מור ואהלות לז

טהרות אף שכל הנשים אף אותן שאינם עסוקין בטהרות היה עליהם גזירות כתמים לבעלה מ"מ אפשר דלברך על הטבילה לא ברכה לכתם רק בעסוקה בטהרות ג"כ אבל כשלא עסקה בטהרות רק לבעלה לא ברכה וא"כ מנ"ל גם עתה הברכה בזה שמעיקרא לא תקנוה [עי' רדב"ז ח"ג סי' תקמ"ד] לברך על הספק, ולא דמי לברכת יו"ט שני דמעיקרא נתקנה על הספק לברך [ודמי לברכת בדיקת חמץ אף שלא ימצא כלל ועי' כרו"פ סי' י"ט סק"ו] ואף עתה שבקיאין אנחנו בקביעותא דירחא מ"מ צריכים אנחנו להזהר במנהג אבותינו אות באות. וגדולה מזה דאם מניח ע"ת ביו"ט א' ומתנה מברך ג"כ, עי' מג"א תקכ"ז ס"ק כ"ה ובאחרונים שם דלא כמ"ש בש"מ ביצה ו' דאמרו בתוס' דאינו מברך דשמא הוא ברכה לבטלה די"ל דכן תקנו חז"ל להניח בו עירוב בשכח ולברך על הספק [ואין לומר כמ"ש בט"ז תרס"ח סק"א ומג"א תפ"ט בתירוץ ב' דלפיכך אין מברכין סוכה בשמיני כיון דסוכה דרבנן חיישינן לזילותא דאורייתא וא"כ ה"נ ניחוש לזילותא דיו"ט א' שהוא מה"ת, די"ל דלא דמי דהא בכאן בלא"ה איכא זילותא בגוף העירוב שמניח ומתנה, א"כ אין קפידא גם בהברכה משא"כ בסוכה גופא אין זילותא דיו"ט די"ל כמ"ש הראשונים דסוכתו ערבה עליו ועיקר הזילותא בדיבורו שמברך עליה ולפיכך אינו מברך ועפ"ז נבין החילוק דבספירה אף אם יהיה יו"ט ב' מה"ת מ"מ כיון דגם הספירה מה"ח ואפילו בלא הברכה רק בהספירה איכא זילותא דיו"ט א"כ אין קפידא בהברכה ג"כ, אבל לומר דמשום דיו"ט ב' דרבנן לפיכך מברכין על הספירה ולא חיישינן לדרבנן זה אינו דהרי מצינו דבזילותא לדרבנן החמירו יותר וכמ"ש הריטב"א בסוכה מ"ז דלפיכך לא קימ"ל כרב אסי דהוי מבדיל מיו"ט לחבירו משום זילותא כסוכה בשמיני הרי דשוין עכ"פ ועי' מ"ש באוהל ראשי בשמים אות ד'. והנה מקום אתי לתרץ קושית הכ"מ בין ספירה לסוכה דבספירה ליכא זילותא שיאמרו דחול הוא דהרי לא הבדילו ואם הוא חול היו צריכים להבדיל מה שאין כן בסוכה בשמיני יאמרו דחול הוא שא"צ להבדיל שם ומה תאמר דהרי ליכא זילותא דהרי אמרו קידוש הרי גם ביו"ט ב' אמרו קידוש ועיקר הוכחה משום דלא הבדילו ועי' שו"ת מנחת עני סימן כ"ה בחאו"ח ואכמ"ל] משא"כ בנ"ד י"ל דלא תקנו כלל לברך על טבילת כתם לבעלה לבד. ובאמת ראיתי בס' מלבושי טהרה סי' ר' שצריכה לשמוע הברכה מטובלת על ראית דם ממש ועי' ט"ז יו"ד סי' ק"כ סק"ה דיש דיעה לברך בטבילת כלים רק על הטבילה עי' מ"ש לקמן אות נ' וי"ל דאם תמתין לשמוע מאחרת הברכה הנה לפעמים כשאין אחרת תדחה טבילתה לפיכך תקנו עפ"ז לברך סתם על הטבילה ותוכל ליקח כלי ולברך על הטבילה ויעלה הברכה גם לטבילתה. והנה בטובלות על דם טוהר עי' שו"ת תשו' מאהבה ח"א סי' ס"א שנסתפק בזה ועי' תשו' חת"ס סי' קצ"א שהאריך בזה ומסיק דכל מנהגא שהוא מעשה רבה כזה שפיר מברכין עליו והנה עפ"ז מוכרחים אנחנו לומר דמעיקרא היתה תקנתם לברך על מנהג כזה שהוא מעשה רבה, וראיתי בלחם ושמלה סי' קצ"ד שהביא דברי החת"ס וסיים דעדיין לא פלטינן מספיקא, והנה עפ"ז כ"ש בנידון הק"ס הנ"ל דאיכא תרתי ימי טוהר ורק כתם צ"ע דמדוע לא ניחוש לברכה שא"צ. והנלפע"ד לישב זה וכן בזה יתישב הקושיא שכתבתי באות ט' מדוע בשוכר בית המנהג שקובעין המזוזה תוך ל' בברכה ולא חיישינן שמא יחזור בו ויוצא תוך ל' דכללא הוא דכל היכא שמביא עצמו לכלל חיוב מחשש שמא יפגע באיסור [כגון בכתם שחשש שמא הרגישה ולאו אדעתה ובדם טוהר שמא תשכח מספר ימי טהרה ובמזוזה שמא ישכח כשיתחיל זמן מה אחר ל' ועבר על מ"ע] הוי כמן התורה כמ"ד ביבמות כ"א ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי ועי' משבצות או"ח