מור ואהלות מ

בתדא"ר פ"ז שנחלקו המים בכלי מים לישראל ודם למצרי ואיך היו ישראל שותים הלא היו מקיימי מצות גם קודם מ"ח, ואפשר דזה הדם שאינו דם הנפש אינו אסור כלל. ואגב יש להעיר ג"כ במ"ש במגן גבורים סי' קנ"ח באה"מ ס"ק י"ג בשם מו"ק דקמ"ל דם אף כשלא נטבל רק בקצה אחד ואינו אוכל במקום הזה ובקרבן נתנאל כתב דזה טעות עי"ש מ"ש בזה ולפעד"נ דבאמת בזה אסור ממילא קודם הדחה לאכלו כך דשמא ישכח ויאכל הדם אף דבדיל מניה, מ"מ בכה"ג חמור מלאכול על שלחן אחד] וכן יש חשש שמא נשאר מעט בין נקביה עי' ט"ז ק"א סק"ד מ"מ יש להקל דיש עכ"פ ספק שמא אין כאן סכנה כלל, וכן בדאיכא ס' אף שלט"ז סי' קט"ז סק"ב לא מהני ס' בסכנה ובמק"א עשיתי סמוכים מברכות מ' הקצח א' מס' סמני המות ועי' מ"ש באות מ"ג ובאוהל ים המלח אות י"א מ"מ כאן יש להקל בספק סכנה. וע"ד תשובת האשה עי' שו"ח מהרי"ל סי' מ"ה ומ"ב סי' כ"ז ובאה"ט או"ח תר"ג ויורה חטאים אות י"א ואף שיש ספק שמא נפל הוא כנ"ל מ"מ דוקא באבילות הקילו אבל לנ"ד אזלינן בתר רובא דרוב יולדות בני קיימא הם ותשוב' הרבה צריכה אולי ירחם ה' עליה [אך שמעתי אומרים שהרב הצדיק המפורסם ר' יהושע העשיל מאפטא זצ"ל הקיל קצת בתעניתה שיהיה לה כח להוליד בנים] ונלפע"ד בנ"ד שג"כ תתאבל בכדי שלא יהיה כתרתי דסתרי ובזה יש לפרש דברי האשכול הנ"ל ואכמ"ל, כ"ד ידידו הדו"ש אליהו פוסק: יג (צ"ע על המג"א בסי' י"ט שהקשה, מ"ש ציצית ממזוזה לענין הברכה דהלא יש לחלק. ביאור דברי המחבר. חקירה בדברי העט"ז אם לבדוק הציצית בעת קיפול הטלית. אף להלבוש יש לחלק. נוסח לדור בבית שיש מזוזה אין לו מקום. דין הב' של הג' רעק"א אינו נראה כלל כדעתו. טעם למזוזה שמברך קודם ממקרא מפורש. דין א' של רעק"א צ"ע דמדוע שוכר בית א"צ להסיר המזוזה ולקבעה מחדש. אם צריך לתלות הציצית ע"י עצמו או ע"י שלוחו עכ"פ. פי' בס' חסידים. לכאורה יש ראיה דבציצית א"צ שליחות. י"ל דל"ד למזוזה. אם אשה מותרת בעצמה לקבוע מזוזה וכן קטן. מד"ן, משמע דצריך שליחות, ממח"א משמע דיעבד א"צ שליחות. בקונה ובנה צ"ע.) הן דאיתי במגן אברהם סי' י"ט שהקשה מ"ש ציצית שאינו מברך על עשיתן ממזוזה שקימ"ל נמי דחובת הדר שכל זמן שאינו דר בה פטור ממזוזה כמ"ש התוס' מנחות מ"ד ולכן נראה לו דסתמא דמלתא במזוזה קובעה כשדר בה אבל טלית וכו', ואה"נ אם הי' לבוש טלית ונפסקו והטיל מברך לעשות וכו' ואפשר במזוזה אי קבע קודם שדר כשנכנס לדור מברך לדור בבית שיש בו מזוזה עכ"ל, ונוראות נפלאתי ע"ז דנלפע"ד דע"כ אינו מברך על עשיתן אף בלבש ונפסקו והטיל בכדי שלא נטעי דהלכה כמ"ד דחובת מנא הוא וכלי קופסא חייבים בציצית ולדידיה באמת מברך על עשיתן אף אי לא הי' לבוש עדיין עי' רש"י מנחות מ"ב ד"ה בהא פליגי, ועפ"ז י"ל כוונת המחבר בסי' י"ט בלשונו הטהור ציצית אינו חובת מנא שכ"ז שאינו לובש הטלית פטור מציצית ולפיכך אינו מברך על עשית הציצית פי' אף בלבש ונפסקו והטיל בכדי שלא נטעי כמ"ד דחובת מנא הוא [ועי' עטרת זקנים ססי' י"ז שיש מחמירין לבדוק הציצית אף כשקופלין הטלית לצאת דעת הסוברים דכלי קופסא חייבים בציצית ולפי מ"ש אדרבה לכאורה צריך ליזהר שלא יבדוק אז כדי שלא נטעי דהלכה כמ"ד הזה, אך לכ"ז י"ל דיבדוק אז ע"פ מ"ש המג"א סי' ח' ס"ק י"א בשם הב"ח דכשבדקו בשעת שגנזו א"צ לבדוק בשעת הברכה ולמ"ש הט"ז בסי' י"ג סק"ג דכשקראוהו לתורה מותר ללבוש הטלית בלא בדיקה ולברך עליו עי' פמ"ג שם