מור ואהלות כח

באות י"ד] א"כ עפ"ז גם כאן הלא מרבינן ירש לקח וניתן לו במתנה א"כ חדש פירושו גם בישן דק שלא דר בה עדיין ואצלו הוא חדש וע"כ ולא חנכו הפי' שלא קבע בו מזוזה [שוב דאיתי שי"ל דחדש בא לאפוקי בנה בית על מכונו עי' סוטה פ"ח מ"ג ומל"מ הל' מלכים פ"ז ה"ח ומו"ק או"ח סי' רכ"ג וחת"ס סי' קנ"ו ועמודי אש קונטרס מעון הברכות אות י"א ואכמ"ל] ועי' בה"ג ואשכול הלכות מזוזה שכתבו בית חדש כיון שגמרו חייב במזוזה וכ"כ הרא"ה בס' החינוך שבאם נתן התקרה ולא קבע מזוזה ביטל מ"ע, ועי' ברש"י ונ"י על הרי"ף ורא"ש בה"ק הלכות מזוזה וז"ל אע"ג שאם לא השכידה הי' חייב המשכיר במזוזה מידי דהוי אבית התבן וכו' הרי מבואר מכל הני מקומות שחיובא רמיא עליו אף קודם שדד בו עדיין ועי' עוד מ"ש באות י"ג. ואחזור לדברי הנ"ל דעפי"ז גם בסוכה הוי צריכים לקבוע מעיו"ט והוי דומיא דלשכה לולא תירוץ התוס' דנחשב עראי ע"י גשמים כנ"ל

ה (גם להמרדכי עכ"פ מדרבנן מחויב במזוזה קודם שדר בה עדיין. ראיה משיטה מקובצת ולבוש. סתירה להראיה שכתבתי באות הקודם מתרגום יונתן וספרי. וחילוק בין מזוזה ובין מעקה. ממג"א משמע דהפקר בשבת מותר גם מדרבנן. [טעם שאין נ"כ ביו"ט שחל בשבת]. ראיה דשיטת התוס' כן. פי' בתוס', שלא להניחה שישתמש בה קש אם תוס' ס"ל דאסור להפקיר בשבת י"ל קושית מג"א כמ"ש א"ז. עפ"ז פי' בתוס' שלא להניחה שלא ידור בה השתא. או דבית תבן וקש מחויב מדרבנן לדידיה הערה בזה דאף אם מותר להפקיר יש רבותא

