מור ואהלות מג

כר"א דשמותי הוא אך יש לדחות זה עי' ס' בית מנוחה שם עוד יותר תמוה ממ"ש הריטב"א ב"מ כ"ט בהך דאמרינן אין השואל ס"ת רשאי להשאיל דלא אמרינן ניחא לאינש למעבד מצוה בממונו והקשה מבדיקת חמץ ותירץ בשם ס' האורה דלא ניחא ליה בשני מצות שילמוד בה השואל ושישאילה לאחר משא"כ בחמץ עי"ש וא"כ במזוזה נמי הרי ב' מילי הם גוף המזוזה וטורח קביעתה אף שאינו מעשה אומן עי' ב"מ ק"א א"כ דמי לס"ת, וכן לפי' מ"ש עוד תירוץ דס"ת טלית ותפילין דהבעלים בעצמן עושין בהם המצוה יצא שכרו בהפסדו אם השואל יכלה ס"ת וטלית ותפילין שלו ולא יוכלו הבעלים בעצמם לקיים המצוה וזה לא שייך לשאר הפסד ממון כמו חמץ עי"ש וא"כ במזוזה נמי הרי יצא שכרו בהפסדו אם מחויב לקבוע מזוזה שלו [בשכר בחזקת מזוזה ואין לו] כי מלבד ששייך בה יותר הפסד מצד רקבון מתפילין וראיה דמש"ה מזוזה צריכה בדיקה יותר מתפילין עי' תוס' מנחות מ"ב ד"ה תפילין ושו"ת ח"ס יו"ד סי' רפ"ג, עוד י"ל דיש הפסד שלא יוכל לקחתה כשיצא מבית זה לבית שלו ולא יוכל לקיים בעצמו המצוה שיתחייב בה [ועי' פת"ש שם] וא"כ דמי לס"ת דלא ניחא ליה למעבד מצוה כה"ג, ובפרט לפי שיטת הה"מ שמביאו הרמ"א סי' תל"ז ס"ג דהמשכיר חייב להחזיר לו שכר הבדיקה ומ"ד ניחא ליה למעבד מצוה בממונו פי' במה שמקדים קצת משכירתו קודם זמנו אבל לא חסר כלום ועי' פי' הרע"ב פ"ג משקלים ופ"ט דבכורות ותויו"ט שם וחת"ס חא"ח סי' ב' א"כ קשה טובא דמדוע סתם הרמ"א בסי' רצ"א ולא כתב דצריך המשכיר להחזיר לו בעד המזוזה עכ"פ, וקושיא זו העיר הב"ה שם והמג"א בתל"ז תירץ דבמזוזה אין בו חסרון כיס דהמזוזה בעצמה שוה הרמים שנתן בעדה ועי' מחה"ש שם סק"ו דכוונתו שכבר כתב הרמ"א שם שאם מקפיד על מעותיו השני צריך לשלם לו ותרוצו דחוק עי' בח"י, ועי' להגאון בס' מקור חיים שם שהקשה דא"כ יתחייב לשלם כשנתקלקל המזוזה ועוד דמה סברא הוא זה דהא יכול לטעון אינו רוצה לקנות מזוזה וגם כשיצא מהבית אסור לטלה, והנה ב' קושיות האחרונים י"ל כיון שמחזיר לו המעות כשיקפיד א"כ א"י לטעון שאינו רוצה לקנות מזוזה דהלא דמי לבדיקת חמץ [וכה"ג מצאתי בתוס' פסחים נ"ה ע"ב ד"ה עולי רגלים וכו' דהא יכול לקנות חדשים ועי' מהר"מ מלובלין שם והיה קשה לי ג"כ דשמא הוא עני שאין ביכולתו לקנות חדשים והרי לא התירו אלא לעולי רגלים אך י"ל כיון שאחר הרגל יכול למוכרם ולא יפסיד בהחדשים רק זאת שהיה מפסיד בשיוי הישנים אחרי התיקון ורק לענין ביטול המעות בזמן הרגל אמרינן גם לעני ניחא לית למעבד מצוה בממונו בכל מאמצי כוחו כמו גבי מזוזה ובדיקת חמץ. ועי' או"ח סי' רכ"ג ס"ו דעת המחבר דעני הקונה מנעלים מברך עליהם שהחיינו והרמ"א כתב מתוס' ברכות נ"ט דאין אל ועי' רדב"ז ח"א סי' שצ"ה וק"ג סי' חי"ב דבענו כ"ע לא פליגי דמברך והתוס' מיירי בעשיר ועי' כתובות ס"ה ומהר"ם שי"ף שם ועי' פ"ש באות כ"ד, ואם נאמר דעני מברך א"כ ניחא ליה דמרויח הבדכה, וי"ל לפע"ד דמ"ד דניתביה לה במועד פי' דתפטור בברכת זמן שמברכת על יו"ט גם את המנעלים שיש בהם ספק אם תברך ועי' אשל אברהם ומחה"ש סי' תרס"ב ואכמ"ל] וגם ע"ז קשה דהא מקור הדבר בב"י בשם הר' מנוח ושם כתוב דאין מוציאין המעות בעד המזוזה רק דטוב שישלם לו אך עכ"פ אל הרמ"א י"ל דבאמת ס"ל דמוציאין וכן מורה לשונו שכתב צריך לשלם לו [אף שלא כתב חייב], וז"ל ס' האשכול ואיכא דאמרי דמותר ליקח דמים מחבירו אע"ג שאינה צריכה לו וכל כמה דלא יהיב דמים לו נוטלה ויוצא וצ"ע בזה, ומכ"פ קושיא הראשונה חזקה. וכן יש להקשות דבשלמא בקמץ חייב המשכיר להחזיר לו הדמים