א"כ עפ"ז יותר טוב כשבודקו גם כשגונזו כדי להנצל מחשש שיוכל להזדמן שיקראוהו לתורה ביום מחר ולא יוכל אז לבודקו מפני טורח הציבור] משא"כ במזוזה אין שום מ"ד דחובת הבית הוא אף אם בדעתו שלא ידור בה לעולם ולפיכך מברך אף קודם שנכנס לדור בו דאין כאן שום חשש, ועור יש להשיב על מ"ש המג"א בשם התוס' דגם מזוזה כל זמן שאינו דר בה פטור ממזוזה עי' מ"ש באות ד' פי' התוס' דהיינו דוקא אם כוונתו שלא ידור בה לעולם משא"כ ברוצה לדור בה אח"כ חובתה רמיא קמיה אף שעדיין אינו דר בה משא"כ טלית כל זמן שאינו לובשו פטור הטלית אף אם ברצון בעליו ללבשו אח"כ, ואף לפי מ"ש באות ה' בשם הלבוש דאסור להתכסות בבגד שחייב ציצית והוכחתי דחיובא רמיא עליו קודם העיטוף ג"כ עכ"פ מדרבנן, מ"מ סוף סוף ל"ד למזוזה דציצית חיובא רמיא עליו רק ברגעים אחדים קודם העיטוף אבל במזוזה חיובא רמיא עליו עתה אף אם בדעתו לדור בו בשנה הבאה. וכן מ"ש בסוף דבריו שאם קבעה קודם שדר כשנכנס לדור מברך אקב"ו לדור בבית שיש בו מזוזה הנה לפי מ"ש באות ט' י"א י"ב דאף אם יחזור בו ולא ידור בה אין כאן ברכה לבטלה מוכח דהמצוה נגמרה בעת קביעתו שאז מברך עליה ותו לא צריך לברוכי וכ"כ בס' האשכול וז"ל בשעת קביעת המזוזה מברך ותו לא צריך לברוכי. ובאמת לא מצאתי נוסח לדור בבית שכתב המג"א בשום מקום ועי' באה"ט בסי' י"ט שכתב דהיד אהרן חולק על המג"א ועי' מפלגי ראובן יומא ו' ובשו"ת ברכת יוסף סי' ס' שהרגישו קצת בדברי

ובזה פשיטא לי ג"כ מ"ש בתשו' רעק"א ססי' ט' דהשוכר בית שיש בו מזוזה שיברך השוכר עליה וכן רצה לחדש עוד דין דבנוסע מעירו על כמה ימים וחוזר שיברך על המזוזה דהא בנתים שלא היה בביתו לא היה עליו חובת המזוזה ועי' מ"ש באות ג' ובנחלת צבי סוף הל' מזוזה] ולפי מ"ש דהברכה נתקנה רק בשעת קביעתה וגם אף שאינו דר בה עדיין מ"מ אם דעתו לדור אח"כ הנה חובתה רמיא קמיה לפיכך בדין השני וודאי א"צ לברך שנית [רק החקירה יהיה כשנסע מביתו ולא היה בדעתו לחזור ואח"כ נמלך וחזר ואכמ"ל. והנה מה שנדחק בפי' נחל אשכול שם לענין החילוק בין ציצית למזוזה שמברך קודם שנכנס לדור בו הנה לבד מכל מ"ש לעיל עוד י"ל דמקרא מפורש וכתבתם על מזוזות והדר ביתך כמ"ש חז"ל דרך ביאתך וכמ"ד במנחות ל"ד וכתבתם כתיבה תמה והדר על מזוזות] אמנם כן בדין הראשון שכתב רעק"א גם לפי מה שכתבתי צ"ע דאמאי לא יהיה צריך השוכר להסירה ולקבעה מחדש בברכה קודם דירתו בה דהא חובת הדר הוא והמצוה מוטלת עליו שיעשנה בעצמו או ע"י שלוחו עכ"פ וא"כ איך הוי המשכיר שלוחו למפרע שלא מדעתו ואף אם אמר שעושה בשליחותו עי' יו"ד סי' קס"ט ש"ך ס"ק ט"ז ובכ"ד. ולא כביר אשר פירשתי גם במ"ש באו"ח סי' כ' הלוקח טלית מצויצת מישראל כשר פי' רק שלא חיישינן שמא לא טוון ושזרן לשמן אבל לענין התלויה אין נ"מ כי ממילא צריך בעצמו או ע"י שלוחו לתלותם דלא כבאה"ט שם, ומסי' י"ד ס"ג שאלה כשהיא מצויצת מברך עליה מיד ג"כ אין דאיה כל כך ואפשר דשאני התם דסוף סוף טלית שאולה הוא שפטור מציצית רק דלברך מותר עי"ש אבל בקונה צ"ע לפע"ד דאפשר בעי שליחות עכ"פ, ועי' ס' חסידים סי' צ' זכין לאדם שלא בפניו מעשה באיש א' שהיה תמיד מעיין בטליתות של ביהכ"נ לראות אם נקרעו או נתקלקלו חוטי הציצית והיה מציצה כהלכתה והיה מודיע לבעל הטלית ופי' המפרש משום דהנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו ולפענ"ד י"ל דהכי פרושו דאף דזכות לו וזכין לאדם