) והנה מ"ש באות הקודם דחיוב מזוזה אף קודם שדר בו לא קשה מהמרדכי הביאו הט"ז ומג"א סי' י"ג דאין איסור ללבוש טלית בלא ציצית או לכנוס לבית שאין בו מזוזה אלא בעמוד ועשה קאי ומשמע מזה דלא רמיא עליו חובתה קודם, די"ל דהיינו מה"ת וכמ"ש בשיטה מקובצת שם דמדאורייתא תרתי בעינן שיהי' הבית שלו ושידור בו ומדרבנן חובה לכל הדר אף שאינו ביתו וכן י"ל דמדרבנן חובה בבית שלו אף שאינו דר בה עדיין, ועי' לבוש התכלת סי' ח' סי"ז וז"ל אסור להתכסות בבגד שהוא חייב בציצית ולא הטיל בו ושינה מלשון המחבר עי"ש וזה יודה דעכ"פ מדרבנן אסור אף קודם שנתעטף וה"נ בנ"ד עכ"פ מדרבנן מחויב אף קודם שדר בה עדיין [ועפ"ז נהיה מוכרחים לפרש כל הני ראיות דכתיבנא באות הקודם דחיוב מזוזה אף קודם שדר בו דהיינו רק מדרבנן ואף שהוא דוחק מ"מ מוכרח כן, ועי' סוטה מ"ד ע"ב כמאן כר"י הגלילי דבעבירה דרבנן חוזר וקרא דבית חדש ולא חנכו הנ"ל אסמכתא בעלמא הוא ואפשר דרק במעקה דא"א למעוטי בנה בית על מכונו דמה נ"מ ע"כ חדש משעת חדשתו שלא דד בה עדיין ובפרט לפי מסקנת הש"ס בסנהדדין כ"א דר"ש ס"ל מכדי בעלמא דרשינן טעמא דקרא א"כ ולא יסור למה לי אלא ע"כ לא ירבה אפילו אינם מסירות ולא יסור אפילו א' ומסירה וא"כ ה"נ לר"ש דדריש טעמא דקרא מיותר פן יפול הנופל ובא להורות דאפילו, לא דר בה עדיין וסתם ספרי ר"ש ואף דאיתא שם רבי אומר משעת חדשתו אפשר דגם הוא ס"ל כר"ש להגירסא ביומא מ"ב ע"ב ר"י לא דריש ט"ד, עי' מלוא הרועים ח"ב אות ט' ועי' חת"ס יו"ד סי' ד"פ, משא"כ במזוזה י"ל דחדש בא לאפוקי בנה בית על מכונו ושוב אין מוכרח דקרא ולא חנכו הפי' ולא קבע בו מזוזה וגם לא דר בה עדיין והחיוב עליה רק מדרבנן] ולפי מ"ש המג"א שם דממה דקאמר הגמרא הואיל ובידו להפקידן ולא אמר הואיל ובידו לתנם לקטן או לעכו"ם עי' מחה"ש שפי' דאז הוי איסור דרבנן, עכ"פ [וקצת י"ל עפ"ז טעם למנהג אשכנזים שאין נשיאות כפים ביו"ט שחל בשבת ע"פ מ"ש באבני מלואים סי' ג' דאיך נאמן לישא כפיו ע"פ עצמו הא איכא חשש מתנות זרוע ולחיים וקיבה עי' מ"ש באות מ"ג ולזה י"ל דגזרו שלא לישא כפיו בכדי שלא יהי' נודע אז דכהן הוא וישלחו לו אז מחנות ולא יהיו לו לצורך שבת והוי איסורא משא"כ ביו"ט אין חשש עי' סי' תקט"ז] במתנה בשבת משא"כ בהפקר אין כאן אף איסור דרבנן [עי' מ"ש באות י"ד וראיתי לחקור בשיטת התוס' אם הפקר בשבת מותר גם מדרבנן] והנה אם נאמר דגם לדעת התוס' מותר וכמו שמוכח מערובין ד' ל"א דפריך דמאי הא לא חזי ליה ומשני מגו דאי בעי מפקיר לנכסיה עי"ש ואמאי והא בעירוב בעי שיהי' ראוי לו ביה"ש ולמ"ש התוס' שם בד"ה דמאי וז"ל נראה דלסומכוס דוקא פריך וכו' וסומכוס סובר כרבנן דרבי דכ"ד שהוא משום שבות גזרו עליו ביה"ש כמ"ש שם ל' ע"ב ואי הפקר אסור מדרבנן בשבת א"כ לא חזי ליה ביה"ש, א"כ ע"כ מ"ש תוס' במנחות שם דהמ"ל הואיל ובידו שלא להניחה פי' כגון שישתמש בה קש ותבן שלשיטתו אפשר שפטור בזה מדרבנן ג"כ משא"כ אם נאמר הפי' שלא להניחה כגון שלא ידור בה השתא הרי עכ"פ מדרבנן מחויב כנ"ל משא"כ בהפקר, ואם נאמר דשיטת התוס' כהסוברים דהפקר אסור בשבת מדרבנן עי' פר"ח או"ח תל"ד סק"ב וריטב"א שבת ק"כ והקושיא שיהי' מערובין נישב כמ"ש השעה"מ הל' לולב פ"ח ה"ב או כמ"ש בשו"ת משכן בצלאל אות מ' דף י"ג ועי' שו"ת רעק"א כתבים קע"ד, ועפ"ז מ"ש הואיל ובידו להפקירן לרבותא דאף שמדרבנן א"י להפקיר מ"מ חייב לר"א הואיל ומה"ת יכול להפקיר [וקצת ראיה מזה להסוברים דאיסור דרבנן מקרי ראוי מה"ת] וישאר קושית מג"א דהמ"ל הואיל ובידו לתנם לקטן או לעכו"ם דג"כ רבותא מאיסור דרבנן, וי"ל קצת כמ"ש באליהו זוטא סי' י"ג שחששו שמא לא יתננו לו בדרך מקבל מתנה שצריך משיכה וקניה גמורה וכ"ש בקטן ועכו"ם ואכמ"ל, ועפ"ז י"ל דקושית תוס' דהמ"ל הואיל ובידו שלא להניחם פי' כגון שלא ידור בה השתא דג"כ יש רבותא מאיסור דרבנן או אפילו כפי' הא' רק דגם בית התבן וקש מחויב מדרבנן לדידי'. ועפ"ז י"ל דאף אם מותר להפקיר בשבת מדרבנן יש זה הרבותא לפי פי' הב' של המפרשים שכתבתי באות הקודם דאתרוייהו קאי ולפטרם אף כשלבשן ודר בה ואף שבארץ ישראל מחויב גם כשידור בשאולה מיד כמו שכורה ואפ"ה מחייב ר"א הואיל ומה"ט יכול לפטור עצמו מזה

ו (חקירה דמדוע השמיט רש"י ממזוזה י"ל דבגירסתו לא היה כ"כ ויש חילוק בין ציצית למזוזה קושית חכם א' על תוס' פסחים ג' בסוגיא דמי שאין לו קרקע פטור מראיה. ב' קושיות מל"מ על תוס'. קושית חכם א' על הרמב"ם. י"ל הכל מתוס' ב"מ נ"ו. י"ל קושית התוס' פסחים ח' בשני פנים. פי' באבות פ"ה מ"ה. י"ל דר' אמי לא דריש אתין. בזה יתישב הקושיא על הרמב"ם וקושיות המל"מ וסתירות הש"ס וקושית החכם על תוס'. אף להסוברים דשכירות לא קני הגוף י"ל דר"י, סובר ק"פ כקנין הגוף כונת התוס' שכתבו ב' תירוצים לתירוץ א' ריב"ב לא דריש אתין ולתי' ב' דריש. אם, נחשב ארצך לעלות לרגל מקרי ביתך למזוזה ראיות לזה י"ל הקושיא ממנחות. עוד דרך לישב כל הנ"ל

) וראיתי לחקור בהך דשבת קל"א דציצית ומזוזה לא דחי שבת הואיל ובידו להפקירן דמדוע השמיט רש"י ממזוזה והדיבור רק מציצית עי"ש ועי' מ"ש באות ד'. ולולא דמסתפינא אמינא בדרך הפלפול ולא להלכה דבגרמתו לא הי'