן דאתי לידי קולא שמפקע ליה מכיסוי כמו בפסחים שם, ובזה ניחא דבכיסוי אין אזהרה להשתדל לשחוט כדי לכסות דכתיב כי יצוד ציד חיה ודרשינן שלא יאכל אדם בשר אלא בהזמנה הזאת וכ"ש שאין לחזור לקיים לפיכך לא חיישינן להא דמפקע ליה