מור ואהלות לד

כשיגיע זמן הנחת תפילין א"צ לברך עוד ורק דשם בלילה אין חיוב עליו להניח תפילין כלל לפיכך במשכים לדרך לכתחילה לא יברך עליהם בשעת הנחתם משא"כ בנ"ד מוחר לברך גם לכתחילה דעכ"פ חיובא עליו מדרבנן. ובזה נפשוט ג"כ מה שנסתפק הרב פת"ש בנ"צ יו"ד סי' רפ"ו וסי' רצ"א במי שהיה דד בבית שכורה ואח"כ קנה אותה אם מחויב לחזור ולברך עליה או בקטן ואח"כ הגדיל אם מחויב לחזור ולברך בעת חיובו מה"ת, ואפילו אם נאמד כמ"ש בסי' ש"ה ס"ק כ"ה בשם תשו' זכרון יוסף דימתין עם הפדיון עד שיגיע לי"ג שנה דוקא דאז יתחייב מה"ת מ"מ י"ל דשאני התם דעוד בל ימי חייו לא יוכל לקיים המצוה בזמן התורה לזאת יעשנה אז עי"ש משא"כ במזוזה מי יעכב על ידו לקנות לו עוד בתים ויעשה בזמן התורה לזאת עתה מחויב עכ"פ לקיים המצוה מדרבנן בברכה. וכחילוק הזה כתבו התוס' שבת קל"א ד"ה ושוין דמילה אם עבר זמנה לא בטלה משא"כ סוכה ציצית ומזוזה ע"ש, ובפרט בנ"ד הרי בידו שיוחל הברכה מה"ת כגון שידור תיכף בהבית ויתחייב מה"ת משא"כ בתפילין אף אם לילה זמן חפילין לענין שמותר להניחם אז אבל אין עליו שום מצוה וחיוב לא מה"ת ולא מדרבנן אפילו לזאת אין בידו לבוא לכלל חיוב תיכף לפיכך אינו מברך לכתחילה כשהניחם בלילה ודמי למ"ש התה"ד סי' דס"ט שאין לפדות הבן בע"ש שיוחל הפדיון בשבת דבע"ש לא מטי חיוביה דאינו מחויב עדיין, וכן י"ל דאין בידו לבוא לידי חיוב תיכף ובשבת לאו מידי עביד ועי' אשל אברהם סי' שכ"ג ס"ק י"ג לזאת לא יכול לברך, ועי' נוב"י מה"ת חיו"ד סי' קפ"ז וצ"ע מתוס' פסחים ס"ב ע"ב ד"ה לימא הואיל ואכמ"ל דבכה"ג ודאי דיכול לברך קודם שנכנס לדור בה וא"צ לברך עוד כשידוד בה. אך יש להסתפק בשוכר בחו"ל תוך ל' שפטור אף מדרבנן נהי דאם רוצה לקבוע בוודאי מותר וי"ל דיש לו ג"כ מצוה אף שאינו מחויב וכמ"ש בירושלמי סוף מגילה דהדר בפונדקי בחו"ל ל' יום א"צ מזוזה אם נתן לא יטול [ועי' מ"ש באות הקודם] ואין זה בכלל מ"ד בירושלמי פ"ב דשבח כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט] עי' מ"ש לעיל אות ב' וא"ז הל' תפילין סי' תקמ"ג די"ל כמ"ש בהגמ"י הל' ציצית פ"ג סי' ל' ועי' מג"א סי' ל"ב י"ח וסי' ע' ה' וסי' תע"ב ו' ובא"ח תרל"ט ס"ז ושבו"י ח"ב סי' מ"ד ובחידושים לתפארת ישראל ברכות פ"ב מ"ה ועי' מ"ש באות נ"ב ואכמ"ל] אך מה יעשה עם הברכה דלכאורה צריך להמתין עד שיגיע זמן שיתחייב עכ"פ מדרבנן