מור ואהלות לב

משמע דביתך קאי גם על השוכר שנכנס ויוצא לה שחיובו מה"ת וזה כתירוץ הא' בתוס' מנחות מ"ד ד"ה טלית אלא דלזה תקשה ביתך השני מה עביד ליה, כי מ"ש בה"ג ושאלתות דמביתך ממעט בית שער אכסדרה וכו' הנה ביומא י"א אמרינן דמבית ממעט, וכן אין לומר דקמ"ל דצריך בצד ימין דוקא כי מביתך הא' שדרשינן דרך ביאתך תרתי שמעינן כמובן, עוד קשה לדחות ראית המהרש"א הנ"ל. והנלפע"ד דהנה התוס' בע"ז שם ד"ה אף מביא דברי ר"ח בהן ובמרדכי פ"ק שם מביא זאת בשם ר"י ראיה להתיר מה שמביא הגוי ע"ז לבית ישראל מדגרסינן בירושלמי וכו' והיה נ"ל הטעם דבח"ל לא מקרי ביתך ואין זה בכלל לא תביא תועבה אל ביתך אלא בארץ וא"נ לר"י וכו' ועוד קשה לר"י דגבי מזוזה דכתיב ביתך ה"נ תימא דמי שיש לו בית בחו"ל יפטור מן המזוזה הא אמרינן במנחות השוכר בית בחו"ל כל ל' יום פטורה מן המזוזה והטעם כדפרישית שסוברים העולם שהוא שלו משמע דאם הוא שלו חייבת מיד עכ"ל וצריך לישב גם דברי הרח"כ ג"כ, ולולא דמסתפינא אמינא בדרך הפלפול ולא להלכה דשיטת רש"י ורח"כ דבאמת גם במזוזה בחו"ל פטורה מה"ת ורק מדרבנן מתחייב וטעם פטורתה דאינה חובת גברא דהרי אם רוצה יכול לשכון באוהל או בספינה עי' מ"ש לעיל אות א' והוי רק חובת קרקע הבית ודמי לחובת קרקע שאינה נוהגת אלא בארץ עי' קדושין ל"ז, ולא דמי לציצית שג"כ אינה חובת גברא ואפ"ה חיובה מה"ת דשם לא תלי בקרקע כלל משא"כ במזוזה. ולא תקשה לך כל כך זאת למשמע אוזן דהרי רש"י קדושין שם ד"ה ונוהגין בין בארץ כתב תפילין אשכחן בכמה דוכתין ברבנן אמוראי דבבל דמנחי תפילין והקשה התוס' שם ד"ה הרי וא"ת דלמא מדרבנן הוי עבדי [ועי' ס' הלכה אדם מישראל חולין ק"ט] רק דמסיק דאינו תלוי במה דכתיב בה ביאה ותפילין חובת הגוף אבל במזוזה לא מצינו שיאמרו דהוי חובת הגוף, ואף דמצינו דקבעו מזוזה בבבל בכמה דוכתי עי' מנחות ל"ג ר"ג בנא ביתא וכו' וכן מדפריך מר"ה לרבי עי"ש מ"מ י"ל דרק מדרבנן. ועי' ירושלמי סוף מגילה דהדר בחו"ל והדר בפונדקי א"י ל' יום א"צ ליתן מזוזה ונראה מהלשון דגם בקנה בית בחו"ל הדין רי כל ל' יום דלא כמ"ש בבבלי מנחות השוכר בית בחו"ל, ועי' במפרש להירושלמי שם שפי' דכוונת הירושלמי ג"כ לשוכר ולפע"ד עדיין אינו מוכרח שאינו חולק על הבבלי ולדידן אין נ"מ דלהלכה קימ"ל כבבלי עי' כללים מכה"ג אות ג' ד' אבל עכ"פ נבין הטעם ע"פ המהרש"א הנ"ל דרק בדרבנן יש לחלק בין קודם ל' לאחר ל' ורק בתפילין ות"ת איתא בירושלמי קדושין פ"ק דנוהג בכל מקום מה"ת דכתיב ושמתם את דברי אלה אפילו גולים והדר וקשרתם עי"ש וצ"ע. וכן לפי מ"ש לעיל אות ד' דברי התרגום יונתן שהפי' ולא חנכו לא קבע בו מזוזה ועי' ירושלמי סוטה פ' משוח מלחמה יכול הבונה בית בחו"ל יהיה חוזר ת"ל ולא חנכו את שמצוה לחנכו יצא זה שאין מצוה לחנכו ועי' יד אפרים סי' תקס"ח לענין סעודת חינוך הבית [ועי' יד שאול ססי' רמ"ו] הרי דאם תופס ג"כ בדברי התרגום יונתן אין מצוה מה"ת בקביעות מזוזה בחו"ל להירושלמי [ואפשר משום דדרשי סמוכים דכתיב במשנה תורה אחרי וכתבתם על מזוזות והיה כי יביאך וכו' וצ"ע מרש"י פ' עקב ע"פ ושמתם את דברי הניחו תפילין עשו מזוזות ועי' רמב"ן שם ובספרי שם לא כתוב כלל מן מזוזה וצ"ע ועי' בני יששכר חודש אלול מאמר א' אות ט' מ"ש ע"פ קבלה] ואין להקשות דא"כ אמאי לא תני חוץ מן המזוזה כקושית התוס' בקדושין ל"ו ד"ה כל אמאי לא תני חלה די"ל כתירוץ הירושלמי שם שאינה בעיסה של עכו"ם וה"נ אינה בבית עכו"ם ועי' במקנה שם שכ' דסוגיא דידן לית לה האי סברא, ויש לפלפל בזה עי' מהרי"ט שם ולא נפניתי כעת, ועכ"פ לא גרע