מור ואהלות לה

שלא שייך טעם רש"י שמא יחזור בו כיון דמדינא דמלכותא הוי כמכר יש לתמוה דהנה לפי מ"ש לעיל בכוונת רש"י דס"ל דשוכר חייב מה"ת לאחר ל' ורק תוך ל' פטור מפני שאינו נקרא עדיין דירה ושלא תקשה מפני מה לזה אמר שמא יחזור בו אבל אה"נ אף אם אינו יכול לחזור מהשכירות מ"מ לאו דירה קבועה הוא ויכול להיות שלא ידור שם בעצמו דק ישכירנה לאחרים עי' חו"מ סי' שט"ז ס"א, ואפי' אם קיבל כבר המשכיר המעות שכתב שם הסמ"ע בשם המרדכי דא"צ להחזירו לשוכר וא"כ בכה"ג לכאורה י"ל דמה"ט ידוד בה ודמי למ"ש רש"י שם במנחות ד"ה משום ישוב א"י דמפני טורח מזוזה אחרת לא יוצא ממנה, אך עי' בקצוה"ח ובדברי הרב פת"ש שם שהאריכו בזה שאין זה מוסכם וצ"ע, ואם כוונתו בפשיטות כיון שבדיניהם כמכר א"כ הו"ל כקונה בית שמחויב במזוזה מיד זהו תימה גדולה דהך דאמרינן במס' ב"מ ע"ג כדיניהם עבדינן היינו דוקא כמ"ד במס' ב"ק קי"ג ישראל ועכו"ם שבאו לדין אם אמה יכול לזכותו בדינינו זכהו ואומר לו כך דינינו בדיני עכו"ם זכהו ואומר לו כך דינכם אבל בדבר שנוגע לשני ישראלים לבדם ח"ו לומר כדיניהם [אם לא משום שלום מלכות כמובן] ועי' חו"מ סי' שי"ב ס"ג. ועכ"פ לכאורה י"ל דהשוכר בית מעכו"ם יתחייב יותר במזוזה מבישראל עד שאפילו תיכף חייב לברך דבזה בדיניהם קניא לישראל ונהיה מוכרח לפרש הך דאמרינן במנחות מ"ד השוכר בית בחו"ל פטור כל ל' דקאי רק בישראל אבל מעכו"ם יתחייב מיד דשכירות קניא בדיניהם אך י"ל ע"פ מ"ש הש"ך יו"ד קנ"א ס"ק י"ז דאפשר בזמן הרב נשתנה דתם וה"נ י"ל דאפשר בזמן הש"ס היה בדיניהם דשכירות לא קניא [ועפ"ז י"ל קצת מ"ש ידידי הה"ג עמודי אש קונטרס דיני או"ה אות י"ז דברי רדב"ז אהדדי דבמקום א' כתב דשוכר כלי מעכו"ם צריך טבילה דשכירות ממכר הוא וקניא ובמקום אחר כתב דא"צ טבילה וי"ל דהיכא דבדיניהם קניא צריך טבילה והיכא דלא קניא א"צ טבילה והנה י"ל טעם הדבר דשוכר פטור כל ל' שמא יחזור בו פי' דאם יתחייב במזוזה חששו רבנן שמא יחזור בו אח"כ ולא יוכל ליטול המזוזה כשיוצא ויפסיד ומה לנו לחוש לישוב חו"ל יותר יש לחוש להפסדו [ויהיה נ"מ כשאינו מקפיד על ההפסד וקובע מקיים תיכף מצוה כמו בלאחר ל'] משא"כ בא"י חייב במזוזה מיד ואי שמא יחזור בו אדרבה רצו רבנן בהפסדו כדי שלא יחזור בו מה"ט ותהיה א"י מיושבת וא"כ בשוכר מעכו"ם שאין כאן הפסד דכשיוצא יטלנה א"כ חייב תיכף גם בחו"ל] אמנם א"א לומר כן דלא עבדינן כדיניהם רק בענין הנוגע לטובת ישראל אבל איך נאמר שיתחייב במזוזה מטעם שבדיניהם כמכר דהלא לא עמדו למשפט עבור זה ואפילו עמד העכו"ם בדין עם ישראל בדייני ישראל ופסקו לו דשכירות קניא כדיניהם בכל זה פטור הישראל ממזוזה תוך ל' ואין כאן ב' דסתרי אהדדי [וכמ"ש המהרי"ט אלגזי הלכות בכורות פ"ב אות י"ז דלענין איסור בכור לא מהני ס"ס כיון דהעכו"ם אינו יכול להוציא גוף הבכור מהמוכר דס"ס לא מהני בממון א"כ שוב הוי בכור דאל"כ הוי ב' דסתרי ועי' שם ארי' חיו"ד סי' מ"ז] כיון דזה רק לענין העכו"ם קניא אבל בישראל גופיה לא קניא לשום דבר, וצ"ע ממ"ש הג' מהרש"ז סי' תמ"א סי"ג ובקו"א שם. וראיתי בביאור הגר"א יו"ד סי' קנ"א ס"ק י"ח. דפי' הטעם דשוכר מעכו"ם להחמיר מטעם דבדיניהם שכירות קניא וכ"ש בישראל מעכו"ם, ולפעד"נ דנהי דלהשכיר מותר דלטובת ישראל קניא אבל לשכוח מעכו"ם י"ל חלא קניא שזהו טובת הישראל עכ"פ ע"פ זאת פטור מן המזוזה עד ל' אף בשוכר מעכו"ם ובפרט לפי מ"ש לעיל שיש דעת ר"י שסובר דשוכר מעכו"ם בח"ל פטור לעולם ואיך ניתן חומר לדבר הקל. ועפ"ז מקום אתי לומר דהך דשוכר בית בא"י חייב מיד במזוזה קאי בשוכר מישראל דוקא דהטעם שחייב מיד כדי שלא יצא ממנה מפני הפסד המזוזה שאינו יכול ליטלה משא"כ בשוכר מעכו"ם שמותר ליטלה א"כ גם בא"י פטור ממזוזה תוך ל' וצ"ע. עוד התבוננתי די"ל דאף אם עתה תהי' תקנה גם בדינינו דשכירות קניא מ"מ אין לחייבו במזוזה תיכף כיון דבעת חכמינו ז"ל לא חייבוהו אין לנו אלא מה שהסכימו עליו במנין הראשון אך יש לדון בהיפוך דהא וודאי הך דקונה בית שחיובו מה"ת במזוזה מ"מ לא הקפידה התורה איך שיהי' הקנין אם בד"ת או לא רק כל שנקרא ביתך [ואף שנכתב בשטר על שם עכו"ם מטעם פקודת הקיר"ה עי' שו"ת כנסת יחזקאל סי' צ"ג ומובא בפת"ש חו"מ סי' קצ"ד סק"ב עי"ש מ"מ לענין זה] חייב במזוזה מה"ת וא"כ גם עתה שיתקנו דשכירות תקנה יהי' כשאר קניני דרבנן או כקנין סטומתא עי' חו"מ סי' ר"א ובאחרונים שם וקנין דרבנן י"ל דמהני גם למה"ת [עי' פת"ש שם סי' דל"ה סק"ד ועי' שם אריה או"ח סי' י"א ושו"ת בית שלמה ח"ב יו"ד סי' ק"צ ודברי שאול ויוס"ד סי' ל"א שהאריכו בזה ואכמ"ל] וגם בעכו"ם י"ל דמהני [עי"ש ובשם אריה יו"ד סי' מ"ח ועי' מק"ח תמ"ח סק"ט ומ"ש באות ט"ו] וממילא יתחייב שוב במזוזה. מה"ת כיון שנקרא ביתך וכנ"ל באות ח' לענין ביהמ"ד. אך האמת שלא מצאתי שחכמים יתקנו בזה דשכירות תקנה