ואז ימשמש בהמזוזה ויברך כמו בתפילין, וראיתי באשל אברהם סי' רפ"ו בשם תשו' בית יהודא סי' י"ט שכתב דאפשר דמי לקטן שמברך אף שפטור דאתי לכלל חיוב אך שהניחו בצ"ע וכן המהר"י חגיז הניחו בצ"ע ועי' עיקרי הד"ט חיו"ד סי' ל"א אות א', ולכאורה במשכים לדרך לענין תפילין לא אמרינן שיברך דאתי לכלל חיוב והרב פת"ש שם ס"ק י"ז הביא בשם אשל אברהם שכתב דפשוט דיכול לברך תיכף אך ראיתו סתר בנחלת צבי שם והביא דבשו"ת רב משולם העלה ג"כ דמותר לברך עי"ש, ועי' נשמת אדם כלל קמ"ז סק"ד כתב דצ"ע מירושלמי ר"פ מי שמתו אם דנה להחמיר אינו רשאי מפני כבודו משמע דבלא"ה מותר אף שמברך עי"ש. ע"כ נלפע"ד לישב קצח דלא דמי לתפילין במשכים לדרך דהכא הרי בידו לבוא תיכף לכלל חיוב מה"ת כגון שיקנותה, ועי' גיטין מ"ג הא קאי שור והא קאי עבד, משא"כ בתפילין שאין בידו לבוא תיכף לכלל חיוב ע"כ אינו יכול לברך עליהם אז ודמי לפדיון הבן בע"ש, ועי' ס' באר אברהם יומא י"ג לענין כה"ג שאינו יכול לקדש בעיו"כ שיחולו הקדושין ביו"כ מטעם הברכות שאינו יכול לומר דאין בידו, ועי' רש"י יבמות ל"ד ע"א ד"ה ומתוך י"ב לאחר י"ב ועי' תוס' שם ומל"מ פ"ד מהל' אישות ואבני מלואים סי' מ"ג ואכמ"ל. והיטב אשר העלה המג"א סי' דס"ז בצ"ע על הרשב"א ומרדכי שכתבו דאף דתוס' שבת דרבנן אפ"ה יוצא משחשיכה בקידוש שקודם הלילה כיון שבשעה שמקדש יבוא אח"כ לחיוב דאורייתא דהרי קטן אינו מוציא הגדול אף שיבוא לידי חיוב דאורייתא עי"ש. אמנם כן אכתי צ"ע לפי פי' רש"י במנחות מ"ד דלפיכך תוך ל' פטור ממזוזה שמא יחזור בו כנ"ל וא"כ איך מותר לברך ניחוש שמא יחזור בו ויצא תוך ל', בשלמא בקובע בבית שלו קודם שנכנס לדור בו לא חיישינן לזה די"ל כמ"ד במס' ב"ב דף ז' קנה בית דירה חייב מיד די"ל דהוי קביעות וכן אפילו אי לא הוי קביעות מ"מ כבר נתקיים המצוה מדרבנן עכ"פ קודם החזרה והי' שייך עליה הברכה משא"כ בשוכר תוך ל' שלא הוי קביעות ויכול לחזור וא"כ לא יברך. והנה ראיתי מנהג העולם שמברכין וצריך טעם *), ודאיתי בפסקי תוס' מנחות שם סי' ק"ס קס"א דהשואל טלית יכול לברך מיד כמו נשים המברכות אבל חובה אינו אלא לאחד ל' וכן כהנים המתעטפים לדוכן וכו' אבל בית חובה במזוזה מיד וכלשון הזה העתיקו הג' מהרש"ז בש"ע סי' י"ד בקו"א סק"ג ומהתימא דהלא זה דק בא"י אבל בחו"ל גם בית אינו חובה תוך ל' וגם לענין הברכה י"ל דלא דמי לטלית כמ"ש בנ"צ שם, ורציתי