מור ואהלות מב

באמירה לאמירה אלא ע"כ דעכו"ם פסול בזה, הנה מזה אין דאיה דבאמת ע"ז אין לסמוך כלל עי"ש סי' מ"ט ותשו' בית שלמה ח"א סי' ל"ז וההיתר דק ע"פ מ"ש בחת"ס או"ח סי' ס' דיאמר לעכו"ם הראשון בחול שיאמר לעכו"ם שאין ידוע לו דק מאשר ימצא בשבת עי"ש, והנה זה לא יכול הגמ' לאשמעינן הואיל ובידו לעשות כן דא"כ עדיפא הוי אשמעינן הואיל ובידו בחול לקובעה והרי כאן בשבת מיירי אבל מהסוברים דהפקר אסור מדרבנן שפיר יש ראיה

עוד ראיתי בנחל אשכול הל' מילה סי' מ' אות י"ט שהביא קושית הכלילת יופי ומ"ש בתשו' רא"ש סי' דנ"ג ששאלוהו דלהרמב"ם דמילה כשר בדיעבד ע"י עכו"ם א"כ מילה בשבת ימול נכרי דמילה דוחה שבת ולא הותרה ודלמא לא אמרה תורה לדחות שבת אלא כשאין נכרי יודע למול [ועי' חת"ס חיו"ד מי' קל"ב ומ"ש באות ל'] ועי' סברא כזאת בתוס' שבועות ג' ע"א ד"ה ועל הזקן והשיב דאין עושין מצות ע"י עכו"ם שהרי לא עשה ישראל המצוה ועכו"ם אינו נעשה שליח [ואגב אזכיר מה שנסתפקתי אם מותר לשלוח מנות בפורים ע"י עכו"ם משום דעכו"ם לאו בר שליח הוא ואף בשכר דיד פועל כיד בעה"ב להמח"א מ"מ כאן המצוה דוקא בשליח לא ביד בעה"ב וכמדומה (ואולי הדמיון כוזב לי ממ"ד בירושלמי עירובין פ' כיצד מעברין לענין ערובי חצירות כה"ג) שיש במדרש שאשה שלחה מנות מ"י בנה קטן הרי דא"צ דיני שליחות, ועי' דר"מ סי' תרצ"ה ורש"י ס"ל דא"צ שליחות כלל ועי' אות כ"ט ומ"א מ"ש בזה. והנה מהמדרש י"ל כיון שגם הקטנים היו באותו נס כמו אשה עי' אשל אברהם תרצ"ה ס"ק י"ד דקטנים מחנכים אותם במשלוח מנות א"כ גם הם יכולין להיות שלוחים כמו אשה לגיטין ועי"ש בש"ע ס"ד במחל לו המשלוח מנות או לא רצה לקבלם יצא, ונראה דה"ה אם אמר להשליח להוי בידך ועי' גיטין ס"ג ע"ב דבכה"ג לא הוי שליח דעקרא שליחותיה וא"כ איך יצא אלא ע"כ דא"צ דיני שליחות בזה ואכמ"ל] ואם יש בו שליחות כ"ש דלא מהני ע"י עכו"ם דהוי כאלו עשאו בעצמו והמעשה נחשב כאלו הישראל עשאו בשבת ע"ש. והנה מ"ש דאינו נעשה שליח הלא יש עצה שיהי' ע"י שכד ולכל זה הוי רק שבות כנ"ל אלא ע"כ דלא כמח"א, וכן מ"ש דאם יש בו שליחות הוי המעשה כמו שעשאו ישראל מצד השבות הלא יש עצות הנ"ל באמירה לאמירה אלא ע"כ דגם זה אינה מוסכמת עכ"פ גם מרא"ש משמע דלכ"ע אין עושין המצוה ע"י עכו"ם באותן שצריכים שליחות עכ"פ לכתחילה. והנה י"ל דאף במצוה שאם עשאם אחר שלא מדעתו מה שעשה עשוי כפדיון הבן להמח"א [עי' לעיל סוף אות י"ג] לכל זה אסור ע"י עכו"ם דלא כמח"א דאל"כ מדוע אין פודין הבן בשבת עי' תה"ד סי' רס"ט הלא יש עצה ע"י עכו"ם פועל ועי' מהרי"ט קדושין ב"ט אלא ע"כ דאסור וכ"ש במזוזה שי"ל דצריך שליחות בוודאי פסול עכו"ם לקובעה. וכיון שצריך שליחות במזוזה חייב השוכר וכ"ש הקונה להסירה ולקבעה מחדש דלא היה בשליחותו [משא"כ מעקה כמ"ש המח"א לעיל, ובזה י"ל דברי הרמב"ם הנ"ל בדיש אות א' שאין אדם חייב לשכון בבית החייב מזוזה אלא אם דצה לשכון באוהל או בספינה ישב וכן אינו חייב לבנות בית כדי לעשות מעקה ולכאורה הול"ל בחד בבא שאין אדם חייב לשכון בבית החייב מזוזה או מעקה אלא אם רצה וכו' מי' מ"ש באות ח' ובזה נכון דמזוזה יצויר התחייבות מחדש בכל בית השכורה או הקנויה משא"כ מעקה ההתחייבות רק בבונה משא"כ בשכר וקנה א"צ לסותרה ולקבעה מחדש ובפרט לפי טעמא דקרא כי יפול הנופל וכשיש מעקה מקודם שוב לא יפול. ולפי' מ"ש לעיל אות ד' דברי הספרי פ' תצא ע"פ בית חדש רבי אומר משעת חדשתו עשה לו מעקה עי"ש י"ל נמי דאפשר הפי' כיון שסבית אצלך חדש אף שהוא ישן ויש בו מעקה בכל זה החיוב על הקונה שיעשה לו מעקה אך דיותר מסתבר פי' האחר כמ"ש שם. ומצאתי ראיה לזה דבקנה בית עם מעקה שאין חיוב על הקונה לעשאה מעצמו מתוס' קדושין ל"ד ד"ה מעקה דמשכחת עשה בלא לאו בנמלך או בנפל עי"ש ועי' כתובות ע"ז סוף ע"ב והלא משכחת בקנה עם מעקה אלא ע"כ דאז גם עשה ליכא. ובאמת צ"ע על הפוסקים שסתמו וכתבו דכל זמן שמניח גגו בלי מעקה בטל עשה ול"ת הלא בכה"ג שכתבו התוס' הוי רק עשה וצ"ע ועי' מ"ש באות ט"ז ואכמ"ל]

