מור ואהלות לא

בסנהדרין דף צ"ב ר"א אומר מתים שהחיה יחזקאל עלו לא"י ונשאו נשים והולידו בנים ובנות עמד ריב"ב על רגליו ואמר אני מבני בניהם וכו' ומאן ניהו אלו בני אפרים שמנו לקץ וטעו, והנה לפעד"נ דהם אין להם כלל חלק בא"י ירושה דלא מבעי' הירושה מדוד אפילו אם נאמר כמ"ש בתשו' הרשב"א סי' שע"ה ומבוארת בח"מ סי' ר"י דהמקנה דבר למת כל שהוא לצורך קבורתו וכבודו קנה ולא הוי דומיא דקנה לעובר או לחמור דלא קנה ואפילו אם נאמר דהקנה לישראל לכ"א מקום קבורה מ"מ לא הי' בדעתו על המתים מכבר מימים רבים [ובפרט כי אין קוברין את המת בירושלים ועי' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תרל"ג] ואפילו הירושה מאברהם שהקנה לבניו עד סוף כל הדורות מ"מ י"ל דהמתים בארץ אחרת פקע זכותם מהירושה לאחיהם כל בית ישראל. ובזה י"ל פי' הפסוק ביחזקאל ל"ז ויאמר אלי בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה הנה אומרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו ועי' פר"ד דרך ארוכה מ"ש בדקדוק הפסוקים, וי"ל דהפי' שעזבו זכותם לכל בית ישראל ואפילו אם עתה יהי' א' בדעתו להקנות לנו קרקע בכל זה לא מהני, די"ל ע"פ מד"א במוע"ק כ"ה דהיכא דאין שלדו קיימת אין עומדין עליו בשורה וכו' הרי דפטורים מלכבדו ושוב לא קנה המת דאין בזה לכבוד המת וזה שאמרו יבשו עצמותינו פי' דאין שלדן קיימת ובזה אבדה תקותינו לזה אמר הקב"ה שיראה להחיותם ועלו לא"י, עכ"פ הירושה שלהם מאברהם ודוד אין להם שיעזבו לבניהם אח"כ ועפ"ז י"ל דר"י בן בתירה שהיה מבני בניהם לא עלה לרגל מטעם דאין לו קרקע כזאת אפילו וזה וודאי שהיו אז כמה אנשים כמוהו עי' ילקוט שכ' דהחיה עשרה רבוא [וצ"ע ע"פ מ"ש בסוף יהושע דעצמות יוסף קברו בשכם בחלקת השדה אשר קנה יעקב במאה קשיטה ויהי' לבני יוסף לנחלה א"כ המתים שהחיה יחזקאל שהיו מבני אפרים הי' להם נחלה בח"י, אולם י"ל ע"פ מ"ד ברה"ש דף כ"ו דהוי מאה דנקי א"כ בציר להו שיעורא לכל חד ועוד י"ל כי אין להם שום ירושה כי עזבו אותם לאחיהם אחרי מיתתם ועי' ברמב"ן בפי' התורה פ' חיי שרה ופ' וישלח. והנה בפאה פ"ג מ"ו קרקע כ"ש גרסינן בירושלמי תני והראיון דמי שאין לו קרקע פטור מהראיון, ועי' קהלת יעקב פסחים ח' דמזה משמע דמתניתין דלא תני והראיון לית ליה הך דמי שאין לו קרקע שפטור ורציתי לומר דבאמת אית ליה שפטור רק שלא תלוי בכ"ש וצריך עכ"פ איזה שיעור, אולם ע"פ מ"ש בטורי אבן חגיגה ז' דמתניתין דריש פאה לא תני ראשית הגז דג"כ אין לו שיעור כמו פאה ותירץ דעכ"פ יש שיעור למנין רחלים שחייבים ברה"ג דהיינו חמש לאפוקי פאה ובכורים דאפי' קרקע כ"ש חייבת בהן ומתניתין ר"ע היא דאמר בפ"ג דקרקע כ"ש חייבת בפאה ובכורים ולפ"ז מתניתין דריש פאה מיירי ג"כ באיזה שדה החייבת וא"כ כיון דתני שם והראיון משמע אף שיש לו קרקע כ"ש ע"כ צ"ל כתירוץ ה"ב דבני אפרים שהחיה אין להם שום ירושה ועי' ס' שם ישראל שם