ואין לו שום הפסד משא"כ בזה אף שלשון הרמ"א צריך לשלם לו מ"פ אינו חיוב דהרי אס אומר לו השני הרי שלך לפניך ולא יהיב לו דמי נוטלה ויוצא כמ"ס באשכול או עכ"פ כשהשני יש לו בעצמו מזוזות לקבעם והסיר הישנות שהראשון נוטלם כנ"ל וא"כ הדרא קושיא לדוכתא מה סברא הוא זה דהא יכול לטעון אינו רוצה לקנות מזוזה ואף שיוכל למכרם, אח"כ מ"מ יטעון שאינו רוצה במירדת המקח וממכר והפסד מהקניה להמכירה מסתמא ומדוע לא כתב הרמ"א שהמשכיר יחזיר לו מעותיו ועי' מק"ח שס. על כן הנלפע"ד לישב כל הקושיות הנ"ל בדיבור א' בסייעתא דשמיא וכמעט מקום הניחו לי והוא ע"פ מ"ש התה"ר סי' קפ"ח לענין אס העיסה מתקלקלת שמותר ליטול חלה בלא רשות בעה"ב דזכין לאדם שלא בפניו וידוע שיטת הפוסקים דזכיה מטעם שליחות אתרבאי ולא קשה מתורם שלא מדעת דבעינן שלוחכס דומיא דאתם לדעתכם דלא דמי דהתם בשעה שנעשה שליח לא ידעינן כלל דניחא ליה אלא דאח"כ ניחא ליה ובעינן למימר דלמפרע יהי' שליח הא לא אמרינן עי"ש [ובזה יתפרש ג"כ הש"ך ביו"ד פי' קס"ט ס"ק ט"ז הנ"ל באות י"ג די"ל דאף אם אמר הישראל לעכו"ם שעושה בשליחות ישראל כל שלא עשהו שליח מתחילה מותר עי"ש ואף אם אח"כ הסכים על זה י"ל דלמפרע לא נעשה שליח וצ"ע בזה ועי' שם אריה אה"ע סי' י"ג ואכמ"לק ובנ"ד נמי נימא לחלק דהתם שלו הוא ואפשר מקודם לא סי' ניחא ליה בשליחות החורם כמ"ש בתה"ד שם קודם לחלק בין תרומה דוש תורם בעין יפה [וכן בסי' קס"ט אפשר דמקודם לא הי' ניחא ליה שיוקח המעות מהעכו"ם ואף שאח"כ ניחא ליה לכל זאת למפרע לא הוי שליח] משא"כ בנ"ד דמקודם לא הי' הבית של השוכר או הקונה שנאמר דאפשר לא הי' ניחא ליה מקודם בעת שהמוכר או המשכיר קבע מזוזה לביתו וכיון שהקובע נתכוין לזכות לו ולכל הדרים בהבית מטעם שליחות וכשבתחילת הקנין והשכירות ניחא להקונה או להשוכר שפיר הוי גם למפרע שליח וא"צ שוב להסירה ולקבעה מחדש, וכמו בעירובי תבשילין דקימ"ל דרק דעת מניח בעינן וכשהאחר נזכר ביו"ט ורוצה בהזכות הוי המניח שליח למפרע עי' סי' תקכ"ז ס"ט, אך כשלא הי' דעתו נוחה בהזכות בעת ששכר או קנה בוודאי לא הוי המשכיר או המוכר שליחו למפרע ואף אם אח"כ יחזור בו וירצה בהשליחות י"ל דלא מהני וצריך להסירה ולקבעה מחדש ועי' מ"ש באוהל בית הרואה אות ה' [וצ"ע לי אם מתחילה הי' דעתו נוחה בהשליחות ואח"כ רוצה בביטול השליחות אם יכול להסירה ולקבעה מחדש בברכה]

ואחר הקדמה הזאת אפרש דינו של ה"ר מנוח הנ"ל בשוכר בית בחזקת מזוזה ואין לו דלא הוי מקח טעות שאין הטענה מגוף המזוזה על מי הוא דהא וודאי בבה"ג לא שייך ניחא ליה למעבד מצוה בממונו מכח הני קושיות שכתבתי לעיל וע"כ חיובו על המשכיר רק שהטענה על טירחת ומקום קביעתה לתקן שזהו בעיא דאיפשטא במס' ב"מ שם דעל השוכר רק דכאן ששכרו בחזקת שיש מזוזה וטענת השוכר שהיה בדעתו דניחא לים בשליחות המשכיר עד שלא היה צריך להסירה ולקבעה מחדש והיה ניצל מטירחת ומקום קביעתה לתקן לפיכך אמרינן בכה"ג דאין כאן מקח טעות דמסתמא ניחא ליה לאינש לקיים מצוה בגופו [כי לאו מעשה אומן הוא ויכול כל אדם לעשותה כבדיקת חמץ] או בממונו [כיון דהפסד מועט הוא] ועוד י"ל דאנן סהדי דאף אם היו בו מזוזות לא היה רוצה בשליחות המשכיר מסתמא רק הי' מסירה וקובעם מחדש בעצמו [ומ"ד דאם הקפיד על מעותיו ישלמו לו לא קאי על שוכר בחזקת מזוזה דבזה אין כאן תשלומין דהלא מחויב המשכיר בהמזוזה רק בשובר סתם קאי] ולפיכך אינו משלם לו המשכיר בעד טירחת ומקום קביעתה [משא"כ בבדיקת חמץ שאם הי' הבית בדוק בעת השכירות אין מצוה להכניס חמץ כדי לבדוק