סי' ח' סק"ט ומ"ש באוהל ראשי בשמים אות ד' ועדיף טפי לענין הברכה ממ"ש התוס' ברכות י"ד ד"ה ימים לענין היחיד שאומר הלל דכיון שרוצה לחייב עצמו מברך ואין זה ברכה לבטלה מידי דהוי אלולב דהני נשי מברכין אע"ג שאינן חייבות מכ"ש היכא דעושין משום סייג וגדר אין לך מצוה רבה מזה, וגוף המצוה מצינו שעושה קביעות אף שאינו מן הדין עי' תוס' בכורות י"ח ע"ב דאפי' בלא קנין קני ומשעבד נפשיה ע"י המצוה עי' שו"ת תולדת יצחק דיני מכירה כלל א', וכמ"ד לדוגמא שבת קובעת למעשר שע"י מצות שבת רוצה מאז בהקביעות ונקבע גם לאח"כ ועי' בס' ברכ"י דגם לענין פת הבא בכיסנין שבת קובע עי' שערי תשובה סי' קס"ח ס"ו. [אגב אזכיר מה ששמעתי שיש בקבלה מהרב הגאון ר' שמואל מקאמינקע שכשהלך על ב"מ וכדומה בשבת קודם הסעודה ועשה שם קידוש ואכל פת הבא בכסנין לא בירך אחריו מעין שלש מטעם שבזה האכילה יצא דעת ר' חידקא שאמר שד' סעודות חייב אדם לאכול בשבת וכדי להורות דאין הלכ' כמותו לפיכך לא בירך עליו אח"כ כדי שיפטור בבה"מ ויהיה נחשב רק כסעודה א' ועי' פי' הרי"ף ומובא באגדות מהרש"א שבת קי"ח ד"ה תיתי לי דקיימתי ג"ס. והנה לדין יש תשובה דהא אף אם באו הממתקים לגרר ולהמשיך הלב לסעודה שי"ל דאף אם לא יאכלם ג"כ בתוך הסעודה א"צ לברך עליהם אח"כ וברה"מ פוטרם עי' ח"א כלל ח' ס"ב ובה"נ ספ"ד ופ"ה סי"ז ועי' מג"א קע"ד ט' וסי' ר"ח סי"ז בבאר הגולה שם ואפשר גם כשמברך בה"מ בבית אחרת הוא הדין מ"מ בשבת שהקידוש צריך במקום סעודה עי' סי' רע"ג ס"ה ובמג"א ס"ק י"א וא"כ אדרבה כשלא בירך אחריו שלא יהיה נחשב כסעודה א"כ איך יצא ידי קידוש, ועי' שערי תשובה שם בשם בר"י שהמנהג לברך אחריו בשבת מעין ג' וכן נהגתי ועי' מג"א רמ"ט סק"ו ובפרט להנ"ל שבת חמיר דהוי קבע לברך בה"מ על פת כסנין. ואולי השומע שמע טעה וזהו הרבותא של הגאון הנ"ל שבירך רק מעין ג' אף בשבת מטעם להורות דאין הלכה כר' חידקא

עוד אזכיר מה ששמעתי בשם קדוש אחד שהיה נוהג שבכל מצש"ק היה שולח אדרויף על יי"ג לקידוש על שבת הבא מטעם ששבת מעין עולם הבא ואז יהי' ההלכה כשמאי כידוע ושמאי סובר דמחד בשבת לשבת, והי' ק"ק בעיני דהרי אסור לעבור על דברי ב"ה עי' ברכות פ"א מ"ג ועי' ט"ז תקנ"א ס"קי אך עי' במג"א סי' ר"נ ובקרבן שבת פ"א סי' ד' דבזה גם עתה הלכה כשמאי עי"ש וינעם לך] ועי' דרכי משה סי' תרל"ט ופמ"ג שם באשל אברהם סק"י ואכמ"ל עכ"פ מצינו הסברא דהמצוה עושה פעולה יותר מן הדין ולפיכך כל היכא שעושה מצוה בגדר משמרת כגון בנ"ד אף שמן הדין טהור וגם אנחנו נוכל לטהר בזה"ז רק שהוא מחמיר בזה עי' חת"ס סי' קמ"ט ופת"ש קצ"ד סק"ב שנסתפק שמה תעשה עם הברכה ועם האמור תוכל לברך בטח כשאין לה ממי לשמוע הברכה מהמחויבת, בוודאי דאם יכולה לשמוע מאחרת המחויבת בוודאי יותר טוב שלא תברך בעצמה כי אף בששתיהן מחויבות בוודאי יוכלו לעשות כן שרק אחת תברך עי' שו"ת מהרשד"ם סי' א' ואם אין לה ממי לשמוע תברך בעצמה [כי י"ל ג"כ דאי לא הא לא קיימא הא] ועי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' תקכ"ה לענין שחיטת בן פקועה דהוי משום מ"ע דיש לברך על זה ועי' פר"ח סי' י"ג ובאחרונים וה"ה לענין מזוזה תוך ל' ג"כ יכול לברך דגוף המצוה עושה קביעות ואפשר דאסור אח"כ לחזור בו וליצא תוך ל' [ועי' חת"ס חיו"ד סי' רנ"ג]. ועפ"ז י"ל מה שתקנו נוסח הברכה לקבוע מזוזה אף שבמשפט לשון קודש קבע הוראתו גזלן כמ"ש היקבע אדם אלקים עי' ר"ה דף כ"ו ע"ב ואף בלשון ארמי פרושו תחיבה בעומק כי ע"פ ויתקעה בבטנו ת"י וקבעה במעוהי ומדוע לא תקנו כמ"ד בירושלמי ברכות פ"ט