עוד י"ל דרך במי שאין לו קרקע שפטור מראיה ע"פ מ"ש בחידושים על ש"ס בסוף ס' כתובה לבעל הפלאה בגיטין מ"ח דלא משכחת בכורים רק חד בר חד עד יהושע ולכאורה הול"ל עד דורו של יהושע וכן צריך לישב קצת קושית התוס' שם מ"ז ד"ה טבל וחולין מעורבין וי"ל דנהי דיש לו חלק בהשדה כרש"י מ"מ לפי מ"ד במס' ב"ב כ"ו אילן הסמוך למיצר אינו מביא מפני שיונק מאדמת אחר א"כ ה"נ אין כל היניקה מאדמתו רק שי"ל דתוס' הקשו שפיר למ"ד שם דח"י ס"ל דמביא וקורא שעל מנת כן הנחיל יהושע ועי' תוס' שם א"כ שפיר יכול למשכח בכורים משום חלק שלו אף שיונק משל אחר משום תנאי יהושע כמו באילן הסמוך למיצר אך די"ל דזה דוקא בחלוקת הארץ של כל ישראל שנטלו ע"פ גורל יהושע משא"כ בחלקו של יהושע עצמו שלא נטל רק ע"פ ה' עי' ב"ב קכ"ב א"כ אצל חלקו לא היה תנאי כיון שהיה מוכרח ע"פ ה' וא"כ בחלקו של יהושע לא משכחת דמייתי בכורים מפני שאין היניקה שלו לגמרי כנ"ל, וזהו שקאמר דלא משכחת אלא חד בר חד עד יהושע ר"ל בחלקו לא משכחת אלא כה"ג עכ"ל, ועפ"ז י"ל כל הנ"ל דאם נאמר דלאו כקנין הגוף יצויר מי שאין לו קרקע מיוחדת כל אנשים ממשפחת חלק יהושע וכלב חוץ מחד בר חד ואכמ"ל] עכ"פ בזה יש ליישב הסוגיות שלא יקשה דמסנהדרין משמע דאנשי חו"ל חייבים בראיה כנ"ל דמיירו באותן שיש להם קרקע ובאמת השתא שאין אתנו יודע כל איש מבטן מי יצא והרוב יש להם קרקע כנ"ל לפיכך השמיט הרמב"ם להך דינא דמי שאין לו קרקע שפטור מן הראיה ורק כולם חייבים כמ"ש הרמב"ם בהל' מלכים פ"י, ה"ח דהואיל שנתערבו היום בני ישמעאל בבני קטורה יתחייבו הכל במילה בשמיני ועי' מל"מ שם שהאריך בזה. עכ"פ בזה י"ל ג"כ קושית התוס' במס' ב"ב דף מ"ד דא"כ מה זה דאמרינן שם דאמרו עדים ידיעינן ביה בהאי דלא הוי ליה ארעא מעולם פי' שלהם בקבלה עדים מפי עדים שהוא ממשפחת המתים שהחיה יחזקאל [או ממשפחת יהושע וכלב] ולא היה לו קרקע מעולם וכן י"ל הקושיא שם מקדושין ואין להאריך, וכן מ"ש דא"כ לא יעשה אדם ב' הקנאות דהראשון קנה ד' אמותיו י"ל דהירושה מאברהם ודוד הי' בקנין כזאת לנחלה עדי עד שלא יוכלו למוכרם לחלוטין רק לשעה ואין לה הפסק א"כ יכול לכתוב כמה הקנאות זה אחר זה, ובזה י"ל ג"כ הקושיא מאות הקודם דמדוע מכשירין של פסח דוחה שבת דהרי יכול להפקיר קרקעו ויפטור מפסח דס"ס ישאר לו קרקע שא"י להפקירה משא"כ בציצית ומזוזה

ח (טעם שהשמיט דש"י בשבת קל"א ממזוזה. אם שואל ושוכר בית בא"י או קונה ובונה בח"ל חייב במזוזה מה"ת. ראית מהרש"א דשוכר בית פטור ממזוזה מה"ת מרש"י משמע דס"ל דחייב ועפ"ז יקשה ב' קושיות. י"ל ע"פ מ"ש רח"כ דח"ל לא מקרי ביתך לענין ע"ז קושית התוס' עליו. י"ל דרש"י ורח"כ ס"ל דמזוזה בח"ל דרבנן דדמי לחובת קרקע. ראיות מירושלמי והערות בזה. אף אם הוי חובת הגוף י"ל דמעטתו תורה מקרא דביתך השני. ראיה דמדרבנן מחייב. טעם שלא חייבו ביה"כ במזוזה מדרבנן עכ"פ. ונתישב קושית תוס' חולין קל"ו. שותפות עכו"ם אם פטורה ממזוזה ילף מימיכם, ובזה י"ל דברי המרדכי. אם שוכר חייב מה"ת אז חו"ל גם בבית שלו רק מדרבנן. ראיה מברכות ח'. לדידן י"ל דאריכות ימים בעד מזוזה רק בא"י ובהמ"ד גם בחו"ל. י"ל דברי הטיו"ד סי' רפ"ה. י"ל הקושיא על ר"י דשוכר מעכו"ם פטור מירושלמי בחילוק מכותי לעכו"ם. עוד י"ל דירושלמי בא"י קאי ור"י בחו"ל. ישוב לקושית ד"ה על הגמ"י דמרמב"ם משמע דשוכר מעכו"ם חייב. חקירה אם נקבעה שלא בחיוב אם מותר ליטלה. אימתי מותר ליטלה. ישובים שונים.) עוד דרך לפני לישב הקושיא שכתבתי לעיל ריש אות ו' דמדוע השמיט רש"י ממזוזה כל עיקר דהנה נשאלתי לברר הדין אם שואל ושוכר בית בא"י או קונה בח"ל אם חייב במזוזה מה"ת, והשבתי דהנה שיטת התוס' בע"ז כ"א ד"ה הא שוכר בית אף לאחר ל' פטור מה"ת דביתך ממעט שוכר ועי' במהרש"א שם דממה שבחו"ל פטור כל ל' נשמע נמי דבא"י אין חיוב השוכר מה"ת דבמצות מזוזה מה"ת וודאי דאין חילוק בין א"י לחו"ל אולם ממרוצת לשון רש"י ב"מ ק"א מזוזה חובת הדר דדרשינן ביתך דרך ביאתך למי שיוצא ונכנס לה זה הדר