מחלה לפי שיטתם, ואפילו אם נאמר דמזוזה חובת הגוף הוא שינהוג בכל מקום מ"מ י"ל דשאני הכא דמעטתו קרא דביתך השני למעוטי חו"ל כמו ביבמות מ"ז ובחולין קל"ו ארצך למעוטי חו"ל עי"ש ברש"י ותוס' ועי' לעיל אות ו' [והא דמדרבנן מחויב י"ל כמ"ש תוס' מנחות ל"ג ד"ה אכסדרה לתירוץ א' דמדרבנן חייב אף שנתמעט מבית וא"כ ה"נ. ובחידושי חקרתי דמדוע לא חייבו ביה"כנ וביהמ"ד מדרבנן אף דנתמעט ג"כ מבית אך תרצתי ע"פ מ"ש הר"ן פ' בני העיר דהקדושה עליהם רק מדרבנן וא"ב לכאורה צריכים מזוזה מה"ת כיון שמה"ת אינם קדושים אך כיון דחכמים נתנו עליהם קדושה שוב לאו מקרי ביתך וא"כ אם יתחייב מדרבנן במזוזה הנה מלבד שיסתרו דבריהם בעצמם שנתנו עליהם שם קדושה עוד שוב יתחייב מה"ת ג"כ כיון דמקרי ביתך] ועי' ספרי פ' שופטים לא תסיג גבול רעך יכול בחו"ל ת"ל בנחלתך ועי' חו"מ סי' רע"ו בסמ"ע שם ונתישב קושית התוס' בחולין קל"ו ד"ה ביתך דאמאי לא אמר דביתך למעוטי שותפות עכו"ם דבאמת שותפות עכו"ם אם נאמר דס"ל דפטורה [דלא כמ"ש בשבות יעקב ח"ב יו"ד סי' פ"ט בדעת התוס' דס"ל דחייבת] ועי' תשו' רעק"א סי' ס"ו שהוכיח כן בדעת רש"י וכמ"ש המרדכי שם בשם ה"ר חיים מ"מ י"ל דיליף לה ממ"ד דשותפים חייבים במזוזה דכתיב למען ירבו ימיכם שהתורה הקפידה על אריכות ימיהם שניהם בשוה משא"כ עכו"ם לא הקפידה התורה עליו [וח"ו לא על האומות שאנו חונים בארצם ד"א נאמרים] ועי' ט"ז סי' רפ"ו סק"ב וש"ך סק"ו וכ"כ בס' האשכול דאין לומר דמביתך יליף וכמו שמשמע לכאורה ממרוצת לשון התוס' פסחים ה' ע"ב ד"ה משום וכן שגה בזה בשבות יעקב שם דמביתך ממעטינן שותפות עכו"ם אבל קשה עליו] דא"כ הול"ל ימיך ואפ"ה הוי קאי על שותפים ישראל דכל א' בעי חיי ג"כ וכמו בכיבוד אב דכתיב ימיך ואפ"ה שייך בשותפות כגון שצוה דבר א' לשני בנים [ובזה י"ל דברי המרדכי שם שכ' דאין לומר דמביתך יליף דא"כ ימיו מנא לן ואין לו שום פירוש להמעיין היטב ונראה דכן צ"ל דא"כ ימיך מבעי ליה למכתב דלא כמ"ש הדברי חמודות בהלכות קטנות הלכות מזוזה אות מ"ז עי"ש ואחרי כותבי ראיתי באומר השכחה שכ' דצ"ל דא"כ ימין מנא לן פי' דא"כ מנ"ל לדרוש דרך ביאתך והבט ימין תראה האמת] וכיון דס"ל דשוכר ושואל חייב מה"ת מדרש ביתך דרך ביאתך למי שיוצא ונכנס וממילא ימין נמי משמע כנ"ל א"כ ביתך השני מיותר אם לא שממעט חו"ל דפטור מה"ת כנ"ל. ויש להביא עוד ראיה לזה ממ"ד בברכות ח' אמרו ליה לר"י איכא סבי בבבל תמה ואמר מכדי למען ירבו ימיכם על האדמה כתיב וכו' כיון דאמרו ליה מקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דאהני להו וכו' מאי קראה וכו' לשמור מזוזות פתחי וכו' והרי הך למען ירבו על מזוזה ג"כ נאמר עי' שבת ל"ב וא"כ מה תמה אלא ע"כ דמה"ת רק בארץ ישראל חיובה. והנה לדידן דקימ"ל ודאי דמזוזה בחו"ל חיובה ג"כ מה"ת [אף שלא מצאתי מקור לזה] כסתימת כל הפוסקים לא תקשה עכ"פ הך דאמאי תמה הא כתיב למען ירבו וקאי על מזוזה די"ל דלכאורה עוד קשה דמהך קרא לשמור מזוזות פתחי הוי מצינן למילף גם על מצות מזוזה כמו ביהמ"ד אלא ע"כ דהכי קאמר דהוה קים להו דנהי דמזוזה נוהגת בחו"ל מה"ת מ"מ שכרה באריכות ימים הוא דוקא בא"י כמ"ד על האדמה ובזה יתישב קושית המהרש"א שם ד"ה בעון מזוזה דמי הבריחו לזה הדרשה ומדוע לא יליף מפסוק למען ירבו, עי' מ"ש באות י"ז ובזה ניחא כיון דזה קאי על א"י דוקא, ולא קשה דמה טעמא דמצות ביהמ"ד קאי גם בחו"ל האריכות ימים, וי"ל כמ"ד במגילה כ"ט עתידין ב"כ וב"מ שבחו"ל לקבוע בא"י (ועי' מג"א סי' קנ"א ס"ק ט"ו) א"כ הוי ממש דוגמת א"י [ועדיף מניה עי' אגדות מהרש"א