מור ואהלות לג

שם ד"ה שיקבעו דדמי ממש למקום המוקדש, ועי' בה"ג ושאלתות דלפיכך פטורים ממזוזה דאיקרי מקדש ועי' מ"ש באות נ"א ובאוהל מנורה הטהורה אות ב', ועי' ס' חרדים דף ס"ו שכ' כשם שצריך להתחזק לקבוע דירתו בא"י כך למעלה מזה צריך להתחזק לקבוע רוב יומו ולילו בביה"כ ובה"מ, ועי' פמ"ג באשל אברהם סי' קנ"ב סק"ו שחקר אם נותץ אבן מביה"כ או ביה"מ דרך נתיצה והשחתה אם לוקה דומיא דמקדש ונ"מ לענין פסולי עדות ונראה דה"ה בח"ל, ובא' מרחשון מרח"ה לפ"ק באו עכו"ם ונתצו במ"ד וחקרתי לענין הברכה אם גם בזה דוקא בא"י עי' ט"ז ומג"א רכ"ד ס"ק ב' ח' והש"י יגדור פרצותינו ואכמ"ל] ולא תמה רק אם שכרם מחמת מזוזה הלא זה רק בא"י כמ"ד על האדמה, ובזה י"לפ דברי הטור יו"ד סי' רפ"ה דכל הזהיר בה יאריכו ימיו וכו' וגדולה מזה שהבית נשמר על ידה ותמה ב"י דהלא אריכות ימים גדולה לאדם ובזה ניחא כיון דמביא גם הדרשה מפסוק לא במחתרת וע"כ דלמען ירבו י"ל דקאי רק על א"י כנ"ל ע"כ אמר וגדולה מזה שהבית נשמר על ידה פי' דגדולה בזה שנוהג בכל מקום שמירתה אף בח"ל. ואחזור לדברי דעכ"פ בזה נתישב הקושיא דביתך השני מאי עביד ליה והקושיא מתוס' על ר"ח כהן, וראית המהרש"א דשוכר פטור מה"ת י"ל דבאמת שוכר בא"י חייב מה"ת רק היכא דלא נחשב דירה גם בא"י פטור מה"ת ולפיכך תוך ל' שיש חשש שמא יחזור בו עי' רש"י מנחות שם פטור בחו"ל ורק משום ישוב א"י מתחייב מדרבנן אבל היכא דאין זה החשש מתחייב שפיר מה"ת