טו (לענין ניחא ליה לאינש למעבד מצוה בממונו במזוזה לא דמי לחמץ מכמה טעמים. חקירה אם קבע מזוזה חדשה או הסירה לבדקה אם הראשון יכול לקחתה, כמה קושיות וחקירות בענין ניחא לאינש כו' ב' קושיות המק"ח על מג"א י"ל אם עני מברך שהחיינו על מנעלים, אם מוציאין דמי מזוזה משוכר ב' ישוב להקושיות בדין זכין לאדם שלא בפניו. דינים וחלוקים שונים בענין קביעות מזוזה, פי' לדינו של ה"ר מנוח ובר"י, צ"ע בקטן שקבע מזוזה ואח"כ, השכירה או מכרה אם מחויב להסירה ולקבעה מחדש

) ואמנם יש להעיר ע"פ מ"ש הרמ"א ביו"ד סי' רצ"א ס"ב והובא ביתה יוסף בשם הר' מנוח דאם שכר בית בחזקת מזוזה שיש בו ואין לו לא הוי מקח טעות דניחא ליה לאינש למעבד מצוה בממונו כמו בבדיקת חמץ עי"ש ולהנ"ל לא דמי דכאן הלא יכול לטעון דגם כשהיה בו מזוזה הייתי יכול לקיים המצוה בהסרה ולקבעה מחדש משא"כ חמץ אין כאן שום מצוה להכניס חמץ לבית בדוק כדי לבדוק [הן אמת שבלא"ה קשה לי טובא דבס' המנוחה לה"ר מנוח לא מצאתי זה ואדרבה לפי מ"ש שם בהלכות חמץ ומצה פ"ב הי"ח לחלק בין משכיר בחזקת בדוק לככר בפי נחש דא"צ חבר להוציאו א"כ ה"ה במזוזה יש לחלק שלא דמי לחמץ דאולי מזוזה הפסד יותר כמו ככר בפי נחש וכן כיון דא"א בגופו כיון שאינו סופר כמו שאינו חבר לא אטרחוהו גם בממוניה וגם בחמץ לאו מן הדין רק מקנס כמ"ש שם ועי' בית מנוחה הל' סוכה ולולב פ"ג ה"ד אות א'] ועי' אחרונים בשם ברכ"י לענין אם השוכר שכר בחזקת שאין מזוזה ויש בו שהמשכיר קבע ושוכר טוען שכל עיקרו לא שכר דק לקיים המצוה, וה"נ מה זה טענה עפ"ז דבלא"ה צריך השוכר להסירה ולקבעה מחדש [ואם יוכל לקבוע מזוזה אחרת חדשה כמו בציצית עי' מג"א ט"ו ב' אז י"ל דמותר המשכיר ליקח לעצמו המזוזות ישנות אף כשלא יקבעם בביתו ועפ"ז יתישב הלשון בש"ס ופוסקים לא יטלנה בידו ויצא והדיוק בידו לכאורה למותר אך דקמ"ל דדוקא בידו לא יטלנה אבל כשהשני קובע חדשה ומסיר הישנה שוב מותר הראשון לקחתה, ואם נאמר דאף שלא קבע השני חדשה רק הסירה לבדקה וכדומה שוב יכול הראשון לקחתה והכי דיוקא לא יטלנה בידו אבל כשהיא תלושה מותר ליטלה י"ל קושיא א' דיכול לטעון דגם כשהיה בו מזוזה הייתי מקיים המצוה בהסרה דאז שוב לא היה מקיים דהראשון היה נוטלה] וביותר קשה לי ממ"ש רש"י מנחות מ"ד ד"ס משום ישוב א"י דישכרנה אחר מהרה כשימצאנה מזומנת במזוזות והלא אמרינן דניחא ליה לאינש למעבד מצוה בממונו כנ"ל, וסבור הייתי לומר דתליא באשלי רברבי דרבה ורב יוסף דפליגו במס' ב"מ פ"ב בשומר אבידה אי הוי ש"ח או ש"ש דרבה דס"ל כש"ח דלא מרויח כלל דניחא ליה למעבד מצוה ועי' רש"י בסוכה כ"ו דפליגו בזה תנאי, וא"כ י"ל דרש"י במנחות ס"ל כתנאי דלא ניחא ליה במצוה דנראה דפסק כרב יוסף בב"מ שם שכתב דרבה אתיא