י (חקירה אם עתה ג"כ שיעור כתם כגרים ועוד. ואם מברכת על טבילתה להפחות משיעורו ובימי טוהר כה"ג, פלוגתת אחרונים בזה. ביאור המעיל צדקה דגם עתה הוא ה לפעד"נ לחלק דבאין דם צבור ומסולקת דמים יש להקל עד השיעור. ראיה מרש"י דגם במסולקת דמים חוששת לפתיחת המקור. צ"ע בימי טוהר אם היא מסולקת דמים וצ"ע אם גם בכגריס תטמא ועכ"פ המיקל בצבור פחות משיעורו לא הפסיד. ראיה דחומרת דם טוהר היה בזמן הבית. בכתם בימי טוהר כשיעור תברך. חקירה אם הגידולים והבצים נתקטנו השנה וביאור בפמ"ג יו"ד סי' מ"ד. חילוק מעוף לבהמה.

) יש לחקור אם גם עתה שיעור כתם כגריס ועוד או לא ואם מברכת על טבילתה לכתם פחות מכגריס ועוד ובימי טוהר כה"ג מה הדין. הנה בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' קפ"ב כתב דאף שלא נמצא עתה מאכולת כגריס אין לנו אלא מה שאסרו חז"ל במנין הראשון [ולכאורה זה סיוע למ"ש סוף אות הקודם אך התבוננתי שי"ל דלא דמי דכאן בכתמים מצד ממ"נ אין להחמיר דאם אזלינן בתר השתא הלא לא הוי שייך כלל דין הכתמים להסוברים] דלא אמרו כתמים אלא לטהרות ובזמן דאיכא טהרות חששו גם לבעלה עי' בס' האשכול ריש הלכות נדה ובפי' נחל אשכול ובנוב"י חיו"ד סי' נ"ב [ואף שהחו"ד סי' ק"צ סק"ח השיג על הנוב"י עי"ש והג' מהרש"ק מבראד השיג מב"י סי' קצ"א ד"ה כתב הגמ"י בשם הר"ם עי"ש הרי דבעלה חמור יותר אך עי' בחת"ס שם סי' קס"א שישב זה קצת עי"ש, ועיקר דברי הנוב"י צ"ע ממ"ש בעצמו בסי' מ"ז ובמה"ת ססי' קי"ח הנ"מ בין הספיקות לאם הדם בעצמו טהור לטהרות והלא לדבריו עתה שאין חולין בטהרה אין נ"מ ועי' מ"ש באוהל בית הרואה אות ט' ובאוהל ארץ נוד קפ"ג סק"ז] ועיקר דברי החת"ס לא מעצמו מדבר כי כן כתב המעיל צדקה סי' כ"ז הקושיא כי יעלה לשיעור גדול שא"א שימצא כן להתפשט דם מאכולת בשטח כזה ועכ"ז נ"ל כי כל מדות חכמים כן הוא ואפשר להיות באותן הזמנים כל השיעורים יותר גדול לפי ערך האנשים ועכ"ז לא נשתנו גם בזה"ז השיעורים כי לא הי' גזירתם אלא על שיעור כזה והדומה לו מבגד צבוע שלא גזרו על כתמיו ודומה לו קרקע עולם וה"נ דו"ק עכ"ל