ועפ"ז נבין מ"ש הגמ"י בפ"ה מהל' מזוזה בשם ר"י דבתים ששוכרין מעכו"ם פטור מן המזוזה אף מדרבנן וידוע הקושיא דהרי בירושלמי סוף מגילה כתב בפירוש דהשוכר בית מכותי צריך ליתן מזוזה עי' דברי חמודות שם אות נ"ו, ותחילה רציתי לישב דשאני כותי מעכו"ם עי' ש"ך יו"ד סי' ב' סק"ב ומ"ש הש"ך כדאיתא בתוספתא בהדיא הנה בתוספתא ד' סלאויטא כחוב שחיטת עכו"ם ושחיטת כותים הרי אדרבא שוים אך בדפוס ווארשא עם תנא תוספאה נשמט הך ושחיטת כותים ועי' בארוך לש"ך] ואף דאח"כ עשאום כעכו"ם אבל להירושלמי שפיר יש לחלק ועי' ירושלמי סוכה פ"ג ה"י ובפני משה שם ובטוא"ח סי' רט"ו. אך עתה התבוננתי שי"ל חדתא והוא שיש לדקדק בלשון הירושלמי שם וז"ל השוכר בית ישראל צריך ליתן מזוזה השוכר בית מכותי צריך ליתן מזוזה וכשהוא יוצא נוטלה ובשל ישראל אסור לעשות כן ולכאורה י"ל דמדוע חלקן הירושלמי לתרי בבי עי' מ"ש באוהל ארץ נוד סי' קפ"ג ס"ק י"ג] וצ"ל דהירושלמי בא"י קאי והשוכר בית מישראל שם חיובא עליו מה"ת דלא גרע משותפים ועי' שו"ת ריב"ש סי' שמ"ז אך השוכר מנכרי שם דאם לשותפים דמי י"ל דפטור אף מדרבנן אך י"ל כמ"ש תוס' קדושין ל"ו ד"ה כל דאין קנין לעכו"ם בא"י לפיכך עכ"פ מדרבנן מחויב כמו קונה בית בחו"ל שאינו מחויב רק מדרבנן לסברא זו משא"כ בשוכר בית מכותי בחו"ל שכל עיקרו מדרבנן אף בבית ישראל א"כ בשוכר מן העכו"ם די"ל דדמי לשותפות עכו"ם בזה פטור גם מדרבנן (ונתישב הקושיא שלא תקשה עליו מהירושלמי אמנם בגוף דברי הר"י שכ' הגמ"י אינו עולה למ"ש. ומ"ש הגמ"י שם דמלשון הרמב"ם משמע דשוכר מעכו"ם חייב ותמה הדברי חמודות שם דהרי לשונו כלשון הברייתא במס' ב"מ ק"א ואי תפרש נוטלה אם הניחה אבל אינו חיוב ה"נ בלשון הרמב"ם נאמר כן ונלפע"ד דזהו כוונתו דבגרסתינו ומעכו"ם נוטלה קאי בח"ל והכי פרושו כששכרה מעכו"ם וי"ל דלפיכך נוטלה מטעם דהוי כלא קבעה דאינו מחויב [וצ"ע מירושלמי סוף מגילה דהדר בפונדקי חו"ל ל' יום א"צ ליתן מזוזה אם נתן לא יטול הרי דאף בתרתי לפטור פונדקי וחו"ל, מ"מ לא יטול ותמהני על המפרש שם שפי' דפונדקי קאי על א"י או בחו"ל וא"א לומר כן דא"כ הול"ל כמ"ש שם הירושלמי לעיל עי"ש] ועפ"ז אף אם ישראל ישראל נכנס תיכף אחריו בשכירות מהעכו"ם בכל זאת נוטלה עי' פת"ש רצ"א סק"ט משא"כ אם שכרה מישראל וקודם יציאתו מכרה המשכיר לעכו"ם וישראל אחר שוכרה מהעכו"ם אסור הישראל הראשון לקחתה כיון דנקבעה בחיוב, אולם גי' הרמב"ם י"ל כמ"ש בבה"ג ואשכול ורי"ו וריטב"א בזה הגירסא ובעכו"ם נוטלה והפי' כמ"ש הרמב"ם דאם היה הבית של עכו"ם כשיצא ואפילו שכרה מקודם מישראל נוטלה וה"ה בהיפוך כשיצא הי' הבית של ישראל אף אם מקודם שכרה מעכו"ם אסור ליטלה הרי דשכירות מעכו"ם חייבת במזוזה. והנה בשטה מקובצת שם כ' לשון הרמ"כ דכל שגוף הבית אינו של ישראל נוטלה ומשמע דאף אם שכרה מישראל כיון דעתה אינה של ישראל ועי' בה"ג שהעתיק ב' פעמים ובגוי נוטלה ומגוי נוטלה וי"ל דלכוונה זאת דבעי שגוף הבית בין בעת שכירות ובין בעת יציאה של ישראל ועי' נחל אשכול הל' מזוזה) ועפ"ז הי' נלפע"ד פי' דברי המחבר בסי' רפ"ו סכ"ג דהשוכר בית מעכו"ם חייב במזוזה קאי אדסמיך ליה מקודם בשוכר בא"י דוקא (ויהיה בזה קצת לימוד זכות על העולם שאין נזהרין במזוזה כל כך) אך הש"ך שם ס"ק כ"ט פי' דאתרווייהו קאי, וכן מקום אתי לחלק בהך דשותפות עכו"ם בין א"י לח"ל כדי שלא יהיה מחלוקת בין הפוסקים וכן י"ל בזה קושית התוס' חולין קל"ו ד"ה ביתך אך הנחתי מקום להמעיין. ואחזור לדברי בריש האות לישב די"ל דעפ"ז כתב רש"י רק מציצית שזהו אפילו בא"י פטור טלית שאולה ושכורה משא"כ במזוזה בא"י [אף שלא בזמן הבית ושלא בזמן הרגל עי' לעיל אות ו') פטור לר"א כשקבעה בשבת דאין בידו להפקירה וישב בה בתורת שאולה ושכורה דאז ג"כ יתחייב מה"ת במזוזה תיכף כיון שאין בזה החשש שמא יחזור בו שלא יהי' נקרא עבור זה בית דירה דהכא הרי באמת הוא שלו עי' מג"א ססי' י"ג. זה הנלפע"ד בדרך הפלפול ולא להלכה כנ"ל

ט (חקירה בקובע מזוזה קודם שדר בהבית אם צריך לברך עליה אז וא"צ שוב לברך בעת דירתו, י"ל ראיה מתפילין בלילה י"ל דה"ה בשכר בית ואח"כ קנאה או בקטן והגדיל דא"צ לחזור ולברך עליה, י"ל מפדיון הבן בסברה ישרה. חקירה בשוכר בית בחו"ל אם מותר לקבוע תוך ל' ובברכה, הקושיא מתפילין י"ל דהכא בידו להתחייב מה"ת. הערות בזה. צ"ע דניחוש שמא יחזור בו שאלה בשוכר בית התבן אם מברך על המזוזה לפטור ממ"ע לא אמרינן ס"ס בסכנה לא מהני ס"ס. ב' חלוקים בזה. קושיא על פסקי תוס' מנחות. י"ל בין דעתו להשתקע. חילוק אם כתבו שטר סתירה לזה. מ"ש שבזה"ז שמדינא דמלכותא א"י לחזור חייב במזוזה גם תוך ל' יש לתמוה ע"ז. סברא דהוי כקונה רק בישראל ועכו"ם, א"כ שוכר מעכו"ס יתחייב יותר מבישראל. ב' פרושים במנחות מ"ד. י"ל סברא דשוכר מעכו"ם חייב מיד. סתירה לזה דכדיניהם עבדינן רק לטובת ישראל. חקירה בדברי הגר"א. י"ל דשוכר בא"י חייב מיד רק בשוכר מישראל דוקא. הערה אם יתחייב מזוזה כשמדרבנן שכירות קניא

) וראיתי לחקור במה שכתבתי לעיל אות ה' דקודם שנכנס לדור בביתו מחויב רק מדרבנן במזוזה אם צריך לברך עליה אז ואם שוב א"צ לברך עוד כשיכנוס לדור שיתחייב מה"ת. ונ"ל דיש לומר דכ"ש הוא ממ"ש השערי תשוב' סי' ל' בשם דברי משה דאם בירך על התפילין בלילה ועודן עליו