לומר ע"פ מ"ש בנחל אשכול סוף הלכות מזוזה דלהתוס' שכתבו דכל ל' יום לאו בית דירה נקרא כמ"ד במס' ב"ב שם נשתהה שם ל' יום הרי הוא כאנשי העיר ולפ"ז אם דעתו להשתקע אף ביום א' חייב דקימ"ל בסי' רנ"ו ס"ה בא להשתקע כופין אותו מיד ועי' שערי תשובה סי' תכ"ט דבשכר דירה ליב"ח הרי הוא כאנשי העיר אף קודם יב"ח, ולפ"ז פי' הפסקי תוס' דבמזוזה חייב מיד אפילו בח"ל ורק בשדעתו להשתקע [ועי' ג"כ בעיקרי הד"ט חיו"ד סי' ל"א אות א' בשם מטה יוסף ח"ב סי' ל' דשוכר בית בחו"ל וכתבו שטר והניח בו מטלטלין חייב במזוזה מיד עי"ש ואולי דוקא בשטר כזה שאינו יכול לחזור] אך כבד הרגיש בנ"צ שם בסברא זו והשיג דלא שייך זאת הסברא רק אם נאמר דשוכר אחר ל' חייב מה"ת ותוך ל' פטור משום דלא הוי דירת קבע ובדעתו להשתקע מקרי קבע משא"כ אם נאמר כתירוץ הב' של תוס' מנחות דגם לאחר ל' רק מדרבנן חייב משום דמחזי כשלו ובתוך ל' אוקמיה אדינא א"כ מאי נ"מ בשדעתו להשתקע. ומ"ש עוד שם דנ"ל דבזה"ז השוכר חייב תיכף ומיד לקבוע מזוזה ולברך עליה מטעם שכתב הרא"ש פ"ק דע"ז דנהי דלדידן שכירות לא קניא כיון שיד עכו"ם תקיפה ובדיניהם שכירות קניא הוי כמכר ואין יכול שוב להוציאו ואם כוונתו *) ומעשה בא לידי וקבעתי מזוזה בבית שנחרב ועשאוהו לתבן לאחר ל' יום מהשכירות וברכתי עליה ונסתפקתי מקודם דהרי יש כס"ס בדאורייתא שמא שוכר פטור כתירוץ ב' של תוס' המובא לעיל אות ח' ושמא כרמב"ם דבית התבן פטור ואי דגם לתירוץ ב' עכ"פ מדרבנן מחויב מ"ע הו"ל כספק דרבנן ודמי לציר דגים עי' כללי ס"ס אות ט"ז, אך הכרו"פ ס"ס ט"ז כתב דלפטור ממ"ע לא אמרינן ס"ס ועי' תשו' מוצל מאש סי' י"ג דאף במ"ע דרבנן לא מועיל גם ס"ס, ועוד התבוננתי דיש להעיר למה דקימ"ל דיש סכנה באין מזוזה א"כ י"ל דבסכנה לא מועיל ס"ס עי' פמ"ג אשל אברהם סי' ד' סק"ב ומשבצות קע"ג ויש לחלק וצ"ע. שוב ראיתי בשו"ת רעק"א סי' ס"ו שהרגיש בזה קצת ועי' מ"ש הרב פת"ש סי' רפ"ו ס"ק ט"ז ותימה שלא הזכירו ממ"ש ולענין ס"ס נברכה אכמ"ל, ואצלי היה עוד סניפים כי כוונתי ג"כ לצאת ידי מצות מזוזה בהבית דירה שקבעתי המזוזה בה קודם לי שלא בחיוב ועכשיו שנכנסה לחיוב הגמור משמשתי גם בזאת המזוזה בעת קביעות המזוזה בבית התבן. ועוד י"ל דשמא בית התבן היינו דוקא שלא יהיה בית דירה משא"כ בזאת שרק לעת עתה עשאוה בית התבן אבל סופו להיות בית דירה כמקודם א"כ, לא פקע ממנה שם בית דירה.